טוריה שאווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טוריה שאווי
ثريا الشاوي
Touria Chaoui.jpg
לידה 14 בדצמבר 1936
פאס, מרוקו
נרצחה 1 במרץ 1956 (בגיל 19)
קזבלנקה, מרוקו
מדינה מרוקומרוקו מרוקו
מקום קבורה בית קברות אל פס, קזבלנקה
ידועה בשל האישה המרוקאית הראשונה בעולם להיות טייסת

טוריה שאוויערבית: ثريا الشاوي באנגלית: Touria Chaoui14 בדצמבר 1936, פאס, מרוקו - 1 במרץ 1956) הייתה טייסת מרוקאית. שאווי הייתה האישה המרוקאית הראשונה בעולם לקבל רישיון טיס. נרצחה בגיל 19.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאווי נולדה ב-14 בדצמבר 1936 במרוקו לזינה ולעבדלוואד, עיתונאי, במאי ומפיק תיאטרון דובר צרפתית שהתנגד לכיבוש הצרפתי במרוקו (אנ'). כשנולדה, קראו לה הוריה טוריה (מערכת הפליאדות בערבית). תחילה אביה התאכזב משום שרצה בן, אולם נקשר אליה במהרה והתייחס אליה כשווה. בילדותה שיערה קוצץ והיא לבשה מכנסיים. בהיותה בת שמונה, נולד אחיה, סלח א-דין. בשנת 1948, עברה משפחתה להתגורר בקזבלנקה.

כטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1950, שאווי ואביה נסעו במונית וראו את שדה התעופה טיט מלאל (אנ') שהצבא הצרפתי בנה סמוך לקזבלנקה אחרי מלחמת העולם השנייה לצורך אימון הטייסים הצרפתים. מגיל צעיר, שאווי נמשכה לעולם התעופה ורצתה ללמוד לטוס, אך כנערה במרוקו - לא היה לה סיכוי להתקבל לקורס טיס. בשנת 1948, אביה, שהיה חלוץ בקידום התיאטרון המרוקאי, קיבל הזדמנות לשחק בתפקיד ראשי בסרט הצרפתי 'La Septième Porte' (צר') לצד השחקנים הצרפתים ז'ורז' מרשל (Georges Marchal) ומריה קסרס (Maria Casares). גם טוריה, שהספיקה לגלם מספר תפקידים קטנים בהפקות תיאטרון של אביה, שיחקה בסרט זה. קירבה זו לצרפתים איפשרה לשאווי להגשים את חלומה. שאווי ואביה הגיעו לשדה התעופה ועבדלוואד ביקש לרשום את בתו לקורס טיס. הקצין סבר כי שאווי לא תשרוד שבוע אולם הסכים לתת לה הזדמנות. במהלך לימודיה, הפגינה שאווי יכולות טכניות מרשימות ועמדה בכל מטלות הקורס. לאחר שנה, ב-17 באוקטובר 1951, חודשיים לפני שמלאו לה 16 שנה, שאווי קיבלה רישיון טיס והפכה לאישה הטייסת המרוקאית הראשונה בעולם שקיבלה רישיון טיס. אירוע זה זכה לסיקור תקשורתי בכל רחבי העולם, ושאווי זכתה לברכות מארגוני נשים בעולם ואף קיבלה תמונה חתומה מהטייסת הצרפתייה ז'קלין אוריאול (Jacqueline Auriol) (כלתו של נשיא צרפת, וינסנט אוריאול (Vincent Auriol)). סולטן מרוקו, מוחמד החמישי, הזמין אותה לארמונו וברך אותה על הישגיה.

זמן קצר לאחר שקיבלה את רישיון הטייס, שאווי חלתה בדלקת ריאות (ככל הנראה בגלל תנאי הקור הקשים שחוותה באימונים בתא הטייס). היא נלקחה לטיפול בבית החולים, והרופא אמר להוריה כי נשארו לה 10 ימים לחיות. דבר האירוע עבר במהרה לסולטן ששלח מטוס מלכותי לקחת אותה לסנטוריום שבפסי (אנ'), צרפת. שאווי אושפזה שם למשך ששה חודשים והבריאה.

לקראת עצמאות מרוקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוגוסט 1953, צרפת הגלתה את הסולטן לקורסיקה והחלה תקופה של טרור והתנקשויות פוליטיות, שמטרתם הייתה (מצד הצרפתים) לחסל גורמים המאיימים על הכיבוש הצרפתי במרוקו או (מצד המרוקאים) לחסל את הכיבוש הצרפתי. כמו כן, החלו עימותים פנימיים בין ארגונים מרוקאים שונים השואפים לשליטה במדינה, כשכל ארגון טוען שהוא הארגון שמשקף נאמנה את ערכי אזרחי מרוקו או את ערכי האסלאם (חלקם החזיקו באידאולוגיה דמוקרטית וחלקם שאפו לכונן מדינת שריעה).

שאווי, שנהגה ללבוש אוברול (אנ'), נהגה במכונית וכמובן החזיקה במעמד הסמלי של אישה טייסת - הפכה להיות מטרה בקרב אנשי אסלאם קיצוניים שראו בה בגידה בערכי הדת, וגם בקרב צרפתים קיצוניים שראו בה סמל לעצמאות מרוקאית. שאווי שהתה רבות במועדון התעופה אולם התנדבה גם בשני ארגונים של משפחות עשירות: "עתיד ילדות מרוקו" ו"מיטת העניים". מטרת ארגונים אלו הייתה להפיח בילדות קטנות חוש עצמאיות ותושייה על ידי לימוד קרוא וכתוב. במהלך התנדבותה, היא גילתה שחיתות כספית בארגונים אלו ומהלך פגישה עם כל חברות הוועד - דיווחה על ממצאיה.

משפחת שאווי סבלה מרדיפות וממעקבים של אנשי הכיבוש הצרפתי, ובאישון לילה טוריה בת ה-18 הסיעה את משפחתה למדריד. בשנת 1955, חזרה המשפחה למרוקו. ב-16 בנובמבר 1955, הסולטן חזר למרוקו והתחושה שעצמאות המדינה קרבה התגברה בקרב הציבור. ב-18 בנובמבר 1955, אנשים יצאו לרחובות כדי לחגוג את שובו. שאווי הטיסה מטוס דרכו פיזרה פתקים המברכים את חזרתו של הסולטן. הופעתה זכתה למחרת היום לסיקור בעיתונים, והיא הוצגה כסמל לעתידה הזוהר והמבטיח של מרוקו.

מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוויה של טוריה שאווי

ב-1 במרץ 1956, יום לפני הכרזת עצמאות מרוקו, הרחובות התמלאו בחוגגים. טוריה בת ה-19 אספה את אחיה הקטן בן ה-11 במכוניתה והם נסעו יחדיו לביתם. כשהגיעה לביתה היא עצרה את רכבה בצד וצפרה. לאחר מכן, הוציאה את ראשה מחלון הרכב, קראה בקול, ואמה יצאה מהמרפסת. באותו הרגע, גבר מרוקאי התקרב אליה וירה לעברה שני כדורים שפגעו בראשה. טוריה מתה במקום. היורה נמלט ונעלם בהמון החוגג. רצח זה מעולם לא פוענח. בשנת 2015, סיפר אחיה כי במרוקו קיימים גורמים שאינם רוצים להזכיר את עצם קיומה של אחותו, ששמה נעדר כמעט מכל ספרי הלימוד בבתי הספר במרוקו וכי הנשים במרוקו אינן מעזות יותר להיות כמוה.

קיימות מספר שמועות לגבי זהות הרוצח ומניעיו. שמועה אחת טוענת שמדובר היה ברצח על רקע רומנטי ובכך רומזת כי טוריה הביאה את הרצח הזה על עצמה. שמועות אחרות מטילות את האשמה על ארגוני אסלאם קיצוניים או על ארגונים צרפתים קיצוניים. אחיה סבור כי הרוצח נשלח על ידי גורמים צרפתיים. לדבריו, הדרך בה טוריה נרצחה אופיינית להתנקשויות פוליטיות מפורסמות של ארגון הטרור הצרפתי 'היד האדומה' (אנ').

שוואי קבורה בבית הקברות אל פס בקזבלנקה. על מצבתה כתוב: "הירח העצוב שר לנעוריה. הבתולה מצאה את אלוהים. מרטיר של אומה. כדור של בוגד מצא את ראשה".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]