טיוטה:חופשת קיץ (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


סרט קולנוע ישראלי משנת 2007 בבימויו של דוד וולך. במרכזו של הסרט עומדת בעיית האמונה בהשגחה פרטית לנוכח המציאות המפגינה כביכול את היעדרו של אלוהים. הדמות המרכזית בסרט, של ר' אברהם איידלמן, אבי המשפחה, מגולמת על ידי אסי דיין.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת הסרט הסצינות נראות כמקוטעות למדי, וכאילו עיקר תכליתן היא לשקף את סדר היום היהודי-חרדי, על העומק הדתי שלו ועל המטען האמוני והנורמטיבי החזק שלו, מטען שבו חיה גם משפחת איידלמן: האב, ר' אברהם, לומד בעיון עמוק ובקושי מבחין בבנו הממתין לשיחה איתו, עד שהילד נרדם; האב קם בבוקר ומעיר את בנו באמירת ברכת "אלהי נשמה", המסתיימת במילים 'ברוך אתה ה', המחזיר נשמות לפגרים מתים" (השינה נתפסת בתלמוד כמצב חלקי של מיתה); מנחמק'ה הולך לחיידר עם אביו; הבן מוצא מודעה על נסיעה לים המלח ומוריד אותה; בדרך, האב בוחן את הבן על הלכות תפילין; מנחמק'ה מגיע לבית הספר ולומד שם על עקידת יצחק; על החלון הוא רואה רואה יונה דוגרת על אפרוחיה, המסיחה את דעתו מן הלימוד; בהפסקה מחליף מנחמק'ה קלפים עם ילד אחר ומקבל קלף של שבט אפריקאי; מנחמק'ה מגיע הביתה ומציע להוריו לנסוע לים המלח; ההורים מוכנים לנסוע; מנחמק'ה מוטרד משאלת העולם הבא של בעלי חיים; הוא שואל על התמונה שבה נראים הפראים מאפריקה והאב מצווה עליו בתקיפות לקרוע את התמונה, משום שהם "עובדי אלילים" ו"לא תהיה עבודה זרה בבית הזה!"; ר' אברהם מלמד בבית הכנסת על השגחה פרטית, המגינה על עובדי ה' ("הצדיקים") מפני כל רע, אך אינה חלה על שאר הטבע, שבו יש השגחה כללית; לאחר השיעור והתפילה שבעקבותיו, מנחמק'ה כבר נרדם, אך האב מקפיד לומר אתו 'ברכה אחרונה', המודה לקדוש ברוך הוא על שהוא דואג למחסורם של כל הברואים, ונוטל אותו בזרועותיו ישן הביתה. למחרת, המשפחה יוצאת לים המלח; ההורים באים לקחת את מנחמק'ה מן החיידר כדי לנסוע לים המלח; הילד, עדיין לומד על עקידת יצחק, אינו מצליח להדביק את תמונת האייל המיועד לקורבן; האב עולה אל החיידר, ומספיק ברגע האחרון לקיים מצוות שילוח הקן ביונה שבחלון – סגולה לאריכות ימים וכן לפריה ורביה; בני המשפחה נוסעים לים המלח – וגם בדרך מדברים דברי תורה; מגיעים אל המקום והאב והבן מתמקמים בחוף הגברים ומבלים ביחד בשלווה; הילד מגלה דג חי בים המוות; האב מצטרף למנין לתפילת מנחה ומורה לבן למהר לנעול נעליים ולהצטרף; הבן נראה כמצטרף בריצה, אך ברגע האחרון מבקש להציל את הדג וחוזר אל קו המים; האב נעמד להתפלל. עד כאן כל הסצנות הללו מתנהלות לאטן ונראות כבנליות ונטולות קשר, אך בהמשך הן מתגלות כמלאות רמזים לעלילה, ובעיקר למסר שלה.

פתאום הסרט נעשה טעון-מתח: בשעה שהאב עומד שקוע כל כולו בתפילה, מנחמק'ה הנשאר לבדו נסחף למים בסחף המסוכן של בין הערביים; המתרחצים מנסים להציל אותו, אך לשוא; אחד המתפללים מפסיק את ר' אברהם, שנשאר עומד בתפילה, באמצע שיחו עם קונו; האב, כולו רועד ונבעת, מבקש רחמים מבורא עולם; מזעיקים את יחידת ההצלה ומסוק מגיע למקום; האם מגיעה גם היא וגם פניה אומרות אימה ובעתה; כל הנוכחים מתפללים 'אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי? עֶזְרִי מֵעִם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ. אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ. הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל' (תהלים קכא). דקות ארוכות, מורטות עצבים, עוברות כשברקע טרטור המסוק של יחידת החילוץ; ולבסוף – המסוק מושה את גופת הילד, המוכנסת, עם ההורים השבורים, לאמבולנס. ר' אברהם ואסתר מרוסקים לגמרי. מתקיימת הלוייה עצובה במיוחד, ובה מהדהדות מילותיו של איוב (א, כא), הנאמרות בהלוויות היהודיות: "ה' נתן, ה' לקח, יהיה שם ה' מבורך". האם בוכה, גם בשבת, במיוחד כשהיא שומעת את מילות השיר "יהמו נא רחמיך וחוסה נא על בן אהובך". האב מנסה לחלץ את הכוחות שהוא שואב מן האמונה, אך מתקשה לעמוד מול הקהל בשיעורו הקבוע בבית הכנסת, אותו קהל ששמע כמה ימים קודם לכן את שיחתו על ההשגחה הפרטית, ומול כסאו הריק של בנו; האם, המאשימה את בעלה וגם את עצמה, מגלה סימנים של אבדן אמונה וזורקת את הסידורים מעזרת הנשים למטה, אל מקום ישיבתו של הבעל; הבעל, כמודה במקצת, מזיל דמעה ושותק.

המסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מבטא מסר אתיאיסטי: אין דין ואין דיין.

התקבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בפסטיבל הסרטים טרייבקה ולהצלחה ניכרת בבתי הקולנוע.