טיוטה:מריו למוס פירס
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. | |
| שכתוב | |
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| עריכה | |
 | |
| לידה | 30 ביוני 1930 |
|---|---|
| פטירה | 22 במאי 2009 (בגיל 78) |
| דת | נצרות |
| פרסים והוקרה | |
 המסדר של אביז (אביר) | |
מריו למוס פירס (נולד ב-30 ביוני 1930 ונפטר ב-22 במאי 2009) היה אלוף בצבא הפורטוגזי והמושל הקולוניאלי האחרון של טימור הפורטוגלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למוס פירס יליד עיריית לאמגו שבפורטוגל בגיל 18 עבר לליסבון כדי להתחיל את לימודיו באקדמיה הצבאית הפורטוגזית. לאחר סיום לימודיו כקצין הוא החל להתפרסם בח"ול באימפריה הפורטוגזית. בשנות ה-60 למוס פירס הוצב באלג'יריה הצרפתית שם למד טכניקות צבאיות נגד גרילה.
לאחר אלג'יריה הוא הוצב כחלק מהגדוד ה114 באנגולה הפורטוגזית שהיה בעיצומו של סכסוך לעצמאות ושם לקח חלק בשלבים הראשונים של המלחמות הקולוניאלית המוקדמת. בסוף שנות השישים הוא נשלח בחזרה לפורטוגל שם הוא ניהל תוכניות חינוך גופני לצבא אך עד מהרה נשלח לגינאה הפורטוגזית בפיקודו של המושל הצבאי אנטוניו דה ספינולה והוא עלה לדרגת קולונל.
מושל טימור הפורטוגזית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב14 בנובמבר 1974 מונה למוס פירס על ידי ממשלת פורטוגל החדשה (לאחר מהפכת הציפורנים) כמושל ומפקד פיקוד של מחוז טימור הפורטוגזית. שמשל על אחד השטחים הפורטוגזים השלווים יותר מצא את עצמו בעיצומו של סכסוך בטימור בעוד שהממשלה חויבה להכין את טימור לעצמאות. אחת הגזירות הראשונות שלו שניתנו עם הגעתו לדילי הייתה להכשיר מפלגות פוליטיות לקראת בחירות לאספה המכוננת ב1976.
באוגוסט 1975 ביצעה אחת מאותן מפלגות פוליטיות, האיחוד הדמוקרטי של טימור (UDT) הפיכה נגד הממשל הפורטוגלי, מה שגרמה לפרוץ מלחמת אזרחים בת שלושה חודשים, כאשר פוליטיקאים ותומכים רבים של UDT נמלטים מעבר לגבול במערב טימור. אינדונזיה, שם הם נדרשו לחתום על עצומה הקוראת להשתלב במזרח טימור באינדונזיה. כתוצאה מהעימות הורה למוס פירס על נסיגת הממשל הפורטוגזי לאי אטאורו, מחוץ לדילי. כאשר הדעה בבית הולכת ומתנתקת מההתפתחויות הפוליטיות בטימור, ודואגת יותר לדה-קולוניזציה במושבותיה באנגולה ומוזמביק האפריקאית מאשר לטימור, ניסיונותיו של למוס פירס לתווך הסכם בין UDT לבין המפלגה הבולטת השנייה של טימור, פרטילין, התערערו, אף שהוא התעקש כי הוא ממתין להוראות מהממשלה בליסבון.
ללא כל אפשרות לתמיכה מפורטוגל, למוס פירס שמר על ממשלו במשך שלושה חודשים עד שהורה על הפסקת צוות ועזב את תפקידו לליסבון ב27 בנובמבר 1975. פחות משבועיים לאחר מכן, החל ב7 בדצמבר, רצח העם במזרח טימור, מה שהוביל למצב של כיבוש אינדונזי שיימשך עד 1999. בדיוני ועדת האמת והפיוס שנערכו על ידי מזרח טימור בשנת 2003, למוס פירס הסביר את עמדתו באותה עת, כמו גם מדוע פורטוגל לא הצליחה לתמוך בטימור במהלך הפלישה: "חששנו הרבה יותר ממה שקרה בפורטוגל מאשר מה קרה בטימור. לדוגמה, הם לא יכלו לפזר כוחות - במצב טוב וברצון טוב - ללכת לטימור כדי להבטיח את הביטחון במקום. יחד עם זאת, למשל, לא היה לנו שגריר בג'קרטה - וזה הוא היה תפקיד חשוב מאוד עבורנו. והאמינות הפוליטית של פורטוגל באותה תקופה הייתה כה נמוכה. כמובן שאם פורטוגל הייתה מוכנה ובעלת הכוח והכבוד הפוליטי באותו הרגע, היינו יכולים לעשות זאת טוב יותר. הבעיה הייתה שהפכתי לבד באותו רגע. פורטוגל שכחה את מזרח טימור כי מצד אחד זו המהפכה, מצד שני זו דה-קולוניזציה אפריקאית, וכל כך הרבה פורטוגלים שם בתנאים כל כך גרועים." [1]
המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשובו לליסבון מונה למפקד מרכז ההדרכה למבצעים מיוחדים והרצה במכון ללימודי צבא מתקדמים, ששימש כסמנכ"ל. מאוחר יותר קם להיות ראש המטה של משרד הביטחון הלאומי ומנהל המכללה הלאומית להגנה. בשנת 1982 הועלה לדרגת מייג'ור גנרל וסיים את הקריירה הצבאית שלו כמזכיר הכללי של מרכז הלימודים EuroDefense-Portugal.
לאחר הקריירה הצבאית שלו, היה סגן נשיא הסיוע האחים למוזמביק ופרסם ספר על קורותיו בטימור בשם: דה-קולוניזציה של טימור: שליחות בלתי אפשרית?.
הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הקריירה שלו, קיבל פירס 21 פרסי הצטיינות ו14 מדליות צבאיות, ביניהן: [2] [3]
| פרסים | המועד שניתן |
|---|---|
| המסדר הצבאי של אביז (CvA) | 1970 |
| מדליית שירות מכובדת (MPSD) (אנגולה) | 1963 |
| מדליית שירות מכובדת (MPSD) (גינאה) | 1971 |
| מדליית שירות מכובדת (MPSD) (פרופסור במכון ללימוד צבא גבוה) | 1975 |
| מדליית שירות מכובדת (MOSD) (מנהל השירות לחינוך גופני בצבא) | 1984 |
| מדליית שירות מכובדת (MPSD) (סגן מנהל IAEM) | 1987 |
| מדליית שירות מכובדת (MPSD) (שירותים הניתנים בIDN) | 1995 |
| מסדר האימפריה הקולוניאלית (CvIC) (שירותים אזרחיים הניתנים בגינאה) | 1973 |
| מדליית ציון לשבח הצבא (ארצות הברית) (הופעה בקורס מטכ"ל) | 1974 |
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Pires, Mário Lemos (1994). Descolonização de Timor : missão impossível? (3a. ed.). Lisboa: Publicações Dom Quixote. ISBN 9722009397.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Last Portuguese Governor Admits Failings". Radio Australia. 18 בדצמבר 2003. נבדק ב-9 באוגוסט 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Obra Timorense ao Museu de Lamego" [Timorese work [donated] to the Lamego Museum]. e-Cultura.pt (בפורטוגזית). נבדק ב-15 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Ordens Honoríficas Portuguesas: Mário Lemos Pires" [Portuguese Honorary Orders: Mário Lemos Pires]. presidencia.pt (בפורטוגזית). נבדק ב-15 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
קטגוריה:פוליטיקאים פורטוגזים קטגוריה:ילידי 1930 קטגוריה:נפטרים ב-2009