טיוטה:דב פז

    מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
    דב פז
    Dovpaz portrait.JPG
    לידה 1947 (גיל: 75 בערך)
    חיפה
    תחום יצירה עיצוב
    בת זוג שוש פז
    צאצאים 3 בנות ו-7 נכדים
    http://www.dovpaz.co.il/

    דב פז (נולד בשנת 1947) הוא מעצב גרפי ישראלי.

    ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    דב פז נולד בשנת 1947 בשכונת בת גלים בחיפה, כבן שני להוריו אייזיק וחיה בס. אמו נרדפת שואה שהגיעה לארץ בשנת 1941 מרוסיה הלבנה והתגוררה בבית החלוצות בחיפה. אביו עלה לארץ בשנת 1933 מחבל ווהלין, התגורר בחדרה ובקיבוץ עין הים (עין כרמל) ולאחר שמונה שנים התנדב לבריגדה היהודית. משפחותיהם ניספו בשואה והם לא דברו על התקופה ההיא.

    פז גדל בשיכון הבריגדה קרוב לים ועד היום הוא חיפאי. בגיל 14 התקבל לבית הספר לקציני ים בעכו, ולאחר סיומו התגייס לחיל הים ושירת במשחתות. לאחר השחרור הפליג באוניות צי הסוחר הישראלי במשך 3 שנים כקצין שני מכונה. במהלך שנים אלו שבהן חווה את ההפלגות וחיי הימאים, ראה עולם, עבר סערות קשות ומסוכנות ובסיומן החליט שהספיק לו מחיי הים. בשנת 1970התקבל ללימודים ב"בצלאל" בירושלים. בסיום לימודיו בשנת 1974 מונה למנהל אומנותי בסטודיו של פרסום "בינג ליניאל" בחיפה שהיה אחד המשרדים הגדולים בארץ.

    פז נשוי ולו שלוש בנות ונכדים.

    השכלה ותארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    פז למד בבית בית הספר לקציני-ים עכו בין השנים 1961–1965 והוסמך לקצין שלישי מכונות בצי הסוחר הישראלי, במקביל לתעודת בגרות. לאחר שירותו הצבאי בחיל הים הוסמך לקצין שני, בצי הסוחר הישראלי. רכש ניסיון מקצועי בספנות והפלגות ברחבי העולם במשך שלוש שנים בין 1967–1970 כולל התנדבות להפלגות ביטחוניות. לאחר סיום תקופת הספנות בחייו סיים ארבע שנות לימודים באקדמיה לאמנות "בצלאל" ירושלים, במחלקה לעיצוב גרפי בין השנים 1970–1974 .

    קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בתום לימודיו בבצלאל במחלקה לעיצוב גרפי 1974-1970, התמנה למנהל אומנותי בסטודיו של משרד הפרסום "בינג ליניאל" שהקים שמעון ליניאל בחיפה, שהיה אחד המשרדים הגדולים בארץ, והפך לאחד המעצבים הגרפיים הבולטים שפעלו ופועלים בחיפה. הוא עבד במשרד הפרסום עד שנת 1982. במסגרת עבודתו במשרד זה עיצב קמפיינים לחברות גדולות כמו צים, דן כרמל, שמן, תלמה, המגפר, זוגלובק, סונול ועוד. בשנת 1990 הקים סטודיו עצמאי לעיצוב גרפי ופרסום, איור ועיצוב פנים ועיצב קמפיינים בהיקפים ארציים לחברות מובילות כמו:

    צים, סונול, תלמה, שמן, (בין היתר עיצב את אריזת אבקת הכביסה "סוד" המקורית), המגפר, זוגלובק, בחירות להסתדרות, בחירות לראשות עיריית חיפה, שיכון עובדים, אלסינט ואינטל (קמפיינים לגיוס כח אדם), סניו, בנק ערבי ישראלי, חברת לים, אגודה לפיתוח תיירות חיפה, מגדל הנביאים, בית הספר לקציני ים עכו, פריצקר, ארנסון, בלייכר, דרוקר, אלפא קוסמטיקה, קואופ צפון, כרומגן, מלון דן כרמל, צמיגי קלבר, רפא"ל, הפסטיבל הישראלי לפנטומימה, "קבוצת אמסלם טורס", הבית של דונה גרציה - מלון מוזיאון.

    כמו כן שימש כמנהל אומנותי בהפקת סרט תדמית לחברת החשמל בבימויו של ג'פרי איגר (כולל איורים לאנימציה), הכין תפאורות לחמש הצגות של תיאטרון "דור-בא" ליד בית רוטשילד חיפה בבימויו של ב. אדם.

    איורים וכתיבה בעיתונות וספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    פז עסק באיורים וכתיבה גם בעיתונות וגם בספרים. בשנת 1983 עסק בעריכה גרפית ואיורים למקומון החיפאי "שחף". בתחום עיצוב עיתונות.

    אייר שני ספרים: בשנת 1977 את הספר "נופי ילדות", סיפורים, מינה מגל, הוצאת "רנסאנס", חיפה [1].

    בשנת 1991 – "עובר חל"כ (חמרי לחימה כימיים), חיוכים מבעד למסכה", בהוצאת "פונדק".

    וכתב מאמרים מאויירים בשנת 1990 – סיפור לנוער בעיתון "צ'ופר", כולל איורים, שני עמודים.

    בשנת 1981 – מעריב, "קריאת ביניים", כתבות ואיורים, גליונות 148, 150, 164 מוסף בעריכת מאיר עוזיאל.

    בשנת 2009 - פז עיצב, צייר והפיק ספר - אלבום על שכונת בת גלים בחיפה – שכונת ילדותו. הספר הוא יצירה מקורית בציור, רישום, צילום וכתיבה, מכיל 112 עמודים ובהם מצוירים בתי השכונה, רחובותיה וסימטאותיה לצד צילומים מהיום ומהעבר. הספר נמצא בספריות, אצל היסטוריונים, חוקרי חיפה וארץ ישראל ואצל קהל רחב בני השכונה לדורותיהם [2].

    הוראת עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

    פז לימד את מקצועות העיצוב בדגש על התמחות בטיפוגרפיה, במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה במשך 42 שנים. בשנת 1976 החל לעבוד כמרצה בכיר במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה, והחל משנת 1994 היה מנהל מקצועי של לימודי עיצוב גרפי במרכז ללימודי חוץ, במרכז האקדמי לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה עד לפרישתו. בנוסף, הרצה במהלך 1993 בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון בחיפה בנושאי טיפוגרפיה, עיצוב בסיסי ופרזנטציה.

    השתתפות בתערוכות רישום וציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

    השתתף בתערוכות ציור רבות בארץ ובעולם. בשנת 1979 – גלריה "איפנמה", תל אביב, בשנת 1978 – השתתפות בתערוכת כרזות "ברכט", בברלין. בשנים 1978, 1982 - בגלריה "דניה", חיפה, בשנת 1986 – גלריית "אבא חושי", חיפה , בשנת 1991 – בית האמנים, חיפה ובשנת 1992 – תערוכה קבוצתית בגרמניה ואוסטריה. עבודותיו הוצגו בתערוכות שנתיות מטעם אגודת הציירים והפסלים בישראל. רישומים וציורים שלו מוצגים בגלריות בארצות הברית וקנדה.

    פרסים בתחום העיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

    במשך שנות עבודתו הרבות השתתף בתחרויות בתחום העיצוב וזכה בהרבה פרסים.

    • 1974 – פרס ראשון – תחרות לעיצוב מוצר – לוחות מודעות (ריהוט רחוב), תחרות ארצית שהוכרזה על ידי עיריית חיפה.
    • 1979 – פרס שלישי – תחרות בין-לאומית, כלכותה, הודו – לוח שנה "המגפר".
    • 1987 – פרס ראשון – תחרות לעיצוב פלקטים לתיאטרון חיפה, הצגת "טרטיף".
    • 1989 – פרס שני – תחרות לעיצוב פלקט בנושא חסכון במים (מרכז ההסברה).
    • 1990 – ציון לשבח – תחרות לעיצוב סמל למינהל מקרקעי ישראל.
    • 1991 – פרס שני – תחרות לעיצוב פלקטים בנושא: סמים, לא (מרכז ההסברה).
    • 1994 – פרס ראשון – עיצוב כרזת יום העצמאות (עיריית חיפה).
    • 2000 – פרס שני – עיצוב סמל המשרד לאיכות הסביבה (לשכת הפרסום הממשלתית).
    • 2002 – פרס שני – עיצוב בול "55 שנים לעצמאות ישראל" (תחרות השירות הבולאי).
    • 2006 – פרס שני – "עיצוב הכסף" – עיצוב כרזה בנושא עוני וחברה בישראל.(תחרות "חתך הזהב" של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל).
    • 2008 – פרס שלישי – "עיצוב הארד" – פרסום מיזם בניה בקפריסין לחברת "עופרי דבלופמנט".
    • 2008 – פרס שני "עיצוב הכסף" – עיצוב כרזה בנושא השואה – "סוף התור" (תחרות "חתך הזהב" של אגודת המעצבים הגרפיים בישראל).
    • 2008 – פרס שני – עיצוב לוגוטייפ / סמל לאקדמיה לעיצוב ולחינוך ויצו חיפה.

    פרסי עיצוב של "אותות", ירחון לפרסום, שיווק ותקשורת המונים של איגוד המפרסמים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • 1980 – פרס שני – בקטגוריית מבצע הפרסום הטוב ביותר – "בלו בנד תלמה".
    • 1980 – מדליית ארד – בקטגוריית המודעה הטובה ביותר בשחור לבן, "זבנג", מודעת "שמן".
    • 1980 – מדליית כסף – מודעת "צים".
    • 1981 – ציון לשבח – מודעת "צים" חברת השייט הישראלית.
    • 1981 – ציון לשבח – מודעת "המגפר".
    • 1981 – ציון לשבח – מודעת "תלמה" – תוצרת מזון ישראלית.

    פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • 1978 – קטלוג תערוכת "ברכט", ברלין, גרמניה, השתתפות בתערוכה.
    • 1987 – "שלום", ספר כרזות נבחרות, הפקת אגודת המעצבים הגרפיים בישראל.
    • 1988 – "סיגנונות", איור, גיליון 2.
    • 1989 – קטלוג כרזות שהוצגו בתערוכת 40 שנה למדינת ישראל, בעריכת גרפיקדיזיין.
    • 1989 – "ירושלים שלושת אלפים שנה", ספר כרזות נבחרות, בעריכת גד אלמליח.
    • 1989 – "סיגנונות", איור לסיפור מאת מינה מגל.
    • 1990 – "סיגנונות", (גליונות לספרות ואומנות חוג שוחרי אומנות "רנסאנס") איור גיליון ט'-י'.
    • 1995 – עיצוב גרפי בישראל – הוצאת אגודת המעצבים הגרפיים בישראל.
    • 2004 – לוגו וסמל בישראל

    יצירות ועיצובים שפורסמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

    עזרה לקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    שימש בהתנדבות כמעצב בכל פעילויות תיאטרון "דור-בא" בחיפה, בהנהלת ב. אדם, במאי ומחזאי עד שנסגר בשנת 2010.

    פעיל בהתנדבות כחלק מצוות לטיפוח ועזרה בשכונת בת גלים בחיפה, בה נולד וגדל.

    עיצב קיר זיכרון לנופלי בית הספר לקציני ים עכו ועבודות נוספות, במשך למעלה מ-40 שנה. הכל נעשה בהתנדבות.

    קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ מינה מגל, נופי ילדות : סיפורים / איורים - דב פז., חיפה: רנסנס, תשל"ז 1977, עמ' 63
    2. ^ דב פז, בת גלים - מסע בצבע, 2009, עמ' 112. (בעברית)


    קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1947 קטגוריה:מעצבים קטגוריה:בוגרי בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב קטגוריה:בוגרי בית הספר לקציני ים עכו קטגוריה:ציירים ישראלים קטגוריה:פרסומאים ישראלים