לדלג לתוכן

טורה דל גרקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טורה דל גרקו (קומונה)
Torre del Greco
מגן
מגן
דגל
דגל
תמונה פנורמית של העיר טורה דל גרקו ומפרץ נאפולי, ממרגלות ההר וזוב
תמונה פנורמית של העיר טורה דל גרקו ומפרץ נאפולי, ממרגלות ההר וזוב
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מחוז קמפניהקמפניה קמפניה
נפה     מטרופולין נאפולי
ראש העיר Luigi Mennella, החל מ-29 במאי 2923
בירת הקומונה טורה דל גרסו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה רשמית איטלקית
שטח 30.63 קמ"ר
גובה 43 מטרים
אוכלוסייה ‏
 ‑ בקומונה 78,958 (30 בספטמבר 2025)
 ‑ צפיפות 2,577.8 נפש לקמ"ר (30 בספטמבר 2025)
קואורדינטות 40°46′47″N 14°22′28″E / 40.77959505185219°N 14.374558208261169°E / 40.77959505185219; 14.374558208261169
אזור זמן UTC +1
http://www.comune.torredelgreco.na.it/

מיקום הקומונה "טורה דל גרקו"באדום במטרופולין של נאפולי בצהוב
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טורה דל גרקו (באיטלקית: Torre del Greco; בניב נאפוליטני: Torre d' 'o Grieco; „מגדלו של האיש היווני”) היא קומונה במטרופולין של העיר נאפולי שבאיטליה.[1] בשנת 2025 העיר מנתה כ־79,294 תושבים.[2] תושבי המקום מכונים לעיתים קוראליני Corallini,[3] בשל שפע האלמוגים שהיו בעבר בחוף הים התיכון הסמוך, וכן משום שהעיר הייתה מאז המאה ה־17 יצרנית של תכשיטי אלמוגים וסיכות מסוג קמיאו (אנ').[4][5]

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקופה העתיקה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורה דל גרקו והר וזוב בין השנים 1890–1900
תרשים של וילת הפפירוסים המשוחזרת על רקע הר וזוב העשן
סאטיר של פרקסיטלס (370–360 לפנה"ס), עותק רומי מוילה סורה, מוזיאון פלרמו
הרמס, אורידיקה, אורפיאוס; עותק רומי משנת 40 לפנה"ס של המקור היווני מהמאה ה-5 לפנה"ס (מוזיאון נאפולי). פסל מבית הספר של פידיאס, אולי אלקמנס.

התחקות אחר ההיסטוריה של טורה דל גרקו קשה, בשל היעדר כמעט מוחלט של מקורות תיעודיים היסטוריים.[1] על סמך ממצאים ארכאולוגיים, בתקופה הרומית הייתה טורה דל גרקו ככל הנראה פרוור של הרקולנאום, וכמו במקומות אחרים לחופי מפרץ נאפולי כגון אופלונטיס וסטאביה, וילות רבות של פטריקים נבנו לאורך קו החוף. בשנת 79 לספירה, התפרצות הר הגעש וזוב קברה את האזור תחת אפר געשי.[6][7]

וילת סורה הרומית הסמוכה הייתה אחוזה גדולה ומפוארת, בעלת טרסות היורדות אל החוף וחזיתות באורך כ־150 מטרים הפונה אל הים, המתוארכת למאה ה־1 לפנה"ס. שרידי הטרסות שנחפרו ניתנים לצפייה במקום.[8][9] היא נבנתה במספר מפלסים בדומה לוילת הפפירוסים, ועל החוף שמתחתיה נמצאים שרידיו של מתחם מרחצאות רומי (טרמה ג'ינאסי), ולצדם היו ככל הנראה רציפים לאורך קו החוף.[10] הווילה עוטרה בתקופה הקיסרית המוקדמת והייתה בעיצומו של שיפוץ בשנת 79 לספירה, ככל הנראה בעקבות רעידת האדמה של שנת 62 לספירה, כפי שמעידים ערמות הסיד שנמצאו בחלק מן החדרים, רצפות מהודרות בלתי גמורות בסגנון אופוס סקטילה העשויות שיש מיובא, וגרפיטי שתיעד את מהלך העבודות במקום.[11]

במקום נמצאו פסלים ופרסקאות מרהיבים רבים,[12] שנחשפו לראשונה בחפירות הבורבוניות של המאה ה־18, המוצגים במוזיאונים כגון נאפולי ופלרמו.[13] גודלה ואיכותה של הווילה מעידים כי הייתה שייכת לדמות רמת־מעלה, ייתכן שאף מבני המשפחה הקיסרית, כפי שניתן להסיק מן הפרסקאות המרהיבות, אשר התגלו במהלך החפירות בשנת 1989. מפקח האזור סבר שהן קרובות יותר בסגנונן לדומוס אוראה הנרונית מאשר לבתי פומפיי.[13]

האתר התגלה מחדש בשנת 1974 בידי קבוצת הארכאולוגיה GAV. חפירות נוספות שנערכו בשנים 1989–1992 חשפו את האזורים שממזרח וממערב לאולם האפסידלי, ובהם מסדרונות שירות, חדרי קבלה, חדרי שינה מעוטרים בקפידה והשרידים נוספים שניתן לראות במקום.[13] נמצא כי הקומה העליונה קרסה בעקבות ההתפרצות, בעוד שהקומה התחתונה נקברה תחת שכבות האפר. ניתן לבקר בקומה האמצעית.[12]

סמוך לחוף הים נמצאו שרידיה של וילה נוספת בתרמה־גימנסיו (Terma-Ginnasio); הווילה נבנתה במדרגות היורדות אל קו החוף והציעה תצפיות פנורמיות אל המפרץ, בדומה לווילה A באופלונטיס.[14][15]

הווילה המכונה ווילה ברליה הייתה וילה חופית נוספת שנמצאה בחפירות חלקיות מתחת לתחנת הרכבת בשנת 1934.[16][17]

התקופה הפוסט-רומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים מאוחרות יותר הוקמו באזור שני כפרים, סורה (Sora) וקלאסטרו (Calastro). מצביא האימפריה הביזנטית בליסאריוס העביר את תושביהם לעיר נאפולי בשנת 535.[16] סביב שנת 700 המקום היה ידוע גם בשם טוריס אוקטבה (בלטינית: Turris Octava), שפירושו "המגדל השמיני" או "מגדל בעל שמונה צלעות", ככל הנראה בהתייחס למגדל שמירה חופי. שמה הנוכחי מופיע לראשונה בשנת 1015; על פי המסורת, מקורו בנזיר יווני שנטה את מושבו במגדל, או בגידול גפן מסוימת שמוצאה מיוון.[6]

ימי הביניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורה דל גרקו הייתה חלק מהאֲחוּזוֹת המלכותיות של ממלכת נאפולי,[18] עד אשר המלך אלפונסו החמישי, מלך אראגון העבירה לידי משפחת קראפה (בית קראפה).[16]

בשנת 1631 ניזוקה טורה דל גרקו שוב בעקבות התפרצות הר הווזוב. בשנת 1699 תושבי המקום רכשו בחזרה את זכויותיהם לאחר ששילמו 106,000 דוקטים לבעל האדמות שהתיישב עליהם, המרקיז ממונפורטה, ומאז שגשגה העיר כעיר מסחר ימית ונמל דיג. מסורת עיבוד האלמוגים בעיר מתוארכת לתקופה זו.[16]

המרכז ההיסטורי של טורה דל גרקו נקבר בשנת 1794 תחת שכבת לבה בגובה של כעשרה מטרים.

המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השלטון הצרפתי של ז'ואקים מירא מלך נאפולי, מנתה אוכלוסיית טורה דל גרקו כ־18,000 תושבים, והיא הייתה העיר השלישית בגודלה ביבשת לאחר נאפולי ופוג'ה, במסגרת ממלכת נאפולי.[16]

החל מן המאה ה־16 הקימו משפחות עשירות ואף אצילים איטלקים ארמונות קיץ מפוארים בפרברי טורה דל גרקו. מבין הבולטים שבהם ניתן לציין את פלאצו מטראצו (Palazzo Materazzo), ששופץ בשנות ה־70 של המאה ה־20 ושימש תחילה כבית ספר למחול, אך מאוחר יותר אוכלס בידי חסרי בית לאחר שרעידת האדמה באירפיניה (1980) הרסה את בתיהם של תושבים מעוטי יכולת רבים. במאה ה־19, ונמשך גם בראשית המאה ה־20, הייתה טורה דל גרקו אתר נופש קיצי פופולרי בקרב עשירי איטליה.[16]

בתקופת שיא פריחתה נודעה טורה דל גרקו בבתי הקפה ובמאכליה, ובייחוד בבית הקפה "גראן קאפה פאלומבו", בית קפה גדול בסגנון אר נובו ובו ביתן חיצוני רחב ידיים שהיה מפורסם בג'לאטו, גלידות, במאפים, ובמאכלים ומשקאות קפה. השחקן הקומי טוטו נמנה עם אלו שנפשו בקיץ בעיר מדי שנה.[16] הפופולריות של טורה דל גרקו כעיר נופש נבעה מחופיה הנאים ומהאזור הכפרי שסביבה, שכלל אדמות חקלאיות פוריות וכרמים, וכן ממיקומה הקרוב להר הווזוב. בהיותה העיירה הקרובה ביותר להר, שימשה טורה דל גרקו נקודת מוצא עיקרית למטיילים שביקשו לטפס אל הפסגה, דבר שהתאפשר באמצעות הפוניקולר (רכבל) של וזוב (Vesuvius Funicular), שהעלה את המטיילים אל פי לוע הר הגעש.[6]

במהלך מלחמת העולם השנייה שימשה טורה דל גרקו מחסן תחמושת של הצבא הגרמני, ועל כן הופצצה קשות בידי כוחות בעלות הברית.[16][6]

גאוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר טורה דל גרקו היא היישוב הקרוב ביותר להר הגעש וזוב מצד מערב, בצמוד לפארק הלאומי, ומפרץ נאפולי.[19] כאמור היא חלק מהמטרופולין של נאפולי והיא נמצאת קרוב למרכז נאפולי, בכיוון דרום-מזרח.[20] המרחק המדויק תלוי בנקודת ההתחלה והסיום הספציפית ובאמצעי התחבורה, להלן נתונים בהתייחס למרחק בין מרכזי הערים:

מרחק נסיעה (ברכב):

  • המרחק הוא כ-12 עד 16 קילומטרים.[21]
  • בקו אווירי: המרחק הוא כ-10 קילומטרים בלבד.

אקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטורה דל גרקו אקלים ים-תיכוני (Csa על פי סיווג האקלים של קפן), המתאפיין בקיץ קצר, חם, לח, יבש וברובו בהיר, ואילו החורף ארוך, קר, גשום, סוער ומעונן חלקית. במהלך השנה הטמפרטורה נעה בדרך כלל בין 7°C ל־31°C, ולעיתים רחוקות יורדת מתחת ל־3°C או עולה מעל 34°C.[22][16][6][23]

טמפרטורות ממוצעות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה החמה נמשכת כ־3 חודשים, מ־17 ביוני ועד 12 בספטמבר, עם טמפרטורת שיא יומית ממוצעת העולה על 27°C. החודש החם ביותר בשנה בטורה דל גרקו הוא אוגוסט, עם טמפרטורת שיא ממוצעת של 31°C וטמפרטורת מינימום ממוצעת של 22°C.

העונה הקרירה נמשכת כ־4 חודשים, מ־23 בנובמבר ועד 24 במרץ, עם טמפרטורת שיא יומית ממוצעת הנמוכה מ־17°C. החודש הקר ביותר בשנה בטורה דל גרקו הוא ינואר, עם טמפרטורת מינימום ממוצעת של 7°C וטמפרטורת שיא ממוצעת של 13°C.

משקעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונה הרטובה נמשכת כ־8 חודשים, מ־11 בספטמבר ועד 3 במאי, עם הסתברות יומית העולה על 22% לכך שיום נתון יהיה יום רטוב. החודש עם מספר הימים הרטובים הגבוה ביותר בטורה דל גרקו הוא נובמבר, עם ממוצע של 10.4 ימים שבהם ירדו לפחות 0.04 אינץ' של משקעים.

העונה היבשה נמשכת כ־4 חודשים, מ־3 במאי ועד 11 בספטמבר. החודש עם מספר הימים הרטובים הנמוך ביותר בטורה דל גרקו הוא יולי, עם ממוצע של 2.6 ימים שבהם ירדו לפחות 0.04 אינץ' של משקעים.

החודש עם מספר הימים הגבוה ביותר של גשם בלבד בטורה דל גרקו הוא נובמבר, עם ממוצע של 10.4 ימים. על פי סיווג זה, צורת המשקעים הנפוצה ביותר לאורך השנה היא גשם בלבד.

אקלים בטורה דל גרקו, איטליה בממוצע בין השנים 1980–2016
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 12.5 13.2 15.2 18.2 22.6 26.2 29.3 29.5 26.3 21.8 17.0 13.6 29.5
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 3.8 4.3 5.9 8.3 12.1 15.6 18.0 17.9 15.3 11.6 7.7 5.1 3.8
משקעים ממוצעים (מ"מ) 100 99 86 76 51 33 25 41 81 130 160 120 1,010
מקור: weatherspark.com[24]

דמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל־31 בדצמבר 2023, אוכלוסיית הזרים בטורה דל גרקו מנתה 834 תושבים, שהם 1.33% מן האוכלוסייה.

היתפלגות האוכלוסייה של טורה דל גרקו בין השנים 1861 ועד 2025[25]
שנת אוכלוסייה 1861 1871 1881 1901 1911 1921 1931 1951
אוכלוסייה 9,324 24,338 28,201 35,328 39,523 45,693 50,118 64,395
שנת אוכלוסייה 1961 1971 1981 1991 2001 2011 2021 2025
אוכלוסייה 77,576 91,676 103,605 101,361 90,607 85,922 81,289 79,294

תרבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזורים שנפגעו מהתפרצות הוזוב בשנת 79. טורה דל גרקו מזוהה כרובע בעיר הרומית הרקולנאום

טורה דל גרקו מוכרת כ"עירו של הוגה הדעות והמשורר ליאופרדי". ג'אקומו ליאופרדי שהה בטורה דל גרקו זמן קצר לפני מותו, ושם כתב את היצירות "לה ג'ינסטרה La ginestra" ו"איל טראמונטו דלה לונה Il tramonto della luna שקיעת הלבנה", כאורח במתחם וילות המשתייך למשפחת רניירי, חברו הקרוב. הנכס עבר לאחר מכן לידי משפחת קרפה ד'אנדריה, ובהמשך חולק לחלקות על ידי המדינה האיטלקית. במקום נותרו רק וילת הג'ינסטרה שבה התגורר לבארדי, ושהפכה למוזיאון בשם "ווילה דלה ג'ינסטרה", ושתי הווילות הפרטיות "ווילה קרפה ד'אנדריה דה צ'יליס" ו"וללה דל'אורסו".[26][27]

בעיר ישנם שני מוזיאונים הקשורים לאלמוגים: מוזיאון היסטורי הנמצא בתוך מכון האמנות הציבורי "פרנצ'סקו דגני", ומוזיאון פרטי קטן המכיל את אוסף ליברינו. מאז 2006, ארגון ה-Pro Loco מארח מוזיאון קטן למשחקים ולצעצועים וינטג'יים. מאז 2010, הסניף המקומי של הליגה הימית האיטלקית מארח מוזיאון ימי בסמוך לנמל, במבני תחנת הרכבת FS.[28][29][30]

כלכלה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורר דל גרקו ידועה ברחבי העולם בעיקר בזכות העיסוק באלמוגים, תכשיטי קמיאו ואֵם הַפְּנִינָה. מסורת אמנותית זו, שהתפתחה מהמאה ה־17 ואילך, מועברת דרך בית הספר העתיק לגילוף, לחריטה ולעבודת אלמוגים, המשותף למוזיאון האלמוגים "פרנצ'סקו דגני Museo del Corallo Francesco Degni".[28][31] פעילות זו הולידה את הכינוי קוראלינו (Corallino), המונח שבו משתמשים תושבי טורה דל גרקו לתיאור עצמם.

עובדי האלמוגים הצטרפו למוסדות שסיפקו סיוע כלכלי וביטוח, אשר הפכו חוקיים בשנת 1825. ב-19 באפריל 1888 נוסדה בנק הקרדיט של טורה דל גרקו (Banca di Credito Popolare di Torre del Greco), אשר עדיין פעיל עם למעלה מ-64 סניפים ברחבי מחוז קמפניה.[28][16][6]

בעיר קיימת תעשייה שהקימו, היורשים של שולי האלמוגים והפנינים, הכוללת שש חברות שילוח ימיות גדולות ועוד מספר חברות קטנות יותר. בשנת 2012, פשיטת רגל של חברת Deiulemar גרמה משבר כלכלי בעיר, עקב מעורבותם של למעלה מ-10,000 משפחות מטורה דל גרקו שהחזיקו אג"ח של החברה; בעבר, כבר התרחשה פשיטת רגל נוספת בענף השילוח, של חברת Di Maio Line.[28]

הפעילויות הכלכליות העיקריות בעיר הן:- עבודה בתחום הימי כגון דייג ושייט, עבודה במספנות הנמצאות בנמל, במרכז התחזוקה של רכבות המדינה האיטלקית בסנטה מריה לה ברונה, סדנאות לצורפים ולעובדי אלמוגים, ועסקים קטנים ובינוניים בתחום גידול הפרחים והירקות.[28]

בין שנות ה-50 לשנות ה-70 של המאה ה-20 היוותה טורה דל גרקו כוח העבודה הגדול ביותר באיטליה בתחום המספנות לאוניות גדולות, הן אוניות נוסעים והן אוניות משא. מספר יורדי הים שהיו רשומים בעיר עלה על 30,000, ויצר מצב של שפע ורווחה ייחודי בתולדות התעשייה הימית באיטליה. בעקבות שינויים מבניים ברמה הלאומית והבין־לאומית, מספר העובדים בענף ירד בהמשך עד כדי 6,000 עובדים בלבד.[28]

אתרים מרכזיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
טורה דל גרקו ליד פומפיי, אלכסנדר אנדרייביץ' איבנוב, 1846.

תכשיטי קמיאו ואלמוגים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלילה לשם איסוף אלמוגים התקיימה בים התיכון עוד מימי רומא העתיקה, ובמאה ה־15 נודעה טורה דל גרקו בזכות צולליה שעסקו באיסוף אלמוגים אדומים. עם זאת, רק במאה ה־17 החלה במקום מלאכת גילוף הקמיאות הראשונים, ורק בשנת 1815 העניק מלך נאפולי לעיר זיכיון ייחודי לייצור תכשיטי אלמוגים לתקופה של עשר שנים.[16]

בטורה דל גרקו פועלות מאות חברות שבהן מועסקים אלפי עובדים בייצור תכשיטי קמיאו מאלמוגים וקונכיות. החל מהמאה ה-21 מקור רוב האלמוגים המשמשים בתעשייה הוא באסיה, מאחר שמרבית אזורי הדיג בים התיכון הוכרזו כשטחים מוגנים. היקף הפעילות של תעשייה זו נאמד בכ־225 מיליון דולר אמריקאי לשנה.[16]

אישים ידועים מטורה דל גרקו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספורט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספורט הפופולרי ביותר בעיר הוא כדורגל: המועדון הגדול ביותר הוא טוריס Turris, אשר מתחרה כבר בכמעט ארבעים עונות באליפויות בליגה מקצועית. לצד המועדון הגדול פועלים מספר מועדונים מקומיים חובבניים, כאשר המועדון החובבני המרכזי הוא "Città di Torre del Greco", הפועל באליפויות חובבים מאז הקמתו בשנת 2001. בנוסף ענפי הספורט הפופולריים בעיר ברמה חובנית או חצי מקצועית. הם:- כדוריד,[32] רוגבי,[33] כדורגלון (five-a-side), כדורסל, כדורעף, הוקי אינליין, ג'ודו, קראטה וטניס שולחן.

ב-9 ביולי 2017 אירחה טורה דל גרקו את שלב הסיום של ה-Giro Rosa (הגרסה הנשית של ג'ירו ד'איטליה) מרוץ האופניים האיטלקי לנשים.[34]

ערים תאומות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורה דל גרקו בברית ערים תאומות עם:

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טורה דל גרקו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Mark Horner, Torre del Greco, Metropolitan City of Naples, Campania, Italy -, The Alpha Group - Mark Horner, ‏2025-12-25 (באנגלית אמריקאית)
  2. ^ Torre del Greco (Napoli, Campania, Italy) - Population Statistics, Charts, Map, Location, Weather and Web Information, www.citypopulation.de
  3. ^ The future of precious red coral in the Mediterranean, Newsroom (באנגלית)
  4. ^ Silvestro Sannino, TORRE DEL GRECO?, 2020
  5. ^ Laura Morelli, Coral Jewelry of Naples and Torre del Greco, Laura Morelli: Art History, Art Historical Fiction, Authentic Travel, ‏2020-09-01 (באנגלית אמריקאית)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 Robert Fowler, Henry Overton Wills, Talks at the Villa Maiuri
  7. ^ Marley Brown, Off the Grid - Oplontis, Italy - Archaeology Magazine - January/February 2022, Archaeology Magazine (באנגלית אמריקאית)
  8. ^ "Torre del Greco - AD79eruption". אורכב מ-המקור ב-2017-01-06.
  9. ^ Villa Sora - Roman archaeological complex in Torre del Greco, Italy, aroundus.com (באנגלית)
  10. ^ Aniello-Langella, La villa romana di Sora a Torre del Greco nel 1857, 2015
  11. ^ Interview with Stella Falzone, director of MArTA:, www.finestresullarte.info (באנגלית)
  12. ^ 1 2 ett_access@admin-01, Pompeii IX 8 and Torre del Greco, Villa Sora, Pompeii Sites, ‏2018-06-06 (באנגלית אמריקאית)
  13. ^ 1 2 3 VILLA SORA, Parco Archelogico di Ercolano (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ M. Pagano, “Torre del Greco. Scavi e restauri in località Ponto di Rivieccio (villa marittima romana detta Terma-Ginnasio),” Rivista di Studi Pompeiani 4 (1993–1994): 256–267
  15. ^ Newsletter Archeologia Cisa, M.P. Guidobaldi, VILLA BREGLIA E VILLA SORA DI TORRE DEL GRECO: PROBLEMI E PROSPETTIVE
  16. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 ett_access@admin-01, Pompeii IX 8 and Torre del Greco, Villa Sora, Pompeii Sites, ‏2018-06-06 (באנגלית אמריקאית)
  17. ^ Maria Paola Guidobaldi (Soprintendenza Speciale per i Beni Archeologici di Pompei, Ercolano e Stabia) ↵VILLA BREGLIA E VILLA SORA DI TORRE DEL GRECO: PROBLEMI E PROSPETTIVE, Newsletter di Archeologia CISA, Volume 6, 2015, pp. 111-133
  18. ^ Sèrgio vii duca di napoli - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
  19. ^ Torre del greco - Enciclopedia, Treccani (באיטלקית)
  20. ^ "Torre del Greco | Volcanic Coast, Vesuvius, Seafood | Britannica". Encyclopedia Britannica (באנגלית).
  21. ^ Torre del Greco to נפולי, באתר Torre del Greco to נפולי
  22. ^ Naples, Italy Weather History | Weather Underground, www.wunderground.com
  23. ^ Torre del Greco Climate, Weather By Month, Average Temperature (Italy) - Weather Spark, weatherspark.com (באנגלית)
  24. ^ נתוני אקלים רב שנתיים בטורה דל גרקו בין השנים 1980–2016
  25. ^ "Popolazione residente al 31 dicembre 2021". ISTAT.
  26. ^ "Villa delle Ginestre". Villa delle Ginestre. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "Villa Carafa d'Andria de Cillis". Comune di Torre del Greco. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 1 2 3 4 5 6 "Museo del Corallo Francesco Degni". Comune di Torre del Greco. {{cite web}}: (עזרה)
  29. ^ "Museo dei Giochi e dei Giocattoli d'Epoca". Comune di Torre del Greco. {{cite web}}: (עזרה)
  30. ^ "Museo Marittimo". Lega Navale Italiana, Torre del Greco. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ Wayback Machine, www.delpt.unina.it
  32. ^ "Olimpia La Salle". Federazione Italiana Pallamano. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Amatori Rugby Torre Del Greco". Amatori Rugby Torre Del Greco. {{cite web}}: (עזרה)
  34. ^ "Giro Rosa 2017". Giro Rosa. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=טורה_דל_גרקו&oldid=42569560"