טיוטה:ועידת האיקונוקלסטים
ועידת היראיה משנת 754
הועידה המכונה גם הועידה האיקונוקלסטית. הייתה ועידה כנסייתית גדולה משנת 754 שהקיסר קונסטנטינוס החמישי, מהשושלת האיסורית, זימן בארמון המלכותי היראיה שבקלקדוניה. הועידה התכנסה כדי למסד את האיקונוקלזם ואת הצו על איסור פולחן האיקונות שאביו, הקיסר ליאון השלישי הטיל על כל האימפריה הביזנטית בשנת 730.
הועידה נמשכה במשך שישה חודשים, מהעשירי בפברואר עד השמיני באוגוסט בשנת 754. הבישוף תאודוסיוס מאפסוס מונה כמנהיג הועידה על ידי הקיסר, והשתתפו בה יותר משלוש מאות בישופים.
ההיסטוריון האיקונופיל תאופנס, קרא לה ועידה מדומה, כי כל ראשי הכנסייה נעדרו ממנה, כולל האפיפיור, נציג שלו, או הבישופים של אלכסנדריה, אנטיוכיה, וירושלים. גם בישוף קונסטנטינופול נעדר ולא ניהל אותה כמקובל, משום שלאחר מות הבישוף הקודם אנסטסיוס, הקיסר בחר לחכות, ומינה את קונסטנטין השני כבישוף רק בתום הועידה[1].
החלטות ועידת היראיה נשמרו רק בתיעוד התנגדויות של ועידת ניקיאה השנייה משנת 787, שנקרא הורוס (Horos). בתיעוד נאמר כי ועידת היראיה היתה ועידה אקומנית שזומנה על ידי הקיסרים קונסטנטינוס וליאון כדי הציל את הכנסייה הנוצרית מעבודת אלילים חדשה תחת חזות הנצרות. הועידה דנה בטענות כי ציור דמויות אנושיות היווה חילול קודש, והפרה של הדוקטרינה הבסיסית של הישועה הנוצרית כלומר של ההתגלמות של ישוע. לטענת הועידה, חילול קודש זה נגד את ההחלטות של ששת הוועידות האקומניות הרשמיות ראשונות.
הטענות התאולוגיות של הועידה הוצגו בחסות הקיסר, ונאמר בהן שאף תמונה לא יכולה לייצג את ישוע שמשמעות שמו היא אלוהים ואדם. הצגתו של ישוע באיקונות, היוותה חילול קודש כפול, ראשית משום שדמות האלוהות אינה ניתנת כלל לייצוג, ושנית בגלל שמהשילוב של האל עם הגבריות (או של ייצוג אנושי), השתמע שגופו של ישוע לא היה אלוהי. לטענתם, רק הלחם והיין בסעודה הקדושה היוו את הייצוג האמיתי של ישוע, והם הפכו לייצוג של גופו האלוהי. בנוסף, ייצוג זה היה חייב להתבצע רק בתיווכו של כומר. בטענה נוספת נאמר, שגם אם אימו של ישוע, הנביאים, והקדושים היו באמת בני אדם, מאחר והם חיים לנצח עם ישוע, הניסיון לצייר אותם היה גם הוא חילול האל.
בהחלטות הועידה הוכרז רשמית כי היא הוועידה הנוצרית האקומנית השביעית. כל ציור של ישוע או של השלוש הקדוש הוכר כחילול קודש. ציור כל דמות של קדושים מכל חומר בכנסיות וגם בבתים הוכרז גם הוא כחילול קודש שדינו יהיה הדחה מתפקיד בכנסיה, נידוי או משפט חוק חילוני. השמדת האיקונות הקיימות נאסרה ופעולה זאת הותרה אך ורק באישור הבישופ או הקיסר.
מיד עם סיום הועידה, פולחן האיקונות הוכרז כמינות נוצרית בצורה רישמית בכל האימפריה הביזנטית על ידי הקיסר קונסטנטינוס החמישי יחד עם בישוף קונסטנטינופול החדש.
התוצאה הראשונה של הועידה הייתה הכרזה על שלושה כופרים בגלל תמיכתם בפולחן האיקונות, יוחנן מדמשק, גרמנוס בישוף קונסטנטינופול משנת 715, ואדם בשם יוחנן מקפריסין ככופרים [2].
הקיסר קונסטנטינוס החמישי השיג באמצעות הועידה, שליטה חזקה על הכנסייה, הצדקה להפעלת כוח רשמי של השלטונות נגד תומכי פולחן האיקונות, וגם יכולת ענישה דרך משפט דתי ואזרחי נגדם.
להחלטות ועידת היראיה בנושא איסור פולחן האיקונות הייתה חשיבות גדולה, הן נידונו בועידת ניקיאה השנייה, והוצגו כשגויות. הועידה ביטלה את כל האיסורים והביאה לסיום סבב האיקונוקלזם הראשון. וועידת ועידת ניקיאה השנייה הוכרזה מאוחר יותר רישמית כוועידה האקומנית השביעית של הכנסייה וביטלה בכך את תוקפה של ועידת היראיה כוועידה האקומנית השביעית גלל היעדרות כל ראשי הכנסייה הנוצרית ממנה[3].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ C. Mango and R. Scott, translated., The Chronicle of Theophanes Confessor: Byzantine andNear Eastern History AD 284–813, Oxford : Clarendon Press, 1997, p. 684-5
- ^ Medieval Sourcebook: Iconoclastic Council, 754, Fordham University
- ^ Warren Treadgold ,A History of the Byzantine State and Society, Stanford University Press, 1997