טונגרירו
 | |
| הר טונגרירו | |
| גובה | 1,978 מטר |
|---|---|
| מיקום | האי הצפוני, ניו זילנד |
| סוג הר | הר געש פעיל |
| מספר הר געש | =0401-08[1] |
| התפרצות אחרונה | 6 באוגוסט 2012 |
| קואורדינטות | 39°8′S 175°39′E / 39.133°S 175.650°E |
|
(למפת ניו זילנד רגילה) | |
 | |
| צילום אווירי של טונגרירו | |
| מדינה | ניו זילנד |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי ותרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 6, 7, 8 | |
| קואורדינטות | 39°08′00″S 175°38′30″E / 39.133333333333°S 175.64166666667°E |
  | |
הר טונגרירו (Mount Tongariro, במאורית: "פרץ רוח דרומית") הוא הר געש מורכב פעיל הנמצא במרכז האי הצפוני של ניו זילנד, כ-20 ק"מ דרומית לאגם טאופו. טונגרירו מתנשא לגובה של 1978 מטר מעל פני הים. הר הגעש טונגרירו נמצא בסמוך להרי הגעש רואפהו ונגאורוהו, וביחד הם מהווים את הפארק הלאומי טונגרירו, שהוכרז ב-1990 על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.
הר הגעש טונגרירו מורכב מלפחות 12 חרוטים געשיים שונים. הוא התפרץ לראשונה לפני כ-260,000 שנים והתפרצותו האחרונה התרחשה בשנת 2012. חלק מלועות התפוצצות התמלאו במים כדי ליצור אגמי לוע.
ההתפרצות באוגוסט 2012[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך כמה שבועות לפני ההתפרצות חלה עלייה בפעילות הסייסמית בסביבת הר הגעש – שהיה רדום במשך 115 שנים[2] – אך לא היו סימנים נוספים שיצביעו על התפרצות קרבה דוגמת רעשים פתאומיים.
ההתפרצות הפריאטית החלה ב-6 באוגוסט לקראת חצות ונמשכה כ-30 דקות, ולאחריה נרשמה פעילות סייסמית ערה שנמשכה 15-20 דקות.
ההתפרצות המתפוצצת שילחה עמוד התפרצות לגובה של 7 ק"מ ופצצות געשיות למרחק של קילומטר. האפר הגעשי שנפלט בהתפרצות נע למרחק של 200 ק"מ לעבר עיר הנמל נפייר במערב האי הצפוני, ולווה בריח עז של גופרית.[3] כתוצאה מכך ביטלה אייר ניו זילנד טיסות שמסלוליהן עוברים בסמיכות להר הגעש ובכיוון התפזרות האפר.[4]
נראה שההתפרצות החלה בלוע טה מארי (Te Mari). עדי ראייה מדווחים על פעירת שלושה לועות חדשים,[5] אך תנאי מזג האוויר אינם מאפשרים בחינה ישירה של האזור. עם זאת, הוחל באיסוף דגימות אפר ובבדיקת הסיבות המדויקות להתפרצות.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יפה כפיר, טרק טונגרירו קרוסינג - אשה אחת לבד, באתר GoTravel
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
