טיוטה:מערת הנמרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מערת הנמרים הינה מערה טבעית גדולה (אורכה הכולל 168 מ') שהתפתחה בתהליכי המסה בסלע גיר. המערה התגלתה בשנת 1985 על ידי רועה צאן ערבי מסביבת עין סמיה, לאחר שנטרפו בעדרו מספר עיזים. תיאור מפורט של גילוי המערה מופיע בארכיון המרכז לחקר מערות (על פי דיווח של יצחק מאיר, 18.6.1985): "לפני כשבוע וחצי טרפה חיה גדולה עז של רועה באזור עין סמיה. בימים הבאים נטרפו עיזים נוספות, חתולי תחנת השאיבה בעין סמיה וכן הגורים של כלבת התחנה. רועה שהעז שלו נטרפה הלך בעקבות החיה למערה שלה בואדי סמיה. מאוחר יותר לקח הרועה את שני עובדי הקידוח בעין סמיה. הם זחלו בתוך המערה הנ"ל עד שמצאו בפנים נמר... לאחר מכן הם חסמו את פתח המערה באבנים וצמיגים בוערים כדי לגרש/לחנוק את הנמר." באותו יום הגיעו אל המערה גיורא אילני ויצחק מאיר ואיתרו ליד המערה עקבות של שני נמרים, כנראה זכר ונקבה. התיישבות זמנית של נמרים במערה, מחוץ לשטח התפוצה הרגיל שלהם, עשויה ללמד על תקופת פריחה במספר הנמרים במדבר יהודה, שדחקה את חלקם לחפש טריטוריה חדשה בשולי המדבר.

כיום ניתן להגיע אל פתח המערה בהליכה רגלית מעין סמיה.

פתחי מערת הנמרים מבט לצפון (צילם בועז לנגפורד)

גילוי המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערת הנמרים היא מערה קרסטית גדולה הנמצאת בגדה הצפונית של ואדי סמיה כשני ק"מ מזרחית לכפר מליך, בדרום־מזרח השומרון (נ"צ בר"י 155568/181321, רום 495 מ' מעל פני הים). המערה ממוקמת בחלקו העליון והמצוקי של ואדי סמיה, כ־500 מ' מצפון־מערב לעין סמיה ולשרידי היישובים הגדולים שהתקיימו סמוך לו – ח'רבת מרג'מה וח'רבת סמיה. דיווח ראשוני על אודות המערה מסר רועה ערבי מסביבת עין סמיה לפקח. לדברי הרועה, הוא הגיע אל המערה לאחר שהתחקה אחר עקבות נמר שטרף עִיזים מעדרו.

תיאור המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הדיווח נבדקה המערה על ידי פקחי הרשות ובעקבותיהם גם על ידי המרכז לחקר מערות ובשנת 2012 מיפה את המערה בועז לנגפורד מטעם המלח"ם.

למערה שלושה פתחים המצויים בתחתית גדתו הצפונית של קניון ואדי סמיה, ממערב לעין סמיה. שניים מפתחי המערה הינם אופקיים ומופרדים זה מזה בסלע טבעי. הפתחים ממוקמים כ-6 מ' מעל אפיק הנחל, בתחתית מצוק מדורג. מידותיהם המקוריות של פתחי המערה השתנו מעט בעקבות קיר אבני שדה שנבנה במקום ככל הנראה בידי רועי צאן. בחזית פתחי המערה, ישנה מדרגת סלע מישורית התחומה בטרסה מעל הבנויה מעל אפיק הנחל.

תיעוד מחודש של המערה נערך באביב 2015 בידי צוות 'סקר דרום השומרון' מטעם המכון לארכאולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן, קמ"ט ארכאולוגיה ביהודה ושומרון והמרכז לחקר מערות (המלח"ם) באוניברסיטה העברית בירושלים. במסגרת זו נבדקו עשרות מערות בחלקו העליון של ואדי סמיה, מראש הקניון ועד למעיין שבקצהו המזרחי. בדיקה זו העלתה שמערת הנמרים היא הגדולה והמסועפת מבין מערות הנחל.

מיפוי מערת הנמרים - מלח"ם 2012

חלל המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעבר בין אולם C לאולם D (צילם דביר רביב)

פתחה המזרחי של המערה מוביל לחלל מאורך וגבוה (B) המואר למחצה על ידי אור החודר מהפתח. קרקעית החלל אופקית ומכוסה קרקע כהה. בצידו הצפוני פונה חלל B למערב ומתחבר אל צידו הצפוני של חלל A. חלל A הינו אולם מעוגל וגבוה הנמשך מפתחה המערבי של המערה וצפונה. קרקעית החלל אופקית ומכוסה שכבת קרקע כהה בה מעורבים מעט שברי כלי חרס. בתקרת החלל פעור פתח אנכי מעוגל הנמשך בארובה קצרה עד פני השטח. מצידו הצפוני של חלל A, סמוך לחיבור עם חלל B, נמשך צפונה מסדרון קצר. בצידו המזרחי של מרכז המסדרון, כ-2 מ' מעל קרקעיתו, ישנו חדר אליפטי קטן. בצידו הצפוני של המסדרון ישנו מעבר רחב המוביל אל חלל C. חלל קטן ונמוך זה מהווה חלל ביניים בין חלקה החיצוני לחלקה הפנימי של המערה. קרקעית החדר מכוסה שכבת קרקע כהה ובוצית, הנטויה מעט למערב, שם פזורים שברי כלי חרס רבים. בצידו הצפוני של חלל C ישנו פתח זעיר שהמעבר בו אפשרי בזחילה בלבד. מעבר מוגבל זה מוביל צפונה לחלל נרחב וגבוה, הנמשך על ציר צפון-דרום (חלל D). קרקעית החלל אופקית ומכוסה שכבת קרקע כהה בה ניכרים חפירות שוד רבות, בהם נשארו שברי כלי חרס רבים. בתקרת החלל פעורות כיפות המסה רחבות. במאי 2012 נצפתה, באחת מכיפות המסה אלו, דבוקה של עטלפי חרקים מהמין נשפון פגום אוזן. ביוני 2012 נצפו במערה, בנוסף לעטלפים אלו, גם פרסף גמדי או פרספון וכ-10 פרטים של יזנוב גדול.

בצידו הדרום-מזרחי של חלל D ישנו פתח רחב, המופרד על ידי גשרי סלע טבעיים למספר פתחי משנה המצויים במפלסים שונים זה מעל זה. פתח/ים אלו מובילים מזרחה לאולם נרחב (E), הגדול שבחללי המערה. מידות האולם 10X10 מ' וגובהו מגיע ל-3 מ'. בחלקו הדרומי ישנו שטח הנמוך במעט מיתר חלקי האולם. ממרכז שטח זה נמשכת צפונה מחילה צרה העוברת מתחת לחלקו הצפוני של האולם. בצידו המערבי ישנו חדר מעוגל ממנו נמשכות נישות נרחבות לכיוונים שונים. במרכז האולם ניצב עמוד סלע טבעי שנוצר במהלך יצירת האולם ולא לאחריו.

הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסקר הארכיאולוגי שנערך במערה נתגלו ממצאים מתקופות רבות החל מהברונזה התיכונה ועד התקופה הממלוכית.[1] לימוד דפוסי השימוש במערות דוגמת מערת הנמרים וכן נתוניה הטבעיים של המערה מאפשרים להסיק כי בכל התקופות המיוצגות השימוש האנושי בה היה לצורך מסתור ולא למגורים

הממצאים שהתגלו במערה מייצגים את התקופות הבאות: הברונזה התיכונה, הברזל, הפרסית, ההלניסטית, הרומית והממלוכית. סימני חפירות בלתי חוקיות שנצפו במערה מלמדים על ממצאים נוספים שנשדדו ממנה. מרבית הממצאים שנתגלו במערה נמצאו באולם הפנימי D. ממצא כלי החרס כולל בעיקר כלים סגורים דוגמת כלי אגירה ובישול, שאפשרו לפליטים להוביל למערה מזון וצידה. מכלולי כלי החרס העיקריים מתוארכים לשלהי התקופה הפרסית, לתקופה ההלניסטית ולתקופה הרומית הקדומה ובכלל זה התקופה שבין שתי המרידות נגד הרומאים וימי מרד בר־כוכבא. בין הממצאים ראויה לציון קטפולטה - ראש חץ ארטילרי שנורה ממכונת יריה של הצבא הרומי לעבר המורדים היהודים שלקחו אותו כשלל על מנת להשתמש בו כנגד הרומאים.

גם במערה זו נגרמו נזקים רבים על ידי שודדי עתיקות וניתן לזהות חפירות שוד בכל חלקי המערה.

מאין ובאילו נסיבות הגיעו פליטים למערת הנמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות פורסמו עבודות רבות בקשר למערות מפלט חדשות שהתגלו באזורי השומרון ויהודה וביניהן מערת הנמרים. נראה כי מאפייני המערה – גישה נוחה, פתח נסתר מהמעיין ומהעמק, גודלה היחסי ומבנה מסועף הכולל מעברים צרים המובילים לאגפים פנימיים, כמו גם קרבתה לעין סמיה השופע ולעמק סמיה הפורה שהיה מיושב במרבית התקופות – משכו אליה פליטים ומורדים בתקופות רבות. המכלולים המרכזיים שנתגלו במערה מתוארכים לשלהי התקופה הפרסית, לתקופה ההלניסטית ולימי מרידות היהודים ברומאים. ממצאים אלו מצטרפים לעדויות ההיסטוריות ולממצאים מתקופות אלו שפורסמו זה מכבר ממערות קרסטיות באזור דרום מדבר שומרון וצפון מדבר יהודה. ממצאים אלו מלמדים על שומרונים שמצאו מקלט במערות האזור בשלהי התקופה הפרסית (בדומה למערת ערק אבו-שינג'י שבואדי דליה הסמוך), על יהודים שנמלטו לאזור בתקופה החשמונאית ועל יהודים שמצאו מקלט במערות האזור בימי המרידות נגד הרומאים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אשל, ח', זיסו, ב' ופרומקין, ע' (תשנ"ט). שתי מערות מפלט בנחל מכמש )ואדי סויניט(. מערות המפלט מתקופת מרד בר־כוכבא, 93–109 .
  • אשל, ח' וזיסו, ב' (תשנ"ט). ממצאים מתקופת מרד בר־כוכבא ממערות כתף יריחו. מערות המפלט מתקופת מרד בר־כוכבא, 113–151 .
  • אשל, ח' ועמית, ד' (תשנ"ט). אופיין של מערות המפלט במדבר יהודה. מערות המפלט מתקופת מרד בר־כוכבא, 13–22 .
  • אשל, ח' וזיסו, ב' (תשע"ה). מרד בר־כוכבא - העדות הארכיאולוגית. ירושלים: יד בן־צבי והחברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.
  • זיסו, ב', לנגפורד, ב', פורת, ר', רביב, ד' ופרומקין, ע' (תשע"ה). סקר ארכאולוגי במערת אלקנה שבמערב השומרון. במעבה ההר - מחקרי הר אפרים ובנימין, ד, 15–30.
  • טבגר, א' ורביב, ד' (תשע"ג). מערכת המסתור בחורבת סיע שמדרום לעמק שילה. במעבה ההר - מחקרי הר אפרים ובנימין, ג, 155–169 .
  • רביב, ד', הר־אבן, ב', אהרונוביץ, י' וטבגר, א' (תשע"ו). מסתורים במדבר – מערכות מסתור מימי מרידות היהודים ברומאים בספר המדבר של ארץ בנימין ודרום שומרון. במעבה ההר - מחקרי הר אפרים ובנימין, ה, 123–150.
  • רביב, ד', טבגר, א', הר-אבן, ב', אהרונוביץ,' י', לנגפורד, ב' ופרומקין, ע' (תשע"ו). סקר ארכיאולוגי במערת הנמרים שבדרום-מזרח השומרון –  מערת מפלט בתקופת בית שני ובימי מרד בר-כוכבא. מחקרי יהודה ושומרון, כה, 63–80.
  • רביב, ד', הר-אבן, ב', אהרונוביץ,' י' וטבגר, א' (תשע"ט). סקר דרום השומרון החדש (2014–2017): תגליות נבחרות ומסקנות ראשוניות. קדמוניות 156, 115–123.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אשל ועמית, הממצאים משלהי התקופה הפרסית, מהתקופה ההלניסטית ומימי מרידות היהודים ברומאים., אשל ועמית, תשנ"ט, עמ' 13–21 .