טיוטה:אבחון וטיפול באוטיזם בגאנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אחד מסמלי האדינקרה, אומנות מסורתית עתיקה של שבט האקאן, המשמש להעלאת המודעות וקבלתם של אנשי השבט בלי המוגבלויות. סמל זה מבטא את הכוח של אחדות וקבלת האחר. הסמל מגולל את הסיפור של תאומים סיאמיים FUNTUNFUNEFU-DENKYEMFUNEFU שחלקו רחם. למרות שהיו שונים זה מזה והתחרו על משאביהם, שיתוף פעולה בין השניים הגביר את כוחם.

בגאנה המודעות לאוטיזם(באנגלית ASD) autism spectrum disorder)): היא מזערית אם כי לא קיימת בחלקים מסוימים במדינה. אחת הבעיות המרכזיות בעיכוב האבחון היא השלכת ארוכת הטווח של היכולת התקשורתית והוורבלית בשונה ממדינות מפותחות. בשנים האחרונות ניתן לראות שיפור בהקשר הזה בעיקר עקב מעורבותן של מדינות מתפתחות המקנות כלים אבחוניים וטיפוליים. בנוסף הוקמו מרכזי סיוע ושירות בעיקר בבירה אקרה.[1]

רקע על גאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאנה (באנגלית:Ghana) , מדינה במערב אפריקה, קיבלה את עצמאותה בשנת 1957 ובשנת 1992 התבססה כמדינה דמוקרטית. ישנם מספר שבטים מרכזיים שהגדול מביניהם הוא שבט האקאן (44%), מושי-דגומבה(16%), ויהי (13%) וגה(8%). בעוד שלכל שבט יש שפה ותרבות משלו , כיום קשה להבחין בהבדלים האלו. השפה העיקרית בגאנה היא אנגלית למרות שבשבטים הילדים עדין דוברים את שפת השבט. לצד הדתות ביניהן הנצרות, האיסלאם ודתות אפריקאוית מסורתיות מתנהלים טקסים רוחניים עבור כוחות עליוניים המעורבים בחייהם.[2]

חינוך בגאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגאנה יש גוף חינוך מרכזי (GES) , מנהלת חינוך, ספורט ומדע (MoESS) ומרכז שירות לחינוך מיוחד (SEN), שהקים 4 בתי ספר לחינוך מיוחד.

גאנה מונה כ-25,366,462 אזרחים שמתוכם 38.7% הם ילדים מתחת לגיל 14.

כ-115 מיליון ילדים בגילאי בית ספר לא נמצאים במסגרת חינוכית וכ-40 מיליון ילדים (יותר מ1/3) הם בעלי מוגבלות כלשהי שברובן קשה להבחין או לאבחן.[2]

אפידימולוגיה בגאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

· ההערכה היא שישנם בין 1.15-2.3 מיליון אנשים עם מוגבלויות(ביניהם אוטיזם).

· ההערכה נוספת היא שכ-150,000 מתושבי גאנה לוקים באוטיזם (יחס של 1:150). [2]

· יחס רופאי הילדים ל100,00 איש הוא 0.26.

· ישנם שני נוירולוגי ילדים בכל המדינה.

· 4 מוסדות לחינוך מיוחד המכירים באוטיזם.

· 4 מרכזי תמיכה בשירות לאוטיזם.[1]

רקע על אוטיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטיזם הינה הפרעה התפתחותית נוירולוגית אשר משפיעה על המוח וכך גם על התנהגות הפרט בעיקר בהשוואה לסביבתו. תסמונת זו מציגה קשת רחבה של הפרעות נוירולוגיות שונות בחומרתן לכן נקראת בשפה הקלינית "(autism spectrum disorder (ASD)” . הפרעות אלו מאופיינות בעיקר בהפרעה בתחום הכישורים הבין חברתיים של הפרט הכוללים קשיי תקשורת (מילולית ולא מילולית), בתחום ההתפתחות הרגשית הכוללים קושי בלהביע ולפענח רגשות אנושיים והבעות פנים, התנהגות אב-נורמלית כגון התנהגות רפטטיבית (נדנוד הגוף, הטחת הראש וכד') וכישורים מוטוריים לקויים כמו ויסות חושים ובעיות קואורדינציה.[1]

אבחון אוטיזם בגאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיאגנוזה בגאנה מתבצעת בשלבים מאוחרים בהתפתחות החל מגיל 8 לערך ועד בגרות. העיכוב בדיאגנוזה, הגורם להתערבות מאוחרת הוא הגורם העיקרי לכך שילדים המאובחנים בASD הם חסרי כישורי שפה. העיכוב בדיאגנוזה נובע הן מסיבות תרבותיות והן מסיבות סוציואקונימיות. מבחינה תרבותית, הפרעות נוירולוגיות נתפסות בגאנה ככוח על טבעי שנגרם בעקבות הרגזה של אחד מהאבות הרוחניים, הענשת האם או פעילות השטן. לכן טרם פנייתם לגורם רפואי מוסמך המטופל פונה למרפא מסורתי בסביבתו על מנת לגרש את ההפרעה. בנוסף, קיימת סטיגמה שלילית וקושי בקבלה של מאובחני ASD לקהילה. בהיבט הסוציואקונומי, ניכר כי קיים מחסור בכלים ומשאב אנושי לאבחון האוטיזם בפרט ומתן שירות לבעיות נוירולוגיות ככלל, זאת כיוון והקצאת המשאבים מתמקדת בטיפול במחלות זיהומיות שעלולות לגרום למוות. לא זאת ועוד שרב שירותי האבחנה נגישים בעיקר למעמד הגבוה. בגאנה היחס בין מספר רופאי הילדים אל מול האוכלוסייה הנבדקת הוא קטן. המחסור לא פוגע רק ביכולת לבצע דיאגנוזה כמו גם בפיתוח וניהול התחום.[1]

טיפול באוטיזם בגאנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרכי הטיפול בגאנה הם שונות ומגוונות. מצד אחד ישנם רופאים ועובדי צוות רפואי שהוכשרו לאבחן ASD לפי השיטה המוכרת במדינות מפותחות, אך הם המיעוט. הרב לא מודעים לכלי האבחוני וגם אם שמעו עליו עדין מסבירים את ASD בעזרת מעורבותם של כוחות עליונים. הטיפול השכיח היותר הוא מטפל מסורתיים המבצעים טקסים כמו גירוש שדים והברחת רוחות מגוף המטופל בעזרת משקאות מרפא. במידה ואכן התקבלה דיאגנוזה רפואית הכלים שעומדים לרשות ההורים כמו גם ההכרה בתופעה כASD הדורשת טיפול הם מצומצמים. קיים מספר זעום (4 מוסדות המכירים באוטיזם) של מוסדות חינוך ומרכזי שירות (2 מרכזים נכון ל2014) לצרכים מיוחדים, המיוחסים לאנשי המעמד הגבוה שגם בהם יחס מטפל למטופל הוא קטן מאד.[1]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]