טום מייסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טום מיסון)
טום מייסון
Tom Mison
טום מייסון (2014)
טום מייסון (2014)
לידה 23 ביולי 1982 (בן 41)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה תומאס ג'יימס מייסון
מדינה הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות מ-2004 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • האקדמיה של וובר דאגלס למשחק דרמטי
  • הרטווד האוז עריכת הנתון בוויקינתונים
http://www.tom-mison.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס ג'יימס מייסון (באנגלית: Thomas James Mison; נולד ב-23 ביולי 1982)[1] הוא שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון אנגלי. מייסון ידוע בעיקר מהופעתו בתפקיד ראשי בדמות איכבוד קריין בסדרה "סליפי הולו" של רשת פוקס. ב-2018 שיחק בתפקיד פיינול במחזה "דרכו של עולם" מאת ויליאם קונגריב שהוצג בתיאטרון דונמאר ורהאוס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מייסון נולד וגדל בווקינג שבסארי.[2] הוא למד במכללה הארטווד האוס המתמחה בדרמה ובמוזיקה.[3] בין השנים 2001 ו-2004 למד משחק באקדמיית ובר-דאגלס, שם זכה בפרס קרן סר ג'ון גילגוד.[4][5] המדריך שלו לדיבור המליץ לו לפנות לכיוון של דרמות תקופתיות.[6][7] חבר קרוב שלו בוובר-דאגלס היה השחקן רופרט פרנד. השניים שתפו פעולה ב-2009 ויצרו סרט קצר בשם "The Continuing and Lamentable Saga of the Suicide Brothers".[8]

ב-2001 כשעדיין היה סטודנט הוא השתתף בתוכנית לצעירים של תיאטרון American Conservatory Theater. מייסון שיחק במחזה אודות המהפכה האמריקאית "Time on Fire" מאת טימותי מייסון, שהלהקה הציג בתיאטרון הלאומי בלונדון ובתיאטרון מג'יק בסן פרנסיסקו. מייסון גילם דמות של חייל אנגלי שאהובתו (קייטלין טלבוט) מסתירה אותו ומגנה עליו.[9]

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מ-2004 עד 2012 שיחק מייסון בקביעות בתיאטרון. ב-2004 הופיע בתפקיד פרוטנברס בהפקה של טרוור נאן למחזה "המלט" בתיאטרון אולד ויק. ב-2006 שיחק בתפקיד פרדריק בעיבוד של להקת התיאטרון simple8 של המחזה "ילדי גן העדן" בתיאטרון ארקולה. ב-2008 שיחק שוב בהפקה של simple8 במחזה "The Living Unknown Soldier". עוד ב-2008 כיכב בתפקיד ג'ורג' טסמן במחזה "הדה" בתיאטרון גייט. ב-2009 גילם את גבריאל במחזה "כשיפסיק לרדת הגשם" מאת אנדרו בובל שהועלה בתיאטרון אלמיידה.[10][11][12]

ב-2010 לוהק מייסון למחזה "פוש" מאת המחזאית הבריטית לורה וייד בתיאטרון רויאל קורט וגילם את ג'יימס לייטון-מסטרס, נשיא מועדון Riot Club באוקספורד.[13] צ'ארלס ספנסר מהדיילי טלגרף נתן לו חמישה כוכבים וכינה את הופעתו "בלתי נשכחת".[14] ב-2012 שיחק מייסון בהפקה מחודשת של המחזה בתיאטרון הדוכס מיורק בווסט אנד.[15] ב-2011 הופיע מייסון בתפקיד הנסיך האל במחזות "הנרי הרביעי, חלק ראשון" ו"הנרי הרביעי, חלק שני" שהועלו בהתיאטרון המלכותי בבאת'.

בפברואר 2018 דונמאר ורהאוס בלונדון הכריז על הפקה חדשה של המחזה "דרכו של עולם", קומדיה מתקופת הרסטורציה מאת ויליאם קונגריב. מייסון לוהק לתפקיד פיינול.[16]

מייסון כתב מונולוגים אחדים לתיאטרון בהם "Wood",‏ "Bounded" ו-"The Life Man of Portland Mews".

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2005 עד 2008 הופיע מייסון בסרטי קולנוע אחדים בעיקר בתפקידים קטנים. בין השאר שיחק בסרט "אי התעלומות" של ערוץ הולמרק,[17] בסרט הטלוויזיה "A Waste of Shame" של ה-BBC, ובסרט "ונוס" בכיכובו של פיטר או'טול.

ב-2009 מייסון וחברו ללימודים רופרט פרנד כתבו ושיחקו בסרט קצר בשם "The Continuing and Lamentable Saga of the Suicide Brothers". את הסרט ביימו האחים בראונלי, ומייסון תיאר אותו במילים "אגדה בסגנון האחים גרים".[18] הסרט הוא סיפור אגדה בסגנון קומדיה אפלה אודות שני אחים, בגילומם של מייסון ופרנד שמנסים להרוג את עצמם כל יום באותה שעה. קירה נייטלי מגלמת את הפיה. מעצבי האופנה פולטון ווולש הקרינו את הסרט באירוע שלהם. הסרט הוקרן במספר פסטיבלים בין השאר פסטיבל הסרטים של לונדון של 2009;[19] פסטיבל הסרטים של ניו המפשייר של 2009,[20] בו זכה בפרס הסרט הקומי הקצר הטוב ביותר; פסטיבל הסרטים הבינלאומי של קליבלנד מ-2010;[21] פסטיבל הסרט הקצר של לונדון מ-2010;[22] ובפסטיבל הבינלאומי של סרטי אימה ברוד איילנד מ-2010, שם זכה בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר.[23][24] ב-2012 כיכב מייסון בסרט הבכורה כבמאי של פרנד "סטיב", סרט קצר שבו כיכבו קירה נייטלי וקולין פירת'.

ב-2011 גילם מייסון את קאלום בעיבוד של הרומן "יום אחד" מאת דייוויד ניקולס. בסרט כיכבו אן האת'וויי וג'ים סטרג'ס, וביימה לון שרפיג. ב-2012 שיחק בסרט הקומדיה הרומנטית "לדוג סלמון בתימן", בבימויו של לאסה הלסטרם, עיבוד לרומן באותו שם מאת פול טורדיי, ובכיכובם של יואן מקגרגור ואמילי בלאנט. מייסון שיחק בתפקיד קפטן רוברט מיירס, איש הצבא החבר של הארייט, הדמות שגילמה אמילי בלאנט.[25]

ב-2013 הופיע מייסון בשני סרטי קולנוע עצמאיים בריטיים. האחד הוא "Jadoo" שכתב וביים אמית גופטה, בו הוא משחק בתפקיד מארק. הקרנת הבכורה של הסרט הייתה בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בחלק שנקרא "Culinary Cinema".[26] הסרט יצא לאקרנים בבריטניה בספטמבר 2013, והוצג ביותר מעשרים פסטיבלים.

עוד שיחק מייסון בתפקיד משנה בסרט "Dead Cat", קומדיה רומנטית שכתבו סם ברן וסטפן גאורגיו, ושגם ביימו. מייסון מופיע בדמות טים שיחד עם ארבעה חברים הוא פוגש את אהובתו מילדות. ארבעת השחקנים הם גם חברים במציאות. הסרט "Dead Cat" צולם ב-2009 אבל יצא לאקרנים רק ב-2013. הוא השתתף בפסטיבלים אחדים בהם פסטיבל הסרטים של קיימברידג' בבריטניה; פסטיבל הסרטים רוח אינדי בקולורדו; פסטיבל הסרטים העצמאיים הבריטיים בו זכה בפרס British Lion Award לסרט דל תקציב.[27] ובפסטיבל הסרטים הבינלאומי בסאות'המפטון. מייסון זכה בפרס ההופעה הטובה ביותר לתפקיד משנה. ביולי 2013 זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר באינדי פסט (Indie Fest).[28]

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 שיחק מייסון בתפקיד בן סיקסמית' במיני-סדרה "The Amazing Mrs Pritchard" של ערוץ BBC One.[29] הסדרה שודרה בערוץ PBS ב-2007 במסגרת תוכניות Masterpiece Theatre.[30] ב-2007 הופיע מייסון בתפקיד דניאל בפרק הראשון של הסדרה "וידוייה הסודיים של זונת צמרת". הסדרה שודרה בארצות הברית ב-2008 בערוץ שואוטיים.[31]

ב-2008 גילם מייסון את מר בינגלי במיני-סדרה "אבודה בעולמה של ג'יין אוסטן" עיבוד חופשי של הרומן "גאווה ודעה קדומה". במיני-סדרה שכתב גאי אנדרוז, מופיעה צעירה בת זמננו המועברת לעולם של "גאווה ודעה קדומה" הרומן החביב עליה.[32]

בין 2008 ל-2010 השתתף מייסון בשלוש סדרות טלוויזיה בריטיות מצליחות. ב-2008 הופיע בפרק בעונה ה-11 של הסדרה "פוארו" עיבוד לרומנים מאת אגאתה כריסטי בהשתתפות הבלש הרקול פוארו.[33] מייסון גילם את דייוויד בייקר, דמות שמתוארת כ"טווס", בפרק "Third Girl". ב-2009 שיחק מייסון בסדרה הבלשית של ITV "המפקח לואיס", בתפקיד דוריאן קריין, פרופסור צעיר ומחבר רומנים פופולרי, בפרק "Allegory of Love" בעונה השלישית של הסדרה. ב-2010 הופיע מייסון בתפקיד טים מורטימר בפרק "It Smells of Books" בסדרה "תחבולות חדשות" של ערוץ BBC One.[34]

תפקידו הבא בטלוויזיה היה במיני-סדרה "הג'נטלמן האחרון", עיבוד לסדרת הרומנים "סוף המצעד" מאת פורד מדוקס פורד. הסדרה בת חמישה החלקים נכתבה בידי טום סטופארד וכיכב בה בנדיקט קמברבאץ'.[35] הסדרה שודרה לראשונה ב-BBC Two בשנת 2012, וב-HBO ב-2013. מייסון גילם את פוטי פרון, המאהב של סילביה טייטג'נס. הסדרה הייתה מועמדת לחמישה פרסי אמי וחמישה פרסי באפט"א.[36][37][38]

ב-2013 לוהק מייסון לתפקיד הראשי בסדרת הטלוויזיה של רשת פוקס "סליפי הולו". מייסון מגלם את איכבוד קריין חייל במלחמת העצמאות של ארצות הברית שנהרג בקרב ומתעורר במאה ה-21 בסליפי הולו.[39] הסדרה מבוססת באופן חופשי על "האגדה על סליפי הולו" מאת וושינגטון אירווינג. יוצרי הסדרה והמפיקים בפועל הם פיליפ איסקוב, אלכס קורצמן ורוברטו אורקי, יוצרי הסדרה "פרינג'", וכותבי הסרט "סטארטרק". לצדו של מייסון מככבת ניקול בהארי בתפקיד השוטרת אבי מילס. אורקי וקורצמן אמרו שבתחילה רצו ללהק שחקן אמריקאי לתפקיד, אבל לא מצאו שחקן שיגלם באופן אמין דמות מתקופת המהפכה שנמצא במאה ה-21.[40]

הסדרה חודשה לעונה שנייה שבועיים אחרי שהחלו השידורים.[41] במרץ 2015 הוזמנה עונה שלישית של הסדרה בת 18 פרקים.[42] ב-13 במאי 2016 חידשה פוקס את הסדרה לעונה רביעית שעלתה לשידור ב-6 בינואר 2017.[43] במאי 2017 סרבה רשת פוקס לחדש את הסדרה לעונה נוספת.[44]

ביוני 2018 פורסם שמייסון לוהק לפרק פיילוט של הסדרה "Watchmen" של רשת HBO.[45]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
2006 L'Entente cordiale נילס
2006 ונוס Venus מאהב בסרט תקופתי
2006 גיבורים ונבלים Heroes and Villains נתן
2008 Out There ז'אן-לוק סרט קצר
2009 The Creep קריפ סרט קצר
2009 The Continuing and Lamentable Saga of the Suicide Brothers באראת' סרט קצר
2010 סטיב Steve גבר סרט קצר
2011 יום אחד One Day קאלום
2012 לדוג סלמון בתימן Salmon Fishing in the Yemen קפטן רוברט מיירס
2013 Jadoo מארק
2013 Dead Cat טים

טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
2005 A Waste of Shame: The Mystery of Shakespeare and His Sonnets בלאד הצעיר סרט טלוויזיה
2005 אי התעלומות Mysterious Island בלייק סרט טלוויזיה
2006 גברתי ראש הממשלה The Amazing Mrs Pritchard בן סיקסמית' מיני-סדרה
2007 וידוייה הסודיים של זונת צמרת Secret Diary of a Call Girl דניאל סדרת טלוויזיה (פרק אחד)
2008 אבודה בעולמה של ג'יין אוסטן Lost in Austen צ'ארלס בינגלי מיני-סדרה
2008 פוארו Agatha Christie's Poirot דייוויד בייקר בפרק "Third Girl"
2009 המפקח לואיס Inspector Lewis דוריאן קריין בפרק "Allegory of Love"
2010 תחבולות חדשות New Tricks טים מורטימר בפרק "It Smells of Books"
2012 הג'נטלמן האחרון Parade's End פוטי פרון מיני-סדרה
2013–2017 סליפי הולו Sleepy Hollow איכבוד קריין סדרת טלוויזיה
2015 בונז Bones איכבוד קריין בפרק "The Resurrection in the Remains"
2019 השומרים Watchmen מר פיליפס
ארבע חתונות ולוויה אחת Four Weddings and a Funeral קוונטין מיני-סדרה
2021-הווה See לורד הארלן תפקיד ראשי (עונה 2)
2022 אשתו לשעבר The Ex-Wife ג'ק מיני-סדרה

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
2004 המלט Hamlet פורטינברס תיאטרון אולד ויק
2006 ילדי גן העדן Les Enfants du Paradis פרדריק תיאטרון ארקולה
2008 The Living Unknown Soldier תיאטרון ארקולה
2008 הדה Hedda ג'ורג' טסמן תיאטרון גייט
2009 כשיפסיק לרדת הגשם When the Rain Stops Falling גבריאל תיאטרון אלמיידה
2010 Posh ג'יימס לייטון-מסטרס תיאטרון רויאל קורט
2010 אלקטרה Elektra אורסטס תיאטרון יאנג ויק
2011 הנרי הרביעי חלק ראשון וחלק שני Henry IV Parts I and II הנסיך האל התיאטרון המלכותי בבאת'
2012 Posh ג'יימס לייטון-מסטרס תיאטרון הדוכס מיורק

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טום מייסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Births, Marriages & Deaths Index of England & Wales, 1916–2005. Ancestry.com; accessed 6 February 2014.
  2. ^ Wolf, Matt. "Rising London Star Tom Mison on Juggling Movies, TV and the Timely West End Comedy Posh". www.broadway.com.
  3. ^ "Hurtwood House: Drama School Places Over the Years!". www.hurtwoodhouse.com. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Tom Mison (Visiting Theatre Staff)". Hurtwood House Performing Arts. אורכב מ-המקור ב-21 בפברואר 2010. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "Webber Douglas Academy of Dramatic Art". www.zaitseva.com. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Five Ways to Wear: Spring Cardigans". www.mrporter.com. Mr Porter. 21 בפברואר 2012. אורכב מ-המקור ב-2019-01-17. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ "'Sleepy Hollow': Tom Mison on becoming Ichabod Crane and season 1's hair-raising finale". www.ew.com/. Entertainment Weekly. 4 בנובמבר 2013. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ "Discovery: Tom Mison". www.interviewmagazine.com. 15 במאי 2012. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Winn, Steven (15 באוגוסט 2001). "Acting up: ACT's Young Conservatory students have the passion and talent to make it". SFGate. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ Billington, Michael (28 באפריל 2004). "Hamlet". www.theguardian.com. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "A "Curtain Up" London Review: Hedda". www.curtainup.com. באוגוסט 2008. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Billington, Michael (21 במאי 2009). "Theatre Review: When the Rain Stops Falling". נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Posh: Original 2010 Production". נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ אתר למנויים בלבד Charles Spencer, ‏Posh: Royal Court, review, The Telegraph, 16 April 2010
  15. ^ "Posh (at the Duke of York's Theatre)". Royal Court Theatre. אורכב מ-המקור ב-22 במרץ 2012. נבדק ב-8 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ Wood, Alex. "Linda Bassett withdraws from Donmar's The Way of the World as the show's cast is announced". What's On Stage. נבדק ב-21 בפברואר 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Lowry, Brian (15 בספטמבר 2005). "Review: Jules Vernes' Mysterious Island". www.variety.com. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Morosini, Daniela (20 במרץ 2012). "Film: Tom Mison". www.1883magazine.com. אורכב מ-המקור ב-2019-01-17. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "BFI 53rd London Film Festival". 2009. אורכב מ-המקור ב-2009-10-03. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "NH Film Festival Announces 2009 Granny Winners". NH Film Festival. 19 באוקטובר 2009. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "The Continuing and Lamentable Saga of the Suicide Brothers". www.clevelandfilm.org. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ "The short of it: London Short Film Festival Highlights". BFI Film Forever. 2010. אורכב מ-המקור ב-2019-01-17. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Brown, Emma. "Discovery: Tom Mison". www.interviewmagazine.com. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "2010 Rhode Island International Film Festival Announces the Winners for the 11th Annual Event". www.film-festival.org. 6 בנובמבר 2010. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  25. ^ "Salmon Fishing in the Yemen (2012)". Rotten Tomatoes. נבדק ב-21 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "Programme 2013". The Berlinale. נבדק ב-22 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "British Independent Film Festival 2013". Film Festival Guild. אורכב מ-המקור ב-29 ביולי 2013. נבדק ב-22 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ "Indie Winners: July 2013". The Indie: Best of Show. אורכב מ-המקור ב-2019-01-17. נבדק ב-22 ביוני 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "The Amazing Mrs Pritchard". BBC One. נבדק ב-15 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ Bellafante, Ginia (20 באוקטובר 2007). "She's in Charge Now; No Time to Go Wobbly". נבדק ב-15 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ McNutt, Myles (18 ביוני 2008). "Series Premiere: Secret Diary of a Call Girl – "Pilot"". Cultural Learnings. נבדק ב-15 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  32. ^ Brook, Stephen. "First Night: Lost in Austen" (4 September 2008). Organ Grinder Blog, The Guardian. נבדק ב-16 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ Bianculli, David (13 באוגוסט 2014). "Case Closed: Agatha Christie's Detective Poirot Solves His Last TV Mystery". www.npr.org. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "BBC One: New Tricks". www.bbc.co.uk. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  35. ^ "BBC Two: Parade's End". bbc.co.uk. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  36. ^ Finke, Nikki (18 ביולי 2013). "2013 Primetime Emmy Nominations". www.deadline.com. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  37. ^ "BAFTA Television Awards: Television Craft in 2013". www.bafta.org. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  38. ^ Stanley, Allessandra (25 בפברואר 2013). "Not the Same Old Cup of British Tea 'Parade's End,' With Benedict Cumberbatch and Rebecca Hall". www.nytimes.com. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  39. ^ Kasperowicz, Leslie (26 בפברואר 2013). "Parade's End's Tom Mison To Play Ichabod Crane In Fox's Sleepy Hollow Pilot". cinemablend.com. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  40. ^ Radish, Christina. "Executive Producers Alex Kurtzman and Roberto Orci Talk SLEEPY HOLLOW, a New Version of Ichabod Crane, Making the Mythology Accessible, and More". www.collider.com. נבדק ב-26 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  41. ^ O'Connell, Michael; Goldberg, Lesley (3 באוקטובר 2013). "'Sleepy Hollow' Renewed for Second Season at Fox". www.hollywoodreporter.com. נבדק ב-27 באוגוסט 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  42. ^ Bibel, Sara (18 במרץ 2015). ""Sleepy Hollow" Renewed for 18-Episode Season 2 by Fox". אורכב מ-המקור ב-2016-06-10. נבדק ב-19 במרץ 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  43. ^ Roots, Kimberly (13 במאי 2016). "Sleepy Hollow Renewed for Season 4". TVLine. נבדק ב-13 במאי 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  44. ^ Wagmeister, Elizabeth (2017-05-10). "'Sleepy Hollow' Canceled at Fox After Four Seasons". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2017-07-18.
  45. ^ Ausellio, Michael. "Sleepy Hollow's Tom Mison Nabs a Lead Role in HBO's Watchmen Pilot". TVLine. נבדק ב-2 ביולי 2018. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טום_מייסון&oldid=38007954"