טיוטה:טחנת הקמח בפקיעין
טחנת הקמח בפקיעין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעיין עין אל-בלד, המעיין הגדול מבין המעיינות בבקעת פקיעין, נובע במרכז הכפר הישן, וחצר המעיין הייתה המרכז החברתי בעבר ונשארה כזאת גם כיום. במשך כל ימות השנה זורם המעיין, והספק המים מגיע לשיאו בחורף.
מבנה התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במרכז המפלס התחתון של הטחנה הייתה טורבינת-עץ גדולה שגובהה כגובה פתח צר בקיר שממול ובמרכזה צי עץ גבוה העולה עד המפלס-העליון של הטחנה, עובר באבן-השכב ומחובר לאבן-הרכב. מעל לאבן-הרכב היה תלוי מיכל עץ גדול שצורתו פירמידה קטועת ראש חלולה והפוכה. סמוך לקיר הצפוני היה מוט-עץ ארוך ורחב, שהקצה שלו הוצב בקיר הבאר תחת פתח הזרימה. בהנעת המוט היו פותחים או סוגרים את פתח הבאר ומפנים את זרימת המים. עם כל סיבוב של אבני הרחיים היה נופל הקמח לבור שנחפר לידם.
כיצד פועלת?[עריכת קוד מקור | עריכה]
החיטה נשפכת לתוך המיכל מלמעלה, וחתיכת עץ שסגרה את פתח המיכל אפשרה זרימה דקה של גרגירי החיטה אל הפתח, מעל מרכז אבן-הרכב. את אבני-הרחיים אפשר היה להגביה ולהנמיך ובכך לבחור את עובי הקמח, וגם לגרוס גרגירים, הגרעינים נפלו ונטחנו, הקמח נאסף בגומה ומלאו בו את השקים.
ההיסטוריה של הטחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ היו משמשים מי המעיין להשקיית הגנים, ובחורף היו משתמשים בהם להפעלת טחנת הקמח. מי המעיין הפעילו בעבר שתי טחנות קמח ששרידיהן עדיין נמצאים בשטח, האחת בסמוך לקברו של רבי יוסי מן פקיעין והאחרת ממוקמת בערוץ מעל לטחנה הראשונה שפעלה עד שנות ה-40 במאה העשרים. בדרך כלל כשהתפרץ המעיין נגרם נזק לטורבינה ובעלי הטחנה היו ממהרים לתקן את מרכיבי העץ, וכאשר הגיע הזרם החזק סמוך לטחנה הופנה חלק מהמים בתעלה אל הבאר שהתמלאה והמים פרצו בעוצמה והכו בטורבינה. כאשר הטוחנים היו רעבים, היו מכינים בצק מהקמח הטרי וטמנו אותו בתוך האפר החם ולאחר זמן היו מוצאים את “עוגת הרצפים” ואוכלים. הטחנה המשיכה לטחון עד שהתמעטו המים במעיין, ואז הפסיקה לפעול עד לעונת הגשמים בחורף הבא. עד לשנת 1934 טחנו את הקמח בכוח המים, אך כמות המים ירדה עם השנים והחל משנה זו היו טוחנים על ידי שימוש מנוע סולר. לטחנה העתיקה שהפסיקה לפעול, נגרם נזק קשה וכיום היא עוברת שיפוץ ושחזור.
אגדת "אבי הקמח" – אבו טחין[עריכת קוד מקור | עריכה]
יהודי פקיעין מספרים על יהודי ממשפחת עג'אג' שיצא עם שק חיטים אל הטחנה ובדרכו נקרא לו ישיש בעל הדרת פנים וביקש ממנו להצטרף למניין. חשש האיש שלא יספיק לטחון את החיטה וגם לא רצה להשאיר את החמור והשק שמא ייגנבו, אך הזקן הבטיחו שדבר רע לא יאונה להם. שב האיש מן התפילה ומצא את חמורו כפי שהשאירו, כשעליו שק מלא בקמח וכל כמה שהריק שק זה – חזר והתמלא השק. הבין האיש כי אליהו הנביא נקלע לדרכו והתקיימה בו ברכתו "כד הקמח לא תכלה " (מלאכים א' י"ז, 14)
טחנות הקמח כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר טחנת הקמח עבר לאחרונה שיפוץ מקיף, וכיום הוא מכיל אזור ישיבה נעים, מדרגות נוחות וספסלי אבן משקיפים אל מי המעיין הנשפכים. פתוח להנאת המטיילים.