טומאת שרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טומאת שרץ היא טומאה החלה על פגרים לא יבשים של שמונה בעלי חיים ממשפחת המכרסמים והלטאות: "החולד והעכבר והצב[1] למינהו. והאנקה והכוח והלטאה והחומט והתנשמת"[2]. השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת יום אחד בלבד (טומאת ערב), אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו[3].

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נאמר בתורה "וְזֶ֤ה לָכֶם֙ הַטָּמֵ֔א בַּשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֣ץ עַל-הָאָ֑רֶץ הַחֹ֥לֶד וְהָעַכְבָּ֖ר וְהַצָּ֥ב לְמִינֵֽהוּ: וְהָאֲנָקָ֥ה וְהַכֹּ֖חַ וְהַלְּטָאָ֑ה וְהַחֹ֖מֶט וְהַתִּנְשָֽׁמֶת" (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט-ל').

דיני הטומאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחד משמונה שרצים אלה לא מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח (ולא יבש). שרץ מת ולח, מטמא אדם או כלים הנוגעים בו.  השיעור בגופם או בדמם כדי לטמא הוא כעדשה. איבר שלם של שרץ - מטמא בכל שהוא.

המטמאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק אותם שרצים שפירטה התורה מטמאים אך שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל[4]. גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים (אם הכינו את הדגים לאכילה - הם יכולים לקבל טומאה ככל מזון[5], ברמת טומאה קלה יותר מטומאת נבלה של בעלי חיים, ראו להלן: דירוג הטומאות).

שיעור השרף

על מנת שטומאה זו תחול עליו, על פגר השרץ להיות בשיעור של לפחות פרי העדשה[6], אשר קטן יותר משיעור כזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים. שיעור ה'עדשה' הוא השיעור הקטן ביותר שיש בדיני טומאה וטהרה.

דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, לדוגמה-נפל עליו שרץ מת).

שמונת השרצים (על פי השם המודרני)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא מדובר על בעל החיים שיש לו שריון, הקרוי כיום "צב", אלא על סוג של לטאה. רמב"ם בהקדמתו לסדר טהרות, או סוג של קרפדה לפי התרגום לצרפתית עתיקה שמביא רש"י על הפסוק.
  2. ^ ויקרא יא, כט-ל. לזיהוי שרצים אלו ראו דעת מקרא שם, ובספר 'שיחת חולין' על מסכת חולין, עמ' תקכח-תקלא.
  3. ^ משנה מסכת כלים פרק א משנה א
  4. ^ משנה מסכת טהרות פרק ה משנה א: "השרץ והצפרדע...". תלמוד בבלי מסכת ערובין דף יג עמוד ב: "נחש שממית ומרבה טומאה - טהור". רמב"ם, הלכות שאר אבות הטומאות פרק ד הלכה יד.
  5. ^ משנה מסכת עוקצין פרק ג משנה ח
  6. ^ משנה מסכת טהרות פרק ג משנה ד
  7. ^ "המדריך לדוחיים וזוחלים",מאת פ. אמיתי ב"גוגל ספרים"


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.