טומאת שרץ
מקרא | ויקרא, י"א, כ"ט–ל"ח |
---|---|
משנה | מסכת כלים, פרק א', משנה א' ובפרק ח' |
תלמוד בבלי | מסכת חולין, דף קכ"ו, עמוד ב'-דף קכ"ז, עמוד א' |
משנה תורה | ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ד' |
ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, עשה צ"ז; ספר החינוך, מצווה קנ"ט; ספר מצוות גדול, עשה רמה |
טומאת שרץ בהלכה היהודית היא טומאה החלה על פגרים של שמונה שרצים, שהם בעלי חיים ממשפחות הטורפים, המכרסמים והלטאות: ”הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר וְהַצָּב לְמִינֵהוּ; וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת” (ספר ויקרא, פרק י"א, פסוקים כ"ט–ל').
השרצים מטמאים את הנוגע בנבלתם, טומאה הנמשכת יום אחד בלבד (טומאת ערב, כלומר אם אכן טבל - אבל ללא טבילה הטומאה נמשכת ללא הגבלת זמן), אך לא מטמאים את נושא הפגר כאשר אינו נוגע בו[1].
דיני הטומאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]כל אחד משמונה שרצים אלה לא מטמא בחייו אלא רק כשהוא מת ורק כשהוא לח (ולא יבש). כאשר כל גוף השרץ קיים אף אם הוא יבש הוא מטמא, שרץ מת ולח, או שלם אף שיבש, מטמא אדם, כלים, אוכלים, ומשקין הנוגעים בו, או בכלי חרס אף אם רק נכנסו לאוויר הכלי ללא מגע.
שיעור השרץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבלת שרץ מטמאת רק אם היא בשיעור מינימלי של נפח זרע העדשה[2], אשר קטן יותר משיעור כזית שנקבע לטומאת אדם מת או נבלת בעלי חיים. שיעור ה'עדשה' הוא השיעור הקטן ביותר שיש בדיני טומאה וטהרה. עם זאת, איבר שלם של שרץ - מטמא אף אם אין בו שיעור עדשה.
דין נוסף המיוחד לטומאה זו הוא שהשרץ מטמא אף באונס (דהיינו גם כשהנוגע בנבלה לא התכוון ואף אם הוכרח נגד רצונו ליצור מגע עם השרץ, כגון אם נפל עליו שרץ מת).
שמונה שרצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – שמונה שרצים
כאמור, רק אותם מיני שרצים שפירטה התורה מטמאים אך שאר בעלי החיים הקטנים, כגון צפרדע, נחש, זבוב וכדומה - אין נבלתם מטמאת כלל[3]. גם דגים ושאר בעלי החיים הימיים אינם מטמאים בטומאת שרץ[4].
שמונת שרצים אלו מנויים בתורה בשמותם, אך בזיהוי המינים השונים ישנם מחלוקות רבות.
לדעת רש"י
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
חמוס (חולד)
-
עכבר
-
קרפדה (צב)
-
קיפוד (אנקה)
-
כח
-
לטאה
-
חשופית (חומט)
-
חפרפרת (תנשמת)
שמונת השרצים
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
הַחֹלֶד - חמוס
-
הָעַכְבָּר - עכבר
-
הַצָּב - חרדון צב[6]
-
הָאֲנָקָה - קיפוד
-
הָאֲנָקָה - קמטן החורש
-
הַכֹּחַ - זיקית ים-תיכונית
-
הַלְּטָאָה - לטאה[7]
-
הַחֹמֶט - חומט[9]
-
הַתִּנְשָׁמֶת - חולד
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה א'
- ^ משנה, מסכת טהרות, פרק ג', משנה ד'
- ^ משנה, מסכת טהרות, פרק ה', משנה א': "השרץ והצפרדע...". תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ג, עמוד ב': "נחש שממית ומרבה טומאה - טהור". משנה תורה לרמב"ם, ספר טהרה, הלכות שאר אבות הטומאות, פרק ד', הלכה י"ד.
- ^ שכן כל מה שגדל בים טהור (ספר טהרה, הלכות כלים, פרק א', הלכה ג')
- ^ שמונת השרצים, מכון מש"ה, קריית אונו תשע"ו.
- ^ זהר מוסיף שאין זה רק חרדון הצב אלא גם המינים הדומים לו על פי הפסוק "והצב למינהו":תנין היאור או כוח הנילוס, סלמנדרה מצויה וכוח אפור, וודאי שזה לא מה שקרוי היום צב
- ^ הַלְּטָאָה כוללת את רוב מיני הלטאיים והשממיות
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"א, עמוד א'
- ^ כמה מינים ממשפחת החומטיים בעיקר המינים התת קרקעיים או שרגליהם מנוונות כדוגמת:חומט נקוד, נחושית נחשונית, חומט רפואי וחומט גמד - המתאים לתיאור התלמודי "חומט תחילתו בכעדשה" על גודלו הזעיר[8].
טומאה וטהרה ביהדות | ||
---|---|---|
דרגות טומאה | אבי אבות הטומאה • אב הטומאה • ולד הטומאה (ראשון • שני • שלישי ורביעי) | |
דרגות קבלת טומאה | חולין • מעשר שני • תרומה • קודש • חטאת | |
קבלת טומאה | אוהל • מגע • משא • היסט • מדרס • ביאה • בועל נידה • ביאה לבית • מדף • בליעה • עיסוק | |
מטמאים מן התורה | מת • נבלת חיה ובהמה • נבלת עוף טהור • נבלת השרץ • בעל קרי • פולטת שכבת זרע • מטמאי משכב ומושב - נידה, יולדת, זבה, זב • צרעת (אדם, בתים, בגדים) • שכבת זרע • חטאות המטמאות • מי חטאת | |
מטמאים מן דרבנן | ידיים • ארץ העמים • בית הפרס • כתבי הקודש • גויים • עבודה זרה • טבילה במים שאובים | |
נטמאים | אדם • כלים (כלי מתכות, כלי עץ, כלי חרס, בגדים, כלי עור, שק, וכלי עצם) • אוכלים • משקין | |
אחרים | טומאת מקדש וקדשיו • האיסור לכהן להיטמא למת • הכשר לקבל טומאה • טומאה רצוצה • טומאה הותרה בציבור | |
טהרה | טבילה • פרה אדומה • מקווה • חציצה • טבול יום • מחוסר כיפורים • טהרת מצורע • טבילת עזרא | |
סדר טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקוואות • נידה • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים |
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.