טיוטה:עצמונה (סיני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עצמונה היה יישוב בלתי רשמי על חוף צפון סיני, ליד היישוב חרובית באיזור אל עריש. היישוב הוקם בשנת תשל"ט, בתגובה על הכוונה לסגת מסיני ועל מנת להביע אמונה שהנסיגה לא תצא לפועל. היישוב פונה בשנת תשמ"ב, במסגרת הנסיגה מסיני.

הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב עצמונה הוקם בכ"א באדר תשל"ט (20/3/1979), יום לפני הדיון בכנסת שבו אושר הסכם השלום עם מצרים, שכלל פינוי כל היישובים הישראלים בסיני.

למקום הגיע גרעין מתיישבים שבאו בעיקר מרמת הגולן, ואליהם התלוו כ-100 בחורים נוספים שבאו לסייע בהקמת היישוב.[1] ביום הראשון הובא למקום מבנה אחד, ויומיים אחר כך הובאו שני מבנים נוספים. בתחילה לא ניסו כוחות הבטחון להפריע לפעילות במקום, אך כשהמשיכו להביא ציוד נוסף, המשטרה הזהירה כי תעצור את מי שיביא ציוד. כמו כן, הוצבו מחסומים כדי למנוע את הגישה ליישוב, אך המתנחלים הצליחו לעקוף אותם. בימים הראשונים, ביקרה ביישוב קבוצה של חברי כנסת, ביניהם גאולה כהן ומשה שמיר, שהיו עדיין חברי הליכוד. גאולה כהן הודיעה כי תבקש ממשרד הבטחון להכיר ביישוב החדש.[2]

בחול המועד פסח תשל"ט, כארבעה שבועות לאחר הקמת היישוב, עבר היישוב למקום חדש. המקום החדש היה על שפת הים, כקילומטר וחצי מצפון ליישוב חרובית. מתיישבי נאות סיני וחרובית עזרו בהעברת הציוד והגנרטורים. לדברי תושבי עצמונה, המיקום החדש הוא מקום הקבע שלהם, והוא נוח יותר מהמיקום הראשוני. המיקום החדש של עצמונה, כמו גם המיקום הראשון, היה בתוך מתחם שהוקם שנה קודם לכן.[3] מתחם זה היה אחד היישובים שנבנו על ידי השר שרון, כדי להגדיל כביכול את ההתישבות באיזור לפני שיחות השלום. יישובים אלו לא אוכלסו, וכונו על ידי העיתונאים "יישובי דמי".[4] לכן היתה כבר קיימת במקום חצר סגורה של מספר דונמים, מגדל וצינור מים. בליל שביעי של פסח התקיים על שפת הים טקס "שירת הים".[5]

היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף חודש תמוז תשל"ט (יולי 79), במסגרת ההכנות לנסיגה מסיני, הוחלט בפגישה אצל שר החקלאות שרון, שתושבי עצמונה, יעברו ליישוב מורג שבגוש קטיף[6] (ההחלטה לא היתה על דעתם של התושבים, אך לבסוף אכן הם הגיעו ליישוב מורג).

בהתחלה, עסקו המתיישבים בעבודה שכירה ביישובי האיזור.[7] בקיץ החלה במקום פעילות חקלאית, שכללה גן ירק בן 5 דונמים, של עגבניות, מלפפונים, אבטיחים וקישואים, וכן 100 שתילי הדרים. במקום פועלים שני טרקטורים. כמו כן יש במקום מפעל לתיקון ספרי תורה. שאר התושבים ממשיכים לעבוד ביישובי הסביבה. לעצמונה מסייעים המינהל האזורי איתם וגוש אמונים.

בחורף תש"ם, ניהלה תנועת אמנה משא ומתן עם השר שרון, לקבלת תקציב של 15 מיליון לירות לפיתוח מושב עצמונה. בקשת התקציב כללה: מבני מגורים, כולל חדר אוכל, שני צריפים והבאת 10 מבנים יבילים, ותשתיות מים חשמל וכו', וכן צרכים חקלאיים, כולל הכנת עשרות דונמים לגידול קישואים, מילונים, חצילים ופלפלים, טרקטורים, כלי רכב ועוד. הנימוק הרשמי לתקציב זה היה, כי המושב עצמונה מהווה הכשרה חקלאית לצורך התיישבות בגוש קטיף[8] (מובן שהסבר זה היה מנוגד לגמרי למטרת קיומו האמיתית של מושב עצמונה, והיא להשאר באיזור סיני, ולמנוע את הנסיגה).

הנסיון להקמת היישוב חצרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנה לאחר הקמת היישוב, בתחילת ניסן תש"ם (סוף מרץ 80), נעשה נסיון להקים נקודה נוספת בסמוך. שם הנקודה החדשה היה חצרון או עצמונה ב'. מתיישבי עצמונה ביקשו אישור מהממשל הצבאי להקים מחנה עבודה במרחק כמה מאות מטרים מהיישוב, כשהמטרה היתה שמחנה העבודה יהפוך ליישוב חדש. הממשל הסכים לאשר הקמת מחנה עבודה, אך רק בצמוד ליישוב, ולא במקום שביקשו. במקביל, הובא לעצמונה ציוד להקמת 4 מבנים, שנרכשו בכספי תנועות המחאה. וקבוצות של צעירים שהגיעו מישיבות במקומות שונים בארץ, רצו להקים את המבנים במקום המיועד, ללא אישור, אך אנשי עצמונה התנגדו לכך. בנסיון הראשון נכשלה הקמת המבנים בגלל רוח חזקה שגרמה לסופת חול,[9] וחלקי המבנים הונחו בינתיים בצידי הכביש בסמוך לעצמונה. כעבור מספר ימים, אנשי הממשל הצבאי שכרו בדואים שלקחו את חלקי המבנים והביאו אותם לתחנת המשטרה בשייח זוויד.[10] בלילה שאחרי כן, הביאו המתיישבים 3 מבנים קטנים יותר והציבו אותם על הקרקע.[11] למחרת היום, פונו המתיישבים בכח על ידי חיילי צה"ל, לאחר שסירבו להתפנות מרצון. נעצרו 33 מתיישבים, 11 מתוכם צעירות מקרית ארבע.[12]

האידיאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העקרונות שהנחו את תושבי בעצמונה היו:

  • היישוב אמנם הוקם כתגובה על ההחלטה לסגת מסיני, אך הדרך להאבק בהחלטה היא על ידי קיום יישוב רגיל והרחבתו, ללא כל כוונת מחאה, או התנגדות פיזית.
  • כל זמן שרק אפשר, היישוב יפעל בצורה רגילה, כמו יישוב שעתידו לפניו, ללא כל קשר לסיכויי ביטול הנסיגה.
  • לא משתתפים בשום דיון או תכנון בנושא מה יהיה במקרה של פינוי, ואף לא מקיימים שיח פנימי בנושא זה.
  • כשם שמצווה לקיים יישוב בארץ ישראל, כך מצווה להתיחס יפה לכל יהודי, ולכל חייל צה"ל, ולא לפגוע או להתעמת איתו בשום צורה.

מורה הדרך הרוחני של עצמונה, כמו גם של יישובים אחרים באיזור, היה הרב אברהם יהושע צוקרמן, מישיבת מרכז הרב. הרב הרבה להגיע ליישובים באותה תקופה, והשפעתו היתה גדולה. בשלב מסויים הגיע הרב נחום רכל להתגורר בעצמונה, ושימש כרב היישוב.

שאלה: מה מקור האופטימיות של תושבי עצמונה? האם הוא רגשי או רציונלי? תשובה: מקור האופטימיות שלנו הוא העובדה שהמציאות תלויה בנו, ולא תלויה, כמו שחושבים בטעות, במנחם בגין או ברונלד ריגן. לכן מוטב להסתכל על האירועים הקורים כאן כבבואה של המצב הפנימי בעם ישראל. צריך להתחיל את התיקון לא על ידי הפלת הממשלה, אלא על ידי תיקון הסיבות שגרמו למצב הזה, ועצמונה יוצרת את התיקון הזה. אנחנו מאמינים שהעובדות שאנו יוצרים וכוחות הנפש שאנו משקיעים ישנו את המצב. זה מהלך של אמונה, לא של נבואה. הכיסופים שלנו הם המפתח שיוביל אל המעשה. כיסופים של רבים מביאים למציאות שאליה נכספים.

הרב נחום רכל בראיון לעלון פנימי, חודשים אחדים לפני הנסיגה.[13]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך ההתמודדות של עצמונה, ספגה ביקורת משני כיוונים. היו שטענו שאנשי עצמונה מנותקים מהמציאות, בכך שהם ממשיכים להתנהג כאילו לא קרה דבר, גם כאשר כוחות הפינוי כבר בדרך. והיו שטענו שמאבקם חלש וחסר סיכוי, בגלל שאינם מתכוונים להאבק בכוח נגד הפינוי, כשיגיע. שתי הביקורות מתעלמות מהאידיאולוגיה המיוחדת שהתקבלה במקום. דרך ההתמודדות של עצמונה הפכה לסמל בביטוי עמונה או עצמונה, כאשר עמונה מסמלת התנגדות קשה לפינוי.

היו גם בעצמונה תושבים שלא הסכימו לדרך זו של מאבק, ולכן עזבו את היישוב ועברו ליישוב חצר אדר.

ה[עריכת קוד מקור | עריכה]

8 משפחות ו-11 ילדים.[14]

ביישוב עצמונה היו בשלב זה כבר 15 מבנים, מהם 6 קרוואנים. לצורך הבניה הובאו בלוקים, מלט וקרשים, במימון גוש אמונים והמינהל האזורי.[15]

בחודש שבט תשמ"א, הגישו אנשי עצמונה בקשה לעוזר שר החקלאות, אישור לדייג חופי באיזור ימית – חרובה.[16] הייתה החלטה שלא להיעזר בעבודה שכירה.

בסוף שנת תשמ"א, גרו בעצמונה 15-20 משפחות.[17]

במוצאי שמחת תורה תשמ"ב (אוק' 81), הגיע לעצמונה גרעין שמטרתו הייתה להקים יישוב חדש באזור. בגרעין היו 15 רווקים ורווקות ומשפחה אחת.[18] ובחנוכה, עלה הגרעין והקים את היישוב חצר אדר.[19]

בשלב זה גדלו עבדו אנשי עצמונה 130 דונם של עגבניות, באזור דקלה.[20]

בסוף חודש טבת תשמ"ב, הוקם יישוב נוסף על חוף הים מזרחית לעצמונה, מעוז הים שמו. 10 צעירים השתכנו במבנה ששיקמו, והם מתכוונים לעסוק בדיג.[21]

קבוצת חברי כנסת, ובהם סגן השר דוד שיפמן, יגאל כהן ויגאל כהן אורגד מהליכוד, ורענן נעים ממפלגת העבודה, ביקרו ביישובים עצמונה וחצר אדר, לאות הזדהות עם מאבקם נגד הנסיגה.

עצמונה פונתה מסיני בכ"ו ניסן תשמ"ב. התושבים לא עשו כל הכנות כל שהן לפינוי, וסירבו אף לדבר או לחשוב מה יהיה במקרה של פינוי. עם בוא הכוחות המפנים, התושבים לא התנגדו, ועלו מיד על האוטובוסים בלא לדעת מה יעד הנסיעה. רק במהלך הנסיעה נודע להם שהוכן מקום עבורם ביישוב מורג שבגוש קטיף.

יחודיותו של היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב עצמונה התקיים במשך 3 שנים בתנאים קשים ביותר (אמנם רוב התושבים גרו במקום פחות זמן), תנאים קשים יותר משאר יישובי חבל ימית.

עיקרן של הבעיות בעצמונה:[22]

  • חוסר הכרה מצד הממשלה, ובדברים מסוימים אפילו הפרעה לפיתוח היישוב.
  • חוסר תנאים בסיסיים להתיישבות, כמו: מקורות מימון וקרקעות מתאימות לחקלאות ליד היישוב.
  • בעיות תקשורת - אין טלפון וכביש הגישה קשה למעבר ומתכסה תכופות בחול.
  • היישוב ממוקם על דיונה של חול, וחסרה תשתית של קרקע מוצקה.

בניגוד לשאר היישובים, לא נהנו אנשי עצמונה מסיוע של הממשלה, למעט סיוע עקיף ומועט. וכן בניגוד לשאר היישובים באזור שרוב תושביהם השלימו בשלב מסוים עם הנסיגה, ועזבו את היישוב הרבה לפני הפינוי, בעצמונה המשיכו לנהל שגרת חיים רגילה עד הסוף. ובניגוד לשאר מתנגדי הנסיגה, שבאו רק בחודשים, בשבועות ובימים האחרונים לפני הנסיגה, אנשי עצמונה החזיקו מעמד וקיימו יישוב במשך מספר שנים.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עיתון דבר 22/3/79 מתנחלי עצמונה ממשיכים להתבסס.
  2. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 23/3/79 עצמונה מתעצמת.
  3. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 17/4/1979 התנחלות עצמונה הועתקה מערבה.
  4. ^ נחום ברנע, עיתון מעריב 13/2/1978 איך מקימים התנחלויות-דמה.
  5. ^ עיתון מעריב 19/4/1979 ושירת הברבור בנביעות.
  6. ^ עיתון מעריב 22/7/79 סוכם להיכן יעברו ישובי חבל ימית.
  7. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 9/4/1979 הממשל הצבאי ינקוט עמדה לגבי התנחלות עצמונה.
  8. ^ מכתב מאורי אריאל לשר שרון 24/12/79, ארכיון המדינה.
  9. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 19/3/1980 המימשל, בסיוע רוח עזה, סיכל ההתנחלות בחצרון.
  10. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 24/3/1980 פועלים בדווים פינו המבנים בעצמונה ב'.
  11. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 24/3/1980 "אנחנו במבנים" - הודיעו הבוקר אנשי התנחלות חצרון בצפון סיני.
  12. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 25/3/1980 פונו מתנחלי "חצרון".
  13. ^ מתוך הספר: חגי סגל, ימית. סוף.
  14. ^ חוברת "עשור לחבל ימית" בהוצאת בית הספר "אבשלום", עמוד 85.
  15. ^ עזרא ינוב, עיתון מעריב 24/3/1980.
  16. ^ מכתב ממרכז המשק יחזקאל ראב לעוזר שר החקלאות אורי בראון, א' שבט תשמ"א. ארכיון המדינה.
  17. ^ "חבל ימית עבר והווה" המנהל האיזורי איתם 9/7/81.
  18. ^ יוסף וקסמן, יהושע ביצור ומשה מייזלס, עיתון מעריב 21/10/81 הוקם גרעין לאכלוס יישוב חדש בחבל ימית.
  19. ^ דני צידקוני, עיתון דבר 25/12/81 תוקם התנחלות חדשה "חצר אדר" בדרך לאל-עריש.
  20. ^ עיתון דבר 29/1/82 גוש אמונים בכפפות משי.
  21. ^ עיתון דבר 21/1/82 התנחלות בלתי-חוקית חדשה - "מעוז הים".
  22. ^ חוברת "עשור לחבל ימית" בהוצאת בית הספר "אבשלום", עמוד 85.