טום דאשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טום דאשל
Tom Daschle
Tom Daschle, official Senate photo.jpg
לידה 9 בדצמבר 1947 (בן 72)
אברדין, דקוטה הדרומית, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת דקוטה הדרומית
עיסוק פוליטיקאי, שדלן
מפלגה המפלגה הדמוקרטית
בת זוג לורי פאלטון (התרגשו ב-1983)
לינדה הול (מאז 1984)
סנאטור מטעם מדינת דקוטה הדרומית
3 בינואר 19873 בינואר 2005
(18 שנים)
פרסים והוקרה
עמיתי הבית הלבן עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תומאס אנדרו דאשלאנגלית: Thomas Andrew Daschle; נולד ב-9 בדצמבר 1947) הוא פוליטיקאי ושדלן אמריקאי, לשעבר מבכירי המפלגה הדמוקרטית שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם מדינת דקוטה הדרומית בשנים 1987–2005. אחרי כהונתו בבית הנבחרים של ארצות הברית, נבחר לסנאט ובמהרה נעשה מנהיג הסיעה הדמוקרטית.

בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 פקדה את הסנאט תקופה של חוסר ודאות פוליטית, ודאשל כיהן כמנהיג הרוב לסירוגין עם תפקיד מנהיג המיעוט כשהוא מתחלף פעמים תכופות עם מנהיג הסיעה הרפובליקנית טרנט לוט. ב-2004 הפסיד בבחירות לג'ון ת'ון, ופרש לעסקיו הפרטיים. ב-2008 לקח חלק פעיל במסע הבחירות של ברק אובמה לנשיאות, ואף היה מועמדו לתפקיד מזכיר הבריאות ושירותי האנוש, אם כי נאלץ לפרוש על רקע חשיפה כי העלים מסי הכנסה בסכומי עתק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו וקריירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של דאשל מימיו בבית הנבחרים, בסביבות שנת 1979

דאשל נולד באברדין שבדקוטה הדרומית, בנם של אליזבת ב. (לבית מאייר) וסבסטיאן דאשל, שניהם ממוצא גרמני. סבו וסבתו מצד אביו היו גרמנים מאזור וולגה. הוא גדל במשפחה קתולית ממעמד הפועלים, והיה הבכור מבין ארבעת אחיו. כאשר קיבל תואר ראשון במדע המדינה ב-1969 מאוניברסיטת דקוטה הדרומית, נהפך לאדם הראשון במשפחתו שסיים לימודים במוסד להשכלה גבוהה. בשנים 1969–1972 שירת דאשל בחיל האוויר של ארצות הברית כקצין מודיעין בפיקוד האוויר האסטרטגי[1]. באמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 היה דאשל עוזרו של הסנאטור ג'יימס אבורזק[2].

ב-1978 נבחר דאשל לבית הנבחרים של ארצות הברית, וניצח בבחירות בפער של 139 קולות לאחר ספירה חוזרת. דאשל כיהן ארבע תקופות כהונה בבית הנבחרים שהן שמונה שנים, וחיש מהר נעשה חלק מהנהגת המפלגה הדמוקרטית. אף על פי שלדאשל לא היו כוונות להגיע אל מעגל מצפה הכוכבים מס' 1, הוא קיבל עשרה (כ-0.30% מכלל הצירים) צירים עבור תפקיד סגן נשיא ארצות הברית בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1980. אישים אחדים אחרים קיבלו גם הם צירים כאות מחאה, אם כי סגן הנשיא המכהן וולטר מונדייל נבחר למועמד המפלגה לתפקיד בקלות.

בסנאט של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תצלום של הסנאטור דאשל משנת 1988

בשנת 1986 נבחר דאשל לסנאט של ארצות הברית בניצחון צמוד על ג'יימס אבדנור, הסנאטור המכהן מטעם המפלגה הרפובליקנית. בשנתו הראשונה מונה לחבר בוועדת הכספים היוקרתית. שמונה שנים אחרי היבחרו, ב-1994, נבחר דאשל על ידי עמיתיו הדמוקרטיים לשמש כמנהיג הסיעה הדמוקרטית בסנאט במקומו של הסנאטור הפורש ג'ורג' מיטשל ממדינת מיין. לפני דאשל, רק הסנאטור לינדון ג'ונסון ממדינת טקסס כיהן פחות שנים בטרם נבחר להנהיג את מפלגתו. כמו כן, היה גם חבר בוועדת החקלאות, התזונה והיערנות. ב-1998 נבחר תקופת כהונה נוספת בידי תושבי דקוטה הדרומית.

בנקודות שונות בקריירה שלו, הוא כיהן מלבד ועדת הכספים ו-וועדת החקלאות, היה דאשל חבר בוועדת האתיקה ובוועדה לענייני חיילים משוחררים. עם השבעת הקונגרס ה-107 של ארצות הברית בינואר 2001, החלוקה המפלגתית בסנאט התחלקה באופן שווה — כלומר היו 50 חברים דמוקרטים ו-50 רפובליקנים. סגן הנשיא היוצא אל גור, שהיה ברווז צולע בתקופת המעבר בין ממשל הנשיא ביל קלינטון לזה של הנשיא הנבחר ג'ורג' ווקר בוש לאחר בחירות 2000, פעל מתוקף תפקידו החוקתי כנשיא הסנאט להלכה, והשתמש ביכולתו לשבור את השוויון בסנאט כדי להעניק לדמוקרטים את הרוב במליאת הסנאט. במשך השבועיים בהם העניק סגן הנשיא היוצא גור את היתרון למפלגה הדמוקרטית, כיהן דאשל כמנהיג הרוב בסנאט.

ואז, עם תחילת ממשל בוש ב-20 בינואר 2001, הושבע דיק צ'ייני לסגן הנשיא ובכך לנשיא הסנאט להלכה, מה שהפך את היוצרות והפך את הסיעה הדמוקרטית למיעוט והחזיר את דאשל לתפקיד מנהיג המיעוט. עם זאת, ב-6 ביוני 2001, הודיע ​​הסנאטור ג'ים ג'פורדס ממדינת ורמונט כי הוא עוזב את הסיעה הרפובליקנית בסנאט ועל היותו עצמאי אשר מצביע עם המפלגה הדמוקרטית, שוב שבו הדמוקרטיים להיות הרוב בסנאט ודאשל נהיה מנהיג הרוב[3].

באוקטובר 2001, בהיותו מנהיג רוב הסנאט, אל משרדו של דאשל בסנאט נשלח מכתב ובו נגיעות של מחלת הגחלת, ובכך היה יעד למתקפת האנתרקס[4]. הרשויות הפדרליות אישרו כי כמה מעובדיו נחשפו למחלה, וכן כמה מעובדיו של הסנאטור ראס פיינגולד וקציני משטרת הקפיטול של ארצות הברית. הסוויטה שלו בבניין המשרדים של הסנאט ע"ש פיליפ הארט היוותה מוקד לניקוי אינטנסיבי בהובלת הסוכנות להגנת הסביבה.

באפריל 2002 נאם דאשל בפני איפא"ק, ועל רקע מבצע חומת מגן הביע תמיכה במדינת ישראל ומתח ביקורת על גורמים באיחוד האירופי, במדינות ערב ובאומות המאוחדות על חוסר-הוגנות ואנטישמיות כלפי ישראל[5]. בנאום זה הוסיף ואמר כי לישראל תמיד היו חברים שלא בשעת צרה, ובעת זו היא זקוקה לחברים בשעת צרה בייחוד[6]. בנאום הזה שנשא בוושינגטון הבירה ביטא דאשל את עמדתו הפרו-ישראליות באומרו "הייתי במצדה, סיירתי ביהודה ושומרון, טיילתי ברחובות ירושלים ועמדתי ברמת הגולן, וכשהבטתי על החוף לא ראיתי שטח כבוש, אלא את ישראל[7]."

בחירות 2004 לסנאט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות לסנאט שנערכו בשנת 2004, ניצח המועמד הרפובליקני ג'ון ת'ון את דאשל בפער של 4,508 קולות, שהם 50.5% מקולות הבוחרים אל מול 49.4% שהשיג דאשל[8]. הייתה זו הפעם הראשונה שמנהיג מפגלה בסנאט הפסיד בבחירות לתקופת כהונה נוספת מאז 1952, כאשר בארי גולדווטר גבר על ארנסט מקפרלנד באריזונה. מנהיג הרוב הרפובליקני בסנאט, הסנאטור ביל פריסט מטנסי, ביקר בדקוטה הדרומית כדי לסייע במסע הבחירות של ת'ון, תוך הפרת מסורת לא כתובה כי מנהיג מפלגה אחת לא יפעל באופן פעיל למען התבוסה של האחר.

לאורך כל מסע הבחירות האשים ת'ון, יחד עם פריסט, הנשיא בוש וסגנו צ'ייני את דאשל כ"חסימה הראשית" של האג'נדה של בוש והאשימו אותו בשימוש בפיליבסטרים במטרה לחסום את אישור מינויים של מועמדי הנשיא לבית המשפט העליון של ארצות הברית ולתפקידים פדרליים אחרים. נוסף על כך, ת'ון העלה אל סדר היום את תמיכתו החזקה במלחמת עיראק. במהלך עימות בחירות בין ת'ון לדאשל ששודר בתוכנית פגוש את העיתונות ברשת הטלוויזיה הלאומית "NBC", האשים ת'ון את דאשל ב"חיזוק האויב" בשל ספקנותו כלפי המלחמה בעיראק.

כאשר החל המירוץ בראשית 2004, הוביל דאשל בהפרש של 7% בינואר ופברואר. בחודש מאי, ההובלה שלו עמדה על 2% בלבד והסקרים שפורסמו בקיץ הצביעו על מגמות שונות: ת'ון ודשאל הובילו זה על זה לסירוגין בהפרש של לא יותר משני אחוזים בלבד, אם כי חלק מהסקרים הראו שוויון. במהלך כל ספטמבר הוביל דאשל על ת'ון בפער של שניים עד חמישה אחוזים, ואילו במהלך כל חודש אוקטובר אל תוך יום הבחירות ב-2 בנובמבר, מרבית הסקרים הראו שת'ון ודאשל בשוויון מוחלט, בדרך כלל ביחס של 49% מול 49% בקרב המצביעים.

תפקידו בקמפיין של אובמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאשל נואם בכינוס הוועדה הדמוקרטית הלאומית בדנבר שבקולורדו, אוגוסט 2008

בינואר 2005, לאחר שהציע לאובמה להעסיק כמה מעוזריו, דאשל עזב את הסנאט אחרי שהפסיד בבחירות בדיוק כשאובמה הושבע לתפקידו[9]. בין עוזריו אשר הצביע דאשל לאובמה להעסיק, נמנה פיט רוז, שסייע ביצירת תוכנית עבודה דו-שנתית בסנאט עבור אובמה שתאפשר להכין את הקרקע למסע בחירות נשיאותי עבור אובמה. ב-21 בפברואר 2007 דיווחה סוכנות הידיעות האמריקאית "AP" כי דאשל, לאחר שפסל אפשרות להתמודד לנשיאות ארצות הברית בעצמו בדצמבר 2006, הביע את תמיכתו מאחורי הסנאטור ברק אובמה מאילינוי לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, ואמר כי אובמה "מאניש את עתידה של המנהיגות הדמוקרטית בארצנו[10]."

במהלך מסע הבחירות של אובמה לנשיאות ב-2008, שימש דאשל כיועץ מרכזי לאובמה ואחד מיושבי הראש הלאומיים של מטה הבחירות הרשמי של אובמה[11]. ב-3 ביוני 2008 הפסיד אובמה לסנאטורית הילרי קלינטון בפריימריז הדמוקרטי שנערך בדקוטה הדרומית, מדינת הבית של דאשל – ושאגב היה הפריימריז האחרון שנערך בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות באותה השנה – אך באותו הלילה זכה אובמה במועמדות המפלגה לנשיאות[12].

יומיים לאחר מכן, גורמים ציינו כי דאשל "מעוניין במיסוד ביטוח בריאות אוניברסלי ועשוי להגיע אל מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית"[13]. במערכת הבחירות הכללית, המשיך דאשל לייעץ לאובמה, פעל למענו ברחבי המדינות המתנדנדות וסייע לארגון מסע הבחירות שלו עד שבסופו של דבר נבחר אובמה לנשיאה ה-44 של ארצות הברית ב-4 בנובמבר 2008.

מועמדותו למזכיר מחלקת הבריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאשל נואם לצד הנשיא הנבחר אובמה במסיבת עיתונאים שנערכה לשם הכרזת מועמדותו של דאשל לתפקיד מזכיר מחלקת הבריאות, דצמבר 2008

ב 19 בנובמבר 2008 דיווחה העיתונות בארצות הברית כי דאשל קיבלה את הצעתו של הנשיא הנבחר אובמה להיות מועמדו לתפקיד מזכיר הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית[14]. בחירתו לתפקיד הוכרזה באורח רשמי במסיבת עיתונאים משותפת עם אובמה ב-11 בדצמבר 2008[15].

ארגונים אחדים התנגדו להעמדתו של דאשל לתפקיד בקבינט של ארצות הברית, וגרסו כי עבודתו במשרד ערוכי הדין והשדלנות "אלסטון & בירד" הייתה בבחינת שדלנות ולכן עצם בחירתו מפרה את הבטחת הבחירות של אובמה להרחיק אינטרסנטים מהבית הלבן[16]. מנגד, היו ארגונים ואישים כגון רון פולָאק, מנכ"ל המלכ"ר "Families USA" שיבח את העמדתו של דאשל לתפקיד מזכיר מחלקת הבריאות ושירותי האנוש על "מחויבותו העמוקה להבטיח שירותי בריאות באיכות גבוהה ובמחיר סביר לכל אחד בארצות הברית"[17].

כאשר הוגשה מועמדותו של דאשל לקבינט בממשל אובמה לקראת 20 בינואר 2009, יום ההשבעה הראשונה של ברק אובמה לנשיאות ארצות הברית, אישור המינוי נדרש בידי הסנאט של ארצות הברית. ועדת הבריאות, החינוך, העבודה והפנסיונים של הסנאט קיימה ערכה שימוע לאישור המינוי ב-8 בינואר 2009. ועדת הכספים של הסנאט בוחנת בנוסף גם היא באופן מסורתי גם את המועמדים לתפקיד מזכיר הבריאות ושירותי האנוש וב-2 בפברואר החלה לדון במועמדותו של דאשל בדלתיים סגורות[18].

ב-30 בינואר 2009 דווח כי הידידות והשותפות העסקית של דאשל עם איש העסקים ליאו הינרי עלולים לגרום בעיות בתהליך אישור מינויו של דאשל בסנאט. דאשל היה יועץ בתשלום לחברה "אינטרמדיה פרטנרס" (InterMedia Partners) מאז 2005, ובמהלכו קיבל גישה ללימוזינה ונהג אישי מהינדרי. על פי הדיווחים, דאשל לא הצהיר על שירותים אלה זה בטפסי המס השנתיים שלו כנדרש בחוק. הדוברת של דאשל הצהירה כי הוא "עשה מעשים אלה בתום לב וראה את השימוש בלימוזינה ונהג כ'הצעה נדיבה' מחברו הוותיק הינדרי". דאשל הצהיר בפני ועדת הכספים של הסנאט כי ביוני 2008 — בדיוק כשהודיע ​​לעיתונות שהוא רוצה להיות מזכיר הבריאות ושירותי האנוש בממשל אובמה — "משהו גרם לו לחשוב שהשימוש בלימוזינה עשוי לחייב תשלום במס" ואז החל לפעול לתיקון המצב ואף שילם את החובות בתוספת ריבית[19].

כמו כן, עוד דווח כי דאשל גם לא שילם מיסים בגובה 83,333 דולר אמריקני שהרוויח כיועץ לחברת "אינטרמדיה פרטנרס" ב-2007. ההתחמקות מתשלום זה התגלתה בידי רואה החשבון של דאשל בדצמבר 2008. על פי נתוני ABC News, דשל לקח גם ניכה 14,963 דולר מתשלומי המיסים שלו באמצעות מתן תרומות שהעביר בין השנים 2005–2007 לארגוני צדקה שלא עמדו בקריטריונים להיות ארגונים המצדיקים ניכויי מס. ב-3 בפברואר 2009 הסיר דאשל את מועמדותו לתפקיד מזכיר הבריאות ושירותי האנוש[20]. הוא משך את מועמדותו באמתלה כי אינו מעוניין להוות אבן נגף בסדר היום של ממשל אובמה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום דאשל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה, באתר Alston + Bird LLP (באנגלית)
  2. ^ Tom Daschle Fast Facts, באתר CNN (באנגלית)
  3. ^ טום דאשל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
  4. ^ בהלת האנתרקס: שני נדבקים נוספים, באתר ynet, 16 באוקוטבר 2001
  5. ^ Daschle demands support for Israel, באתר וושינגטון טיימס, 23 באפריל 2002 (באנגלית)
  6. ^ AP‏, Daschle: U.S. Remains Foul-Weather Friend to Israel, באתר פוקס ניוז, 22 באפריל 2002 (באנגלית)
  7. ^ ג'יימס בסר, AIPAC Meets in Fortress Atmosphere, באתר Times of Israel‏, 26 באפריל 2002 (באנגלית)
  8. ^ הקונגרס של הרפובליקנים, באתר nrg‏, 3 בנובמבר 2004
  9. ^ FRONTLINE Interview: The Choice 200, באתר PBS‏, 14 באוקטובר 2008 (באנגלית)
  10. ^ אסושייטד פרס, Ex-Senate leader Daschle endorses Obama, באתר NBC News‏, 21 בפברואר 2007 (באנגלית)
  11. ^ מרגרט טאלב, Ex-Senate leader Daschle to serve as HHS head, מאורכב בתוך אתר Wayback Machine‏, 19 בנובמבר 2008 (באנגלית)
  12. ^ ג'ף זלני, Obama Clinches Nomination; First Black Candidate to Lead a Major Party Ticket, באתר ניו יורק טיימס, 4 ביוני 2008 (באנגלית)
  13. ^ ארין מקפיין, Daschle Warm To Obama Health Role, באתר קונגרס דיילי, 5 ביוני 2008 (באנגלית)
  14. ^ טלי גולדשטיין‏, "אובמה ימנה את טום דאשל לשר הבריאות", באתר וואלה! NEWS‏, 19 בנובמבר 2008
  15. ^ אובמה הציג את שר הבריאות המיועד שלו: טום דאשל, באתר ynet, 11 בדצמבר 2008
  16. ^ נטשה מוזגוביהאובמה התחייב, אבל 12 לוביסטים מונו לתפקידים בכירים, באתר הארץ, 1 בפברואר 2009
  17. ^ Daschle Accepts Health Post in Obama’s Cabinet, באתר NBC News‏, 19 בנובמבר 2008 (באנגלית)
  18. ^ דיינה באש, Senators voice support for Daschle over tax records, באתר CNN‏, 30 בינואר 2009 (באנגלית)
  19. ^ רויטרסמועמד שני לתפקיד בכיר בממשל אובמה עם בעיות בהגשת דו"חות המס: טום דאשל, המועמד לתפקיד שר הבריאות, באתר TheMarker‏, 2 בפברואר 2009
  20. ^ יצחק בן-חורין, עוד מבוכה לאובמה: שר הבריאות המיועד פרש, באתר ynet, 3 בפברואר 2009