טומאת מגע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכה היהודית, טומאת מגע היא טומאה המתרחשת על ידי נגיעה פיזית של הדבר הנטמא בדבר המטמא. זוהי הדרך הפשוטה ביותר להיטמא, הקיימת ברוב ככל אבות הטומאות ובכל מיני הנטמאים.[1] מלבד נבלת עוף טהור, המטמאת באכילה בלבד, וחטאות המטמאות את העוסק בהוצאתן מהמקדש או בשריפתן, ואדם שנוגע בהן בלי קשר להוצאה ולשריפה - אינו נטמא[2].

טומאת מגע בית הסתרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגע הוא רק מגע במקום גלוי בדבר המטמא עם מקום גלוי בדבר הנטמא. אבל טומאת בית הסתרים, בגוף האדם - כמו למשל מקום ביאה, אינו מטמא, (אם כי התורה גזרה שביאה על נידה מטמאת למרות שאין בה טומאת מגע). חלוק על הדברים הוא רבי מאיר[3] הסבור שגם טומאת בית הסתרים מטמאת.

מחלוקת ידועה בין רבי יוסי לחכמים בנושא זה, היא בחתיכת בגד שנתלשה מתוך בגד אחר הטמא בטומאת מדרס (שטמא דרך עליה), שלמרות שטומאת מדרס אינה חלה על החתיכה, חלה עליה טומאת מגע, מכיוון שהיא נגעה בחתיכת המדרס בעת שהייתה מחוברת אליו[4].

האמורא רבינא מחדש, שאוכל המחובר לאוכל אחר, נטמא על ידי נגיעתו לאוכל. לפי הסברו של רבינא, חיבור חלקי האוכל זה לזה הוא חיבור חלוש, ואין חיבורו נחשב לחיבור, לכן יש להחשיב כל חלק מהאוכל בנפרד, כך שחלק מהאוכל שנגע בחלק אחר, מטמא.

טומאה רצוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טומאה רצוצה

גם טומאה רצוצה נחשבת כחלק מטומאת מגע, כך שכל טומאה שקבורה במקום שאין טפח מעליה, בוקעת ועולה עד הרקיע, והעובר מעליה נטמא כאילו נגע בטומאה עצמה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ב'. משנה מסכת כלים פרק א משנה א, ומסכת זבים פרק ה משניות ו, ז, י.
  2. ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת זבחים , דף ק"ה, עמוד א'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ע"ב, עמוד ב'.
  4. ^ במקרה שהבגד בגודל מספק, שגם לאחר תלישת החתיכה הוא בגודל של שלושה טפחים על שלושה טפחים, מודה גם רבי יוסי שהוא מטמא את החתיכה, שכן בשעת תלישת החתיכה והפרדתה מהבגד היא נגעה בבגד הטמא.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.