טיבוע המשחתת אילת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיבוע המשחתת אילת
מלחמה: מלחמת ההתשה
INSEilat.jpg

המשחתת אח"י אילת (ק-40) שהוטבעה על ידי המצרים
תאריך: 21 באוקטובר 1967
מקום: הים התיכון בסמוך לפורט סעיד
31°21′12″N 32°33′36″E / 31.353333333333°N 32.56°E / 31.353333333333; 32.56 
עילה: נקמה על המפלה מלחמת ששת הימים
תוצאה: טיבוע הספינה
הצדדים הלוחמים

ישראלישראלישראל

מצריםמצריםמצרים

מפקדים

סא"ל יצחק שושן

אחמד שאכר

כוחות

2 סטי"לים מדגם קומאר

אבידות

47 הרוגים
91 פצועים
המשחתת הוטבעה

אין

טיבוע המשחתת אילת אירע כתוצאה ממתקפת טילי ים-ים SS-N-2 סטיקס, שערך חיל הים המצרי על המשחתת הישראלית אח"י אילת ב-21 באוקטובר 1967, בעת שביצעה סיור במים בינלאומיים בקרבת פורט סעיד. כתוצאה מהמתקפה טובעה המשחתת, 47 מאנשי צוותה נהרגו (מתוכם 15 נעדרים), ו-91 נפצעו. זו הפעם היחידה שבה טובע כלי שיט של חיל הים הישראלי על ידי כוחות אויב. הייתה זו מתקפת טילי ים-ים הראשונה בעולם, אשר לקחיה נלמדו והשפיעו על חילות ים רבים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים כבשה ישראל את חצי האי סיני. לאחר המלחמה נפרסו כוחות צה"ל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ, אך הגזרה הצפונית שמול פורט סעיד לא נכבשה במלחמה וקו הפסקת האש בים יצא מרומני ועבר בקו האורך 32:30 מזרח. לאחר המלחמה קיים חיל הים הישראלי שגרה של סיורי ביטחון שוטף מול חופי עזה וסיני וסיורי 'הפגנת ריבונות' מול פורט סעיד. הסיורים נערכו באמצעות טרפדות, הקורבטה אח"י נגה (ק-22) ושתי המשחתות אח"י יפו (ק-42) ואח"י אילת. סיורי הפגנת הנוכחות בסמוך לפורט סעיד הגיעו עד טווח המים הטריטוריאליים - 12 מיל ימי מהחוף המצרי (כדי להצדיק את הירי העלו המצרים טענה שהמשחתת התקרבה עד 10 ק"מ מהחוף.

ב-11 ביולי 1967 התרחש בסמוך לרומני קרב רומני בין כוח של חיל הים הישראלי, ובו משחתת ושתי טרפדות, לבין שתי טרפדות של חיל הים המצרי. הקרב נמשך 25 דקות ובסופו התפוצצו הטרפדות המצריות מהטורפדו שנשאו על סיפונן. מרבית אנשי הצוות המצרים נהרגו ולכוחות ישראל לא נגרם נזק.

אף על פי שתוצאות קרב רומני היוו הצלחה והפגנת נוכחות מרשימה, נדרשו המשחתות להמשיך במשימה של "הפגנת ריבונות" בצורה של נוכחות גלויה למצרים. בלא שהיו להן אמצעי הגנה נגד טילי ה-SS-N-2 סטיקס, הן קיימו את הסיורים בתחום טווח הירי גלויות לתחנת המכ"ם החופית. תעלת סואץ הייתה חסומה ולא הייתה בעיית זיהוי. הרצון של המצרים לנקמה על אובדן הטרפדות באותו אזור והקלות היחסית לניצול היתרון הקרבי בנשק הטילים החדיש גברו על החשש ממכה ישראלית חוזרת, שאכן הגיעה.

הפלגת אח"י אילת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 באוקטובר 1967 הפליגה המשחתת אח"י אילת, בפיקוד סא"ל יצחק שושן, לסיור "הפגנת ריבונות" באזור פורט סעיד, כשעל סיפונה 199 אנשי צוות וחניכי קורס קציני גנ"ק. המשחתת שמרה על מרחק מהחוף ולא נכנסה למים טריטוריאליים.

פעילות המצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעות הערב אותרה המשחתת באמצעות מכ"ם גילוי כשהיא במרחק 17 מייל ימי (כ-31 קילומטר) מפורט סעיד על ידי ספינת משמר חופים מצרית, שדיווחה לבסיס הימי בפורט סעיד על "מטרה גדולה", והמשיכה לדווח על תנועותיה.

למחרת, יום שבת 21 באוקטובר בשעה 5:30 בבוקר, דיווחה ספינת המשמר שהמטרה התקרבה למרחק 13 מייל. בשעה 7:10 הודיע מפקד פורט סעיד על המטרה הבלתי מזוהה למפקדה המרכזית של חיל הים המצרי באלכסנדריה וביקש הנחיות. במקביל העלה את הכוננות בבסיס פורט סעיד.

בתגובה לדיווח על המטרה הבלתי מזוהה כינס מפקד חיל הים המצרי, הגנרל פואד אבו זיכרי, ישיבת חירום כדי לקבוע הנחיות לכוחות בפורט סעיד. במקביל הועברה הידיעה למפקדת הכוחות המזוינים בקהיר.

בשעה 11:05 הודיע מפקד בסיס פורט סעיד לשני סטי"לים מדגם קומאר להיות במצב כוננות מרבי.

בשעה 11:25 דיווחו מפעילי המכ"ם שעקבו אחר המטרה כי היא חדרה למים הטריטוריאליים המצריים וזיהו אותה כמשחתת ישראלית מדגם Z.

בשעה 12:10 התקבלה החלטה של נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, והממשלה המצרית להשמיד את הספינה הישראלית והפקודה הועברה למפקדת חיל הים המצרי.

בשעה 12:55 התקבלה בבסיס פורט סעיד הפקודה להטביע את המשחתת הישראלית באמצעות סטי"ל, כאשר סטי"ל נוסף ישמש לחיפוי ויפתח באש רק אם המשחתת לא תטבע מהירי של הסטי"ל הראשון. בפקודה נמסר שארטילריית החוף תפתח גם היא באש במידת הצורך.

טיבוע המשחתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעה 13:15 ערכו המצרים תרגיל הטעיה כדי לפתות את המשחתת הישראלית להתקרב לנמל פורט סעיד: המפקדה באלכסנדריה שידרה במכשיר קשר פקודה פיקטיבית לבסיס פורט סעיד להימנע מקרב עם מטרות באזור. במקביל יצרה קשר בקו תקשורת פיזי והבהירה שהפקודה פיקטיבית ונועדה להטעות את המודיעין הישראלי. לתרגיל ההטעיה לא היה משמעות. חולית המצותתים שהייתה אמורה להאזין לתשדורות המצריות לא נמצאה במשחתת בהפלגה הזאת.[2] לפי גרסה אחרת שקל הפיקוד המצרי את התגובה הישראלית ומברק ביטול הפעולה היה אמיתי, אך מפקד זוג הקומארים, סרן אחמד שאכר עבד אל-ואחד אל-קארח, התעלם מהמברק ופעל על דעת עצמו.[3]

תקיפה ראשונה - בשעה 17:25, כאשר המשחתת הייתה מחוץ למים הטריטוריאליים המצריים במרחק של 13.5 מייל מפורט סעיד,[4] ולפי דיווחים אחרים במרחק 12 מייל ימי,[5] יצא קומאר 504 מפתח נמל פורט סעיד, כיוון את חרטומו אל המטרה, הפליג שלוש דקות כדי לייצב את מערכות הניהוג וירה שני טילי סטיקס. בזה אחר זה. הטילים פגעו במרכז המשחתת. הפיצוצים - חצי טון חומר נפץ כל אחד - שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והמשחתת נעמדה נוטה על צדה השמאלי.

בשעה 18:30 הודיע מפקד הסטי"ל המצרי, שאכר, כי המשחתת טובעה ואין צורך במכת אש שנייה.

תקיפה שנייה - אחרי כשעה וחצי עדיין הסתמנה מטרה על צגי המכ"ם בחדר הלחימה בפורט סעיד. סרן אבו שאקר העלה את הסברה שזו משחתת אח"י יפו (ק-42), כשלמעשה הייתה זו אח"י אילת שטרם שקעה, והורה לסרן לטפי ג'אד-אללה, מפקד קומאר 501, לתקוף אותה.

בשעה 19:44 יצא הקומאר 501 מפתח נמל פורט סעיד, ירה שני טילי סטיקס לעבר המטרה ונחפז בכל המהירות לכיוון דמיאט. באח"י אילת היו שתי התפוצצויות. טיל שפגע בירכתי האונייה באזור תותח מס' 3. הטיל לא התפוצץ אך גרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה הודיע מפקד האונייה על נטישת המשחתת. התפוצצות הטיל הרביעי ארעה במים במרחק כ-30 מטר מירכתי המשחתת הטובעת. הניצולים שכבר היו במים מתארים: מכת הדף עצומה, שיתוק בכל חלקי הגוף הרטובים למשך מספר דקות ובתום השיתוק כאבים חזקים במפשעה.[6] פיצוץ הטיל האחרון גרם לפציעות פנימיות קשות ואנשים שנראו כלפי חוץ שלמים היו למעשה במצב אנוש.[7][8]

פעילות במשחתת המותקפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור של המשחתת אילת טובעת של ג'קי כהן לפי תיאורו של משה לוי בספרו הנשמה ה-48

מפגיעת הטילים במרכז האנייה נהרסו שני חדרי המכונות ובבסיס התורן והגשר האחורי פרצה דליקה. נוצרה הפרדה בין חלק מהצוות בירכתיים לקבוצת הפיקוד ומרבית הצוות בחרטום שהיה שלם יחסית. סג"ם אריה מרמרי מצא עצמו כאחראי על הירכתיים, איתר חבל קשר בירכתיים, שחה וקשר את קצהו השני ליד מדרגות העלייה לחרטום. כך שאנשים יוכלו לעבור בשני הכיוונים במים בביטחון יחסי.[9] מפקד האנייה יצחק שושן המשיך בשליטה על האנייה. "הסימנים מראים כי ההתקפה עלינו הסתיימה אנו עושים מאמצים ליצור קשר עם המפקדה,...בשלב זה איש לא נוטש. יש לנו הרבה לכודים בין ההריסות ואנו מנסים לאתרם ולחלצם"[10] איתור לכודים וחילוצם נעשה בקבוצות קטנות. הפצועים פונו לחדר החרטום בטיפולו של רופא האנייה, ד"ר זיסמן. שחבש את הפצועים ואנשי הצוות סייעו להשקותם במי שתייה. קצין הגנ"ק נסים משיח ומשה לוי חילצו שלושה שנתקעו בחדר ההגה.

חידוש הקשר - כבר בטיל הראשון שפגע נכבו מערכות החשמל ומשדרי המשחתת לא פעלו. קצין הגנ"ק נסים משיח הצליח לתקן את מכשיר הקשר הרזרבי עם חלקים ממכשיר אחר. לאחר ניסיונות רבים נוצר קשר עם יחידת צה"ל המוצבת בסיני. "כאן יחידה של צה"ל בסיני, קלטנו אתכם עזרה רפואית בדרך. תחזיקו מעמד".[11]

הצוות במים - כבר בפגיעה הראשונה נשרפו שתי סירות המשחתת בעודן על הסיפון. מתוך 13 רפסודות ההצלה הקשיחות נותרו לאחר הפיצוצים והשריפות רק שלוש תקינות ועליהן הועמסו הפצועים. מרבית צוות האנייה נשאר במים בזכות חגורות ההצלה האישיות השאיפה הייתה להישאר יחד. לפי ההוראות המקדימות הם התרחקו מהמשחתת למניעת היסחפות.[12] עומק הים במקום לא היה רב ושקיעת המשחתת יצרה מערבולת קטנה שמיד שככה. במכלי המשחתת בעת הפגיעה היו כ-300 טון דלק. חלק מהדלק שהיה מסוג 'פיול שחור' עלה לפני המים וכל השוחים נצבעו בשמנוניות שחורה. הים היה שקט יחסית וטמפרטורת המים הייתה בסביבות 25 מעלות[13] קצב ההיפותרמיה נמוך. בשלב זה ארעה ההתפוצצות האחרונה. ההדף גרם לחלק מבין הניצולים ששהו במים פגיעות פנימיות קשות. הם הרגישו כאבי בטן אך לא ידעו את פשרם.

תאורה ורפסודות הצלה - לאחר כשעה הגיעו מטוסי ווטור של חיל האוויר הישראלי שהנירו את האזור ומטוסי נורד שהטילו רפסודות הצלה מתנפחות. על רפסודה אחת שנתפסה עלו כעשרים ניצולים.[14]

שירה בציבור - אחד מהניצולים במים התחיל לשיר ולאט לאט הצטרפו האחרים. השירה מלבד התרומה המורלית סייעה גם לאתר ולקבץ יחד את הצפים במים. אחרי זמן מה דעכה השירה ומישהו החל לקרוא ואליו הצטרפו כולם "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד"[15]

פעולות חילוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

חילוץ אווירי - במהלך הלילה התנהל מבצע לחילוץ שהחל עם הגעתו של מסוק סיקורסקי S-58 בפיקודו של הקברניט גרישה גפן. לאחר כשעה הצטרפו מסוקי S-58 נוספים ומסוק סופר פרלון. החילוץ האווירי הופעל מבסיס אל עריש בפיקוד רב"ט ברכה ליכטנברג[16] סמלת המבצעים התורנית שניהלה את ההצלה מהים והפינוי מחוף רומני ישירות או דרך אל עריש במשך שעות רבות מרגע קבלת ההודעה ועד שאחרון הניצולים עזב את האזור, והקימה מכל הבא ליד בית חולים שדה מאולתר במוסך המטוסים.[17] מאוחר יותר נשלח בית חולים על ציודו ואנשיו לאזור הרומני.[18]

מסוק ראשון נחת למים והעלה קבוצת ניצולים בפיקוד סגן קלמן כץ. כץ הוטס לתל אביב והובא לדווח לרמטכ"ל יצחק רבין על האירוע.[19] טייסי המסוקים משו את הניצולים מהמים והעבירו אותם לנקודת טיפול רפואי ראשונית בפיקודו של ד"ר יהודה דנון על חוף רומני. בחוף עמד סג"ם אריה מרמרי מהמשחתת שזיהה את המגיעים ורשם את פרטיהם כך הצטברה תמונת המצב האנושית.

חוליית שייטת 13 בפיקודו של יצחק שמיר, שכללה לוחמים וסירות גומי, הועברה במסוק מבסיס עתלית. בעת התדלוק באל עריש פרצה שריפה והמסוק התהפך.[20] שמיר והסירות הועברו במסוק אחר לחוף רומני ומשם בסירות לנקודת הטביעה.

טרפדת ט-206 (שנייה משמאל) על רקע אח"י אילת בעת קבלת פנים לצוללת הראשונה, אח"י תנין (צ-71), בנמל חיפה, 16 דצמבר 1959

חילוץ ימי - בשעה 23:50 לערך הגיעה טרפדת חיל הים ט-206 בפיקוד רפי אפל ואספה אליה ניצולים וגופות.[21] ב-05:30 לפנות בוקר לערך הסתיים פינוי הניצולים מהים. האחרונים להתפנות מהמים לטרפדת היו הטבח רב"ט יאיר שרעבי וקצין הגנ"ק סרן נסים משיח. למעשה הסירה הגיעה ליד משיח אך הוא סירב לעלות עליה ודרש שיאספו קודם את שרעבי. כל הניצולים שהועלו לטרפדת התפנו ממנה במסוקים לחוף רומני.

העברה לבתי חולים - הניצולים וההרוגים רוכזו בחוף רומני תחילה ולאחר מכן באל עריש שם המתין גם אוטובוס לניצולים שלא נפצעו. פעילות הפינוי האווירי מחוף רומני ומבסיס חיל האוויר באל-עריש, לבתי החולים סורוקה בבאר שבע, אסף הרופא בצריפין ובית החולים תל השומר נמשך עוד מחצית היממה וכלל מסוקים ומטוסי דקוטה שהפעיל חיל האוויר ואוטובוס שהפעיל חיל הרפואה. חוסר התודעה לפגיעות הפנימיות גרם לכך שנפגעים אשר דיממו פנימית פציעתם לא אובחנה והם הובלו באוטובוס. הדרך לקחה כ-6 שעות, והאיחור בהגעתם לבית חולים השפיע לרעה על מצבם.

סריקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סא"ל יצחק שושן שהחלים מפציעתו יחד עם רב-סרן רינה לוי מבקרים בבית החולים את סגן דני גל, פצוע קשה מטיבוע המשחתת אילת

למחרת הגיעו למקום זוג טרפדות של חיל הים (בפיקוד רב-סרן אלי רהב). אותר שבר של המשחתת לפי כתם דלק שסימן את מקומן. צוללים מיחידה 707 עברו בשבר וחילצו גופות מתוך החללים הפנימיים. המשחתת אח"י יפו (ק-42) (בפיקוד סא"ל יצחק קט) הופעלה, אך שמרה מרחק ביטחון מזרחה. הטרפדות נקשרו בעגינה אל השבר ונשארו מספר ימים עד שנראה שאין יותר גופות. למרות הסריקות התברר כי שש גופות נסחפו הרחק מממקום הטביעה והגיעו לאחר מספר ימים לחוף פורט פואד.[22]

לאחר עשרה ימים של סריקות תת-מימיות וחיפושים באזור הטיבוע, לא נמצאו כל הגופות. על מנת למנוע מהמצרים לחטט בשברי המשחתת ולהפוך את מקום הטביעה 31°21′12″N 32°33′36″E / 31.35333°N 32.56000°E / 31.35333; 32.56000[23] בעומק 19 מטר בקרבת פורט סעיד לאטרקציה לתיירים, החליט מפקד חיל הים, אלוף שלמה אראל, לפוצץ את גוף המשחתת ולשטח אותו לקרקע.

ב-27 באוקטובר התקינו החבלנים הימיים את חומרי הנפץ. הרב הצבאי הראשי, שלמה גורן, הגיע במסוק והורד אל הטרפדת. הוא קיבל סקירת מצב ממפקד הטרפדות אלי רהב ומפקד יחידה 707 שאול סלע. הביקור במקום שיכנע את הרב להכריז על הנעדרים כחללים ושבר המשחתת פוצץ. לאחר הפיצוץ השתחררו וצפו שתי גופות וחלקי גופות שנאספו על ידי הטרפדות.

ב-2 בנובמבר הגיעו צוללי יחידה 707 עם זוג טרפדות וביצעו סיור ביקורת אחרון באתר הטביעה. לא נמצאו שרידים נוספים.

תגובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתובת המציינת את הטבעת המשחתת הישראלית שהוצב במוזאון הצבאי בקהיר

בעולם הערבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים היללו את הקרב וראו בו צעד ראשון בהחזרת הכבוד הערבי הפגוע. 21 באוקטובר נקבע כיום חג של חיל הים המצרי. העיתונות הערבית עסקה בתוצאות הקרב וראתה בו התנפצות התדמית - הבלתי מתקבלת על הדעת מבחינתם - של ישראל המנצחת. במוזיאון הצבאי בקהיר הוצב לוח לציון המתקפה המוצלחת.

נקיב (סרן) ימי אחמד שאכר הוכרז כגיבור הקרב בו הוטבעה המשחתת אילת על ידי פלגת הסטי"לים שבפיקודו. על שמו נקראה כיכר בכניסה לעיר אל-מנוף שבמחוז אל-מנופיה, שבה הוצבה אנדרטה לזכרו. בטקס הסרת הלוט מהאנדרטה, שנערך בינואר 2011, נכחו בכירים מהשלטון, מושל המחוז ואחרים, וכן בכירים מהצבא ומהצי המצרי, ובני משפחתו הגרים במחוז.[24]

תגובה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע אבוקה

ישראל הופתעה מתקיפת המשחתת וראתה בה הפרת הפסקת האש כלומר מעשה של מלחמה בתקופה של רגיעה. כתגובה על טיבוע המשחתת יצא צה"ל ב-24 באוקטובר למבצע אבוקה, שבו החריב באמצעות הפגזה ארטילרית את בתי הזיקוק ומפעלי הדשנים בעיר סואץ. כתוצאה מכך הושמדו 96 אלף טון נפט גולמי, 11 אלף טון בנזין, ו-300 אלף טון אספלט. הנזק למשק המצרי נאמד בכ-60 מיליון לירות מצריות. בנוסף נהרגו בהפגזה 11 מצרים ו-92 נפצעו. לאחר המתקפה הישראלית לא שוקמו בתי הזיקוק בסואץ אלא הוקמו מחדש בעומק מצרים.

התחקיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעשה תחקיר לבירור נסיבות התקרית, והאם ניתן היה למנוע את התוצאות הקשות בדרכים מודיעיניות. נמצא ששעות אחדות קודם לטיבוע "אילת" הגיע ליחידת ההאזנה של אמ"ן מידע לפיו מתכננים המצרים פעולה התקפית באזור פורט סעיד. לא ידוע האם מידע זה, שהיה עשוי לשנות את המצב, הועבר מאמ"ן למודיעין חיל הים, אך אין ספק שהוא לא הגיע למפקדה של אח"י אילת. סגן הרמטכ"ל, אלוף חיים בר-לב, שמונה לברר היכן אבד המידע החיוני, לא הצליח להכריע בין העדויות הסותרות, והסתפק בהמלצה להעמיד לדין משמעתי את קציני אמ"ן המעורבים באירוע, על שלא וידאו שהמידע שבידיהם הגיע ליעדו.

על סיבת היווצרות המצב אין תמימות דעים. דרישת המטה הכללי בפתיחת מלחמת ששת הימים שלא לחשוף את המשחתות בקרבת ספינות טילים מצריות קיבלה חשיבות מועטת. למעשה התחלפה בדרישה ל'הפגנת נוכחות'. לאחר שבמהלך המלחמה כולל קרב רומני לא נעשה שימוש בטילי סטיקס, הגיעו מפקדי המשחתות ופיקוד חיל הים למסקנה "איש בחיל לא האמין ביכולתם של המצרים להפעיל כלי נשק כה מתוחכם"[25] לקביעה זאת לא היו שותפים אנשי הטרפדות שראו בטילים המצריים איום, והיא נסתרת על ידי בנימין תלם הכותב בזכרונותיו "החוויה הקשה של עמידה סטאטית בכלי שיט החשוף לטילים לא תועדה ולא הועברה הלאה .... ומה היה קורה לוא הייתי מרעיש עולמות... האם הייתי יכול למנוע בכך את הטבעתה של "אח"י אילת"?".[26] מפקד המשחתת יצחק שושן כותב שהתריע ודרש לא לקיים את הסיורים. מצב כוננות המשחתת בקרבת הנמל המצרי מעיד על חוסר זהירות קיצוני.

על נסיבות טיבועה של אח"י אילת אמר אברהם בוצר, ראש מחלקת הים בעת טיבוע הספינה, בראיון ליוסי מלמן:

הייתה סדרת תקלות, כולל כשל מודיעיני. אבל בראש וראשונה, האונייה לא הייתה צריכה להימצא היכן שנמצאה. כולם - המטכ"ל שהורה לה לצאת לסיור, וכל הפיקוד הבכיר של חיל הים, כולל אני - יכולים היו להתנגד ולסכל את הפקודה.[27]

את מפקד המשחתת סא"ל יצחק שושן לא סיפקו התחקירים. ממידע שאסף התברר כאילו לאמ"ן היה מידע על ההכנות לירי, אך לא היה מידע שהמשחתת בסיור באזור על כן הידיעות לא הובנו ולא הועברה התרעה לחיל הים.[28] שושן איבד את תחושת השייכות לחיל הים והשתחרר מצבא הקבע.

סיכום רמטכ"ל - רב-אלוף יצחק רבין כינס את קציני חיל הים בבסיס חיפה לשיחת עידוד וסיכום. המסר העיקרי שלו היה תקווה שתוכנית בנית הכח ספינות סער שהייתה בשלבים התחלתיים תניב את התוצאות המקוות של יכולת התמודדות בזירה הימית.

לקחים ואחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת טיבוע אח"י אילת היה חיל הים הישראלי בתהליך שינוי תורת הלחימה הימית, שכבר היה בעיצומו במשך מספר שנים. במקום הפעלת מעט יחידות לחימה גדולות ורב-תכליתיות בטכנולוגיה של מלחמת העולם השנייה, אשר נמצאה בנחיתות מודגשת מול אויב מתחדש בזירה הימית, החל בשנת 1965 חיל הים בתהליך הצטיידות בהרבה ספינות מהירות נושאות נשק קטלני בכמות ואיכות שתאפשר עדיפות קרבית ביזמה התקפית.

האיום של טילי ים–ים היה ידוע ולא היה לו מענה. המשחתות כבר לא היו ראויות לשמש כיחידות לחימה. עצם קיומן בסדר הכוחות היה מכשלה. לא היה צורך להמתין להטבעת המשחתת כדי לתת חשיבות להקניית יכולת התגוננות מפני טילי ים-ים מונחי מכ"ם. מבנה הכוח הימי החדש התבסס על ספינות סער ונבנה בתפישה המבצעית שליחידת הלחימה הבודדת תהיה עדיפות לפגוע ולא להיפגע מכלי שיט האויב ולהסתפק בכלי שיט הקטן ביותר האפשרי, כדי לרכוש הרבה יחידות לחימה. התפיסה הוכיחה את נכונותה כאשר במלחמת יום הכיפורים נחל חיל הים הצלחה מלאה בכל קרבות הטילים בים התיכון.

במלחמת יום הכיפורים, במבצע מגבית 16 הוטבעה הספינה ששיגרה את הטיל אל אח"י אילת.

ציונים לשבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוף שלמה אראל (משמאל) בהענקת ציונים לשבח לניצולי המשחתת אילת

שישה מאנשי הצוות, שגילו אומץ יוצא דופן במהלך החילוץ, צוינו לשבח על ידי הרמטכ"ל ומפקד חיל הים.[29] מקבלי העיטור הם:

  • סגן נתן מתוקי[30]
  • סג"ם אריה מרמרי[31]
  • רב"ט ניסים אטיאס[32]
  • רב"ט יאיר רוביו[33]
  • רב"ט אריה שורץ[34]
  • רב"ט אלכסנדר ניסטור[35]

רב"ט אריה שורץ[36] ורב"ט אלכסנדר ניסטור נפטרו מפציעותיהם ומשפחותיהם קיבלו את הציון לשבח.

לאחר מלחמת יום הכיפורים הומרו הציונים לשבח בעיטור המופת, שהעניק הרמטכ"ל מרדכי גור.

סרן נסים משיח, קצין הגנ"ק, הומלץ גם הוא על ידי מפקד השייטת אל"ם נפתלי רוזן לציון לשבח. משיח חילץ ימאים לכודים בחדר ההגה, אלתר מכשיר קשר וחזר על ההודעה "כאן אח"י אילת. אנו טובעים. מבקשים עזרה מיידית" עד שהצליח להעביר את ההודעה על הפגיעה ליחידת צה"ל בסיני, וכך הוכנסה מערכת ההצלה לפעולה. במים שמר על ערנותו של חייל פגוע לידו וכאשר הגיעה סירת החילוץ כיוון אותה לניצול אחר ששמע את קולו. משיח היה כנראה הניצול האחרון שנאסף מהמים.[37] בחודש יולי 2018 הוענקה לסא"ל דימ' נסים משיח תעודת הערכה ממפקד זרוע הים, אלוף אלי שרביט[38]

חללים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבם של חלק מהימאים הישראלים, שנפצעו ואושפזו בבתי חולים בישראל, הלך והדרדר על אף שפציעותיהם טופלו. בהמשך הטיפול בפצועים נתברר כי חלק מהפציעות היו קריעות באיברים פנימיים שנבעו מהדף הפיצוץ של הטיל הרביעי או של תחמושת האניה בעת שאנשי הצוות צפו במים. פציעות פנימיות כאלה לא היו מוכרות ולא אובחנו.

בעת פעולות החילוץ ובימים שלאחר מכן נאספו מזירת טביעת המשחתת 28 גופות. אחת הגופות לא זוהתה בשל מצבה. ב-1 בנובמבר 1967, עשרה ימים אחרי הטבעת המשחתת, העבירו המצרים לידי ישראל באמצעות הצלב האדום שש גופות נוספות, מתוכן זוהו בוודאות רק ארבע. שלוש הגופות הלא מזוהות נקברו ב-5 בנובמבר 1967 בבית העלמין הצבאי בחיפה, בהלוויה המונית בהשתתפות כל שש עשרה משפחות ההרוגים שלא זוהו. על הקבר הרחב הונחו כריות מצבה הנושאות את שמותיהם של שישה עשר החללים שלא זוהו.

מיד לאחר פיצוץ הגוף השקוע צפו על פני הים שתי גופות שלא ניתן היה לזהותן, ואף הן נטמנו בקבר האחים.[39] בסך הכל הובאו לקבורה ברחבי הארץ 34 גופות מאירוע טביעת המשחתת, מהן זוהו טרם הקבורה 31 גופות בלבד.[40]

שישה עשר מההרוגים בטביעת אח"י אילת הוכרזו חללים אף שגופותיהם לא נמצאו או לא זוהו. זהו המספר הגדול ביותר של חללי צה"ל באירוע יחיד שמקום קבורתם לא נודע.[39]

במשך 37 שנה נחשב גם סמ"ר מנחם (מנדו) כהן כחלל שמקום קבורתו לא נודע, אולם בעקבות עתירה לבג"ץ שהגישו בני משפחתו, הצהיר צה"ל ב-2004 כי הוא קבור בחיפה. ובכך עלה מספר ההרוגים המזוהים ל-32 ונותרו 15 חללים שמקום קבורתם לא נודע.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטה לזכר לוחמי אח"י אילת שעוצבה על ידי יגאל תומרקין הועברה בשנת 2010 משובר הגלים לשדרות ההגנה בחיפה.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנדרטה לזכר חללי המשחתת אילת

ב-27 באוקטובר 1971, במלאת ארבע שנים לטיבוע "אילת", נחנכה באשדוד אנדרטה לזכר 47 חללי המשחתת.[41] לאחר זמן הפכה לאנדרטה לכל חללי חיל הים. אנדרטה נוספת, מעשה ידי הפסל יגאל תומרקין, הוקמה על שובר הגלים הראשי בנמל חיפה. לא הייתה גישה לאנדרטה והמקום לא התאים לעריכת אזכרות. בשנת 2010 הועברה האנדרטה לשדרות ההגנה, בקרבת מוזיאון ההעפלה וחיל הים והמוזיאון הימי הלאומי.

במספר ערים ומושבות נקראו רחובות בשם אח"י אילת בהם אילת, אשדוד, נתניה, קריית חיים, קריית מוצקין, כפר סבא וכפר יונה.

רשימת הרוגי הטיבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמות 47 אנשי הצוות שנהרגו בטיבוע תפקידיהם ומקום מצבתם[42]
דרגה ושם תפקיד מקום קבורה
סמל יעקב אובלינגורסקי מכונאי קיטור נתניה
סמל צבי אורן מכונאי קיטור, בוגר מבואות ים. חיפה קבר האחים
טור' יעקב איברהייט תותחן, בוגר מבואות ים. קריית שאול
רב"ט משה אשכנזי חשמלאי קריית שאול
רס"ר שבתאי בני נשק במחלקת תותחנות. חיפה
רס"ן יהודה בן בסט קצין המכונה, בוגר בית הספר לקציני ים עכו, חיפה, חלקת קבר האחים.
רס"ר רפאל בן עמי נגד בכיר במחלקת מכונה חיפה
רס"ן יהושע ברנע מפקד קורס קציני גנ"ק חיפה
סמל משה ברקוביץ בוגר מבואות ים קריית שאול
רס"ל יוסף גולדנברג נגד טורפדו נתניה
רב"ט אליהו דוד מסגר האניה, בוגר בית הספר לקציני ים עכו קריית שאול
טור' יוסף וודניצקי תיכון מגמה ימית באילת חיפה
סמל ראובן וינגולד אלחוטן חיפה
סמל משה חי חשמלאי קריית שאול
טור' מרדכי ישראלי אתת, בוגר מבואות ים קריית שאול
סגן אברהם כהן סגן קצין הנשק הר הרצל
רב"ט אלכסנדר כהן בוגר בית הספר לקציני ים עכו מושב קידרון
רס"ל יגאל כהן מכונאי קיטור חיפה
סמל יעקב כהן אלחוטן בכיר הר הרצל
סמ"ר מנחם כהן מפעיל טורפדו ונגד צוללות חיפה
רס"ר אברהם כספי אתת בכיר, ונגד מחלקת גנ"ק חיפה
סגן דוד לוי סגן קצין המכונה, בוגר בית הספר לקציני ים עכו הרצליה.
סמל יעקב ליפ מפעיל מקלע M2 בראונינג חיפה
טור משה מזרחי תותחן, בשירות מילואים חיפה
טור משה מזרחי תותחן, בוגר מבואות ים. קריית שאול
טור מנס מיצנר מכונאי קיטור חיפה
סמ"ר אורי מנחם חיפה חלקת קבר האחים
רב-סמל יהודה מרקוביץ מכונאי קיטור חיפה חלקת קבר האחים
רס"ר אלי נאור (מזרחי) נגד מחלקת מכונה חיפה
סמל רמי נאוארו בוגר מבואות ים. חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט אלכסנדר ניסטור אתת ציון בעיטור המופת לאחר מותו אשדוד
סמל ראשון רחמים סבן חיפה
רב"ט דב סושין מכונאי קיטור, בוגר בית הספר לקציני ים עכו. חיפה
טור חיים סגל בוגר בית הספר לקציני ים עכו. חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט צדוק עורקבי טבח חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט יעקב פלומניק אתת קריית שאול
רב"ט יוסף פלוריאן אחראי חדר דוודים, מכונאי קיטור, בוגר בית הספר לקציני ים עכו. חיפה
רב"ט אברהם פרידמן תותחן נגד מטוסים. חיפה
רב"ט שמואל צלניק מקלע 0.5 שמאל, בוגר מבואות ים. חיפה חלקת קבר האחים
רב"ט טיבריו קופל בקר אש חיפה
רב"ט נתן קליין תותחן, בוגר מבואות ים. חיפה חלקת קבר האחים
סמל אריה קלנברג מכונאי קיטור, בשירות מילואים חיפה חלקת קבר האחים
סמל אברהם קנטרוביץ מוכ"ם, מצופי ים טבריה. חיפה
טר"ש אליהו ריקין בקר אש נצרת עילית
סמל אריה שורץ, באתר הגבורה אתת, עיטור המופת. נתניה
טור משה שטיינבך מכונאי קיטור המגמה הימית בבית הספר התיכון באילת. קריית שאול
רס"ר יצחק שטרמר אלקטרונאי, בוגר בסמ"ת. חיפה

לוח אירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהלך טיבוע המשחתת "אח"י אילת" ופעולות ההצלה
זמן מקום כוחות משתתפים תיאור תוצאה
ספטמבר 1967 המטה הכללי אג"מ מבצעים פרסום פקודה המגדירה את תחום המים הביטחוניים בים התיכון עד קו אורך 32:29 מזרח
19 בספטמבר חיפה מפקדת חיל הים פרסום מסמך המפרט פעילות כוחות חיל הים עד קו אורך 32:33 מזרח
25 בספטמבר חיפה מפקדת חיל הים פרסום תחזית הסיורים הימיים מול חופי צפון סיני לחודש אוקטובר, כולל סיור משחתת מ-20/10 שעה 00:00 עד 21/10 שעה 21:00
ו' 20 באוקטובר נמל חיפה אח"י אילת וקורס קציני גנ"ק יציאה לסיור הפלגה לכיוון פורט סעיד
18:30 אזור פורט סעיד אח"י אילת המשחתת מגיעה לקודקוד הצפון-מערבי של גזרת הסיור
20/10 בערב בקרבת פורט סעיד ספינת משמר מצרית מגלה מטרה גדולה 17 מיל ימי מהחוף ממשיכה לעקוב ולדווח
שבת, 21/10 05:30 בקרבת פורט סעיד ספינת משמר מצרית מדווחת על אח"י אילת בטווח 13 מיל ימי העלאת כוננות בבסיס פורט סעיד
11:35 ביחידת אמ"ן יחידת האזנה מפענחת מברק מבסיס סואץ על העלאת רמת הכוננות הידיעה לא הגיעה ליחידת המודיעין הימי
21/10 בצהריים בקרבת פורט סעיד קורס קציני גנ"ק גילוי שידורי מכ"ם של סטי"ל קומאר במצב חיפוש לאחר כשעה השידורים נפסקו
11:25 בקרבת פורט סעיד מפעילי מכ"ם מצריים מדווחים שהמשחתת חדרה למים הטריטוריאליים דיווח בצינורות הפיקוד
12:10 בממשלה המצרית הנשיא נאצר מקבל החלטה ומאשר תקיפה
16:00-12:00 באח"י אילת מפעיל מכשיר גילוי שידורי מכ"ם במהלך המשמרת אובחנו מספר נעילות מכ"ם
13:15 פורט סעיד יחידת האזנה באמ"ן נקלטת ידיעה במברק גלוי לא לבוא במגע עם מטרות בתחום הבסיס הידיעה לא הועברה למודיעין חיל הים.[43]
13:50 מעל פורט סעיד מטוסי חיל האוויר מרפידים הזנקה נגד מטוס מיג 17 החג מעל פורט סעיד לא נוצר מגע
15:15 אזור הסיור אח"י אילת דיווח למפקדת חיל הים על גילוי אוניית סוחר
15:45 יחידת אמ"ן יחידת האזנה פוענח מברק מצרי המוסר על מטרה עוינת בטווח 11 מיל ימי ממגדלור פורט סעיד ובקשה להוראות. קצין תורן אמ"ן טוען שהעביר הודעה טלפונית לקצין תורן של המודיעין הימי, שטוען שלא קיבל הודעה כזאת
15:55 אזור הסיור אח"י אילת בדיקת קשר שגרתית עם מפקדת חיל הים
16:00 גזרת הסיור מי"ק אח"י אילת מבחין במכלית רוסית שיוצאת מפורט סעיד ומתרחקת מערבה מדווח למח"מ[44]
17:00 גזרת החוף באזור פורט סעיד שני מסוקים מצריים מבצעים סיור בים באזור פורט סעיד, המידע מגיע למודיעין אוויר שלא יודע על הימצאות אח"י אילת במקום; המסוקים אינם מעוררים תשומת לב
17:14 שקיעת השמש
17:15 גזרת הסיור יחידת קשר וגילוי במפקדת חיל הים אין קשר אלחוט דיבור הוקם קשר באלחוט מורס.
17:30-17:15 באח"י אילת מפעיל מגלה שידורי מכ"ם קליטת שידורים בקצב גבוהה ועצמה רבה לא זיהה כי מותקף בטילים.
17:30 13 מיל ימי צפונית מזרחית מפורט סעיד אח"י אילת גילוי רקטה ירוקה ושיגור טיל ולאחר שתי דקות טיל נוסף. הכרזת עמדות קרב.
17:40 13,6 מיל ימי ממגדלור פורט סעיד אח"י אילת פגיעת טיל ראשון 5 דקות אחריו טיל שני
17:40 מפקדת חיל הים יחידת קשר וגילוי נקטע הקשר עם אח"י אילת בעקבות פגיעת הטילים.
17:55 בקריה בתל אביב אג"מ מבצעים דיווח מהאו"ם ספינה ישראלית פתחה באש מצפון לפורט סעיד.
18:00 נמל פורט סעיד אבו שאקר - מפקד הסטי"ל המצרי מדווח כי שני הטילים פגעו המטרה טובעת ואין צורך בתקיפה נוספת. הדיווח נקלט ביחידת האזנה של אמ"ן.
18:25 בקריה בתל אביב אג"מ מבצעים הודעה שנייה מהאו"מ שבתקרית טובעה משחתת אילת.
18:30 מקום הפגיעה קצין גנ"ק הצלחה להקים קשר עם יחידה בחוף סיני ולדווח על הפגיעה
18:59 זריחת הירח
19:00 נמל פורט סעיד מפעילי מכ"ם החוף מבחינים במטרה באזור הפגיעה אולי מטרה נוספת?
19:05 מפקדות מפקד חיל הים מבקש סיוע אווירי להנרת השטח.
19:05 באותו מקום צוות במים הטיל השלישי פוגע בירכתי המשחתת פקודת נטישה
19:10 באותו מקום צוות במים הטיל הרביעי מתפוצץ במים קרוב למשחתת פציעה רבים מאנשי הצוות במים.
19:25 אזור ההפגעות לחוף רומני קצין הגנ"ק סרן משיח לחטיבה 401 העברת הודעה, במ"ק 10 מאולתר, על הפגעות המשחתת בקשה לחיפוי וסיוע אווירי.
19:30 בסיס תל נוף מסוקי סופר פרלון טייסת 114 טיסה עתלית איסוף אנשי שייטת 13
19:45 מקום ההיפגעות המשחתת דרך חטיבה 401 מדוות שמותקפת שוב ויש בה דליקה כמה דקות אחר כך דיווח על נטישת האנייה.
19:45 מבסיסי חיל האוויר תל נוף ורפידים טייסות 114 ו-124 הזנקת מסוקים לשטח הטביעה
20:03 באזור הפגיעה מטוסי חיל האוויר תחילת הנרה
20:30 באזור הפגיעה מסוק סופר פרלון נחיתה על המים והעלאת קבוצת ניצולים מהרפסודה סובל מתקלה וטס לתל נוף.[45]
20:30 חוף רומני חטיבה 401 וטייסי המסוקים התארגנות ראש חוף
21:00 אזור הטביעה מטוס נורד מצניח רפסודות מתנפחות
21:30 חוף רומני תאג"ד מאולתר הגעת ראשוני הניצולים לחוף. טיפול ראשוני ופינוי.
23:00 אלעריש שייטת 13 חוליה עם סירות גומי מועברת לאזור הנטישה
23:30 באזור הפגיעה טרפדת ט-206 מורידה סירת גומי ומתחילה לאסוף ניצולים מעבירה למסוקים.[46]
22/10 02:00 באזור הפגיעה טרפדת ט-203 הטרפדת בפיקוד רפי רז שהוזנקה מחיפה מגיעה לאזור הטביעה אוספת ניצולים וגופות.
א' 22/10 03:00 באזור הפגיעה מסוקים מדווחים אין יותר ניצולים חיים במים.
07:00 בח"א אל-עריש מסוק סופר פרלון הטסת פצועים קשה לבאר שבע.
22/10 נמל אשדוד טרפדות טרפדות חוזרות ופורקות גופות ברציף זוג טרפדות בפיקוד אלי רהב יוצא לשטח להמשך חיפושים.
24/10 מטה כללי רמטכ"ל מינוי יעדה לבדיקת נושא הטיבוע בראשות סגן הרמטכ"ל אלוף חיים בר-לב.
27/10 באתר הטביעה טרפדות וצוללים מיחידה 707 צלילות להוצאת גוויות מהמשחתת אילת בהסכמת הרב הראשי שלמה גורן פיצוץ השבר.
31/10 בסיס אל עריש מסוק מטייסת העברת מספר גופות שנאספו על ידי המצרים בתיאום של הצלב האדום
2/11 באתר הטביעה טרפדות וצוללים מיחידה 707 בדיקת שבר המשחתת אילת השבר הרוס לחלוטין

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הטבעת אח"י אילת, מערכות ים בטאון חיל הים, חוברת מס 88, פברואר 1968.
  • קרני בילו, אח"י אילת הוצאת מפקדת חיל הים באמצעות ההוצאה לאור – משרד הביטחון,
  • יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, ספרית מעריב, תשנ"ד
  • משה לוי, פרק האצבע של המשחתת, בספר סילבי לא מתאימה, הוצאת קונטנטו, 2015, עמ' 58 -71.
  • תחקיר היסטורי מפורט על זהות מטביעי המשחתת אילת באוקטובר 67. "אוקטובר" מצרים 24 ביוני 1984.
  • מייק אלדר, האויב והים פרקים מיומן המבצעים,משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1991, עמ' 119–130.
  • מוסטפא כבהא, חרב אל-אסתנזאף: מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים. אפעל: יד טבנקין, מכון ישראל גלילי לחקר מדיניות ההתיישבות, הביטחון והחוץ; אוניברסיטת תל אביב, 1995, עמ' 56–61
  • אריה מרמרי, מסעה האחרון של האילת פרק בספרו של אמוץ שורק, תלם בים, אחוה הוצאה לאור, 2009 ע'166 – 168.
  • הלל ירקוני, הים, האנייה ועם ישראל, פרדס הוצאה לאור, 2009, ע'24–25.
  • עמוס גלבוע, מר מודיעין אהרלה >האלוף אהרון יריב >ראש אמ"ן, הוצאת משכל ידיעות ספרים 2013 עמ' 348–349.
  • נירית שפאץ, פצע מדמם שחזור עם אריה מרמרי, מקומון 'כל זיכרון' 1 בדצמבר 2017, ע'30–31.
  • משה לוי, הנשמה ה-48, מהדורה ראשונה מערכות, 1981. מהדורה שלישית, הוצאת מילים מדברות, 2017.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המקור: משה לוי הנשמה ה-48
  2. ^ יצחק שושן, עמ' 237
  3. ^ לפי עבד-אל-עזיז רמדאן, היסטוריון מאוניברסיטת קהיר, המובאים על ידי אריה מרמרי בספרו של אמוץ שורק, תלם בים עמ' 166. גרסה זאת אינה נתמכת משום מקור אחר.
  4. ^ אירועים בחקירה, אח"י אילת - מול חופי סיני, הענף לאיתור נעדרים, אתר אכ"א
  5. ^ על פי סעד א-שאזלי הטווח הרגיל של הסיור היה 19 ק"מ מהחוף. לפני ירי הטילים המתינו המצרים שכלי השיט הישראלי יתקרב עד טווח של 15 ק"מ ואז פתחו באש. סעד א-שאזלי, חציית התעלה, הוצאת מערכות, 1980, עמ' 16
  6. ^ "מהכאבים הבנתי שאני עוד בחיים" - נסים משיח במהלך האזכרות 50 שנה לטיבוע
  7. ^ לפי אריה מרמרי היה אחד הטילים נפל שיגור ונפל לים במרחק קצר. -אמוץ שורק, תלם בים עמ' 172 - אריה מרמרי מביא מעבד-אל-עזיז רמדאן, היסטוריון מאוניברסיטת קהיר.- מפקד אח"י אילת שושן לא קיבל זאת וגם בדו"ח הפיקוד המצרי נורו 4 הטילים ונספרו 4 פגיעות במטרה
  8. ^ פסח מלובני קרב ה-21 באוקטובר 1967
  9. ^ אריה מרמרי, תלם בים עמ' 169
  10. ^ משה לוי, סילבי לא מתאימה, עמ' 63
  11. ^ משה לוי הנשמה ה-48 עמ' 133–134
  12. ^ משה לוי, הנשמה ה-48 עמ' 140
  13. ^ לפי בדיקה של המכון לחקר ימים ואגמים, נרשמה טמפרטורת מי הים ב-15 באוקטובר 1967 של 25.1 מעלות
  14. ^ סא"ל קלמן כץ עדות אישית מטביעת אח"י אילת
  15. ^ משה לוי, הנשמה ה-48 עמ' 145
  16. ^ שוקי אילת, עדות אישית טילים על המשחתת אילת סיפורו של ניצול באתר משמר המורשת הימית;
    אור רביד‏, ״חייבים לברכה את חיינו״ - ניצולי הטיבוע המשחתת אילת ניפגשים עם האישה שהצילה אותם, באתר וואלה! NEWS‏, 9 דצמבר 2017
  17. ^ הדס לבב, ‏לבד באל עריש, באתר חיל האוויר הישראלי, פברואר 2018
  18. ^ יצחק שתיל, מבצע בזק להצלת חיי אדם, ידיעות אחרונות 23 באוקטובר 1967
  19. ^ סא"ל קלמן כץ עדות אישית מטביעת אח"י אילת באתר משמר המורשת הימית
  20. ^ יצחק שמיר עדות אישית פעילות שייטת 13 בחילוץ נפגעי המשחתת אילת באתר משמר המורשת הימית
  21. ^ שמואל פפר, הצלת צוות אח"י אילת באתר משמר המורשת הימית
  22. ^ משה לוי, הנשמה ה-48, מהדורה שלישית, עמ' 10
  23. ^ הלל ירקוני, הים האנייה ועם ישראל, עמ' 24
  24. ^ פסח מלובני, טיבוע המשחתת אילת ב-21 באוקטובר 1967, באתר משמר המורשת הימית
  25. ^ יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת, עמ' 236
  26. ^ אמוץ שורק, תלם בים עמ' 163
  27. ^ יוסי מלמןהסוד האחרון של אח"י אילת, באתר הארץ, 8 במרץ 2005
  28. ^ יצחק שושן, הקרב האחרון של המשחתת אילת עמ' 245–248
  29. ^ חולקו צל"שים לארבעה מימאי "אילת", דבר, 2 באפריל 1968
  30. ^ סגן נתן מתוקי, באתר הגבורה
  31. ^ סג"מ אריה מרמרי, באתר הגבורה
  32. ^ רב"ט ניסים אטיאס, באתר הגבורה
  33. ^ רב"ט יאיר רוביו, באתר הגבורה
  34. ^ רב"ט אריה שורץ, באתר הגבורה
  35. ^ רב"ט אלכסנדר ניסטור, באתר הגבורה
  36. ^ אל"ם דריו ניצן, אריה שוורץ – חלל אח"י אילת באתר 'משמר המורשת הימית', 15 באוקטובר 2015
  37. ^ משה לוי הנשמה ה-48 עמ' 134
  38. ^ סא"ל נסים משיח באתר הגבורה.
  39. ^ 39.0 39.1 אתר אית"ן – ענף איתור נעדרים
  40. ^ שלושה חללים שלא זוהו מהמשחתת אילת הובאו אתמול לקבורות בחיפה, מעריב, 6 בנובמבר 1967
  41. ^ נחנכה אנדרטת חללי אח"י "אילת", דבר, 28 באוקטובר 1971
  42. ^ מקור הרשימה: אתר יזכור, והספר "אח"י אילת", מפקדת חיל הים, 1969
  43. ^ דו"ח ועדת החקירה של בר-לב. פסח מלובני מהמקורות המצריים - שידור הטעיה
  44. ^ משה לוי, סיפור המשחתת "אילת"עמ' 119
  45. ^ קלמן כץ עדות אישית מטביעת המשחתת אילת באתר משמר המורשת הימית
  46. ^ שמואל פרס פעילות טרפדת ט-206 בהצלת צוות אח"י אילת באתר משמר המורשת הימית