טיאנוון-1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיאנוון-1
天问一号
Mars Global Remote Sensing Orbiter and Small Rover at IAC Bremen 2018 02.jpg
דגם של הרובר כפי שהוצג בקונגרס האסטרונאוטי הבינלאומי בברמן, 2018
מידע כללי
סוכנות חלל מינהל החלל הסיני
מפעיל מינהל החלל הסיני
יצרן China Aerospace Science and Technology Corporation
תאריך שיגור 23 ביולי 2020
משגר צ'אנג ז'נג 5
אתר שיגור מרכז שיגור הלוויינים שיצ'אנג
משימה
סוג משימה מקפת, נחתת ורובר אל מאדים
תאריך כניסה למסלול 11 עד 24 בפברואר 2021
גרם שמיים מאדים
אתר נחיתה אוטופיה פלניטיה
תאריך נחיתה 23 באפריל 2021 (מתוכנן)
מידע טכני
משקל בשיגור כולל: 5,000 ק"ג
(מקפת: 3,175 ק"ג)
(רובר: 240 ק"ג)
משקל 5,000 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מספר קטלוג לוויינים 45935
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיאנוון-1 היא משימה של מינהל החלל הסיני לשלוח אל כוכב הלכת מאדים חללית המורכבת ממקפת, נחתת ורובר. המשימה שוגרה בהצלחה ב-23 ביולי 2020 על גבי משגר הצ'אנג ז'נג 5.[1] מטרות המשימה המוצהרות הן לחפש עדויות של חיים על מאדים בהווה ובעבר וללמוד על סביבת מאדים. החללית מתוכננת להיכנס למסלול סביב מאדים בפברואר 2021 וכחודשיים לאחר מכן הנחתת של טיאנוון-1 ועליה הרובר, מתוכננים לבצע נחיתה על פני השטח של כוכב הלכת. אם המשימה תצליח, סין תהיה המדינה החמישית שהכניסה מקפת למסלול סביב מאדים והשלישית שמנחיתה נחתת על פני השטח של מאדים.

השם "טיאנוון" (במנדרינית: "天問") שפירושו 'שאלות שמיימיות' מקורו בשיר ספרותי סיני באותו השם (מהמאה ה-4 לפני הספירה) מאת צ'ו יואן, אחד המשוררים הגדולים בסין העתיקה.[2]

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוכנית חקר המאדים של סין החלה בשותפות עם רוסיה בנובמבר 2011, אז שוגרה החללית פובוס-גרנט מקוסמודרום בייקונור במסע אל מאדים. החללית הרוסית נשאה איתה מקפת סינית בשם יינגהו-1 שתוכננה להיות החללית הסינית הראשונה אל המאדים. אולם, יחידת ההנעה המרכזית של פובוס-גרנט כשלה להאיץ הרחק מהמסלול הלווייני הנמוך ונתקעה סביב כדור הארץ. בינואר 2012 החללית חדרה לאטמוספירה והתרסקה באוקיינוס הפסיפי מערבית לחופי צ'ילה. כתוצאה מכך, סין החלה בתוכנית עצמאית אל מאדים ובתחילת 2016 הרשויות הסיניות אישרו את משימת טיאנוון-1.

טיאנוון-1 המורכבת ממקפת, נחתת ורובר, יוצרה על ידי התאגיד הסיני לאווירונאוטיקה, מדע וטכנולוגיה (China Aerospace Science and Technology Corporation) (אנ') ומנוהלת על ידי המרכז הלאומי למדעי החלל (National Space Science Centre) בבייג'ינג. הנחתת של טיאנוון-1 תשתמש במצנחים, רקטות האטה, וכרית אוויר על מנת לנחות על פני השטח של מאדים. אם הנחיתה תעבור בהצלחה, הנחתת תשחרר את הרובר אשר יהיה מופעל על ידי פאנלים סולאריים ויחקור את פני השטח של מאדים עם רדאר, יבצע ניתוחים כימיים של האדמה ויחפש סימנים לביומולקולות. כמו כן על פי מטרת המשימה המוצהרת, הרובר צפוי לפעול 90 יום מאדימיים (92 ימים ארציים) לכל הפחות.[3] המקפת של טיאנוון-1 צפויה לפעול במשך שנה מאדימית שלמה (687 ימים ארציים) ותשתמש ברדאר כדי למפות את המורפולוגיה והגאולוגיה של מאדים, וכן תמדוד את השדה המגנטי ואת היונוספרה של כוכב הלכת.

מטרות המשימה הן לחפש עדויות של חיים על מאדים בהווה ובעבר, למפות את פני השטח של מאדים, לאפיין את הרכב האדמה של מאדים ואת מיקומי המים הקפואים, לבחון את האטמוספירה של מאדים ובייחוד את היונוספירה שלה. משימה זו מהווה גם הדגמת טכנולוגיה הנמצאת בידי סין ואשר תהיה הכרחית למשימת איסוף והחזרת דגימה המתוכננת על ידי הסינים לשנות ה-30 של המאה ה-21.

הכנה ובדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיגור טיאנוון-1

בסוף 2019, "המכון להנעה אווירונאוטית בשיאן", חברת בת של "התאגיד הסיני לאווירונאוטיקה, מדע וטכנולוגיה", ציינה כי הבקרה והביצועים של מערכת ההנעה של החללית עברו את כל הבדיקות הנחוצות, כולל בדיקות ריחוף, האטה ונחיתה. המרכיב העיקרי של מערכת ההנעה של הנחתת מורכב ממנוע יחיד המספק 7,500 ניוטון של דחף. גם מערכת המצנחים הסופר-סוניים של החללית נבדקה בהצלחה בעבר. תחילה, מינהל החלל הסיני התמקד לנחות באזורים קריז פלניטיה והאליזיום מונס שבמאדים. אולם, בספטמבר 2019, במהלך פגישה משותפת של נציגים סיניים עם הקונגרס האירופי למדעים פלנטריים, הודיעו הסינים כי בסופו של דבר אזורי הנחיתה שנבחרו הם שני אתרים באוטופיה פלניטיה שבמאדים.

ב-23 בינואר 2020, דווח לראשונה בעיתון הסיני "China Youth Daily" כי על פי מקורות מהתאגיד הסיני לאווירונאוטיקה, מדע וטכנולוגיה, החללית תשוגר ביולי 2020 על גבי משגר הצ'אנג ז'נג 5.

מכשירים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקפת והרובר ישאו סך כולל של 12 מכשירים:

מקפת

  • מצלמה ברזולוציה בינונית (Medium Resolution Camera) המסוגלת לצלם ברזולוציה של 100 מטר ממסלול הקפה בגובה של 400 ק"מ.
  • מצלמה ברזולוציה גבוהה (High Resolution Camera) המסוגלת לצלם ברזולוציה של 2 מטר ממסלול הקפה בגובה של 400 ק"מ.
  • מגנטומטר מאדים.
  • ספקטרומטר מינרלי למאדים (Mars Mineral Spectrometer) כדי לקבוע את הרכב היסודות.
  • רדאר מקפת תת-קרקעי (Orbiter Subsurface Radar).
  • מנתח חלקיקים נייטרלי למאדים (Mars Ion and Neutral Particle Analyzer).

רובר

  • מכ"ם חודר קרקע, כדי לצלם בין 10 עד 100 מטר מתחת פני השטח של מאדים.
  • גלאי שדה מגנטי לפני השטח של מאדים (Mars Surface Magnetic Field Detector)
  • מכשיר מדידה מטאורולוגי למאדים (Mars Meteorological Measurement Instrument).
  • גלאי הרכב פני השטח של מאדים (Mars Surface Compound Detector).
  • מצלמת מולטי-ספקטרום.
  • מצלמת ניווט וטופוגרפיה.

המשימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיאנוון-1 שוגרה על גבי משגר הצ'אנג ז'נג 5 ממרכז שיגור הלוויינים שיצ'אנג ב-23 ביולי 2020 ב-12:40 (שעון מקומי). החללית מתוכננת להיכנס למסלול סביב מאדים בפברואר 2021 וכחודשיים לאחר מכן הנחתת של טיאנוון-1 ועליה הרובר, מתוכננים לבצע נחיתה על פני השטח של כוכב הלכת באזור הנקרא אוטופיה פלניטיה ונמצא צפונית מקו המשווה.[4]. בו בזמן, המקפת של טיאנוון-1 תהיה במסלול הקפה סביב מאדים ותהווה תחנת ממסר לתקשורת עם כדור הארץ.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיאנוון-1 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]