טור דה פראנס 2019

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טור דה פראנס 2019
Tour de France 2019
מסלול המרוץ
מסלול המרוץ
מדינות צרפתצרפת  צרפת
בלגיהבלגיה  בלגיה
סוג מרוץ קטעים
אורך המסלול 3,365.8 קילומטרים
חודש 6–28 ביוני
משך 21 קטעים
היסטוריה
מוביל מנצחי הקטעים (3 ניצחונות)
אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן
מנצח אחרון Jersey yellow.svg הדירוג הכללי - קולומביהקולומביה איגן ברנל
Jersey green.svg קטגוריית הנקודות - סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן
Jersey polkadot.svg קטגוריית ההרים - צרפתצרפת רומן בארדה
Jersey white.svg קטגוריית הרוכב הצעיר - קולומביהקולומביה איגן ברנל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הטור דה פראנס 2019צרפתית: Tour de France 2019) הוא המהדורה ה-106 של מרוץ הטור דה פראנס, אחד משלושת מרוצי הגרנד טורס בענף אופני הכביש והמרוץ היוקרתי והחשוב ביותר בעולם שמאורגן על ידי חברת ASO. המרוץ התחיל בבריסל ב-6 ביוני והסתיים בשאנז אליזה ב-28 ביוני, וכלל בסך הכל כ-3,365.8 קילומטרים ו-21 קטעים. במרוץ ניצח איגן ברנל הקולומביאני, מקדים את מנצח המרוץ ב-2018 ובן קבוצתו באינאוס גריינט תומאס ב-1:11 דקות ואת סטייבן קראוסווייק (יומבו–ויסמה) ב-1:31 דקות.

עם ניצחונו הפך ברנל לדרום אמריקאי הראשון לנצח במרוץ, שעד ניצחונו הדירוג הגבוה ביותר לדרום אמריקאי במרוץ היה המקום ה-2 של נאירו קינטנה ב-2013 ו-2015 ושל ריגוברטו אוראן ב-2017. פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) ניצח את קטגוריית הנקודות בפעם השביעית בשמונה השנים האחרונות, ובכך קבע שיא חדש של ניצחונות בקטגוריה. רומן בארדה (AG2R La Mondiale) ניצח את קטגוריית ההרים כשברנל מנצח גם את קטגוריית הרוכב הצעיר במרוץ, כשהוא בן 22 בלבד.

ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) נבחר לרוכב האגרסיבי ביותר במרוץ, לאחר שסיים אותו במקום החמישי הכללי וניצח את קטע 3 ואת קטע 13 שהיה נגד השעון. קבוצת מוביסטאר ניצחה את קטגוריית הקבוצות[1]. קיילב יואן היה הרוכב הכי פורה מבחינת ניצחונות, לאחר שניצח שלושה קטעים (11, 16, 21).

קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרוץ משתתפות 22 קבוצות, שמתוכן 18 הוא מדרג הוורלד טור הבכיר וארבע מדרג הפרו קונטיננטל, שהוזמנו למרוץ על ידי החברה המארגנת של המרוץ, ASO.

קבוצות World Tour[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות קונטיננטל-פרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוכבים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוג כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר פרום (קבוצת אינאוס), המנצח של המרוץ בשנת 2013, 2015, 2016 ו-2017 נאלץ להיעדר מהמרוץ לאחר פציעה שסיימה את עונתו בהכנה לקטע נגד השעון בקריטריום דו דופינה ליברה. מי שכן הופיע מקבוצתו למרוץ הם גריינט תומאס, המנצח של המרוץ בשנת 2018, ינסה להגן תוארו במרוץ ואיגן ברנל, בן קבוצתו, שיתחרה ביחד עם תומאס על ההובלה במרוץ. נאירו קינטנה (מוביסטאר) שסיים שני את המרוץ ב-2013 ו-2015, הוביל את קבוצתו ביחד עם מיקל לנדה ואלחנדרו ולוורדה. טיבו פינו הוביל את קבוצת Groupama–FDJ, כשוינצ'נצו ניבאלי מוביל את קבוצת בחריין מרידה, לאחר שסיים שני בג'ירו ד'איטליה. רומן בארדה (AG2R La Mondiale) שסיים את המרוץ במקום השלישי ב-2017 והשני ב-2016, הוביל את קבוצתו, כשריצ'י פורט הוביל את טרק - סגפרדו. ביו. איי. אי. אמירטס, פאביו ארו ודן מרטין ישמשו כמובילי הקבוצה. עמנואל בוכמן הובילו את בורה–הנסגרוהה כשסטייבן קראוסווייק הוביל את יומבו–ויסמה, אדם ייטס הוביל את מיצ'לטון - סקוט ביחד עם תמיכתו מאחיו התאום, סיימון ייטס. ריגוברטו אוראן מוביל את EF Education First. יאקוב פוגלסן מוביל את אסטנה, כשהוא מגיע למרוץ לאחר עונה טובה שכללה ניצחון במונומנט בלייז'–בסטון–לייז'. ז'וליאן אלאפיליפ ואנריק מאס יובילו את דקונינק קוויק-סטפ, כשמנצח קטגוריית ההרים ב-2017, וורן ברגיל, מוביל את ארקאה סאמסיק.

ספרינטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה), שניצח את קטגוריית הנקודות שש פעמים, יוביל את קבוצתו במישורים במטרה להשיג את הניצחון השביעי שלו. יריביו הבולטים יהיו: קיילב יואן (לוטו–סודאל) שמגיע למרוץ לאחר שני ניצחונות בקטעים בג'ירו ועושה את הופעת הבכורה שלו בטור, אליה ויוויאני (דקונינק קוויק-סטפ), דילן חרונבייחן (יומבו–ויסמה) שניצח שני קטעים בטור של 2018 ואחד בטור של 2017, מייקל מת'יוס (סאנווב) שניצח את קטגוריית הנקודות במרוץ ב-2017, אלכסנדר קריסטוף (יו. איי. אי. אמירטס), ניקולו בונפאציו (טוטאל דיירקט אנרז'י), ינס דבושרה (קטושה אלפסין), יספר סטויבן (טרק - סגפרדו), אדוואלד בואסון האגן וג'אקומו ניצולו (דיימנשן דאטה), מטאו טרנטין (מיצ'לטון - סקוט), כריסטוף לאפורט (קופידיס) ואנדרה גרייפל (ארקאה–סאמסיק).

אחרים (פנצ'רים, שענים, פועלים בכירים, ועוד)[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד רוכבים בכירים שהשתתפו במרוץ הם: אלכסיי לוצנקו (אסטנה) ווט פולס ומיכל קוויאטקובסקי (אינאוס), מקסימיליאן שכמן (בורה–הנסגרוהה), ווט ואן ארט וטוני מרטין (יומבו–ויסמה), רוהאן דניס (בחריין מרידה), סיימון ייטס ודריל אימפי (מיצ'לטון - סקוט), רוי קושטה (יו. איי. אי. אמירטס), באוקה מולמה וג'וליו צ'יקונה (טרק-סגפרדו), טיש בנוט, תומאס דה חנט וטים ולנס (לוטו–סודאל) ונילס פוליט (קטושה אלפסין).

קטעי המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשימת הקטעים במרוץ
קטע תאריך מסלול מרחק סוג מנצח הקטע מוביל בדרוג הכללי מוביל בקטגוריית הנקודות מוביל בקטגוריית ההרים מוביל בקטגוריית הרוכב הצעיר[2]
1 6 ביולי בריסל 194.5 ק"מ קטע מישורי הולנדהולנד מייק טיוניסן (יומבו–ויסמה) הולנדהולנד מייק טיוניסן (יומבו–ויסמה) הולנדהולנד מייק טיוניסן (יומבו–ויסמה) בלגיהבלגיה גרג ואן אוורמט (CCC) אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן (לוטו–סודאל)
2 7 ביולי בריסל 27.6 ק"מ קטע קבוצתי נגד השעון הולנדהולנד יומבו–ויסמה הולנדהולנד מייק טיוניסן (יומבו–ויסמה) הולנדהולנד מייק טיוניסן (יומבו–ויסמה) בלגיהבלגיה גרג ואן אוורמט (CCC) בלגיהבלגיה ווט ואן ארט (יומבו–ויסמה)
3 8 ביולי בינץ' - איפרני 215 ק"מ קטע גבעי צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) בלגיהבלגיה ווט ואן ארט (יומבו–ויסמה)
4 9 ביולי ריימס - נאנסי 213.5 ק"מ קטע מישורי איטליהאיטליה אליה ויוויאני (דקונינק קוויק-סטפ) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) בלגיהבלגיה ווט ואן ארט (יומבו–ויסמה)
5 10 ביולי סן-דייה-דה-ווז' - קולמאר 175 ק"מ קטע גבעי סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) בלגיהבלגיה ווט ואן ארט (יומבו–ויסמה)
6 11 ביולי מילוז - לה פלנץ' דה בלפי 238 ק"מ Mountainstage.svg קטע הררי בלגיהבלגיה דילן טונס (בחריין מרידה) איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה (יו. איי. אי. אמירטס) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה (יו. איי. אי. אמירטס)
7 12 ביולי בלפור - שאלון-סור-סון 230 ק"מ קטע מישורי הולנדהולנד דילן חרונבייחן (יומבו–ויסמה) איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה (יו. איי. אי. אמירטס) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה (יו. איי. אי. אמירטס)
8 13 ביולי מאקו - סנט אטיין 200 ק"מ קטע גבעי בלגיהבלגיה תומאס דה חנט (לוטו–סודאל) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה (יו. איי. אי. אמירטס)
9 14 ביולי סנט אטיין - בריוד 170.5 ק"מ קטע גבעי דרום אפריקהדרום אפריקה דריל אימפי (מיצ'לטון - סקוט) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה (יו. איי. אי. אמירטס)
10 15 ביולי סנט פלור - אלבי 217.5 ק"מ קטע מישורי בלגיהבלגיה ווט ואן ארט (יומבו–ויסמה) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
16 ביולי יום מנוחה
11 17 ביולי אלבי - טולוז 221 ק"מ קטע מישורי אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן (לוטו–סודאל) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
12 18 ביולי טולוז - בנייר-דה-ביגור 167 ק"מ Mountainstage.svg קטע הררי בריטניהבריטניה סיימון ייטס (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
13 19 ביולי פו 27.2 ק"מ מרוץ אישי נגד השעון צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) ספרדספרד אנריק מאס (דקונינק קוויק-סטפ)
14 20 ביולי טרבה - מעבר טורמאלה 111 ק"מ Mountainstage.svg קטע הררי צרפתצרפת טיבו פינו (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
15 21 ביולי לימווה - פואה 185 ק"מ Mountainstage.svg קטע הררי בריטניהבריטניה סיימון ייטס (מיצ'לטון - סקוט) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
22 ביוני יום מנוחה
16 23 ביולי נים 177 ק"מ קטע מישורי אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן (לוטו–סודאל) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
17 24 ביולי פון דו גאר - גאפ 200 ק"מ קטע גבעי איטליהאיטליה מטאו טרנטין (מיצ'לטון - סקוט) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) בלגיהבלגיה טים ולנס (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
18 25 ביולי אמבורן - ואלורי 208 ק"מ Mountainstage.svg קטע הררי קולומביהקולומביה נאירו קינטנה (מוביסטאר) צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת רומן בארדה (AG2R La Mondiale) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
19 26 ביולי סנט זאן-דה-מורין - מעבר איסראן[3] 89 ק"מ Mountainstage.svg קטע הררי אין קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת רומן בארדה (AG2R La Mondiale) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
20 27 ביולי אלברוויל - ואל תורנס 59 ק"מ[4] Mountainstage.svg קטע הררי איטליהאיטליה וינצ'נצו ניבאלי (בחריין מרידה) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת רומן בארדה (AG2R La Mondiale) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)
21 28 ביולי ראמבוויה - פריז (שאנז אליזה) 128 ק"מ קטע מישורי אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן (לוטו–סודאל) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס) סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) צרפתצרפת רומן בארדה (AG2R La Mondiale) קולומביהקולומביה איגן ברנל (אינאוס)

מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרוץ החל בבלגיה, כששני הקטעים הראשונים מתקיימים בעיר הבירה בריסל. כמחווה לאדי מרקס הבלגי שניצח חמש פעמים את המרוץ ונחשב לגדול הרוכבים אי פעם. הקטע הראשון עבר גם בשרלרואה. גם הקטע ה-3 הוזנק מבלגיה, בעיר בינץ' אך במהלך הקטע חצה את הגבול לצרפת הסתיים באיפרני. המרוץ גם ציין 100 שנים מהשנה בה התחילו ללבוש לראשונה את החולצה הצהובה.

הקטע ה-4 של המרוץ החל בריימס והסתיים בנאנסי והתאים למאיצים, בדומה לשלב 5 שהתחיל בסן-דייה-דה-ווז' והסתיים בקולמאר, למרות זאת, תוואי השלב היה יותר גבעי, ולכן התאים פחות למאיצים טהורים ויותר לרוכבים מגוונים. השלב ה-6 של המרוץ הסתיים לראשונה בעלייה, הוא התחיל במילוז והסתיים בעלייה ללה פלאנש דה בל פי, עלייה שנכנסה לשימוש במרוץ בשנת 2012 ומאז נכללה במרוץ גם ב-2014 ו-2017. אך בשנה הזו העלייה כללה גם דרכי גראבל שהפכו אותה למאתגרת יותר.

הקטע ה-7 במרוץ היה הקטע הארוך ביותר במרוץ, 230 קילומטרים מבלפור לשאלון-סור-סון, והתאים למאיצים. הקטע ה-8 היה קטע גבעי, כ-200 קילומטרים ממאקו לסנט אטיין. גם הקטע ה-9 היה גבעי, והתחיל בעיר בו הסתיים הקטע ה-8, סנט אטיין, והסתיים בבריוד. הקטע ה-10 (סנט פלור-אלבי) היה גם בתוואי גבעי-מישורי שמתאים למאיצים, ואחריו הרוכבים נכנסו ליום המנוחה הראשון במרוץ. גם הקטע ה-11 (אלבי-טולוז) התאים למאיצים, ושני הקטעים הוו את ההזדמנות האחרונה של המאיצים לפני הכניסה לפירנאים.

הקטע ה-12 היה קטע הררי והקטע שסימן את בוא המרוץ לעליות, 209 קילומטרים מטולוז לבנייר-דה-ביגור, כשהוא כולל שתי עליות בקטגוריה "1"[5], הראשונה מביניהם הייתה מעבר הפיירסורדה והשנייה הייתה ה-Horquette d'ancizan, לאחר הסוף שלה, לא כלל הקטע עוד עליות והסתיים בתוואי מישורי. הקטע ה-13 במרוץ היה קטע נגד השעון האישי היחיד בטור, לאחר שכלל 27.2 קילומטרים בעיר פו, והיה בתוואי גבעי.

הקטע ה-14 של המרוץ כלל בסופו את מעבר טורמאלה, העלייה הוותיקה ביותר במרוץ שנכללה הכי הרבה פעמים, הוא החל בעיר טרבה וכלל 111 קילומטרים, כשבדרך לטורמאלה גם כלל את העלייה "מעבר סולור". גם הקטע ה-15 היה הררי, 185 קילומטרים מלימווה לפואה, כשהוא מסתיים בעלייה לפראט ד'אלביס. העלייה הראשונה בקטע הייתה בקטגוריה 2, ה-Col do Montsegur. ולאחר מכן כלל עוד שתי עליות בקטגוריה 1, ה-Port de Lers וה-Mur de Peguere.

בקטע 16 הרוכבים קיבלו אתנחתא מן העליות ומאבקי הדירוג הכללי, כשהקטע התאים שוב למאיצים והיה בתוואי מישורי-גבעי, כ-177 קילומטרים, כשהקטע מתחיל ומסתיים בעיר נים. הקטע ה-17 במרוץ היה בתוואי גבעי, כ-200 קילומטרים מפון-דו-גאר לעיר גאפ. הוא התאים לפנצ'רים או לרוכבים בעל יכולות מגוונות. העלייה הסופית במרוץ הייתה ה-Col de la Sentinelle, בקטגוריה 3.

הקטע ה-18 במרוץ היה אחד מהקטעים ההרריים בטור, 208 קילומטרים מאמבורן לואלוריי, כשבדרך הוא כולל 2 מהעליות המיתולגיות והקשות במרוץ ששניהם בקטגוריה HC, הגבוהה ביותר לעלייה. הראשונה הייתה מעבר האיזואר, עלייה של 14.2 קילומטרים, והשנייה הייתה מעבר הגאליבייה, עלייה של 23 קילומטרים. לאחר סוף הגאליבייה, המשך השלב היה בירידה ובתוואי מישורי. הקטע ה-19 במרוץ אמור היה לכלול 127 קילומטרים, מסנט-ז'אן-דה-מורין לעיר טין, אך לאחר מזג אוויר קשה בעלייה הסופית לטין, שכלל שיטפונות רבים ותנאי שטח מאתגרים, הוחלט לקצר את המרוץ ככה שסופו יהיה בעלייה למעבר איסראן, אך לא יוכרז מנצח בקטע.

גם הקטע ה-20 במרוץ קוצר, הוא אמור היה לכלול 130 קילומטרים אך בסוף כלל 59 בלבד, לאחר שהיה חשש ממשי לשיטפונות בחלק מהמקומות בהם המרוץ היה אמור לעבור. הוא התחיל בעיר אלברוויל והסתיים בעלייה לואל טורנס. הקטע ה-21 במרוץ היה הקטע האחרון בו, הוא התחיל בראמבוייה והסתיים בשדרות השאנז אליזה בפריז, כשהוא מתאים למאיצים. השלב נחשב לממלכתי וטקסי, ובעצם מקובל שלא מנסים לעשות בו מהלכים בדירוג הכללי.

סקירת המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבוע הראשון (קטעים 1-7)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוכבים במהלך הקטע הראשון

המרוץ החל ב-6 ביוני בעיר בריסל וכלל 194 קילומטרים כשהתוואי שלו מישורי. מייק טיוניסן (יומבו–ויסמה) ניצח את השלב, מקדים את פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) וקיילב יואן (לוטו–סודאל), לאחר שהספרינטר הראשי של יומבו–ויסמה, דילן חרונבייחן, התרסק כמה קילומטרים בודדים לסיום, בעקבות כך טיוניסן תפס את ההובלה במרוץ וגם את ההובלה בקטגוריית הנקודות, כשקיילב יואן מוביל את קטגוריית הרוכב הצעיר וגרג ואן אוורמט (CCC) מוביל את קטגוריית ההרים. הקטע השני של המרוץ נערך גם הוא בבריסל והיה קטע נגד השעון לקבוצות, כשקבוצתו של טיוניסן, יומבו–ויסמה, מנצחת את השלב כשהיא מקדימה את אינאוס ואת דקונינק קוויק-סטפ. בעקבות כך טיוניסן המשיך להוביל את המרוץ, כשבן קבוצתו ווט ואן ארט עבר להוביל את קטגוריית ההרים.

הקטע ה-3 של המרוץ התאים לפנצ'רים, לאחר שכלל 215 קילומטרים מהעיר בינץ' בבלגיה לעיר איפרני בצרפת. טים ולנס שהה בקבוצת הבריחה של הקטע ולקח נקודות בעליות השונות בקטגוריית ההרים, ובעקבות כך עבר להוביל את הקטגוריה על חשבונו של גרג ואן אוורמט. במהלך הטיפוס ל-Cote de Mutigny התקיף ז'וליאן אלאפיליפ (דקונינק קוויק-סטפ) וברח לדבוקה הראשית, ללא טיוניסן שהתפרק ממנה. הוא שמר על הפער שלו וניצח את הקטע, מקדים ב-26 שניות את מייקל מת'יוס (סאנווב) ואת יספר סטויבן (טרק - סגפרדו). בעקבות כך עבר אלאפיליפ להוביל את המרוץ, על חשבונו של טיוניסן שיצא לגמרי מתמונת הדירוג הכללי. פטר סאגאן, שסיים במקום ה-5 את הקטע, עבר להוביל את קטגוריית הנקודות, כשווט ואן ארט שומר על ההובלה שלו בקטגוריית הרוכב הצעיר.

הקטע ה-4 של המרוץ היה הקטע הראשון שהתחיל בצרפת, לאחר שכלל 213.5 קילומטרים מנאנסי עד לריימס. הוא היה בתוואי גבעי והתאים למאיצים. אליה ויוויאני (דקונינק קוויק-סטפ) ניצח את הקטע, מקדים את אלכסנדר קריסטוף (יו. איי. אי. אמירטס) ואת קיילב יואן. כשבשאר הקטגוריות השונות לא חלו שינויים. הקטע ה-5 במרוץ היה גבעי והתאים למאיצים, אך פחות למאיצים טהורים ויותר למאיצים מגוונים יותר. הוא כלל 175.5 קילומטרים והוזנק מסן-דייה-דה-ווז' והסתיים בקולמאר. פטר סאגאן ניצח את השלב, כשהוא מקדים את ווט ואן ארט ואת מטאו טרנטין (מיצ'לטון - סקוט) בעקבות כך הגדיל פטר סאגאן את יתרונו בקטגוריית הנקודות, כשגם טים ולנס הגדיל במהלך הקטע את כמות הנקודות שלו בקטגוריית ההרים והידק את הובלתו. בשאר הקטגוריות לא חלו שינויים.

השלב ה-6 במרוץ היה השלב ההררי הראשון במרוץ, הוא כלל 160.5 קילומטרים ממילוז לעלייה בלה פלנץ' דה בלפי שכלל גם דרכי גראבל. בתחילת הקטע יצאה קבוצת בריחה גדולה ששלושה מנציגיה שרדו עד סיום השלב, כשדילן טונס (בחריין מרידה) מנצח את השלב, מקדים את ג'וליו צ'יקונה (טרק - סגפרדו) ב-11 שניות ואת סנדרו מוריס (ואנטי–גרופ גובר) ב-1:05 דקות. ז'וליאן אלאפיליפ חצה את קו הסיום של הקטע במקום ה-6, 1:46 דקות אחרי טונס. רוכבים כמו רומן בארדה, פאביו ארו איבדו זמן ויצאו מתמונת הדירוג הכללי. בעקבות כך צ'יקונה, שדורג במקום הבכיר ביותר מקבוצת הבריחה, עבר להוביל את המרוץ על חשבונו של אלאפיליפ וגם את קטגוריית הרוכב הצעיר על חשבונו של ואן ארט. למרות זאת, אלאפיליפ, שלא נחשב קודם לכן לרוכב שיכול להתמודד עם שאר רוכבי הדירוג הכללי על ניצחון בטור כולו, הציג יכולת טובה, מה שגרם לו אולי לשנות את התוכניות במרוץ ולנסות ולהתמודד על ניצחון בטור כולו. במהלך הקטע גם הגיעו הפורשים הראשונים במרוץ, כשפטריק בווין (CCC) פרש לפני תחילת הקטע וניקולה אדה (קופידיס) פרש במהלכו.

הקטע ה-7 במרוץ היה הקטע הארוך ביותר במרוץ, 230 קילומטרים מבלפור לשאלון-סור-סון. הקטע היה בתוואי גבעי והתאים למאיצים, כשדילן חרונבייחן ניצח את הקטע, מקדים את קיילב יואן ואת פטר סאגאן. בקטגוריות השונות לא חלו שינויים, כשפטר סאגאן המשיך להגדיל את הפער שלו בקטגוריית הנקודות.

השבוע השני (קטעים 8–14)[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבוע השני של המרוץ החל בקטע ה-8, 200 קילומטרים ממאקו לסנט אטיין. במהלך הקטע יצאה קבוצת בריחה שכללה את אלסנדרו דה מרקי, בן קינג, תומאס דה חנט וניקי טרפסטרה, הקבוצה הידללה בהמשך ורק דה חנט ודה מרקי שרדו בהמשך, בלי טרפסטרה וקינג. בהמשך דה חנט הצליח לנער גם את דה מרקי ונשאר לבד מקדימה, במהלך הטיפוס האחרון של היום, ה-Cote de la Jalliere, התקיפו ז'וליאן אלאפיליפ וטיבו פינו, השניים שמרו על הפער שלהם מהפלוטון ובדרך גם תפסו את דה מרקי, הם סיימו שש שניות מדה חנט שהמשיך עד לניצחון בשלב, כשפינו שני ואלאפיליפ שלישי. הפלוטון הגיע 26 שניות אחרי דה חנט המנצח, כשמייקל מת'יוס מוביל אותו במקום הרביעי. בעקבות כך אלאפיליפ חזר להוביל את המרוץ על חשבון צ'יקונה, מוביל ב-23 שניות עליו ועל 53 שניות על פינו. טיג'יי ואן גארדרן (EF Education First) פרש לפני תחילת הקטע, כשכריסטוף לאפורט (קופידיס) פורש במהלכו.

הקטע ה-9 של המרוץ כלל 170.5 קילומטרים, מסנט אטיין לבריוד והתאים למאיצים. בתחילת הקטע יצאה קבוצת בריחה גדולה ששרדה עד הסיום, במהלך הקילומטרים האחרונים התנתקו מקבוצת הבריחה טיש בנוט ודריל אימפי ועברו להוביל את המרוץ, השניים שמרו על הפער שלהם עד סוף הקטע, ובספרינט הסיום גבר אימפי על בנוט וניצח את הקטע. המצב בקטגוריות השונות לא השתנה ובמהלך השלב פרש רוכב אחד, אלסנדרו דה מרקי, לאחר שהתרסק ונפצע. הקטע ה-10 של המרוץ כלל 217.5 קילומטרים, מסנט פלור לאלבי והיה בתוואי מישורי. לקראת סוף הקטע רוחות צד פיצלו את הדבוקה הראשי והדבוקה הקדמית הצטמצמה ל-26 רוכבים בלבד, שביניהם מוביל המרוץ אלאפיליפ. בספרינט הסיום גבר ווט ואן ארט על אליה ויוויאני וקיילב יואן וניצח את השלב. אך טיבו פינו שדורג שלישי הפסיד 1:40 דקות, ביחד עם רוכבים נוספים כמו באוקה מולמה, ריגוברטו אוראן, ריצ'י פורט ועוד. גם ג'וליו צ'יקונה שדורג שני הפסיד זמן, לאחר שחצה את קו הסיום 2:09 דקות אחרי הדבוקה הראשית, כשפאביו ארו ומיקל לנדה מפסידים זמן זהה. צ'יקונה גם איבד ההובלה בקטגוריית הרוכב הצעיר לאיגן ברנל. בעקבות כך תמונת הדירוג הכללי השתנתה, כשאלאפיליפ ממשיך להוביל בפער של 1:12 דקות מגריינט תומאס ו-1:16 מאיגן ברנל. כשמוביסטאר תופסת את ההובלה בקטגוריה הקבוצתית. בקטגוריית ההרים והנקודות המצב לא השתנה.

למחרת (16 ביוני) הרוכבים נכנסו ליום המנוחה הראשון במרוץ. הם חזרו ממנו למחרת ב-17 ביוני לקטע ה-11, עם ההזדמנות האחרונה של המאיצים לפני הכניסה לפירנאים, בקטע של 167 קילומטרים מאלבי לטולוז. בקטע השיג קיילב יואן את הניצחון הראשון שלו בקטע, כשהוא מקדים את דילן חרונבייחן ואת אליה ויוויאני. המצב בקטגוריות השונות לא השתנה. לפני תחילת הקטע פרש ריק צאבל, כשבמהלך הקטע פרש ניקי טרפסטרה לאחר שהתרסק. הקטע ה-12 של המרוץ כלל 209.5 קילומטרים, מטולוז לבנייר-דה-ביגור, הקטע למעשה סימן את תחילת מאבקי הדירוג הכללי ובוא המרוץ לפירנאים. בתחילת השלב יצאה קבוצת בריחה גדולה, ביניהם טים ולנס שהגדיל את הפער שלו בקטגוריית ההרים. במהלך הטיפוס האחרון של הקטע, ה-Horquette d'ancizan, הקבוצה הצטמצמה לשלושה רוכבים בלבד, סיימון ייטס (מיצ'לטון - סקוט), גרגור מילברגר (בורה–הנסגרוהה) ופלו בילבאו (אסטנה). לאחר תום הטיפוס השלב היה בתוואי ירידה ומישורי, ובספרינט הסיום גבר ייטס על בילבאו ומילברגר וניצח את הקטע. בשאר הקטגוריות לא חלו שינויים. במהלך הקטע פרשו רוהאן דניס (בחריין מרידה) וג'אקומו ניצולו (דיימנשן דאטה), כשיספר פיליפסן (יו. איי. אי. אמירטס) פרש לפני תחילת הקטע.

הקטע ה-13 של המרוץ כלל 27 קילומטרים בעיר פו והיה קטע נגד השעון האישי היחיד במרוץ. ז'וליאן אלאפיליפ, שזינק אחרון מפאת היותו מוביל את המרוץ, ניצח את הקטע, 14 שניות מגריינט תומאס ו-36 מתומאס דה חנט. בעקבות כך הגדיל את הפער שלו בפסגה, כשסטייבן קראוסווייק ניצב במקום השלישי על חשבונו של ברנל שסבל מיום רע והתדרדר למקום החמישי, כשגם אנריק מאס עוקף אותו במקום הרביעי. מאס גם עקף את ברנל בקטגוריית הרוכב הצעיר. במהלך השלב התרסק ווט ואן ארט ונאלץ לפרוש כתוצאה מכך.

הקטע ה-14 של המרוץ התחיל בטרבה והסתיים במעבר טורמאלה, המעבר הוותיק ביותר במרוץ מבין העליות המיתולוגיות והעלייה שנכללה הכי הרבה פעמים במרוץ, הקטע כלל כ-111 קילומטרים בסך הכל. במהלך הקטע יצאה קבוצת בריחה שכללה את המוביל בקטגוריית ההרים, טים ולנס, שהגדיל את כמות הנקודות שלו ל-64, לאחר שלקח נקודות בעליות המוקדמות של השלב. את השלב עצמו ניצח טיבו פינו, 6 שניות לאחר אלאפיליפ שהמשיך להיראות בכושר מעולה בניגוד לצפוי וסיים שני וסטייבן קראוסוויק שסיים שלישי. עמנואל בוכמן וברנל סיימו במקומות ה-4 וה-5 בהתאמה, כ-8 שניות אחרי פינו. גריינט תומאס במקום ה-8, כ-36 שניות אחרי פינו. נאירו קינטנה, שקבוצתו עבדה עבורו מתחילת השלב, איכזב וסיים במקום ה-17, 3:24 דקות אחרי פינו, כשבן קבוצתו של קינטנה, מיקל לנדה, הרשים יותר וסיים במקום השישי, 14 שניות אחרי פינו. בעקבות כך, תמונת הדירוג הכללי השתנתה, כשהפער של תומאס במקום השני גדל ל-2:02 מאלאפיליפ, וסטייבן קראוסוויק במקום השלישי, 2:14 מאלאפיליפ. כשברנל רביעי בפער של 3 דקות מאלאפיליפ, ובוכמן ופינו בפער של 3:12 דקות. לפני תחילת השלב פרש מקסימיליאן שכמן לאחר ששבר את האצבע במהלך קטע נגד השעון של אתמול.

השבוע השלישי והסופי (קטעים 15-21)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוכבים לפני הזינוק של הקטע ה-19, כשז'וליאן אלאפיליפ במרכז, איגן ברנל משמאל ופטר סאגאן מימין

הקטע ה-15 היה גם הוא הררי, 185 קילומטרים מלימוואה לפואה, כשהוא מסתיים בעלייה לפראט ד'אלביס. בקטע עצמו ניצח סיימון ייטס והשיג את הניצחון השני שלו בקטע במרוץ, לאחר שוב שרד מקבוצת הבריחה. טיבו פינו המשיך להיראות טוב, לאחר שסיים שני, בפער של 33 שניות מייטס. אבל מי שכבר לא נראה טוב הוא ז'וליאן אלאפיליפ, שלראשונה בטור הראה סימני חולשה והתקשה לעמוד בקצב של שאר רוכבי הדירוג הכללי, כשהוא מסיים במקום ה-11, 1:49 דקות מייטס. גריינט תומאס וסטייבן קראוסוויק סיימו את השלב במקומות ה-7 וה-8 בהתאמה, 1:22 דקות מייטס. בוכמן וברנל סיימו במקומות ה-4 וה-5 בהתאמה, 51 שניות, כשמיקל לנדה ממשיך להיראות טוב יותר מהמוביל השני של קבוצתו, קינטנה, ומסיים במקום השלישי, לצד טיבו פינו. קינטנה סיים את הקטע במקום ה-19, כ-2:58 דקות מייטס. בעקבות כך הפער בדירוג הכללי הצטמצם, כשגריינט תומאס במקום השני מצמצם את הפער ל-1:35 דקות מאלאפיליפ וקראוסוויק במקום השלישי מצמצם את הפער ל-1:47 דקות. כשפינו חולף על פני ברנל ועולה למקום הרביעי, 1:50 דקות מאלאפיליפ. ברנל במקום החמישי, 2:02 דקות פער.

למחרת (22 ביוני) הרוכבים נכנסו ליום המנוחה השני והאחרון במרוץ. הם חזרו ממנו ב-23 ביוני לקטע ה-16 של המרוץ, בו קיבלו הרוכבים אתנחתא ממאבקי הדירוג הכללי והעליות, כשהקטע היה בתוואי גבעי שהתאים למאיצים בעיר נים. בקטע ניצח קיילב יואן והשיג את הניצחון השני שלו בקטע במרוץ, מקדים את אליה ויוויאני ודילן חרונבייחן. במהלך הקטע פרש יאקוב פוגלסן לאחר שהתרסק ונפצע, כשווילקו קלדרמן (סאנווב) פרש לפני תחילת הקטע. גם השלב ה-17 למחרת היה נטול ממאבקי הדירוג הכללי, הוא כלל 200 קילומטרים מפון-דו-גאר לעיר גאפ. בתחילת הקטע יצאה קבוצת בריחה גדולה ששרדה עד הסיום, היא התפצלה והצטמצמה בקילומטרים האחרונים של המרוץ, ומטאו טרנטין התקיף בעלייה האחרונה של הקטע, ה-Col de la Sentinelle ושמר על הפער שלו עד הסיום, כשהוא מנצח את הקטע, מקדים את קספר אסגרן (דקונינק קוויק-סטפ) ב-37 שניות ואת גרג ואן אוורמט ב-41 שניות. לפני תחילת הקטע פרשו לואיס לאון סאנצ'ס (אסטנה) וקייס בול (סאנווב). טוני מרטין (יומבו–ויסמה) ולוק רואו (אינאוס) נפסלו מהמרוץ לאחר עימות ביניהם.

הקטע ה-18 של המרוץ כבר היה בתוואי הררי והיה אחד מהקטעים ההרריים ביותר במרוץ, הוא כלל 208 קילומטרים מאמבורן לוואלורי, וכלל בתוכו את מעבר האיזואר ומעבר הגאליבייה, שתיים מהעליות הידועות במרוץ. רומן בארדה, שהגיע לטור כאחד מהפייבוריטים, נכשל במאבקי הדירוג הכללי ואיכזב לאחר שנחשב לאחת מהתקוות הצרפתיות הגדולות למרוץ. בעקבות כך הוא החליט לשנות אסטרטגיה ולהתרכז בקטגוריית ההרים, ובמהלך הקטע נכנס לקבוצת הבריחה ולקח את הנקודות באיזואר וגם בגאליבייה, ועקף את טים ולנס בקרב על קטגוריית הנקודות ועבר להובילה. עוד מי שבילה בקבוצת הבריחה היה נאירו קינטנה, שאיכזב גם הוא במאבקי הדירוג הכללי כשבן קבוצתו מיקל לנדה הראה עדיפות עליו בעליות. במהלך הטיפוס לגאליבייה התקיף קינטנה את בארדה ואת אלכסיי לוצנקו, שמר על הפער שלו במהלך השלב שהיה בירידה ובמישור, וניצח את הקטע. מתוך דבוקת הדירוג הכללי, במהלך הטיפוס לגאליבייה התקיף ברנל ובסופו של דבר חבר לרוכבים אחרים שהתפרקו מקבוצת הבריחה, וסיים 4:46 דקות מקינטנה, כששאר דבוקת הדירוג הכללי מסיימת ביחד, בפער של 5:18 דקות מקינטנה. בעקבות כך ברנל עלה למקום השני הכללי על חשבונו של תומאס, כשהוא מוריד את הפער מאלאפיליפ ל-1:30 דקות. בעקבות עלייתו של ברנל למקום השני הוא גם הוריד את קראוסוויק למקום הרביעי ואת פינו למקום החמישי. סרן קראו אנדרסן (סאנווב) ולוקאס פוסטלבגר (בורה–הנסגרוהה) פרשו לפני תחילת הקטע.

הקטע ה-19 של המרוץ אמור היה לכלול 130 קילומטרים מסנט-ז'אן-דה-מורין לטין במהלך הקטע פרש טיבו פינו מהמרוץ, ככל הנראה בשל פציעה שליוותה אותו מהקטע הקודם. במהלך הטיפוס למעבר איסראן התקיף ברנל וכתוצאה מהתקפה זו התפרק ז'וליאן אלאפיליפ. במהלך הירידה ממעבר איסראן לקראת הטיפוס הסופי לעיר טין, שיטפונות הציפו את המסלול והפכו אותו ללא רכיב, והוחלט לקצר את המסלול, ככה שהסיום יקבע בפסגה של מעבר איסראן והזמנים יינתנו על ידי הפערים בה, והשלב יסתיים ללא מנצח בו. בעקבות כך, ברנל, שחצה את הפסגה למעבר איסראן ראשון ובפער של 2:07 דקות מאלאפיליפ, עבר להוביל את המרוץ על חשבונו, כשהוא יורד למקום השני בפער של 45 שניות מברנל ו-1:11 דקות מבן קבוצתו תומאס במקום השלישי.

הקטע ה-20 של המרוץ היה הקטע האחרון בו התקיימו מאבקים על הדירוג הכללי והקטע לפני אחרון במרוץ, לקראת ההגעה לפריס בקטע ה-21. גם מסלול הקטע הזה קוצר, מ-130 קילומטרים ל-59, לאחר חשש משיטפונות בחלק מהאזורים שהקטע היה אמור לעבור בהם, הקטע הוזנק מאלברוויל והסתיים בעלייה לואל טורנס. במהלך הקטע יצאה קבוצת בריחה שכללה את וינצ'נצו ניבאלי, שלא הצליח לקחת חלק במאבקי הדירוג הכללי לאחר המקום השני שלו בג'ירו ד'איטליה. ניבאלי התקיף במהלך העלייה לואל טורנס את שאר קבוצת הבריחה וניצח את הקטע. בדבוקת הדירוג הכללי, אלחנדרו ולוורדה סיים שני אחרי ניבאלי, כ-10 שניות אחריו, בעוד בן קבוצתו, מיקל לנדה, מסיים שלישי בפער של 14 שניות מניבאלי. ברנל ותומאס סיימו במקומות ה-4 וה-5 בהתאמה, 17 שניות מניבאלי. בעקבות כך הבטיח ברנל את הניצחון במרוץ. במהלך הטיפוס לואל טורנס, התפרק אלאפיליפ וסיים את הקטע במקום ה-26, כ-3:17 דקות אחרי ניבאלי ונשר עד למקום החמישי הכללי, כשקראווסוויק ובוכמן חולפים על פניו במקומות השלישי והרביעי בהתאמה, כשתומאס שני.

הקטע ה-21 היה הקטע האחרון במרוץ, הוא כלל כ-128 קילומטרים מראמבוייה לשדרות השאנז אליזה בפריז. הקטע נחשב לקטע טקסי וממלכתי, שלא נאבקים בו על הדירוג הכללי. קיילב יואן ניצח את הקטע והשיג את הניצחון השלישי שלו בקטע במרוץ והפך לרוכב הכי פורה מבחינת ניצחונות במרוץ. יואן הקדים את דילן חרונבייחן ואת ניקולו בונפאציו ובעקבות כך עלה למקום השני בקטגוריית הנקודות, אחרי פטר סאגאן.

הטור הסתיים לאחר הקטע ה-21 שהיה הקטע האחרון במרוץ, ואיגן ברנל ניצח אותו באופן רשמי, כשהוא הופך למנצח הראשון במרוץ מדרום אמריקה. מקדים את בן קבוצתו גריינט תומאס ב-1:11 דקות ואת סטייבן קראוסוויק ב-1:31 דקות, ברנל, שניצח את הטור בהיותו בן 22, ניצח בעקבות כך גם את קטגוריית הרוכב הצעיר במרוץ. את קטגוריית הנקודות ניצח בפעם השביעית בשמונה השנים האחרונות פטר סאגאן, עם 316 כאלו. מקדים את קיילב יואן (248) ואת אליה ויוויאני (224). את קטגוריית ההרים ניצח רומן בארדה עם 96 נקודות, מקדים את ברנל (84) ואת טים ולנס (75).

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איגן ברנל, מנצח המרוץ, לובש את החולצה הצהובה של מוביל המרוץ במהלך הקטע האחרון של המרוץ בשאנז אליזה

דירוג כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות 1–30[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום רוכב קבוצה זמן
1 קולומביהקולומביה איגן ברנל אינאוס 82:57:00 שעות
2 בריטניהבריטניה גריינט תומאס אינאוס 1:11+
3 הולנדהולנד סטייבן קראוסווייק יומבו–ויסמה 1:31+
4 גרמניהגרמניה עמנואל בוכמן בורה–הנסגרוהה 1:56+
5 צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ דקונינק קוויק-סטפ 4:05+
6 ספרדספרד מיקל לנדה מוביסטאר 4:23+
7 קולומביהקולומביה ריגוברטו אוראן EF Education First 5:15:+
8 קולומביהקולומביה נאירו קינטנה מוביסטאר 5:30+
9 ספרדספרד אלחנדרו ולוורדה מוביסטאר 6:12+
10 צרפתצרפת וורן ברגיל ארקאה–סאמסיק 7:32+
11 אוסטרליהאוסטרליה ריצ'י פורט טרק-סגפרדו 12:42+
12 צרפתצרפת גיום מרטן ואנטי–גרופ גובר 22:08+
13 צרפתצרפת דויד גאודו Groupama–FDJ 23:58+
14 איטליהאיטליה פאביו ארו יו. איי. אי. אמירטס 27:36+
15 צרפתצרפת רומן בארדה AG2R La Mondiale 30:23+
16 צ'כיהצ'כיה רומן קרויצגר דיימנשן דאטה 36:09+
17 שווייץשווייץ סבסטיאן רייכנבך Groupama–FDJ 44:29+
18 אירלנדאירלנד דן מרטין יו. איי. אי. אמירטס 45:21+
19 קזחסטןקזחסטן אלכסיי לוצנקו אסטנה 48:52+
20 ספרדספרד חסוס הראדה קופידיס 51:57+
21 בלגיהבלגיה סאנדרו מוריס ואנטי–גרופ גובר 56:47+
22 ספרדספרד אנריק מאס דקונינק קוויק-סטפ 58:20+
23 בלגיהבלגיה לורנס דה פלוס יומבו–ויסמה 1:02:44+
24 ניו זילנדניו זילנד ג'ורג' בנט יומבו–ויסמה 1:04:40
25 אוסטריהאוסטריה גרגור מילברגר בורה–הנסגרוהה 1:04:40
26 הולנדהולנד ווט פולס סקיי 1:12:25+
27 אסטוניהאסטוניה טנל קנגרט EF Education First 1:12:36+
28 הולנדהולנד באוקה מולמה טרק - סגפרדו 1:14:58+
29 בריטניהבריטניה אדם ייטס מיצ'לטון - סקוט 1:16:50+
30 צרפתצרפת ז'וליאן ברנאר טרק - סגפרדו 1:20:07+

קטגוריית הנקודות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

פטר סאגאן, לובש את החולצה הירוקה של מוביל קטגוריית הנקודות
מקום רוכב קבוצה נקודות
1 סלובקיהסלובקיה פטר סאגאן בורה–הנסגרוהה 316
2 אוסטרליהאוסטרליה קיילב יואן לוטו–סודאל 248
3 איטליהאיטליה אליה ויוויאני דקונינק קוויק-סטפ 226
4 איטליהאיטליה סוני קולברלי בחריין מרידה 209
5 אוסטרליהאוסטרליה מייקל מת'יוס סאנווב 201
6 איטליהאיטליה מטאו טרנטין מיצ'לטון - סקוט 192
7 בלגיהבלגיה יספר סטויבן טרק - סגפרדו 167
8 בלגיהבלגיה גרג ואן אוורמט CCC 149
9 הולנדהולנד דילן חרונבייחן יומבו–ויסמה 146
10 צרפתצרפת ז'וליאן אלאפיליפ דקונינק קוויק-סטפ 119

קטגוריית ההרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

טים ולנס, שהוביל את הקטגוריה בין הקטעים 3–18 רוכב בחולצה המנוקדת במהלך קטע 17
מקום רוכב קבוצה נקודות
1 צרפתצרפת רומן בארדה AG2R La Mondiale 86
2 קולומביהקולומביה איגן ברנל בחריין מרידה 78
3 בלגיהבלגיה טים ולנס לוטו–סודאל 75
4 איטליהאיטליה דמיאנו קרוסו בחריין מרידה 67
5 איטליהאיטליה וינצ'נצו ניבאלי בחריין מרידה 59
6 בריטניהבריטניה סיימון ייטס מיצ'לטון - סקוט 59
7 קולומביהקולומביה נאירו קינטנה מוביסטאר 58
8 קזחסטןקזחסטן אלכסיי לוצנקו אסטנה 45
9 הולנדהולנד סטייבן קראוסווייק יומבו–ויסמה 44
10 ספרדספרד מיקל לנדה מוביסטאר 42

קטגוריית הרוכב הצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום רוכב קבוצה זמן
1 קולומביהקולומביה איגן ברנל אינאוס 82:57:00
2 צרפתצרפת דויד גאודו Groupama–FDJ 23:58+
3 ספרדספרד אנריק מאס מוביסטאר 58:20+
4 בלגיהבלגיה לורנס דה פלוס יומבו–ויסמה 1:02:44+
5 אוסטריהאוסטריה גרגור מילברגר בורה–הנסגרוהה 1:04:40
6 איטליהאיטליה ג'וליו צ'יקונה טרק - סגפרדו 1:20:49+
7 גרמניהגרמניה לנארד קאמנה סאנווב 1:39:36+
8 בלגיהבלגיה טיש בנוט לוטו–סודאל 2:07:28+
9 גרמניהגרמניה נילס פוליט קטושה–אלפסין 2:14:28+
10 צרפתצרפת אליה גסבר ארקאה–סאמסיק 2:33:03+

קטגוריית הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות 1-5[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקום קבוצה זמן
1 ספרדספרד מוביסטאר 248:58:15 שעות
2 ארצות הבריתארצות הברית טרק - סגפרדו 47:54+
3 בריטניהבריטניה אינאוס 57:52+
4 ארצות הבריתארצות הברית EF Education First 1:25:57+
5 גרמניהגרמניה בורה–הנסגרוהה 1:29:30+

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טור דה פראנס 2019 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קטגוריה המורכבת מהזמן המצטבר של שלושת הרוכבים הראשונים בקבוצה
  2. ^ הרוכב הצעיר המצטיין עד גיל 25
  3. ^ הקטע היה אמור להסתיים בעיר טין, אך לאחר שטפונות רבים שהציפו את הטיפוס לעיר, הוחלט לקצר את המרוץ ככה שהשלב יסתיים במעבר איסראן, והזמנים ימדדו לפי זמן החצייה של העלייה הסופית באותו המעבר, אך לא יהיה מנצח במרוץ
  4. ^ השלב קוצר מ-130 ק"מ ל-58 ק"מ לאחר חשש משטפונות ומפולות באזורים שהמרוץ היה אמור לעבור בהם
  5. ^ הדירוגים לעליות נקבעים לפי רמת הקושי שלה, ש-4 נחשב הכי קל