טומאת מדף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בהלכות טומאה, מדף הוא כינוי לטומאה הנגרמת על ידי נשיאה או אף הנחה ללא תנועה, של כלים או אדם וכן אוכלים ומשקים, על גבי זב וחבריו, טומאה זאת תחול גם ללא מגע ישיר בטמא. טומאה זאת היא מדברי חכמים. לעיתים בחז"ל טומאה זו קרויה גם עליונו של זב[1], ונקראת מדף על שם שהיא קלה "כעלה נידף" (נידה ד:)

פרטי הדינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם אוכלין ומשקים וכלים, שיונחו על גבי הזב וחבריו (שהם זב זבה, נידה, ויולדת), אף ללא מגע ישיר בניהם, יהפכו לראשון לטומאה. וכן אף אם יחצוץ בניהם חפץ שאינו מקבל טומאה כדוגמת אבן, הם יטמאו[2]. גם במקרה שבו הנטמאים מונחים גם על הזב אך לא רק עליו, כדוגמת שהזב הניח רק את אצבעו ושאר המשקל מונח על הקרקע, נטמאו.

יש מהראשונים שמבינים שטומאה זו היא רק פירוט של טומאת היסט[3], אך ראשונים אחרים ובניהם הרמב"ם מבינים שזה דין מיוחד בהלכות טומאה, ויש בינו לבין טומאת היסט הבדלים, כגון בגד שחלקו על הזב ורובו על הארץ שמדין היסט אינו נטמא כיוון שאינו מסיט רובו, אך מדין מדף נטמא כיוון שנח על גבי הזב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת נידה, דף ל"ב, עמוד ב'
  2. ^ הלכות מטמאי משכב ומושב, פרק ו', הלכה ג'
  3. ^ רמב"ן נידה לג א
First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.