טיוטה:סטצ'ק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סטצ'ק (בקירילית: Стећак) הוא שמן של מצבות מונומנטליות מימי הביניים אשר פזורות ברחבי בוסניה והרצגובינה, ומעט אל תוך גבולותיהן של קרואטיה, מונטנגרו וסרביה. כמות מוערכת של 60,000 מצבות נמצאות בגבולות בוסניה והרצגובינה המודרנית וכ-10,000 הנותרות נמצאים כיום בקרואטיה (4,400), במונטנגרו (3,500) ובסרביה (2,100). סך הכל פזורות המצבות על פני יותר מ -3,300 אתרים, ויותר מ-90% מהמצבות נמצאות במצב שימור ירוד מאוד.

המצבות החלו להופיע באמצע המאה ה-12, והגיעו לשיאן במאות ה-14 וה-15, לפני שנפסקה הופעתן במהלך הכיבוש העות'מאני בתחילת המאה ה-16. המצבות הן חלק ממסורות נפוצות בקרב חסידיהן של הכנסייה הבוסנית, הקתולית והאורתודוקסית גם יחד, והן קושרו לעתים קרובות לאוכלוסיית הולאכית, אולם ההשתייכות האתנית והדתית המקורית עדיין לא נקבעה. האפיטפים אשר על המצבות נכתבו בעיקר באותיות בוסניות-קיריליות אשר נכחדו מין העולם. האוסף הגדול ביותר של מצבות אלו נקרא ראדימליה, וממוקם ממערב לסטולאץ בבוסניה והרצגובינה.

סוצ'ק הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסקו בשנת 2016. אתר המורשת כולל מגוון של 4,000 מצבות ב-28 אתרי נקרופוליס - מתוכם 22 בבוסניה והרצגובינה, שניים בקרואטיה, שלושה במונטנגרו, ושלושה בסרביה.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילה סטצ'ק עצמה היא צורת ביטוי מקוצרת של המילה הישנה stojećak, אשר נגזרת מן הפועל הסלאבי הדרומי stajati (שמשמעותו בעברית: עומד). מילולית פירוש המילה היא "אלמנט עומד וגבוה".

בהרצגובינה הם נקראים גם mašeti / mašete (massetto באיטלקית פירושה "סלע גדול", ובטורקית meşhet/mešhed פירושה "מצבה לגיבורים שנפלו"), במרכז ומערב בוסניה הם נקראים mramori / mramorje / mramorovi (בעברית: "שיש"), ובסרביה ובמונטנגרו נקראים usađenik (בתרגום מילולי לעברית: "השתרשו").

בכתובות על הסטצ'ק עצמם הם נקראים bilig (בעברית: "סימן"), kamen bilig ("סימן אבן"), kâm / kami / kamen / kamy ("אבן"), hram ("מקדש"), zlamen (סימון), kuća (בית), raka (בור), greb / grob (קבר).

אף כי המשמעות המילולית של המילה סטצ'ק היא "אבנים מונוליטיות גבוהות" (כלומר, sanduk ו sljemenjak טופס), במאה ה-20 התקבלה במדע כמונח כולל עבור לוחות של מצבות. ההתייחסות המקורית למילה עצמה אינה ודאית. המקור המוקדם ביותר לשימוש המילה הוא במכתב משנת 1851, ואופן רשמי יותר במילון מקומי משנת 1852 (במהדורה הראשונה משנת 1812 המונח לא היה קיים), ובמילונים אקדמיים מוזכר רק מ-1956/58.

ההנחה היא שהשימוש במונח רווח במזרח הרצגובינה ובחלקים מסרביה, עד שבראשית המאה ה-20 נוצר שינוי בטרמינולוגיה.

המונח סטצ'ק אינו נפוץ בדיאלקטים אזוריים, והוא אינו נכון מבחינה סמנטית וסותר את צורת המצבות בפועל, כפי שהוא נובע מהפעולה "לעמוד", מאחר שהרוב הגדול של מצבות הסטצ'ק מעוצבות בצורה מאוזנת ו"שוכבת", בניגוד למצבות מסוגים אחרים אשר מתנשאות כלפיי מעלה. כמות מצבות הסטצ'ק אשר מתנשאות כלפיי מעלה אינו מסתכם אפילו ב-5% מתוך הכלל. מאחר שבכתובות הסטצ'ק עצמן המצבות מכונות kami ("אבן"), חוקרים שונים הציעו את המונח המקביל kamik כשם מתאים יותר לכלל המצבות, והציעו שהמונח סטצ'ק יתייחס למצבות העומדות בלבד. המונח kamik קרוב יותר למשמעות המקורית בפועל, ולעתים הוא משמש במקום סטצ'ק בספרות המקצועית.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק קטן (384) מתוך מצבות הסטצ'ק נושאים כתובות, בעיקר בשפה בוסנית קירילית שנכחדה.

הכתובות יכולות להיות מחולקות באופן גס לכמה סוגים:

ביטוי דתי, תיאור המוות ההרואי, מידע על הנפטר, מידע על קרובי משפחתו של הנפטר ונסיבות מותו, מידע עם שם אישי בלבד (או שימוש בשם גנרי החוזר על עצמו), או לקח דתי או מוסרי (לרוב אמרות חכמה שונות העוסקות בחיים ותמותה, פחד ממוות, חרדה מול שלווה וכדומה).

המאפיין המרשים ביותר הוא מוטיבים דקורטיביים המחולקים לשש קבוצות המשלימים זו את זו: סמלים חברתיים, סמלים דתיים, צלם של ריקוד הפולקלור המקומי קולו שמבוצע לאחר המוות, צלם המייצג דמויות שונות, קישוטים עם כוונה ברורה, ומוטיבים לא מסווגים (בעיקר סימבוליים, גיאומטריים או פגומים).

רבים מהם נשארו עד עצם היום הזה: ספירלות, ורדים, עלי גפן וענבים, סוגי שושן, כוכבים בעלי שישה חודשים, וירחים - הם חלק מהביטויים האומנותיים הנפוצים. עיצובים נוספים כוללות תהלוכות של צבאים, סוסים, ריקוד קולו, ציד, טורנירי אבירים, והמפורסם ביותר, דמותו של המנוח עם ידו הימנית מורמת, אולי במחווה של נאמנות.

הפרשנות של משמעות המוטיבים שנויה במחלוקת. כמה חוקרים הגיעו למסקנה כי המוטיבים, בדומה למסורות פולחן שלאחר-המוות של כתות שונות, מעידים על נוכחותם של סמלים תאולוגים מהתקופת בלקן קדומה יותר, אז השבטים הולאכים והאילירים שחיו באזור האמינו באמונות פרה-נוצריות. חוקרים מציינים שסימבולים כמו סוס יחיד עם נחש, או צבי יחיד עם ציפור, אשר מופיעים על מצבות הסטצ'ק, מסמלים בתרבויות קדומות שונות את נשמתו של המנוח הולך לעולם אחר.

חלק מהסימבולים אשר על המצבות מתכתבות עם המיתולוגיה האילירית הקדומה. הפולחן הקדום באזור הבלקן, כמו אזורים סמוכים נוספים, כלל שימוש נרחב בייצוגיות של התאוס ע"י צבי. הארכאולוג דראגוסלאב סרייוביץ' הראה במחקריו כיצד גם לאחר התפשטות הנצרות לא נעלם השימוש בצבי בפולחן של העמים המקומיים. חוקרים נוספים סוברים שתפקיד הצבי במיתולוגיה הייתה להוביל את המנוח אל העולם הבא. לעיתים מלווה את הצבי במעמד זה ציפור, או סמלים נוספים כמו שושנים או צלב. מוטיבים נוספים כמו ריקוד הקולו שלאחר-המוות, ופנייתם של הפסלים לכיוון מערב, מתכתבים עם אמונות מוקדמות יותר הקשורות להנחיית הנשמה לפנות אל הכיוון הנכון.

באזורים מסוימים מופיעים בסטצ'ק רבים מוטיבים של גרמי שמיים - ירח, כוכבים ושמש - המזוהים עם אמונות פגאניות מוקדמות באזור זה, ובאזורים רבים נוספים. על פי אמונות דתיות עתיקות, הגוף המת הולך לירח והנשמות אל השמש, ולא פעם ראו קשר בין סמלים אסטרליים עם מוקומם של גרמי השמיים בזמן מותו של המנוח.

ממחקרים אלו עולה שיש קשר חזק בין הסמליות של עיצוב המצבות בתקופה הנוצרית בה בנו את הסטצ'ק, לבין מיתולוגיות קדומות יותר של האזור שעדיין נותרו נוכחות ומשמעותיות במערכת האמונות המקומית גם זמן ממושך לאחר השתרשות הנצרות באזור.

סגנון המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצבות הסטצ'ק הן מצבות אבן מונוליתיות בצורה מנסרה, אופקיות או אנכיות, עם משטח שטוח או מכוסה גמלון, עם או בלי כן. הסיווג הנפוץ ביותר לסטצ'ק הוגדר על ידי דמיטרי סרג'יווסקי ב-1952, שחילק אותם לסוגים מאוזנים ומאונכים, אך עד היום לא הסתיימה שיטת הסיווג המדוייקת ביותר שלהם.

על פי ההיסטוריון שפיק בשלאביץ' ישנם שבעה סוגי צורות של הסטצ'ק: לוחות שטוחים, תיבה, תיבה על כן, גמלון, גמלון על כן, עמוד ניצב וצלב, ואילו על פי לוברנוביץ' ישנם 9 סוגים: לוחות שטוחים, לוחות שטוחים על כן, תיבה, תיבה על כן, תיבה גבוהה, תיבה גבוהה על כן, סרקופג (סגנון הגמלון), סרקופג על כן וצלב.

הסגנונות הנפוצים ביותר הינם התיבות, והם מונים, על פי אונסק"ו, כ40,000 מצבות מסגנון זה בבוסניה והרצגובינה.

כרונולוגיה של החוקרת מריאן ונצל מציעה שהסטצ'ק התחילו בסגנון של הלוחות השטוחים (העתיקים יותר מתוארכים לסביבות שנת 1220, אך כנראה שישנן מצבות מוקדמות יותר בסגנון זה מאמצע המאה ה-12), העיצובים המונומנטלים התחילו להופיע בסביבות בשנת 1360, אלה עם ייצוגים חזותיים החלו להופיע בסביבות 1435-1477, וכנראה התופעה הגיעה לסיומה בשנת 1505 (לא כולל דוגמאות בודדות ונדירות שנמשכו עד המאה ה-18). העיצובים המאוחרים יותר של המצבות החלו להיות מושפעים מעיצובים איסלאמים-עות'מאנים שהיו נפוצים בסוף ימי הביניים.

השלב הראשוני של התפתחותן של המצבות, שכלל כאמור לוחות אבן פשוטים, אינו עיצוב המזוהה עם האזור, ונראה שמקורותיו באזור המערבי של הים התיכון, שם היה נפוץ סגנון הקבורה שכזה, אך בהדרגה המצבות השתדרגו בשיטות ייצור וקישוט האופייניות בבלקן, על פי מיומנויות אבן הייחודיות של האזור. המונומנטים המתוארכים מעידים על כך שהם נעשו תחילה על ידי האצולה הפיאודלית, ומאוחר יותר המסורת הזו אומצה על ידי הולאכים המקומיים. שאימצו את הסגנון הזה מאמצע המאה ה-15.

שיוך דתי ואתני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה תאוריות שונות אך מבוססות, לגבי הזהות האתנית-תרבותית של מי שיצרו את הסטצ'ק. על פי הדעה המקבולת, המקור הוא בתופעה תרבותית מאזור בוסניה-הרצגובינה מימי הביניים. כמה חוקרים בחרו את התופעה בהיקף רחב יותר, ומשייכים את שורשי העיצוב האומנותי של הסטצ'ק למסורות אומנות מגלית שהייתה נפוצה באירואסיה עוד בתקופה הפרה-היסטורית.

חוקרים שונים רואים בעיצוב התיבות של הסטצ'ק השפעות רומנסקיות וגותיות.

מבחינה אתנית - חוקרים רבים מסכימים שהסטצ'ק קשורים בעיקר לתרבויות שחיו באזורים הרריים. הדעה הרווחת בקרב החוקרים מקשרת את הסטצ'ק אל האוכלוסייה הולאכית שחיה באזור בימי הביניים, אך עדיין לא ברור עד כמה הקשר הזה משמעותי. עדויות שונות מצביעות על כך שסגנון העיצוב של הסטצ'ק החל אצל האצולה הפאודלית המקומית, ואומץ בהמשך ע"י השבטים הולאכים. נראה שאחת ממשפחות האצולה בהונגריה שרצו בתמיכתם של הולאכים, סייעו להם בהמשך בהטבות כלכליות שונות, מה שגרם לשבטים הולארכים להתחזק כלכלית, וכך יכלו להרשות לעצמם את הפקתן של מצבות מושקעות ומעוצבות יחסית. חלק מהשבטים הולאכים שלהם הייתה יכולת ארגון צבאית יושבו באזורי גבול מסוכנים ושימשו כחיץ בין החילות הרשמיים של האצולה לבין אויביהם, וכך גבר שיתוף הפעולה שלהם עם האצולה המקומית, מה שבא לידי ביטוי גם בפריסת הסטצ'ק ובמידת ההשקעה בהן. על פי ההערכות, עם הכיבוש העות'מאני, שבטים רבים של ולאכים וסלאבים מקומיים התאסלמו ואיבדו בהדרגה את הזהות התרבותית והמבנה החברתי שלהם, מה שגרם בהדרגה להפסקת עיצוב המצבות.

מבחינה דתית - מחקרים מהעשורים האחרונים הגיעו למסקנות שמסורת הסטצ'ק הייתה בעיקרה מסורת נוצרית מקומית, והעידה בהיקפה על השתרשותה הרבה של הנצרות באזור זה. יחד עם זאת, סימבולים קדם-נוצרים המשולבים בעיצובים, לצד מנהגים קדם-נוצרים שונים - כמו הצבת חפצים של הנפטר או חלק מכספו לצידו בקבר, או הוצאת עצמות המת לצורך שטיפתן וקבירתן מחדש - העלו השערה נגדית שאולי הנצרות באזור זה לא הייתה נפוצה כמו שטוענים חלק מהחוקרים.

כך או אחרת הסטצ'ק מספק עדות להשפעות פגניות קדם-נוצריות שהשתלבו בימי הביניים באמונה הנוצרית החדשה שהגיעה לאזור, ולצד השפעות של מניכאיזם - יצרה מארג אמונות מקומיות יוצא דופן.

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת התעלומות המרכזיות של הסטצ'ק היא שהן לא מוזכרות כלל במסמכים מימי הביניים. גם תיעודים פרנציסקנים אשר תיעדו דברים רבים יוצאי דופן, כמו בתי קברות טורקיים, לא הזכירו את המצבות הללו. המסורת העממית, מצידה, שימרה את תפיסה מיתית מלאה באמונות טפלות ופנטזיה. משמעות הדבר היא שקיים חוסר רציפות בזיכרון האתני-ההיסטורי של כל שלושת הקבוצות האתניות שגרו באזור זה, בעקבות הגירות שונות והמרות הדת בתקופת הכיבוש העות'מאני.

התיעוד החיצוני המוקדם ביותר שנמצא למצבות הנו משנת 1530. בשנת 1626 הוזכרו שנית כמצבות המפארות את זכרם של גיבורים אנונימים. הם החלו להיות מוזכרים בספרות המקומית רק מאמצע המאה ה-18.

מאה המחצית השנייה של המאה ה-19, נחשבים הסטצ'ק לאחד מסמליה של בוסניה הרצגובינה - סמל המביא לידי ביטוי את המיתולוגיה האתנית-לאומית של הסאלבים הדרומיים.

אף על פי ששלושת המדינות - הבוסנית, הקרואטית והסרבית - ניסו לספח את הסטצ'ק כסמל אותנטי לתרבותם, באופן פרדוקסלי, אף אחת משלוש הקבוצות האתניות (בוסניאקים, סרבים בבוסניה וקרואטים בבוסנים) בבוסניה והרצגובינה לא זכרה אותם בתודעתם הקולקטיבית, והותירו אותם לטבע או הרס אנושי. פרשנים רבים סבורים שאם קבוצה אתנית כלשהי הייתה מספחת אותם לעצמה כסמל תרבותי, המצבות היו נשמרות כיום במצב טוב יותר.

הסטצ'ק השפיעו על צורות אמנות שונות והיו נושא השראה לפסלים, ציירים, משוררים, יוצרים, סופרים וצלמים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]