טיוטה:יובל אלוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יובל אלוני הוא איש ציבור וחינוך, פעיל חברתי ויועץ ממשל ישראלי. ממייסדי המועצה האזורית מטה-יהודה וראש-המועצה השני שלה. שימש יועץ לענייני חברה ורווחה לסגן ראש-הממשלה ושר החינוך יצחק נבון וכן יועץ לענייני חברה וממשל לסגן ראש-הממשלה ושר התחבורה ישראל קיסר. עוד שימש אלוני שליח ההסתדרות לקהילות יהודיות באמריקה הלטינית והיה בין מייסדי תוכנית מיכא"ל – מיצוי כישורים אישיים למצוינות, ובהקמת מקור מחיה לעניים במדינת קניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל נולד בתימן (19-11-1941) בשם סַעֵדּ אך בהיעדר רשומות לידה בתימן נרשם עי רשויות העלייה לישראל ב 1-1-39 בשם סעדיה. הוא בן בכור מבין שמונת ילדיהם של יעיש בן ישראל ומזל לבית אבו סעוד. המשפחה היא נצר לשושלת תלמידי חכמים וסוחרים בעלי נכסים באל מסילה, ישוב של סוחרי טבק, קפה, בדים, מוצרי סדקית, יצרני יי"ש וצביעת בדים, סמוך לעיר תעז במחוז שרעאב שבדרום תימן.

בשנת 1949 עלה ארצה עם הוריו ובני-משפחתו במסגרת מבצע "על כנפי נשרים" הישר למעברת פרדסיה, משם עברו לייסד את מושב עמקה שבגליל המערבי. ב-1953 הצטרפה משפחתו למייסדי מושב העובדים בקוע בפתח פרוזדור ירושלים - משם נבקעה הדרך לירושלים במצור- "דרך בורמה" במלחמת העצמאות. המושב התבסס ברובו על קהילת יוצאי אזורם בתימן. בישראל, ברוח הזמן ומדיניות כור ההיתוך עברתה המשפחה הרחבה את שמה ל"אלוני", ואילו השם סעדיה שונה ל"יובל".

יובל התחנך במסגרת החינוכית של עליית הנוער בבית הספר החקלאי התיכון בנחלת יהודה וסיים את לימודיו בגיל 16 לאחר ש"הוקפץ" שתי כיתות במהלך שנות לימודיו. למרות גילו הצעיר נשלח, בשנת 1957 על ידי המחלקה לצעירים במפא"י, לסמינר למדריכי נוער בבית-ברל שלאחריו שירת כמדריך נוער אזורי לחבל לכיש במחלקת ההדרכה של חטיבת בני-המושבים בתנועת הנוער העובד והלומד.

בשנת 1959 התגייס לשירות-החובה בצה"ל בפלוגה מ' של גדוד 52 חטיבה 7 של חיל השריון, פלוגת הטנקים הסדירה הראשונה במערך הצה"לי. את שירותו הסדיר סיים כנסיין שדרוג טנק הסופר-שרמן לטנק הישראלי M51, השתחרר מהמילואים בדרגת סגן.

עם שחרורו מהשירות הצבאי, נשלח שוב על ידי אגף הצעירים במפא"י ללמוד בתוכנית ההכשרה הגבוהה למנהיגות של תנועת "העבודה" ב-מכון להשכלה ולמחקר בית-ברל -זאת למרות גילו הצעיר (בדרך כלל התקבלו לתוכנית פעילים בסביבות גיל השלושים ) ולאחר ניסיון של שליחות ציבורית מוצלחת ומבטיחה - סיים יובל תוכנית זו כבוגר לימודי פילוסופיה וכלכלה.

בשנת 1964 נישא לימימה, לזוג נולדו שלושה ילדים: נוף, הילה ומיטל וברבות השנים נולדו שישה נכדים: כליל, תור, שקד, עמרי, אורי ופלג. בשנת 1969 הצטרפה המשפחה להשלמה ולביסוס מושב העובדים טל-שחר הסמוך.

מאז ייסודה של המועצה האזורית מטה-יהודה ביוני 1964 כיהן יובל כחבר הנהלה, סגן ראש-המועצה ומנהל המחלקה לתרבות, נוער וספורט. בשנת 1978 נבחר לכהן כראש-המועצה השני של מטה-יהודה.

בין השנים 85–1984 נשלח מטעם תנועת המושבים לשמש כיושב-ראש המחלקה לשילוב אזורי בהסתדרות הכללית של העובדים בארץ-ישראל במטרה להביא לשילוב חברתי בין ערי-הפיתוח לבין המושבים והקיבוצים ברחבי הארץ על בסיס אזורי.

משם נקרא על ידי סגן רה"מ ושר החינוך והתרבות יצחק נבון לשמש כיועץ לענייני חברה ורווחה כחבר הנהלת המשרד ולנהל את אגף הרווחה במשרד בין השנים 89–1986.

בין השנים 92–1989 שימש כשליח ההסתדרות הכללית לקהילות ספרדיות בארגנטינה וכיועץ משלחת ההסתדרות לאמריקה הלטינית. עם סיום שליחותו בשנת 1993, נתבקש על ידי סגן ראש הממשלה ושר התחבורה, ישראל קיסר, לשמש יועץ חיצוני לענייני חברה וממשל. ב 1993 גויס לתפקיד מנכ"ל האגודה לטיפוח חברה ותרבות בישראל להרחבה ולהעמקת פעילותה. בין השנים 1994–1996 שימש מנכ"ל משקם תיאטרון מחול ענבל בעקבות קריסתו.

בין השנים 1994 ו-2015 חבר למנחם ברזילאי ממכללת הפנתרים כדי להקים את מיכא"ל (מפעל חינוכי פורץ-דרך למיצוי כישורים אישיים למצוינות) כדי לפעול בקרב תלמידי "ישראל השנייה" -במערכת החינוך -לצמצום הפערים החברתיים בישראל.

בשנת 2014 חבר ליהודה סולמי בביצוע ניסוי חברתי ברוח חתן פרס נובל לשלום מוחמד יונס כדי לסייע לעניים במדינת קניה באמצעות מערך הלוואות זעירות להקמת עסק עצמאי המפרנס את בעליו כבר מהיום הראשון.

שירות ציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל החל את דרכו בשירות הציבור בשנת 1958, כמדריך קהילה ונוער בחבל לכיש, ובהמשך (בין השנים 63–1962) כרכז תוכניות הדרכה ב"חטיבת בני המושבים" בפרוזדור ירושלים.

בתחילת שנות השישים פעל כנציג מושב בקוע וכפעיל תנועת המושבים יחד עם קבוצת פעילים בראשות יחזקאל זכאי - רכז אזורי של תנועת המושבים ויהודה דקל -המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית ופעילים בהקמת "מבואות ירושלים" – ארגון קניות אזורי לתשומות המשק החקלאי עצמאי כמו ההתיישבות המושבית והקיבוצית הוותיקה. זאת במקום "המשביר לעולה" שנתן את השירות הזה למושבי העולים. תוך כדי מהלך זה, ולאחריו השתתף בדרבון היישובים השונים באזור, תנועות ההתיישבות הפוליטיות-אידאולוגיות ואת 4 המועצות האזוריות הקיימות (הרי-יהודה, האלה, אבן-העזר וגיזו) לבקש ממשרד הפנים לאחד את ארבעתן לרשות אזורית אחת.

ואכן בחודש יוני 1964 הכריז משרד הפנים על הקמתה של המועצה האזורית מטה-יהודה, שהייתה רשות מקומית-אזורית חדשה שאיחדה למעשה את כל המרחב ההתיישבותי במחוז ונעשתה בכך למועצה האזורית הגדולה בישראל (לפי מספר היישובים הכלולים בה).

מיום כינון המועצה החדשה, נמנה יובל על הנהלתה ואף נבחר לכהן כסגן ראש-המועצה בתפקיד ביצועי מלא בין השנים 1964–1976.

יובל הקים, פיתח וניהל את המחלקה לתרבות לנוער ולספורט לצד שותפות בפיתוחם של יתר השירותים, במיוחד בשירותים החברתיים (חינוך, סעד, דת, רווחה, טיפול באוכלוסיות מיעוטים ודת). כמו כן, היה מעורב בהקמת אגפים ומחלקות שהעניקו שירותים ישירים ליישובים כקהילה, זאת שונה מהמקובל או הנהוג עד אז בו המועצות האזוריות העניקו שירותים באמצעות ועדי היישובים המקומיים. הוא ליווה את הכנת תוכנית בניין-ערים למועצה, שהייתה התוכנית הראשונה שנערכה בקרב המועצות האזוריות בישראל (תב"ע מ.י. 200).

לאורך עבודתו במערכות התרבות והחינוך, פעל לקידום האינטגרציה החברתית והתרבותית של הקהילות והעדות השונות שהתכנסו תחת כנפי המועצה החדשה. יובל הקים מרכזי-נוער אזוריים (גיזו, האלה, עדולם, ההר ובית-שמש), וכן נבחרות ספורט, מקהלות, להקות מחול, תנועה ופולקלור, את המדרשה בעין כרם ואת תוכנית הלימודים האישיים במכללת מטה יהודה. בין יוזמותיו הבולטות ניכרו להקמת שירות ספריה ניידת, הסעות ציבוריות המוניות לבתי-תיאטרון, למופעי מחול ולאירועי בידור המוניים וכדומה.

בין השנים 1971 ל-1981 ייסד את המכללה הקהילתית ”מטה יהודה“ הראשונה בישראל שהעניקה תואר בוגר (BA) ושימש כיו"ר הנהלתה.

במפעל זה נפתחה בפני תושבי המועצה (והאזור) הזדמנות ללמוד במסלולי לימוד אישיים .כל סטודנט מסכם יחד עם מנטור תוכנית לימודים אישית על בסיס ניסיון החיים אשר צבר ותחומי העניין שלו. הלמידה בעיקרה עצמית מונחת טיוטורים וחלקה בכיתות ללימודי ליבה, אנגלית, השכלה כללית כתיבת עבודות אקדמיות וכו' - התוכנית בשיתוף "אמפייר סטייט קולג'" של אוניברסיטת מדינת ניו-יורק (SUNY), שם החלה שיטה הלימודים האישיים לפעול לראשונה. השיטה עובדה בידי קבוצת פרופסורים מהאוניברסיטאות העברית ותל אביב בראשות פרופסור יעקב מלכין, הותאמה לתנאים, לאופני הלימוד בישראל ולדרישות הייחודיות לסטודנטים בהתיישבות העובדת.

איש ציבור פוליטי חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל איש ההתיישבות העובדת בעל רקע ציוני סוציאליסטי. כפעיל מפאי במושב (איזה?) שימש שליח המושב למוסדות התנועה והמפלגה. היה חבר מרכז מפלגת פועלי ארץ ישראל - מפא"י .ב 1965 פרש עם צעירי מפא"י יחד עם בן-גוריון להקמת רפ"י (רשימת פועלי ישראל) ולאחר מלחמת ששת הימים 1968 חזרה למפלגת העבודה. פעל בעיקר בנושאי התיישבות, חברה וקידום בני עדות המזרח וכחבר מזכירות מחוז המושבים, המשמרת הצעירה, הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית.

בנוסף, פעל במסגרות פוליטיות ומוסדיות נוספות ושירת בעשרות גופים חברתיים ציבוריים בישראל ומחוצה לה. שימש כשליח המחלקה לקהילות ספרדיות בהסתדרות הציונית העולמית יועץ למשלחת ההסתדרות באמריקה הלטינית. בין היתר יועץ להקמת מפעלי תעשייה בהתיישבות העובדת, כיהן חבר בהנהלות של מוסדות-ציבור ושל מפעלי שירות ותעשייה דוגמת מזכירות תנועת המושבים, ארגון קניות מבואות-ירושלים, המשחטה האזורית עוף ירושלים, תנובה, קופ"ח כללית, הוועד הפועל של ההסתדרות הכללית, הסתדרות הפועלים החקלאיים, האגודה לטיפוח חברה ותרבות מורשת תימן ועוד. כמו כן, היה שותף להקמת עמותת "אעלה בתמר" ויו"ר הוועדה הציבורית לציון 30 שנים לעליית "על כנפי נשרים". בהקשר זה, יובל אף נקרא לשמש בין השנים 96–1994 כמנכ"ל-משקם תיאטרון המחול "ענבל" בעקבות התמוטטות כללית של המוסד התרבותי. במהלך פועלו וניהולו שיפץ ושכלל יובל את בית הלהקה, הריהוט, התאורה והציוד המודרני לבמה, ייצב את הרכב הלהקה והעובדים, השיב את האמנית מרגלית עובד שיצרה בלוס-אנג'לס כדי שתשמש מנהלת האמנותית של הלהקה, איזן וייצב את התקציב את מערך ההפעלה והשיווק.

בין היתר פעל במזכירות תנועת המושבים, במזכירות המרכז החקלאי, בתנועת העבודה, חבר הוועד הפועל של ההסתדרות, יו"ר הוועדה הציבורית לציון 30 לעליה על "כנפי נשרים", אמנות לעם, ממקימי בתיה"ס האזוריים האינטגרטיביים ופעיל במגוון אגודות למען אינטגרציה חברתית ותרבותית בחינוך בישראל, חבר דירקטוריון מרכז אקדמי כרמל .

בשנת 1978, נבחר יובל לכהן כראש-המועצה.

כהונתו התאפיינה בהמשך תרומתו החדשנית רבת השנים במועצה: שמירה על גבולות המועצה, בניית מערך ניהול יעיל ושקוף בשיתוף המכון לפריון העבודה והייצור, העלאת איכות החיים של התושבים, פיתוח הכלכלה וענף הקיט, טיפוח מערכת החינוך האזורית. עוד הוביל להכשרה מקצועית מתמדת של עובדי המועצה ונותני השירותים ולתכנון רב מערכתי צופה עתיד. כך למשל, חויבו עובדי המועצה לרכוש השכלה במנהל ציבורי במכללה לצד סטודנטים עובדי ציבור מכל האזור.

בתקופת כהונתו, גדלה המועצה ונוספו לה שלושה יישובים: נווה שלום, יד השמונה ועין נקובה כך שבתום כהונת המועצה הרביעית נמנו בתחומי המועצה 52 יישובים המיוצגים במוסדות המועצה (ובראשם, המליאה). בנוסף ליישובים אלה, נכללו בתחומי המועצה 9 "נקודות" נוספות - חלקן יישובים של ממש וחלקן מוסדות לחינוך ולבריאות שאין להם מעמד רשמי של ישוב כמו שריגים, אבן העזר וגיזו. במהלך כהונתו של יובל צמחהאוכלוסיית המועצה בכ 20%: מ-21 אלף תושבים ל-25. כמו כן, תחת הנהגתו הוסדרו סופית גבולותיה המוניציפליים של המועצה ביחס לאלה (המערביים) של ירושלים, שטחים שעד אז ניטשו במחלוקת גאוגרפית-מנהלית. כך, למשל, הסתיים הטיפול בגבולות המושבים אורה ועמינדב לטובת קהילותהתושבים, וכן נערך הסדר משפטי-מנהלי נוסף באזור רמות. בנוסף כל האדמות החקלאיות בﬠמק הארזים ﬠובדו על ידי מתיישבי המועצה באין מפריע, וכן תוקן הגבול בין הבירה לבין קיבוץ רמת-רחל ללא נגיסה באדמות החקלאיות של הקיבוץ. בכדי לשמור על אופי המועצה האזורית כאגד של ההתיישבות העובדת, התנגדה המועצה בראשותו של יובל ללחצו העיקש של שר הפנים, יוסף בורג, להקמת קרית-טלזסטון על קרקע פרטית בגבול היישוב אבו גוש. המועצה התנתה את הסכמתה לכך שהישוב החדש (בעל המאפיינים העירוניים) יהיה מחוץ לתחום המועצה והסכימה לגרוע את תחומו משטח הרשות, כפי שאכן נעשה בסופו של דבר.

המועצה בראשותו העמיקה את הטיפול והטיפוח בכפרים הערביים בתחומה (הכפרים עין-רפא, עין-נקובא ואבו גוש), קידמה את הארגון כמנהל עצמי מקומי מסודר. בהקשר זה, אבו גוש הוא דוגמה אליו באו לכדי השלמה בניית מסגד מרכזי ובית-ספר גדול (במקום מוסד החינוך הקודם, שהיה מפוזר על פני עשרות חדרים וכיתות ברחבי היישוב) כחלק ממהלך-על של ריכוז הממשל המקומי בתחומה של מועצה מקומית עצמאית. בתחום החינוך, חלו שינויים מהותיים ועמוקים בעקבות הכרעת בג"ץ באשר למפת הרישום לבית-הספר "הרי-יהודה", שהביאה למעשה לכדי סיום את מאבקו העיקש של יובל למען בתי-ספר אזוריים אינטגרטיביים המתנהלים לפי אזורי רישום המאוכלסות בתלמידים מכל זרמי המושבים והקיבוצים. זאת על פני המצב הקיים עד אז, בו מסגרות החינוך התנהלו ברחבי המועצה לפי חלוקות של זרמים אידאולוגיים-תנועתיים, עדתיים והתיישבותיים ממודרים. בצדו פשה הנגע לאפשר למיוחסים לרשום ילדיהם מחוץ לאזור.

בתחום הכלכלה, בנוסף למאמץ השמירה על החקלאות והטיפול השתדלני למען השגת מכסות ייצור חקלאיות, הוחלט לעודד ולאשר עסקים למתיישבים שיפתחו בתי-מלאכה ועסקים להשלמת פרנסתם, זאת בתנאי שלא יהוו מטרד תברואתי ואקולוגי.

באשר לסוגיות 'דור ההמשך', פעלה המועצה בראשותו? לקדם את צורכיהם של צעירי היישובים לקראת פרק חייהם המשפחתיים או הבוגרים בתחומי היישובים. לשם כך גובשה תוכנית "בנה-ביתך" לבנים שאינם בנים ממשיכים במשק ההורים. צעירים אלה הופנו אל המרכזים האזוריים של המועצה (בגיזו, שריגים ובצור- הדסה), אשר הוקמו במקור לספק מגורים לעובדי ציבור ואנשי מקצוע נותני שירותים באזור. גולת הכותרת בתחום זה הייתה בארגון ובגיבוש גרעין של בני-המושבים אשר נועד להתיישב בעמק איילון ולהקים מושב עובדים חדש, הוא כפר-רות.

בתחום הבינוי והפיתוח, ולמרות האינפלציה המשתוללת ברמת המאקרו הארצית, ההכבדה בתנאי מימון וגיוס משאבים וצווי ההקפאה הממשלתיים. בין השנים 81–1978, בוצעו ברחבי יישובי המועצה עבודות פיתוח ובינוי בהיקף ניכר, דוגמת הקמתם של 33 כיתות, 4 מעונות-יום, 4 בתי-עם וכן 2 אולמות ספורט חדשים, וזאת לצד התקנתן של מערכות-חימום בבתי-ספר ביישובי ההר הגבוה, דוגמת אורה, עמינדב, קריית ענבים וכו'. במהלך כהונתו של יובל נערכה תוכנית להקמת המרכז האזורי במתחם אזור התעשייה בהר טוב שבו רוכזו כל שירותי המועצה בתחום החינוך על-תיכוני, התרבות ומערך ההסעות לצד מפעלים אזוריים כמו משחטה עוף ירושלים, מכון תערובת, בתי קירור, בית אריזה, מרכז הובלות ועוד.

הלימודים במכללה האקדמית הורחבו ונכללו בו 39 מסלולי השכלה, הדרכה, חינוך, הוראה והשתלמות מקצועית, ובכלל זה הוראת שפות, תהיל"ה -תוכנית הכשרה ייחודית ללומד המבוגר.

המדרשה הלא אקדמאית האופיינית בהתיישבות כללה לימודי יסוד, שפות, מלאכה, אומנות, זמרה וכו' וכן השתלמויות של מיומנויות מקצועיות למיניהם.

איש חינוך ותרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יובל החל דרכו כמדריך נוער. הוסמך כמדריך נוער ספורט וגדנ"ע ומורה כפרי בבית ברל. החל דרכו כמדריך אזורי בחבל לכיש המשיך כרכז הדרכה אזורי של חטיבת בני המושבים בפרוזדור ירושלים. עם מינויו לטיפול בנוער במועצה החליף את מסורת מחנות הקיץ התנועתי המתקיימות ביערות ואת תוכניהם במפעל בקייטנות לחוף הים ואת מיומנויות הצופים בחוגים ובפעילות אומנותית וספורטיבית. יובל נאבק למען חינוך ממלכתי אינטגרטיבי בבתי ספר אזוריים, הרחיב את תמיכת המועצה בהוראה מעבר לתקני משרד החינוך. עוד הקדים יובל את לימודי האנגלית והמתמטיקה בבתי הספר היסודיים וסיפק רכב ותנאי עבודה משופרים למנהלים ולמורים מצטיינים. הקים עמותות הורים וישובים להיות בעלים של בית הספר בו מתחנכים ילדיהם. הוא עצמו שימש כיור עמותת בית הספר האזורי השחר. עוד פעל למען הקמת מתנסים בישראל ואף השתתף בתוכנית-פיילוט- ההכשרה הראשונה של משרד החינוך והתרבות למנהלי מתנסים שנת לימודים והתנסות בחיפה.

ב-1994 התגייס יובל לפתח את תוכנית מיכא"ל – מיצוי כישורים אישיים למצוינות. התוכנית נועדה להתמודד עם הפער העדתי באמצעות שיפור הישגי החינוך בפריפריה החברתית של מדינת ישראל. התוכנית מורכבת משלושה מרכיבים ראשיים : הראשון -העצמה אישית לחיזוק אמונת התלמיד בעצמו ומכאן ביכולותיו ללמוד ולהשיג. השני - חשיפה רוחבית תמציתית ומעניינת בקשת רחבה מאוד של תחומי הדעת והאמנות כדי לעורר סקרנות, אהבת ידע וגילוי תחומי עניין אישים. המרכיב השלישי - לספק מגוון כלים מעשיים ללמידה יעילה כגון קריאה מהירה, זיכרון, אנגלית, מתמטיקה ועוד.

מיכא"ל החלה להיות מיושמת במערכת החינוך בימי כהונתו של פרופ' אמנון רובינשטיין כשר החינוך וד"ר שמשון שושני כמנכ"ל המשרד ככלי לניתוק ההתאמה בין מעמד סוציו-אקונומי לבין מוצא עדתי בכל הנוגע להישגי תלמידים במערכת החינוך. שיטת מיכא"ל מיושמת כיום בישראל בבתי-ספר שונים, בעיקר בערי-פיתוח ובשכונות-מצוקה.

יובל הקים מסגרות תרבותיות שונות כמו מקהלות להקות זמר להקות מחול ישראלי, תימני, כורדי קוצ'יני. מרוקאי ערבי ושלל גדול של פעילות תרבותית בחגי ישראל לאורך השנה ושלבים לאורך חיי האדם לכל רוחב החברה הישראלית בכדי ליצור לפי אמונתו אינטגרציה חברתית בה כל חלק מהעם מכל תפוצות ישראל יחוש כי הוא תורם להתהוות החברה הישראלית המתחדשת במדינת ישראל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוני תושב מושב טל שחר, נשוי, אב ל-3 ילדים.


קטגוריה:אנשי המושב קטגוריה:ישראלים ילידי תימן קטגוריה:אנשי חינוך ישראלים קטגוריה:פעילים חברתיים ישראלים קטגוריה:ישראלים שנולדו ב-1941