טוטו (להקה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טוטו
TOTO live 2010 in Copenhagen in KB Hallen.JPG
טוטו בסיום הופעה ב2010
מידע כללי
מוקד פעילות לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שנות פעילות 1977 - 2008, 2010 - היום
סוגה רוק
פופ רוק
הארד רוק
פיוז'ן
רוק מתקדם
חברת תקליטים סוני BMG
קולומביה רקורדס
פרונטירס רקורדס
טוטו רקורדס
Allmusic טוטו, באתר Allmusic
האתר הרשמי
חברים
דיוויד פייץ'
סטיב לוקית'ר
סטיב פורקרו
ג'וסף וויליאמס
חברים לשעבר
ג'ף פורקרו
דיוויד האנגייט
סיימון פיליפס
מייק פורקרו

"טוטו" (באנגלית: Toto) היא להקת רוק אמריקאית שנוסדה בשנת 1977 בידי כמה מהמוזיקאים הידועים בקליפורניה. הלהקה ידועה בעיקר בזכות האלבום המצליח Toto IV והלהיטים המפורסמים Africa, Hold The Line ו-Rossana.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה החלה דרכה בתקופת הנעורים וסיום הלימודים בתיכון של חבריה. באותה תקופה, דיוויד פייץ' (קלידים) וג'ף פורקרו (תופים) שלמדו מוקדם יותר באותו בית הספר, ניגנו יחד בהקלטות רבות. השניים שקלו את הרעיון להקמת להקה. בעקבות זאת, הם הזמינו את הבסיסט דיוויד האנגייט (שלקח חלק בהקלטות של השניים) להצטרף ללהקה, ומאוחר יותר, גם את הגיטריסט סטיב לוקית'ר שלמד איתם בתיכון. כמו כן, גם הזמר בובי קימבל הצטרף ללהקה בתפקיד סולן. לאחר שהתגבשו והקימו את הלהקה, חברי הלהקה חתמו חוזה עם חברת התקליטים קולומביה ובשנת 1977 החלו לעבוד על אלבומה הראשון של הלהקה, שמאוחר יותר נקרא "Toto", ע"ש הלהקה. אחרי יציאת האלבום החדש והראשון, "Toto", השירים "Hold The Line", "I'll Supply the Love" ו-"Georgy Porgy" התפרסמו ובמהרה הפכו ללהיטים. הלהקה השיגה פרסום רב והייתה מועמדת לפרס הגראמי "האומן החדש הטוב ביותר". זמן קצר לאחר מכן, בתחילת 1979, פתחה הלהקה במסע הופעות הראשון שלה, שהתקיים בארצות הברית, לכבוד האלבום הראשון.

Hydra ו-Turn Back[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופת האלבום הראשון ומסע ההופעות, החלו חברי הלהקה לעבוד על אלבומם הבא שלאחר מכן נקרא "Hydra". האלבום יצא מאוחר יותר באותה השנה, 1980, ובזכותו התפרסם הסינגל "99", שהיה פחות אהוב על סטיב לוקית'ר, גיטריסט הלהקה. אלבום זה הצליח פחות מאלבומה הראשון של הלהקה, אך זכה לפרסום ולמסע הופעות.

בתחילת 1981, יצא אלבומה השלישי של הלהקה, "Turn Back". אלבום זה נחשב לנסיוני וכבד יותר, מאחר שהשימוש בקלידים נחלש כדי להבליט את צלילי הגיטרה שהודגשו והפכו לכבדים יותר. לעומת האלבומים הקודמים, Turn Back לא נחל הצלחה גדולה ונמכרו 900,000 עותקים בלבד. הלהקה אף צמצמה את מסע ההופעות של האלבום.

Toto IV - השיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר יותר, באפריל 1982 יצא אלבומה הרביעי של הלהקה, שנקרא "Toto IV". אלבום זה סימל את תחילתה של התקופה הכי מצליחה של הלהקה, בזכות הצלחת האלבום. Toto IV נחשב לאחת ההצלחות הגדולות בשנות ה-80. במסגרת האלבום יצאו שלושה סינגלים: "Rosanna", "I Won't Hold You Back" והלהיט הכי מצליח בתולדות הלהקה, "Africa". סינגלים אלה הגיעו לפסגת הטופ 10 של מצעד הבילבורד הוט 100 והסינגל המצליח "Africa" אף היה בנוכחות מתמדת בפסגות המצעדים בפברואר 1983. Toto IV זכה בשישה פרסי גראמי הכוללים את "תקליט השנה" שניתן לסינגל "Rosanna", "אלבום השנה" שניתן לאלבום Toto IV ו"מפיק השנה". מאוחר יותר באותה השנה, יצא סינגל נוסף: "Make Believe", במסגרת האלבום.

דיוויד פייץ' מנגן בהופעה חיה, 1982

Isolation, שינויים בהרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההצלחה הגדולה של האלבום Toto IV, עברה הלהקה כמה שינויים. בסיסט הלהקה, דייוויד האנגייט, שצפה את הלחץ הגדול מסביב להצלחתו של האלבום החדש, עזב את הלהקה לטובת קריירת הקלטות וקרבה למשפחתו בנאשוויל. לאחר מכן, הבסיסט מייק פורקרו, אחיו של ג'ף פורקרו (מתופף הלהקה), החליף את דייוויד האנגייט בתפקיד הבסיסט והופיע במקומו בקליפים של האלבום Toto IV. מאוחר יותר, יחסיה של הלהקה עם הסולן בובי קימבל הידרדרו מאחר שבעיותיו האישיות התנגשו בקשר עם הלהקה. בעקבות זאת, בובי קימבל פוטר. לאחר עזיבתו של קימבל, הגיע ללהקה הזמר פרגי פרדריקסן שהחל בהקלטות עם הלהקה. מאוחר יותר, בשנת 1984, יצא אלבומה החמישי של הלהקה, Isolation. האלבום לא הצליח כמו האלבום Toto IV, אך זכה למעמד זהב ולמסע הופעות.

"Fahrenheit" ו-"The Seventh One, עם ג'וסף וויליאמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת סיום סיבוב ההופעות של האלבום Isolation, הסולן פרגי פרדריקסן פוטר מן הלהקה (פרדריקסון לא הצליח להתחבר לשאר חברי הלהקה), הלהקה החליטה לקיים אודישן לתפקיד הסולן ולבסוף ג'וסף וויליאמס נבחר לתפקיד.

יחד עם וויליאמס הלהקה הוציאה בתחילת 1986 את האלבום "Fahrenheit". באלבום זה ניכר כי צליל הלהקה התרכך מעט ונהפך ליותר פופי, השירים "I'll Be Over You" ו-"Without Your Love" היו מלהיטי האלבום.

בעת יציאת האלבום, הלהקה יצאה לסיבוב הופעות נוסף ובסיומו, עזב סטיב פורקרו את הלהקה כדי להתמקד בקריירת הלחנת פסקולים, סטיב לעולם לא הוחלף ולבסוף חזר ללהקה בשנת 2010.

בשנת 1988, הוציאה טוטו את אלבומה השביעי הנקרא בפשטות:"The Seventh One", האלבום הכיל הופעת אורח של ג'ון אנדרסון מלהקת יס כזמר מלווה בלהיט "Stop Loving You", סינגל נוסף שהצליח מן האלבום הוא השיר "Pamela" שהגיע למצעד ה"US Top 40", אלבום זה נחשב לאלבום השני הכי מצליח של הלהקה לאחר אלבומם הרביעי Toto IV. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות בפברואר של אותה שנה.

"Past To Present" וג'ין מייקל ביירון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שסיבוב ההופעות "The Seventh One Tour" הצליח מאוד, הלהקה החליטה לשחרר את וויליאמס מתפקיד סולן הלהקה, רצונה המקורי של הלהקה היה להתאחד עם סולנה המקורי בובי קימבל כדי להקליט שירים חדשים שיתווספו לאלבום להיטים. אבל חברת התקליטים לחצה על הלהקה לצרף את הזמר הדרום אפריקאי ג'ין מייקל ביירון לתפקיד הזמר המוביל. הלהקה הקליטה עמו ארבעה שירים אשר יופיעו באלבום האוסף "Past to Present 1977–1990" שיצא בשנת 1990.

בהמשך השנה, הלהקה יצאה לסיבוב ההופעות "Planet Earth", ניכר היה כי בסיבוב הופעות זה הלהקה לא הצליחה להסתדר עם ביירון, הוא נדחק במהלך ההופעות לתפקיד זמר מלווה ובסוף סיבוב ההופעות פוטר לגמרי מן הלהקה.

"Kingdom of Desire" והמוות של ג'ף פורקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעם נוספת, טוטו נותרה ללא זמר מוביל, סטיב לוקית'ר גיטריסט הלהקה לקח את המושכות והפך לסולן החדש וקולו מוביל את האלבום "Kingdom of Desire" אשר הוקלט בשנת 1991.

זמן קצר לפני יציאתם לסיבוב ההופעות, מתופף הלהקה והחבר המייסד ג'ף פורקרו נפטר מהתקף לב בגיל 38, דבר זה כמעט גרם לחברי טוטו לפרק את הלהקה ולבטל את סיבוב ההופעות אך משום שמשפחתו של ג'ף התעקשה שהלהקה תמשיך, הסיבוב התקיים כמתוכנן, הלהקה פנתה למתופף האנגלי סיימון פיליפס אשר היה חבר טוב של פורקרו למלא את מקומו בלהקה.

פיליפס הצטרף ללהקה והם יצאו לסיבוב ההופעות, אשר הוקדש לזיכרון ג'ף, טוטו הוציאה אלבום הופעה חיה בשנת 1993 שנקרא "Absolutely Live", בשנים הבאות, סטיב לוקית'ר יהיה לסולן הלהקה עד לחזרתו של בובי קימבל בשנת 1998, בנוסף ללוקית'ר הלהקה סחרה לאורך השנים מספר זמרים מלווים שביצעו מספר שירים מהתקופות המוקדמות של הלהקה.

בדצמבר 1992, התקיים מופע ההוקרה לג'ף פורקרו, אמנים רבים וביניהם: אדי ואן היילן וג'ורג' האריסון התארחו בקונצרט.

"Tambu"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסקה של שלוש שנים, חזרה הלהקה לפעילות בשנת 1995, טוטו הקליטה בשנה זו את האלבום "Tambu", אלבומם הראשון יחד עם סיימון פיליפס, האלבום הכיל מספר סינגלים עתידיים כגון "I Will Remember" ו-"Drag Him To The Roof" שזכו להשמעות רבות ברדיו, זכה להצלחה רבה ולכן הלהקה יצאה לסיבוב הופעות נוסף.

סיבוב ההופעות "The Tambu Tour" היה מוצלח מאוד אף על פי שלא נקבעו הופעות בצפון אמריקה. מכיוון שסיימון פיליפס סבל מבעיות בגב לקראת יציאת הלהקה לטור ההופעות, גרג ביסונייט נבחר להחליפו זמנית בזמן ההופעות הראשונות של הטור. בתום סיום הופעות זה, פוטרו כל זמרי הליווי שעבדו עם הלהקה במהלך העשור.

"Toto XX", חזרתו של בובי קימבל ו-"Mindfields"[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1997 סמנה את סימנה את יום השנה ה-20 של הלהקה, וכדי לציין זאת, דיוויד פייץ' וסטיב לוקית'ר החלו בהפקת תקליט מיוחד שיכלול בתוכו דמואים והקלטות מיוחדות של רצועות שלא הופצו. התקליט יצא לבסוף תחת השם "Toto XX" ועמו הופץ הסינגל "Goin' Home", טוטו יצאה לסיבוב הופעות קצר כדי לתמוך באלבום יחד עם חברי הלהקה לשעבר, סטיב פורקרו, בובי קימבל וג'וסף וויליאמס.

סטיב לוקת'ר ובובי קימבל

לאחר סיבוב ההופעות, בובי קימבל הצטרף שנית ללהקה כזמר מוביל ובשנת 1997 הוציאה הלהקה את האלבום "Mindfields", הלהקה יצאה לסיבוב ההופעות "המאוחד" שלה באותה השנה וחזרה להופיע בארצות הברית בפעם הראשונה מזה שש שנים. מאוחר יותר באותה השנה יצא אלבום ההופעה החיה "Livefields" שכלל בתוכו הופעה מן טור ההופעות.

סיבוב ההופעות הגיעו לסיומו הרשמי בשנת 2000, אך הלהקה המשיכה עם מספר הופעות במשך 2001, מאחר שדייויד פייץ' לקח הפסקה מסיבוב ההופעות בסיומו הרשמי, הקלידן ג'ף באבקו החליף את מקומו, פייץ' הפסיק להופיע עם טוטו בשנת 2001.

"Through the Looking Glass" וציון 25 שנים לטוטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002, לעת ציון 25 שנים לקיום הלהקה, טוטו שחררה את האלבום "Through the Looking Glass", אלבום קאברים שמוכיר לאמנים אשר השפיעו על הלהקה, כמו בוב מארלי או ג'ורג' האריסון. האלבום לא היה להצלחה ומעריצים רבים התאכזבו מכך שהלהקה לא הוציאה חומר מקורי, למרות זאת האלבום נתן ללהקה את היכולת לקדם את סיבוב ההופעות "25th Anniversary Tour", לאחר סיבוב ההופעות, הוציאה טוטו את מארז DVD, שנקרא בפשטות "Live in Amsterdam", המארז יצא בסוף שנת 2003.

גרג פילינגנס ופרישתו החלקית של דיוויד פייץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטו על הבמה בשנת 2004. משמאל לימין: טוני ספינר, דיוויד פייץ', בובי קימבל, סטיב לוקית'ר, סיימון פיליפס ומייק פורקרו

בתחילת שנת 2003, הקלידן דיוויד פייץ' החליט לקחת הפסקה מהופעות עם הלהקה כדי לבלות זמן רב יותר עם משפחתו החולה. הקלידן גרג פילינגנס מילא את מקומו עד לסיום סיבוב ההופעות.

הלהקה יצאה לסיבוב עולמי נוסף בין השנים 2004 ו-2005 ובו פייץ' הופיע פעמים מעטות בזמן שפילנגנס השתתף ברוב הגדול של ההופעות. לבסוף הצטרף פילנגנס ללהקה כחבר מן המניין ופייץ' פרש לגמרי מן ההופעות החיות, למרות זאת פייץ' עדיין היה חבר בלהקה, הוא השתתף בהקלטות האלבומים ואף בהפקתם.

Falling In Between ו-Falling In Between Live[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיב לוקית'ר וגרג פילנגנס, 2007

בתחילת שנת 2006, הוציאה טוטו את האלבום "Falling in Between", האלבום הראשון שלהם שכולל חומר מקורי מאז שנת 1999. האלבום הכיל עבודת קלידים רבה של הקלידנים דיוויד פייץ' וסטיב פורקרו ובנוסף לכך דואט עם ג'וסף וויליאמס בשיר והסינגל העתידי "Bottom of Your Soul". בעקבות הוצאת האלבום, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות עולמי בשנת 2006 אשר נמשך לשנת 2007 לחלקו השני. בחלק השני של סיבוב הופעות זה, החליף לילנד סקלר את מייק פורקרו בתפקיד בסיסט הלהקה, אצל פורקרו התגלתה מחלה לא ידועה שמנעה ממנו לשתתף בסיבוב ההופעות. הסולנים לשעבר של הלהקה פרגי פרדריקסון וג'וסף וויליאמס השתתפו במהלך הטור במספר הופעות כאמנים אורחים.

טוטו הוציאה את מארז הDVD הכפול "Falling In Between Live" בשנת 2008, המארז כלל הופעה חיה של הלהקה מסיבוב ההופעות בפריז.

ההתפרקות והאיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תקופה ארוכה של שמועות וחששות מצד המעריצים, בשנת 2008 פרסם סטיב לוקית'ר הודעה באתרו הרשמי, בהודעתו כתב "כן, עזבתי את טוטו, למעשה אין יותר טוטו. אני פשוט לא מסוגל לעשות זאת יותר ובגיל חמישים אני רוצה לתת לזה צ'אנס אחד אחרון ולעשות זאת בעצמי.

דיוויד פייץ' בהופעה חיה

בשנת 2010, הלהקה התאחדה שנית ויצאה לסיסוב הופעות קצר כדי לעזור לפרנס את מייק פורקרו אשר הובחן במחלת ה"ALS". הרכב הלהקה בנקודה זו כלל את סטיב לוקית'ר, דיוויד פייץ' (שחזר למען מטרה זו להופיע), סטיב פורקרו, סיימון פיליפס, ג'וסף וויליאמס והאומן האורח נתן איסט בתפקיד הבסיסט.

35 שנים לטוטו, המוות של פרדריקסון, עזיבתו של סיימון פיליפס וקית' קרלוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2013, כאשר חברי הלהקה חגגו 35 שנים להווסדה, יצאה הלהקה לסיבוב הופעות מקיף בעולם אשר המשיך עד 2014. הופעתם בפולין צולמה ויצאה ב-2004 כמארז DVD. נוסף על כך אישרו חברי הלהקה כי הם מתחילים לעבוד על אלבום חדש שצפוי לצאת בעתיד הקרוב. הסולן לשעבר של הלהקה פרגי ופרדריקסן נפטר באותה השנה לאחר מאבק ארוך ומתמשך במחלת הסרטן. לאחר חלקו הראשון של סיבוב ההופעות אשר הגיע לתומו בסוף שנת 2013, עזב סיימון פיליפס את הלהקה כדי להתמקד בקריירת הסולו שלו, פיליפס הוחלף במתופף קית' קרלוק.

חזרתו של דיוויד האנגייט וסיבוב הופעות צפון אמריקאי עם מייקל מקדונלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שקית' קרלוק הפך לחבר להקה, הוא לא הצטרף לסיבוב ההופעות הצפון אמריקאי, את מקומו כמתופף הלהקה החליף שאנון פורסט. נגן הבאס נתן איסט שלקח חלק ניכר בהופעות החיות של הלהקה משנת 2010, עזב את הלהקה לאחר חלקו היפני של סיבוב ההופעות כדי להתמקד בפרויקטים אחרים. נגן הבאס והחבר המייסד דיוויד האנגייט חזר ללהקה כדי למלא את מקומו של איסט. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות אמריקאי יחד עם הזמר מייקל מקדונלד.

"Toto XIV" ומותו של מייק פורקרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוטו הוציאו את אלבום הסולו הארבע עשר במספרו שלהם והראשון שלהם מזה תשע שנים בשנת 2015, כדי לתמוך באלבומם החדש, טוטו יצאה לסיבוב אצטדיונים אירופאי מאסיבי ובמהלכו הופיעו גם בפסטיבלים גדולים. לאחר מכן יצאו לסיסוב הופעות אמריקני ולבסוף גם הופיעו מספר הופעות באסיה.

ב-15 במרץ 2015, בסיסט הלהקה לשעבר מייק פורקרו נפטר לבסוף לאחר מאבק ארוך ומתמשך במחלת הALS, במהלך שינה בביתו שבלוס אנג'לס.

באפריל 2015, טוטו הכריזה שיצאו לסיבוב הופעות צפון אמריקאי יחד עם להקת הרוק המתקדם יס, שנון פרוסט המשיך להופיע עם הלהקה.

בספטמבר 2016, הכריזה הלהקה על סיבוב הופעות עולמי נוסף אשר יתמוך באלבומם Toto" "XIV, דיוויד האנגייט פרש פעם נוספת מן הלהקה ואותו יחליף הבסיסט לילנד סקלר.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סינגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1978: Hold The Line
  • 1979: "I'll Supply the Love", "Georgy Porgy", "Rockmaker"
  • 1980: "99", "St. Geroge and the Dragon", "All Us Boys"
  • 1981: "Goodbye Elenore", "If It's the Last Night", "Live for Today"
  • 1982: "Rossana", "Make Believe", "Africa", "Afraid of Love", "Lovers in the Night"
  • 1983: "I Won't Hold You Back", "Waiting for Your Love"
  • 1984: "Stranger in Town"
  • 1985: "Holyanna", "Angel Don't Cry", "How Does It Feel", "Endless"
  • 1986: "I'll Be Over You", "Without Your Love"
  • 1987: "Till The End", "Lea", "Could This Be Love"
  • 1988: "Stop Loving You", "Pamela", "Mushanga", "Anna", "Straight for the Heart"
  • 1990: "Love Has the Powe", "Out of Love", ""Africa" [re-release]", ""Africa" / "Can You Hear What I'm Saying?""
  • 1991: "Can You Hear What I'm Saying?"
  • 1992: "Don't Chain My Heart", "Only You", "2 Hearts", "The Other Side"
  • 1993: "Africa" (Live), "With a Little Help from My Friends" (Live), "I'll Be over You" (Live)
  • 1995: "I Will Remember", "The Turning Point", "The Other End of Time"
  • 1996: "If You Belong to Me", "Drag Him to the Roof", "Just Can't Get to You"
  • 1998: "Goin' Home"
  • 1999: "Mad About You", "Melanie", "Cruel"
  • 2002: "Could You Be Loved", "While My Guitar Gently Weeps"
  • 2006: "Bottom of Your Soul"

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]