טיוואי (סיירה לאון)
 | |||||||
| מראה באי | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| נתונים גאוגרפיים | |||||||
| מיקום | המחוז הדרומי | ||||||
| קואורדינטות | 7°32′33″N 11°20′45″W / 7.5425°N 11.345833333333°W | ||||||
| שטח | 12 קילומטר רבוע | ||||||
| נתונים מדיניים | |||||||
| מדינה |
סיירה לאון  | ||||||
 | |||||||
  | |||||||
טיוואי (Tiwai - בשפת מנדה "האי הגדול") הוא אי בנהר מואה בדרום-מזרח סיירה לאון, כ-60 ק"מ ממקום שפכו אל האוקיינוס האטלנטי. האי הוא אזור שימור ותיירות, והוא הוכרז בשנת 2025 כאתר מורשת עולמית במסגרת ההכרזה על קומפלקס גולה-טיוואי.
גאוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]צורתו של האי מזכירה את הספרה 8, אורכו 6.9 ק"מ ורוחבו המרבי עומד על 3 ק"מ. שטחו הוא 12 קמ"ר ואורך קו החוף הכולל שלו מגיע ל-21 ק"מ. גובהו של האי נע בין 85 ל-120 מטרים מעל פני הים עם גובה ממוצע של 110 מטרים מעל פני הים[1]. מבחינה גאולוגית קרקע האי היא בבסיסה תשתית סלע קריסטליני מהפרקמבריון, שמעליה מסלע גרניט מותמר ירוק עשיר בברזל ובמגנזיום. האדמה היא אדמת חול ענייה במינרלים המתאפיינת בפוריות קרקע נמוכה. האקלים באי הוא אקלים מונסון טרופי עם עונה גשומה בין החודשים מאי עד אוקטובר, עת יורדים גשמים בהיקף של כ-2,500 עד 3,000 מ"מ בשנה. טמפרטורת המכסימום הממוצעת נעה בין 27°C ל-34°C, וערכי המינימום עומדים על 21°C.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מסיבות היסטוריות האי שייך לשתי נפות שונות, שכן במאה ה-19 השתייך לשתי קבוצות אתניות בעקבות הסכם נדוניה. כיום האי אינו מיושב, ואף שאין מידע מוסמך על התיישבות קבע באי, מקובל שחלקות החזרן המפוזרות בו מסמנות אזורים בהם שכנו בעבר כפרים[2]. לפני 1982 שכנו מספר חוות באי והחוואים גידלו אורז וגידולים אחרים באזורים הביצתיים; ובאזורים היבשים יותר גדלו בטטות, מניהוט מצוי (קסאווה), אגוזי אדמה (בוטנים) ופלפל חריף. ב-1982 החל המחקר באי, מספר החוות ירד והציד נאסר, אם כי בחלקו הצפוני של האי המשיכה החקלאות עד 1991. עוד הוגבלה כריתת עצים לצרכים מקומיים ולבניית סירות בלבד.
פוטנציאל האי לשימור חיות הבר, מחקר המגוון הביולוגי ותיירות אקולוגית הוכר לקראת סוף שנות ה-70 של המאה ה-20, וננקטו צעדים להגנתו. המחקר באי שהחל גם הוא בשנות ה-70 התמקד בעיקר באוכלוסיית הפרימטים, ובאי נפרצה רשת שבילים באורך כולל של כ-50 ק"מ כדי להקל עליו. עוד נוסדו שני מחנות - האחד עבור החוקרים והאחר למטרות תיירות. האזור המוגן של האי טיוואי (Tiwai Island Wildlife Sanctuary) הוכרז ב-1987 בעקבות בקשה של קהילות מקומיות מממשלת סיירה לאון; ואף שהחוק אסר רק על ציד, הושגה הסכמה של תושבי האזור לפיקוח גם על החקלאות באי. תוכנית ניהול נוסחה ב-1989, אך קבלתה הרשמית נדחתה בשל מלחמת האזרחים בסיירה לאון שפרצה בשנת 1991. האי נכבש בידי המורדים אשר הרסו את מרכזי התיירות והמחקר, והמחקר והתיירות פסקו.
לאחר סיום מלחמה האזרחים ב-2001, הופקד ניהול האי בידי "הקרן הסביבתית לאפריקה" ( Environmental Foundation for Africa) והושג מימון להקמת תחנת מחקר ומרכז תיירות. נוסף על ניהול המרכז והתחנה, היה על הקרן לדאוג לחינוך סביבתי לקהילות השכנות ולהגבלת ניצול המשאבים הטבעיים. בשנת 2002 הוקמה מחדש "המועצה המנהלת של האי טיוואי" (Tiwai Island Administrative Council). האי נפתח למבקרים באופן רשמי ב-2006, ותוכנית הניהול התקבלה בשנת 2021. ב-2022 האי נכלל ברשימה הטנטטיבית של אונסק"ו וזכה למעמד של אתר מורשת עולמית בשנת 2025.
החי והצומח
[עריכת קוד מקור | עריכה]האי מכוסה ביער טרופי לח ונסקרו בו כ-700 מיני עצים וצמחים. מינים דומיננטיים כוללים את Pentaclethra macrophylla, Funtumia africana ו-Uapaca guineensis בקרבת הנהר.
בעולם החי ראויים לציון 11 מינים של פרימטים, דבר שהופך את האי ואת סביבתו לאזור מחקר מועדף בשל המגוון והריכוז יוצאי הדופן של מינים דוגמת שימפנזה מערב אפריקאית (Pan troglodytes verus) (אנ'), קולובוס אדום מערבי וגנון דיאנה. השימפנזים המערב אפריקאים באי ידועים בכך שהם מפצחים אגוזי Detarium senegalense בעזרת אבנים תוך שימוש בשורשי עצים כמצע[3]. עוד ראוי לציון ההיפופוטם הננסי המוגדר על-ידי IUCN כמין הנמצא בסכנת הכחדה. 135 מיני עופות נסקרו באי ובהם שמונה מינים של קלאוניים.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|