טורקאנה (שבט)
 | |
| אנשי טורקאנה | |
| אוכלוסייה | |
|---|---|
1,030,000  | |
| שפות | |
| שפת טורקאנה | |
| דת | |
|
דתות אפריקאיות מסורתיות, נצרות | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| עמים נילוטים אחרים | |
  |
שבט הטורקאנה (Turkana) הוא שבט נוודים רועי בקר וצאן, החי באזורים צחיחים וצחיחים-למחצה במחוז טורקאנה שנמצא בצפון-מערב קניה. השבט מתקיים מרעיית בקר וצאן, חקלאות ודייג.
השבט חי באזור מבודד, וכתוצאה מכך הוא הצליח לשמור על אורח חייו המסורתי, ללא השפעות מן העולם המערבי. השבט נודד בהתאם לצרכיו, בחיפושיו אחר שטחי מרעה ומים עבורם ועבור בעלי החיים שלהם.
משמעות שם השבט "טורקאנה" היא "אנשי המערות". מאמינים כי השם הגיע כיוון שאבותיהם חיו במערות מורואנאיס כשהם התיישבו באזור לראשונה.[1] הם מאמינים באל "אקוג'" (Akuj), שלא ידוע עליו הרבה מלבד שהוא יצר את העולם. לרוב מתפללים אליו בזמני משבר או אסונות טבע.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
הטורקאנים התגבשו כקבוצה אתנית במהלך העשורים הראשונים של המאה ה-19. הם היו חלק מהקבוצה גדולה שנודעו גם בשם קבוצת האטקרים (Ateker group).
עד המאה ה-16, אבותיהם של האטקרים חיו דרומית לסודאן וחיו כציידים-לקטים. אחרי שהחלו בהגירה דרומה, שילבו באורח חייהם עיסוקים חקלאיים וכפריים. התקופה מאז ועד המאה ה-19, התאפיינה בעיקר בפיצולים ובמיזוגים עם קבוצות אתניות שונות, ובחילופי בריתות מרובים בין קבוצות אלו. לבסוף, התפצלה קבוצה אחת והתיישבה באזור הסמוך לתחילת נהר טארח (Tarach River), הקרוי כיום מחוז טורקאנה.[1]
הקולוניאליזם הבריטי הגיע למחוז טורקאנה במאה ה-19 במסגרת חיפושיהם אחר שנהב. באותו זמן, מצפון, קבוצות ציידי שנהב אתיופים הגיעו למחוז, ותוך כמה שנים נוצר קונפליקט בין הבריטים לאתיופים על השליטה בקולוניה הטורקאנית. מפני שאזור זה היה מאוד נפיץ, הם שלטו בו מתוך אוגנדה. האתיופים ביקרו באופן תדיר בטורקאנה, והחשיבו את השטח לחלק מן האימפריה האתיופית, תחת המלך מנליק. הם חימשו ברובים את הטורקאנים, ובאמצעותם הם נלחמו בבריטים ובשבטים סמוכים אליהם.[1]
קונפליקט זה נמשך שנים רבות, עד לרגיעה מסוימת שהתרחשה בקירוב בין השנים 1910–1918, בהן התקיים במקום ממשל אזרחי. בשנת 1918 כוח בריטי נרחב, שהורכב גם מכוחות סודנים, פתח במלחמה. הטורקאנים ברחו צפונה, איבדו מאות אלפי חיות משק, ומאות עד אלפים של אנשים נהרגו, או מתו מרעב ומחלות. הכוחות האתיופיים האחרונים נוצחו גם הם, מה שסימל את סופה של המעורבות האתיופית באזור טורקאנה. בעשור העוקב, הטורקאנים הפכו לקורבנות של שבטים סמוכים שפשטו עליהם ובזזו אותם.[1]
בעקבות התנגדותם של הטורקאנים לממשל הקולוניאלי, המחוז הוכרז כמחוז סגור, והוא נשאר מנותק משאר החברה בקניה.
גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחוז טורקאנה מכסה כ-63,000 מ"ר מאדמת קניה, והוא מתבסס בשבר גרגורי, שנמצא בתוך השבר הסורי-אפריקאי. המחוז גובל מצפון מזרח עם אתיופיה, מצפון עם סודאן, ממזרח עם אגם טורקאנה, ממערב עם אוגנדה ומדרום עם מחוז פוקוט. רוב האדמה שלהם היא מישורית ונעה בגבהים שבין 300–800 מטר.[1] האקלים צחיח ויבש, כאשר ישנו ממוצע גשמים של 180 מ"מ בשנה. התקופות הגשומות בדרך כלל מתחילות בסוף מרץ ועשויות להימשך עד יוני, כשהשיא הוא באפריל ומאי.
מקורות מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף על פי שהמחוז הא חם ויבש, ניתן למצוא מים במעיינות ובארות ברחבי המחוז. אולם, בשנים האחרונות אזור המחיה שלהם סובל מבצורת קשה שמחייבת אותם להילחם בשבטים אחרים כדי לזכות במקורות מים ומזון.[1]
מסחר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשק הביתי של הטורקאנים מסתמך בעיקר על עדרי צאן ובקר שמגדלת כל משפחה, אך חיות לא משמשות רק כמפיקות מזון, אלא גם כסוג של מטבע המשמש לסחר חליפין[1]. הטורקאנה סוחרים לעיתים קרובות עם שבט פוקוט עבור תירס וקטניות. בנוסף, הם קונים תה מהעיירות הסמוכות ומכינים ממנו משקה המכיל תה וחלב.
ניתן להבחין בגנבות רבות של בקר בין השבטים המקומיים, כך שפעמים רבות ניתן לראות את התושבים, ביניהם בני שבט הטורקאנה, מחזיקים בנשק חם בזמן רעיית עדריהם.
לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגברים לובשים שמיכת צמר בצבעים עזים, הנכרכת סביב הכתף או המותן. על שערם הם שמים בוץ, צובעים ומקשטים אותו בנוצות.
בנוסף, הגברים מקשטים את גופם במקלות עץ ובסכין פלדה אותה הם מצמידים לפרק כף היד. הנשים לובשות שתי חתיכות בד, כאשר האחת נכרכת סביב המותניים ואילו השנייה מכסה את פלג הגוף העליון. בנוסף, ראשן מגולח לחלוטין והן מעוטרות בתכשיטים מסורתיים, כאשר הדבר הבולט ביותר הוא שרשראות חרוזים גדולות ומרשימות. מצבה החברתי של האישה קובע את כמות וסגנות התכשיטים שהיא עונדת. הטורקאנים מקעקעים על גופם ציורים עם משמעות - חלקם מסמלים הרג של אויבים וחלקם שייכים לטיפולים של רופאי אלילים וכוהני דת.
מזון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטורקאנים מסתמכים על בעלי החיים שלהם לצורך חלב ובשר. בנוסף, בני השבט שותים את דם החיות כיוון שמאמינים כי זה מועיל לבריאותם. בנוסף, הנשים אוספות פירות בר מהשיחים ומבושלים במשך 12 שעות. בבוקר הם נוהגים לאכול דייסת תירס עם חלב, ואילו בארוחת הצהריים והערב הם אוכלים דייסת תירס רגילה עם תבשיל.
זבו נאכלים רק במהלך פסטיבלים, בעוד עזים נצרכות בתדירות גבוהה יותר. הדבר המתוק היחיד שיש באפשרותם להשיג הוא דבש.
הטורקאנים הם יחסית בריאים, למרות צריכת קלוריות נמוכה ואחוז שומן מאוד נמוך בגוף. אלו יכולים להוביל למחלות שונות כמו מלריה או מחלות נשימתיות, ועלולים לגרום לפגיעה משמעותית והרסנית בעיקר בקרב ילדים. יתר על כן, הטורקאנים מתפתחים לאט יותר מאשר אנשי העולם המערבי, והם נמצאים מתחת לגובה ולמשקל הרצויים שנקבעו על ידי ארגון הבריאות העולמי[2].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טורקאנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 J. McCabe, Cattle Bring Us to Our Enemies, Ann Arbor, MI: University of Michigan Press, 2004, ISBN 978-0-472-09878-1
- ^ Rayne, H, Turkana, Journal of the Royal African Society 18 (72), 1919, עמ' 254-265