טטיאנה ברבקוף
 | |
| צלמת: איווה | |
| לידה |
15 באוגוסט 1899 איזפוטה, לטביה  |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 1944 (בגיל 44) אושוויץ, גרמניה הנאצית |
| שם לידה |
Циля Айзиковна Эдельберг |
  | |
_Tatjana_Barbakoff.jpg)
טטיאנה ברבקוף (15 באוגוסט 1899 – 6 בפברואר 1944; נולדה כסילי אדלסברג) הייתה רקדנית בלט ורקדנית בסגנון סיני. יהודייה ממוצא רוסי וסיני, הייתה ברבקוף אייקון קברט, רקדנית בינלאומית, הידועה בתלבושות בסגנון גותי לוהב, ביופייה ובחוש ההומור החריף שלה.[1] מאז 1924 היא כללה בתוכניתה ריקודים סיניים לצד ריקודים רוסיים ופרודיות.[2]
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
טטיאנה ברבקוף נולדה כסילי אדלסברג, בהסנפוט, פלך קורלנד, באותה תקופה פרובינציה של האימפריה הרוסית, כיום בלטביה. היא הייתה בתם של אייזיק, קצב, יליד רוסיה וג'ניה, שנולדה בסין.[3] שינתה את שמה לציפורה. היו לה אחות ואח גדול. לאחר מותה המוקדם של אימה בשנת 1903, נישא אביה בשנית לחיה-שורה איצקוביץ', בשנת 1912. למדה בבית ספר לבלט עד גיל עשר, אך לא הייתה לה הכשרה נוספת במחול בילדותה.
בשנת 1918 נישאה לחייל גרמני, גאורג וולדמן, ששירת באזור המדינות הבלטיות במהלך מלחמת העולם הראשונה[2]. עם בעלה, שהופיע תחת השם הבדוי מרסל בויסייה, היא ביצעה ריקודים רוסיים וסיניים. בשנת 1921 היא יצרה מופעי יחיד, בהם התלבושות תוכננו בדרך כלל עבורה, ותוארו כתלבושות ציוריות מפלסטיק. כמה נשים יהודיות נחשבו כמובילות קברט באותה תקופה. ברבקוף הופיעה בגרמניה ומחוצה לה.[1] בגלל הכריזמה שלה, היא היוותה השראה לציירים ואמנים רבים, כולל רודולף הייניש וקאסיה מסאדורסקה, אשר תיארו אותה בתמונות, ציורים ופסלים רבים.[4] ברבקוף החלה באימוני בלט רשמיים יותר עם הבלרינה הצרפתית קתרין דוויליארס בשנת 1927.[5] באותה שנה היא נפרדה מבעלה. לאחר הופעה באולם אולם שופן בפריז ב־9 במאי 1933, היא הצליחה לצאת עם כל התלבושות שלה, ולעזוב את ברלין לנסוע לפריז.
כליאה ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם בן זוגה, גרט היינריך וולהיים שהיה צייר, היא נסעה מזארבריקן לפריז.[4] בצרפת הולנד ושווייץ החזיקו מעמד זמן מה. לאחר פלישת הצבא הגרמני לצרפת, היא נשלחה ב-10 במאי 1940 לקמפ דה גורס למעצר. ביוני היא שוחררה שוב ועברה להתגורר בנאי, ובהמשך התגוררה בגרנובל. ב־20 באוקטובר 1940 היא כתבה מכתב נואש לחברתה מריה מיי בכפר באזור הפירנאים האטלנטיים, וביקשה שתשלח לה חבילות מזון. היא מצאה באורח פלא את בן זוגה גרט היינריך וולהיים בכפר זה בפירנאים לאחר חודשים של כליאה. לאחר נסיגת הכוחות האיטלקיים מההריביירה הצרפתית היא נסעה לניס בשנת 1944, שם הסתתרה בקוט ד'אזור ונתפסה על ידי הגסטפו,[6] היא נכלאה במחנה המעצר דראנסי ליד פריז. ב־3 בפברואר 1944, גורשה בטרנספורט מספר 67 לאושוויץ, שם נרצחה ב-6 בפברואר 1944 בתאי הגזים.
דיוקנאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
את ברבקוף ציירו כמה ציירים.
- ולדמר פלייג: ציור שמן של טטיאנה ברבקוף משנת 1927 במוזיאון הפרנציסקני בווילינגן-שוונינגן[4]
- קסיה מסאדורסקה: טטיאנה ברבקוף. עפרון וגיר עד 1929 בגלריה ווסנברג העירונית קונסטנץ
- רודולף הייניש: ציור שמן של טטיאנה ברבקוף משנת 1929, אוסף פרטי
- רודולף הייניש: מחקרים על הרקדנית טטיאנה ברבקוף. צבע מים, עיפרון וגיר בסביבות 1928, אוסף פרטי
- גרט היינריך וולהיים: דיוקן שמן על עץ של טטיאנה ברבקוף משנת 1928 מוצג במוזיאון ישראל בירושלים[3]
ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנג'ה הלהמר: דמוי זר כמו המזרח הרחוק: טנג'ה ברבקוף. בתוך: אמלי סויקה (Hg.): ריקוד וריקוד ותו לא ריקוד.[7] p. 105-124
- טטג'אנה ברבקוף. רקדנית ומוזה, עם טקסטים של קלרה דרנקר-נגלס, הילדגרד ריינהרדט, גונטר גבלס ואנג'ה הלהמר, המועדון אוגוסט מקה האוס בון, בון משנת 2003.
- הילדגרד ריינהרדט. טטג'אנה ברבקוף. רקדנית ומוזה, ב: אמנות עולמית, גיליון 2 בפברואר 2003.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וליה תרדי-מרקוס, רקדנית שרקדה עם ברבקוף, יזמה את "פרס טטיאנה ברבקוף" בשנת 1986[3] במטרה לעזור לעודד רקדנים צעירים.
גרט היינריך וולהיים צייר דיוקן שלה בשנת 1928 שתלוי עדיין במוזיאון ישראל בירושלים.
מוזיאון העיר דיסלדורף הציג תערוכה לכבוד טטיאנה ברבקוף.[3] הוא הכיל תצלומים, וכמה מתלבושות הבמה שלה, וכדורי המשחק שלה. כמה מתלבושות הבמה של ברבקוף אותם העניקה אלמנתו של גרט וולהיים, מונה לוב (1908–1997) למוזיאון העירוני של דיסלדורף.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Abramson, G. (2004). Encyclopedia of Modern Jewish Culture. Taylor & Francis. p. 290. ISBN 978-1-134-42864-9. נבדק ב-4 ביוני 2016.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Goebbels, Günter (2009). Tatjana Barbakoff : eine vergessene Tänzerin in Bildern und Dokumentaten (בגרמנית). Düsseldorf: Freundeskreis Kulturbahnhof Eller e.V. ISBN 3-931697-21-5.
- ^ 1 2 3 4 Veroli, Patrizia (28 במרץ 1921). "Tatjana Barbakoff 1899 – 1944". Jewish Women's Archive. נבדק ב-4 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 "Aviva-Berlin.de". AVIVA-Berlin (בגרמנית). נבדק ב-4 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tatjana Barbakoff". Jewish Women's Archive. 6 בפברואר 1944. נבדק ב-4 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Tänzerin Tatjana Barbakoff - Porträt einer vergessenen Frau". Deutschlandradio Kultur (בגרמנית). 6 במרץ 2015. נבדק ב-4 ביוני 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Soyka, Amelie (2004). Tanzen und tanzen und nichts als tanzen : Tänzerinnen der Moderne von Josephine Baker bis Mary Wigman (בגרמנית). Berlin: Aviva. pp. 105–124. ISBN 3-932338-22-7.