הפרעה טורדנית-כפייתית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף טורדנות כפייתית)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD)
Naval Health Clinic, Cherry Point offers tips to fight the flu this winter DVIDS348027.jpg
חזרתיות על פעולת שטיפת הידיים, תסמין נפוץ לטורדנות כפייתית
שם בלועזית Obsessive–compulsive disorder
InfoMed הפרעה טורדנית-כפייתית
ICD-10
(אנגלית)
F42
DiseasesDB
(אנגלית)
33766
MedlinePlus
(אנגלית)
000929
DSM-5
(אנגלית)
300.3

טורדנות כפייתית, או הפרעה טורדנית-כפייתית (בלעז: הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית) היא הפרעה נפשית המתאפיינת במחשבות פולשניות וטורדניות, וכן בביצוע פעולות טקסיות שוב ושוב במטרה לגרש את המחשבות הבלתי-רציונליות. הסובלים מההפרעה מדווחים כי המחשבות הטורדניות גורמות להם חרדה, והם מסוגלים רק בקושי להסיח את הדעת מהן. הפעולות הטקסיות מפחיתות את החרדה, אולם לזמן קצר, והן גורמות סבל וטרחה כשלעצמן. הימנעות מהפעולות הטקסיות מעצימה מאוד את תחושת החרדה ויוצרת תחושת דיכאון.

במדריכי האבחנות הפסיכיאטריים הרשמיים סווגה ההפרעה בעבר כהפרעת חרדה, אך במהדורות החדשות של מדריכים אלו שונה הסיווג. במדריך DSM-5 של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, הופרדה קבוצת ההפרעה הטורדנית הכפייתית וההפרעות המקורבות לה לקבוצה נפרדת, הכוללת גם את הפרעת האגירה, את הדיסמורפופוביה, טריכוטילומניה, פציעת העור העצמית הטורדנית, וההפרעות הטורדניות-כפייתיות הנגרמות על ידי מחלות "גופניות", תרופות או סמים וכו'.[1] במדריך ICD-10 סווגה ההפרעה בתוך הקטגוריה "הפרעות נוירוטיות, תלויות-דחק וסומטופורמיות".

הפרעה טורדנית כפייתית של גיל ההתבגרות היא הפרעה המתבטאת בדימויים או דחפים החוזרים ונשנים או נמשכים בעקביות וגורמים לחרדה. החרדה גוררת בעקבותיה התנהגויות או פעולות החוזרות על עצמן, מכוונות למטרה, המבוצעות לפי כללים או על פי נוהל טקסי בתגובה לטורדנות. הפעולות חמורות דיין כדי לגזול זמן, כלומר, הן מעסיקות את האדם יותר משעה ביום, או גורמות ללחץ ניכר או נזק משמעותי. בנוסף, בנקודת זמן מסוימת במהלך ההפרעה, האדם מזהה שהאובססיות או ההתנהגויות הכפייתיות הן מוגזמות ובלתי הגיוניות.[2]

השם בשפה האנגלית של הפרעה זו Obsessive Compulsive Disorder, ידוע גם בראשי התיבות OCD. שם זה מתורגם לעברית באופן רשמי כ"הפרעה טֵירדונית כפייתית" ("טירדון" הוא התרגום הרשמי ל"אובססיה"), אולם בציבור מקובל הרבה יותר השם "טורדנות כפייתית".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויד, אבי הפסיכואנליזה, תיאר את ההפרעה בפירוט רב בספרו "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים" (1907). בספר זה, הנחשב לאחד החיבורים החשובים בחקר הדת ובפסיכולוגיה המודרנית, משווה פרויד בין ההפרעה לבין התנהגות דתית. הוא מצביע על הדמיון בטקסים המחזוריים העוזרים להפחתת חרדות, אולם גם על השוני המתבטא בכך שטקסים דתיים הם על-פי רוב פומביים, בעוד התנהגות כפייתית נעשית באופן פרטי, והחולה מסתיר אותה מהזולת. פרויד נמנה עם הראשונים שעמדו על תפוצתה הרבה של המחלה, אף כי קשה לזהות חולים הסובלים ממנה, כיוון שהם מסתירים אותה בצורה יעילה.[3]

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי DSM 5, פסיכיאטר יאבחן אצל אדם הפרעה טורדנית כפייתית אם יתקיימו התנאים הבאים[4]

א. נוכחות של כפייתיות או טקסים או שניהם. אובססיות מוגדרו על ידי סעיפים 1+2

  1. מחשבות החוזרות על עצמן בקביעות שתוכנן דחפים או תמונות שנחוות לפחות בחלק מהזמן כפולשניות ובלתי רצויות והגורמות למרבית בני האדם לחרדה ומצוקה.
  2. האדם מנסה להתעלם מהמחשבות או להדחיק אותן או להפוך אותן לטביעיות בעזרת מחשבה או פעולה (כלומר - מבצע פעולה כלשהי בעלת משמעות טקסית).

קומפולסיות (טקסים) מוגדרות על ידי סעיפים 1+2 להלן:

  1. התנהגויות חוזרות (למשל שטיפת ידיים, בדיקות חוזרות ) או פעולות מנטליות (למשל ספירה בלחש) שהאדם חש צורך חזק לבצע כתגובה לאובססיה ,או בהתאם לחוקים שחייבים להתקיים באופן נוקשה.
  2. ההתנהגויות או הפעולות שמטרתן להפחית את החרדה או המצוקה, או למנוע התרחשות אירוע או מצב מחריד. עם זאת פעולות אלה אינן מתיישבות עם הדרך הריאליסטית לפתור בעיות אלה או למנוע אותן. (ילדים עשויים להתקשות לתאר פעולות אלו).

ב. האובססיות או הקומפולסיות הם גוזלי זמן (לוקחות יותר משעה אחת ביום),או שהן גורמות למתח ניכר ולמצוקה ולפגיעה בתפקוד החברתי המשפחתי התעסוקתי או כל תפקוד אחר המשמעותי לאדם.

ג. לא ניתן להסביר את האובססיות והקומפולסיות על ידי מצב רפואי לרבות שימוש בסמים או תרופות.

ד. ההפרעה אינה ניתנת להסבר טוב יותר על ידי מצב נפשי זמני הנובע מנסיבות חיים (דאגה בעקבות משבר מסוים). כמו כן היא אינה ניתנת להסבר על ידי אבחנת הפרעה נפשית אחרת כמו הפרעת חרדה מוכללת, עיסוק מתמשך בגוף עקב הפרעת גוף דיסמורפית ,או הפרעת חיטוט בעור, או אגירה כפייתית תנועות סטריאוטיפיות כתוצאה מהפרעת תנועות סטריאוטיפיות, טקסים הנוגעים לאוכל כתוצאה מהפרעות אכילה, עיסוק מרובה בהתנהגות בעקבות התמכרות אליה (למשל הימורים), עיסוק באפשרות של מחלה בעקבות חרדת מחלה (תסמונת מינכהאוזן), הפרעות פסיכוטיות מספקטרום הסכיזופרניה, הפרעות הספקטרום האוטיסטי ועוד.

חומרת ההפרעה לפי תובנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עם תובנה טובה או סבירה
  • עם תובנה נמוכה
  • ללא כל תובנה / עם אמונות שווא.

שכיחות ואפידמיולוגיה[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחות לאורך 12 חודשים של OCD עומדת בארצות הברית על 1.2%, השכיחות בכלל העולם נעה בין 1.1% ל 1.8%. נשים מושפעות מההפרעה מעט יותר מאשר גברים בגילאי הבגרות. בקרב ילדים - ההפרעה שכיחה יותר אצל בנים.

שכיחות לפי תת-סוגים של ההפרעה ורמת חומרתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שתי קבוצות של ההפרעה: בקבוצה הראשונה "עם טיקים" המחלה פורצת לפני גיל ההתבגרות, יש בה ייצוג מוגבר של בנים, תורשה משפחתית ושכיחות מוגברת של "טיקים". שכיחותה בין הלוקים ב-OCD היא כ-30%. בקבוצה השנייה המחלה פורצת בדרך כלל בגיל ההתבגרות, בשיעור דומה בשני המינים, ושכיחים פחות תורשה משפחתית ו"טיקים". ל 90% מהאנשים עם הפרעה יש גם אובססיות וגם מעשים כפייתיים; כשני שלישים מדווחים על יותר מאובססיה אחת ממנה הם סובלים. כ-20%-25% מהלוקים בהפרעה סובלים "מהעלאת גירה אובססיבית", שהיא אובססיה חוזרת ונשנית ללא כפייתיות התנהגותית כלשהי. השכיחות של ההפרעה עם תובנה גרועה היא בערך 15-36% או בערך רבע מהמקרים. המקרים עם חוסר תובנה מהווים 4% או פחות.[4]

גורמי סיכון פרוגנוסטיים[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיות: סימפטומים מופנים, רגשות שליליים ועכבות התנהגותיות בילדות הם גורמי סיכון אפשריים של ההפרעה

סביבה: התעללות נפשית ופיזית בילדות ואירועים טראומטיים אחרים נקשרו לסיכון גדל להתפתחות ההפרעה. אצל ילדים מסומים תופיע ההפרעה פתאום. הופעה כזו כנראה קשורה לשילוב של גורמים סביבתיים לא ידועים עד כה.

גנטיקה ופיזיולוגיה: השכיחות של OCD בקרב אנשים שיש להם קרוב משפחה עם ההפרעה, גבוהה בערך פי שניים מאשר באוכלוסייה הכללית. השיעור גבוה פי עשרה כשמדובר בקרובים מדרגה ראשונה (אח,בן, וכדומה).[5][6]

מהלך ההפרעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית הגיל החציוני להופעת OCD הוא 19.5 וכ-25% מהמקרים מתחילים בגיל 14. התחלה של ההפרעה אחרי גיל 35. גיל ההתחלה אצל גברים נמוך יותר מנשים. בערך 25% מהבנים מפתחים את ההפרעה לפני גיל 10.

אם ההפרעה אינה מטופלת היא במקרים רבים כרונית ומתאפיינת בתקופות של החמרה והקלה בעוצמת התסמינים ותדירותם. לחלק מהאנשים יש מהלך הפרעה אפיזודי כלומר כזה שמתאפיין בהתקפים שביניהם יש רגיעה יחסית. למיעוט מהאנשים עם ההפרעה יש מהלך של הידרדרות (כלומר החמרה של התסמינים) עם הזמן. ללא טיפול שיעור הרמיסיה (נסיגת תסמיני ההפרעה) היא כ- 20%. הופעת ההפרעה בילדות יכולה לגרום לכך שההפרעה תישאר לכל החיים. האפיזודות של OCD מושפעות מקיום של הפרעות נלוות. בשל האופי החיצוני שלהן הקומפולסיות מאובחנות מוקדם יותר מאשר האובססיות.

התמונה הקלינית[4][7][עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכיב האובססיבי בטורדנות הכפייתית הוא המחשבות המציקות, והמרכיב הקומפולסיבי הוא המעשים שבאים בעקבותיהן. לדוגמה, אדם אשר שוב ושוב מציק לו החשש שלא סגר את כל דלתות הבית – סובל מאובססיה. כאשר פעם אחר פעם הוא יסובב את המפתח, תהיה פעולתו קומפולסיה, הבאה לשכך את החרדה שעורר החשש. בדרך כלל, אם כי לא תמיד, מלווה האובססיה בקומפולסיה. אנשים עם הפרעה זו ידווחו על צורך עז לבצע את הטקס, אלא שפעמים רבות הטקס מלווה בתחושה שזה לא בדיוק זה, ולכן האדם עם ההפרעה חוזר לע הטקס שוב ושוב כדי לקבל תחושת וודאות שהפעולה בוצעה בהצלחה מלאה. רק ביצוע מושלם של החזרות ללא הפרעה כלשהי יתן לאדם עם ההפרעה את תחושת הוודאות שהוא זקוק לה. מגוון האובססיות והקומפולסיות הקיימות הוא גדול מאד ונוגע כמעט לכל שטח של החיים. אצל אנשים דתיים עשויות האובססיות להיקשר לעתים סביב תחושת טומאה, חשש ממחשבות זרות או חרדה שטקס דתי לא בוצע כהלכה. אובססיות הנפוצות בקרב כלל הציבור נסובות סביב נושאים של היגיינה ומחלות (כגון פחד מופרז מחיידקים, שמביא לשטיפת ידיים כפייתית, פחד לנקוב בשמה של מחלה כמו סרטן או מחלה אחרת), אובססיות מיניות, צבירה אובססיבית של חפצים, אובססיות סביב מערכות יחסים ועוד.

בחלק מהמקרים עשויים אנשים עם ההפרעה, (מי שהם בעלי תובנה גבוהה יותר) לחוש בושה. הבושה הנובעת מההבנה שמעשיהם אינם רציונליים. יחד עם הקושי להסביר את התנהגותם ה"מוזרה" לכאורה לסביבה - וברוב המקרים אף לעצמם - מביאים לכך שרבים מהסובלים מהפרעה זו מסתירים את בעייתם. עקב כך רבים מהם אינם מודעים כלל לעובדה שהיא נובעת מהפרעה נפשית מוכרת, ואינם מגיעים לטיפול. לעתים קרובות הם גם מצליחים לשמור על תפקוד יומיומי תקין.[8] כתוצאה מכך נחשבה ההפרעה בעבר כנדירה, אולם עם התקדמות המחקר התגלה כי היא דווקא נפוצה מאוד (אם כי לא בהכרח בעוצמה המפריעה לתפקוד תקין). אחד הראשונים שתיארו את ההפרעה, ועמדו על הפער שבין תפוצתה הרבה לבין מיעוט המודים בקיומה, היה זיגמונד פרויד. בקרב ילדים, מדובר בפעולות טקסיות כמו מצמוץ ונשימות, ללא מחשבות טורדניות.[3] חשיבה אובדנית יכולה להיות קיימת אצל חלק מהאנשים (כ 50%), והוא משמעותית בעיקר כשההפרעה מתלווה להפרעת דיכאון מז'ורי.[4]

אנשים רבים נוהגים לעתים בצורה אובססיבית-קומפולסיבית, אך התנהגויות אלה מוגדרות כהפרעה נפשית אך ורק אם הן מפריעות באופן משמעותי לתפקוד היומיומי. הסובלים מההפרעה מדווחים על סבל רב, גופני ונפשי, ועל קושי רב לקיים חיי חברה תקינים. שני הקריטריונים האלה - הפרעה לתפקוד היומיומי ותלונות על סבל רב - הם המבדילים בין המחלה לבין התנהגות אובססיבית-קומפולסיבית בלתי מזיקה.

תחלואה נלווית[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה מבדלת[4][7][עריכת קוד מקור | עריכה]

פוביות: פוביות מפני חיידקים למשל. יכולות להראות דומות מאד לאובססיות.

דיכאון: יש תוכניות אובססיביות אצל אנשים עם דיכאון. בדיכאון החשיבה האובססיבית יותר קרובה לתבנית של רומינציות. (מחשבות מעגליות וחוזרות עול אותם נושאים שוב ושוב). ההבדל הוא שאובססיות קשורות לטקסים ותלויות בהן. רומינציות עומדות בפני עצמן.

אוטיזם: אנשים עם אוטיזם יכולים לבטא נוקשות מחשבה, היקבעות וכן סטראיוטיפיות.

סכיזופרניה: תסמינים כפייתיים יכולים לבוא לידי ביטוי גם בסכיזופרניה, מצב המכונה Schizo-Obsessive במקרים כאלו מתקיימים התנאים לשתי האבחנות.

הפרעות אובססיביות קומפולסיביות אחרות: הפרעות אחרות (טריכוטילומניה, חיטוט בעור, הפרעת גוף דיסמורפית), מצטמצמות לעיסוק בגוף בעיקר.

הפרעות אכילה: בהפרעות אכילה העיסוק המרכזי הוא סביב המשקל.

טיקים בהפרעות שונות: טיקים הם תנועות חוזרות (כמו מצמוץ של עין) או קולות. טיקים הם בעלי אופי סטריאוטיפי ואין להם מטרה מסוימת..

התנהגויות קומפולסיביות אחרות: בחלק מהמקרים התנהגויות כמו הימורים יכולות להתבטא כקומפלסיות.

הפרעת אישיות טורדנית כפייתית: למרות השם דומה יש הבדלים גדולים בין שתי ההפרעות. בהפרעת אישיות טורדנית כפייתית אין מחשבות חודרניות, תמונות או טידחפים כפי שיש בהפרעה טורדנית כפייתית. הפרעת אישיות טורדנית כפייתית יותר מתאפיינת בדפוסי אישיות לא גמישים עם פרפקציוניזם ועוד.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פניה לעזרה נדרשת כאשר המחשבות הטורדניות אינן מרפות וחוזרות על עצמן בתדירות גבוהה, עד מספר פעמים ביום. לרוב המחשבות מלוות בחרדה, בדופק לב מהיר, בזיעה, בהתכנסות האדם בעצמו, בהתנתקות לחלוטין מאנשים ובמיוחד בעשיית טקסים בשביל רגיעה זמנית.[7] הטיפול הוא טיפול משולב תרופות ופסיכותרפיה.

טיפול תרופתי: שימוש בנוגדי דיכאון מסוג 'מעכבי ספיגה חזרה של סרוטונין' (SSRI) לעתים בשילוב של נוגדי פסיכוזה לא טיפוסיים, כדי לקבל אפקט של אוגמנטציה (העלאת רמת נוגד הדיכאון בדם בלי להגדיל את מנת התרופה שהאדם מקבל).[9]

פסיכותרפיה: ישנן עדויות להצלחה של טיפול קוגניטיבי התנהגותי.[10][11]

הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי מתחלק לארבעה שלבים[12]:

  1. ריאיון אבחוני -  נועד לאשר את האבחנה של ההפרעה הטורדנית-כפייתית והפרעות או בעיות רפואיות אחרות. בעת הריאיון ייווצר הקשר עם המטופל וייאסף מידע מפורט לגבי ההפרעה והתפתחותה לאורך ציר הזמן. יש לשים דגש מיוחד על איסוף מידע מפורט על הגירויים למחשבות הטורדניות, תדירותם ומשכם, התוצאה מעוררת המצוקה והתגובות למחשבות הפולשניות
  2. פסיכו-חינוך- כולל מתן ידע כללי לסובל מההפרעה אודות ההפרעה. הידע יכלול את המודלים הקיימים המסבירים את ההפרעה, גורמים המשפיעים על פריצתה וההמשכיות שלה, התופעות הנצפות שלה ושכיחותה.
  3. חשיפה ומניעת תגובה - בשלב זה ייחשף הסובל מההפרעה באופן הדרגתי לאותם גירויים אשר מעוררים אצלו מצוקה, מבלי לאפשר לו לבצע פעולות וטקסים אשר מנטרלים את המצוקה. לאחר תרגול חוזר ונשנה של שלב זה יפנים הסובל מההפרעה כי לטקסים אותם מבצע אין כל חשיבות וניתן להתקיים גם בלעדיהם.
  4. מניעת הישנות - לאחר שהטיפול הגיע לקיצו יש לשמר את הקיים ולבצע פגישות תקופתיות במסגרתם ייבדק האם חלה רגרסיה מסוימת בקרב המטופל. כמו כן, בפגישות אלה יינתנו כלים למטופל שיאפשרו לו להמשיך וליישם בחיי היומיום את אשר למד בטיפול גם גם ובפרט במצבי קיצון (מצבי רוח, חולי, לחץ כללי)

למעטפת החברתית והמשפחתית ישנה חשיבות גדולה מאוד בעת ההתמודדות של הסובל מההפרעה. עליהם להימנע מלהגיב כאשר האדם מבצע טקסים, על מנת שלא יחוש בושה.[13] אין לשתף פעולה עם הטקסים אותם מבצע הסובל מההפרעה. יש להתנהג באופן רגיל לחלוטין וזה במטרה להוכיח לסובל מההפרעה כי ניתן לחיות ללא חשש גם ללא ביצוע טקסים ולמעשה בכך ניתן לשבור את ההתניה האופרנטית הקיימת בין מחשבתו של הסובל לתגובתו.[14]

שיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק שיקום נכי נפש בקהילה

אדם בן 18 ומעלה שנקבעו לו 40% נכות רפואית על ידי המוסד לביטוח לאומי בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום.[15]

התופעה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיליארדר הווארד יוז נודע כסובל בהפרעה, ודמותו אף שימשה השראה למספר סרטים (כגון "הטייס") שעסקו, בין היתר, בהשלכות ההפרעה על חייו האישיים והמקצועיים. סרט הקולנוע "הכי טוב שיש" עוסק בדמות הסובלת מטורדנות כפייתית; ג'ק ניקולסון מגלם בסרט אדם המנסה להתגבר על מנהגיו האובססיביים ולנהל מערכת יחסים עם אישה. בסרט "פיבי בארץ הפלאות" העלילה מתרכזת בילדה שמתפתחים אצלה סימנים של תסמונת טורט והפרעות כפייתיות, התמודדות בית הספר והמשפחה עם התופעות הלא-ברורות וההכרה במצבה.

מספר סדרות טלוויזיה עסקו בדמויות הלוקות בהפרעה זו, בהן הבלש מונק בסדרה "מונק"; שלדון קופר בסדרה "המפץ הגדול"; אמה פילסבורי בסדרת הדרמה הקומית המוזיקלית "glee"; אנה בסדרה "בנות" ומוניקה בסדרה "חברים".

בעונה השלישית (פרקים 12 ו-13) של סדרת הטלוויזיה "סקראבס" מופיע השחקן מייקל ג'יי פוקס בתפקיד אורח של רופא ("ד"ר קייסי") הסובל מהפרעה טורדנית-כפייתית. בסדרה מוצג ד"ר קייסי כמי שהגיע להישגים רבים כרופא דווקא בזכות מחלתו (למשל, על ידי קריאה חוזרת ונשנית של ספרי הלימוד). השחקן זאק בראף, כוכב הסדרה ומי שמספר בה על התופעה, סובל גם הוא במציאות מההפרעה.

ערוץ הביוגרפיה הפיק סדרת תעודה בשם "אובססיה אהובתי", המתארת את ההפרעה ומציגה סיפורים אישיים של הלוקים בה והתמודדותם עמה.

בסיפורו הקצר של סטיבן קינג, "נ", מדובר על אדם הסובל מההפרעה באופן חמור ביותר. בסיפור זה הגורמים להפרעה היו על-טבעיים.

בספר "קסנוסייד", השלישי מבין ארבעת ספרי הסאגה "המשחק של אנדר" של אורסון סקוט קארד, אצל תושבי כוכב הלכת "דרך" לא מודעים לעובדה שמה שנחשב אצלם כ'דרכם של האלים לשוחח עם נבחריהם' זוהי בעצם הפרעה טורדנית כפייתית שהוחדרה גנטית לרבים מהם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Joseph Zohar (editor) Obsessive Compulsive Disorder: Current Science and Clinical Practice, John Wiley-Blackwell 2012
  • Sarah J. Egan, Tracey D. Wade, Roz Shafran, and Martin M. Antony, Cognitive-Behavioral Treatment of Perfectionism, Guilford Press, 2016
  • Jonathan S. Abramowitz, Getting Over OCD: Second Edition: A 10-Step Workbook for Taking Back Your Life, Guilford Press
  • Paul L. Hewitt, Gordon L. Flett, and Samuel F. Mikail, Perfectionism: A Relational Approach to Conceptualization, Assessment, and Treatment. Guilford Press, 2017
  • Simon A. Rego. Treatment Plans and Interventions for Obsessive-Compulsive Disorder. Guilford Press, 2016

ספרי יעץ ועזרה עצמית בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רות דין, הפרעה טורדנית-כפייתית : סיפור התמודדות אישי, הוצאת אח, 2013.
  • ברוס מ' היימן, טרוי דופרנה, התמודדות עם הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) : אסטרטגיות פרקטיות לחיים טובים עם הפרעה טורדנית-כפייתית, הוצאת אח, 2011.
  • כריסטין פורדון, דיויד א. קלארק, להתגבר על מחשבות טורדניות : כיצד להתגבר על הפרעה טורדנית כפייתית, הוצאת אח, 2009.
  • פול ר. מנפורד, להתגבר על ניקיון כפייתי : שחררו את נפשכם מהפרעה טורדנית כפייתית OCD), הוצאת אח, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DSM-5
  2. ^ לי פיצגיבונס ושרי פדריק, "כיצד לעזור לילדכם להתמודד עם הפרעה אובססיבית כפייתית", 2003, הוצאת אח;
    כריסטין פורדון ודיויד א. קלארק, "להתגבר על מחשבות טורדניות", 2005, הוצאת אח;
    בנימין רוטברג, גיל זלצמן ואברהם ויצמן, 2008, "הפרעה טורדנית-כפייתית בילדים ומתבגרים", בעיתון "הרפואה";
    ריצ'רד גריג ופיליפ זימברדו, "מבוא לפסיכולוגיה", 2010, האוניברסיטה הפתוחה
  3. ^ 3.0 3.1 פרויד, זיגמונד, תרבות, דת ויהדות, תל אביב: רסלינג, 2008
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 American Psychiatric Association., Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5), WDC: American Psychiatric Association., 5, 2013, עמ' 235-242
  5. ^ David L. Pauls, Amitai Abramovitch, Scott L. Rauch, Daniel A. Geller, Obsessive-compulsive disorder: an integrative genetic and neurobiological perspective, Nature Reviews Neuroscience, 15, 2014-06-01
  6. ^ David L. Pauls, Amitai Abramovitch, Scott L. Rauch, Daniel A. Geller, Obsessive-compulsive disorder: an integrative genetic and neurobiological perspective, Nature Reviews Neuroscience, 15, 2014-06-01, עמ' 410–424 doi: 10.1038/nrn3746
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 חנן מוניץ (עורך), פרקים נבחרים בפסיכיאטריה, דיונון, 2016, פרק 13. הפרעה טורדנית כפייתית - עדכון, עמ' 349-360
  8. ^ אביגדור בנש"ק, "כפייתיות וחרדה על רקע דתי", 2001
  9. ^ David Veale, Sarah Miles, Nicola Smallcombe, Haben Ghezai, Atypical antipsychotic augmentation in SSRI treatment refractory obsessive-compulsive disorder: a systematic review and meta-analysis, BMC Psychiatry, 14, 2014-11-29, עמ' 317 doi: 10.1186/s12888-014-0317-5
  10. ^ Bunmi O. Olatunji, Michelle L. Davis, Mark B. Powers, Jasper A. J. Smits, Cognitive-behavioral therapy for obsessive-compulsive disorder: A meta-analysis of treatment outcome and moderators, Journal of Psychiatric Research, 47, 2013-01-01, עמ' 33–41 doi: 10.1016/j.jpsychires.2012.08.020
  11. ^ Lars-Göran Öst, Audun Havnen, Bjarne Hansen, Gerd Kvale, Cognitive behavioral treatments of obsessive–compulsive disorder. A systematic review and meta-analysis of studies published 1993–2014, Clinical Psychology Review, 40, 2015-08-01, עמ' 156–169 doi: 10.1016/j.cpr.2015.06.003
  12. ^ Peter E. Nathan, Jack M. Gorman, A Guide to Treatments That Work, Oxford University Press, 2015-06-26. (באנגלית)
  13. ^ רות דיין, הפרעה טורדנית כפייתית - סיפור התמודדות אישי, הוצאת אח, 2013
  14. ^ היימן, ברוס מ., התמודדות עם הפרעה טורדנית-כפייתית (OCD) : אסטרטגיות פרקטיות לחיים טובים עם הפרעה טורדנית-כפייתית,, אח, 2011
  15. ^ "סל שיקום לנפגעי נפש". כל-זכות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2017. 
  16. ^ האתר מנוהל על ידי "אנטיתזה גלגל", מתמודדת עם OCD שמטרתה להעשיר את הידע על ההפרעה. המאמרים המקצועיים שתורגמו לעברית, קיבלו אישור לתרגום על ידי כותביהם.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.