טיוטה:בית הקונסוליה הגרמנית (תל אביב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בית הקונסוליה הגרמנית הוא מבנה היסטורי, שנבנה כקונסוליה הגרמנית בשכונה הטמפלרית "ואלהאלה". בנייתו החלה

בית הקונסוליה הגרמנית בוולהאלה (כיום משרד התמ"ת בתל אביב-יפו}

בשנת 1913, לצד דרך שכם (כיום - רחוב אילת 59) בתל אביב- יפו. בעלי המקצוע אשר תכננו את המבנה וסביבתו היו: האדריכל אפל מגרמניה, הקבלן יוהנס ונאגל, ומתכנן הנוף יוהן למלה. למלה (Lämmle )[1] ויוהנס ונאגל (Johannes Wennagel) היו מהמושבה שרונה. הבנייה נעשתה בשיתוף פעולה עם רוב הציבור הגרמני- טמפלרי בפלשתינה.

 סיום הבנייה התעכב בשל מלחמת העולם הראשונה אשר פרצה באמצע שנת 1914, ולפיכך נחנך הבניין רק בשנת 1916, על ידי הקונסול הגרמני רוסלר. המבנה המפואר והגינה המטופחת, שימשו מרכז חברתי לבני מושבות הטמפלרים. בתחילת שנות ה-40, נסגרה הקונסוליה, כשחלק גדול מהציבור הגרמני הוגלה מהארץ הואיל והיו נתיני ארץ אויב.

היום משמש הבניין את משרד העבודה, ובמשך השנים נוספו לו תוספות בנייה. בתחילת שנות האלפיים שופץ המבנה, בתכנון משרד האדריכל אמנון בר אור.[2]

תיאור המבנה וחומרי הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שצויין לעיל, גרמה מלחמת העולם הראשונה לעיכוב בסיום הבנייה. לפיכך, התקיימה חנוכת הבית רק בשנת 1916.

היה זה הבניין הגדול ביותר בארץ, שנבנה מבלוקים עשויים בטון וכנראה גם האחרון שבהם. הוא היה בנוי בהתאם למאפייני הבנייה הטמפלרית ביפו: קירותיו עשויים לבני בטון טרומיות דמוי אבן, בלוקים שבאחת מפינותיהם הוטבעה דוגמת אבן, שלא טויחה.[2] במבנה זה, כמו גם במבנים אחרים מאותה תקופה, החליפו הבלוקים את השימוש באבן לבניית קירות החוץ.[3] כל האלמנטים העיטוריים, עשויים היו אף הם מיציקות בטון טרומיות. הגג, היה מכוסה רעפי חרס וחלונותיו ותריסיו היו עשויים עץ.[4] לבני הבטון והרעפים עשויי החרס סופקו על ידי בית החרושת 'וילנד' (Wieland) מיפו.[5] גם משפחת שלוש סיפקה בלוקים לבניין.[2] הברזל והצנרת סופקו על ידי בית החרושת של האחים ואגנר[6] שנמצא בסמוך.[7]

פנים המבנה היה מרוצף באריחי בטון ססגוניים. בנוסף, היו בתוך המבנה מדרגות עץ הכוללות מעקה מסוגנן ומהודר.[8] מחוץ למבנה היתה גינה מטופחת.

במשך השנים נוספו לבניין תוספות בנייה, החזיתות של הבניין נפגעו על ידי מרכיבים זרים שהוחדרו לבניין.[9] בתחילת שנות האלפיים שופץ המבנה. המבנה משמש מזה שנים רבות כמושב משרד העבודה והרווחה.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה שימש מרכז חברתי לבני המושבות הטמפלרים. הבניין משמש כבר עשרות שנים את משרד העבודה. עם כיבוש יפו על ידי הבריטים במלחמת העולם הראשונה, שימש הבניין זמנית כשקם המרכזי וכמעון מזדמן לחיילים בריטיים.

משנת 1937 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, בבניין הקונסוליה היו מניפים בגאווה בכל ימי ראשון בשבוע את דגליה של גרמניה הנאצית. היהודים ששהו שם באותו זמן ראו בהתנהגות זו פגיעה בהם וביישוב היהודי ששכן מסביב.

סגירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקונסוליה הגרמנית נסגרה בתחילת שנות הארבעים שחלק גדול מהציבור הגרמני הוגלה מהארץ עקב היותם נתיני ארץ אויב.

  1. ^ אילן שחורי, הסודות כמוסים המסתתרים בביתו של פרידריך למלה בשרונה, תל אביב שלי, ‏16 נובמבר 2015 (בעברית)
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 דני רכט, בית הקונסוליה הגרמנית, האנציקלופדיה העירונית תל אביב 100 (בעברית)
  3. ^ אור אלכסנדרוביץ', [http://in.bgu.ac.il/bgi/iyunim/31/Or-Alexandrovic.pdf חזית הבנייה, חזות הבנייה: טכנולוגיות מעטפת חשופות באדריכלות המודרנית בישראל] (עמ' עמ׳ 314), מכון תל אביב למחקר, תלטכנולוגיות: שיטות בנייה בתל אביב יפו במאה ה־19 וה־20 יעקב שפר, ‏1991 (בעברית)
  4. ^ דרך אילת 59, תל אביב- בית הקונסוליה הגרמנית, אמנון בר אור טל גזית אדריכלים בע"מ (בעברית)
  5. ^ אילן שחורי, הסודות כמוסים המסתתרים בביתו של פרידריך למלה בשרונה, תל אביב שלי (בעברית)
  6. ^ גלעד כספי, ביהח"ר ואגנר של הטמפלרים ביפו, יוסי רנרט האנציקלופדיה המהלכת של נחלת-יצחק (בעברית)
  7. ^ דני רכט, בית הקונסוליה הגרמנית, האנציקלופדיה העירונית תל אביב 100 (בעברית)
  8. ^ דרך אילת 59, תל אביב- בית הקונסוליה הגרמנית, אמנון בר-אור טל גזית אדריכלים בע״מ (בעברית)
  9. ^ דרך אילת 59, תל אביב- בית הקונסוליה הגרמנית, אמנון בר אור וטל גזית אדריכלים בע״מ (בעברית)