טיוטה:קהילת יהודי אוג'דה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אוג'דהערבית: وجدة, בברברית: ⵡⴻⵊⴷⴰ, בצרפתית: Oujda) היא עיר על גבול אלג'יריה צפון מזרח מרוקו.ישנו מידע אודות קהילה זו מתקופת הכיבוש העותמאני. אנשי הקהילה נהגו בשבתות להתכנס בבתי הכנסת באמצע הלילה לשירת הבקשות ולשיר את הפיוט "מה ידידות".אחד המנהגים של הקהילה כמו בכל קהילות מרוקו לחגוג את חג [1]המימונה.בימי מלחמת העולם השניה סבלה הקהילה יחד עם כל תושבי מרוקו מאפליות ורדיפות.

הקהילה בזמן השואה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם השניה 1939-1945 תקפה צרפת בהנהגת וישי את מרוקו. תחת שלטון זה היו יהודי מרוקו נתונים להפליות ורדיפות[2]. שערי מרוקו היו סגורים בפני היהודים שרצו להגר לארץ ישראל. המוצא היחיד היה נמל אלג'יריה ולכן אוג'דה שימשה כתחנת מעבר סמויה ליהודים רבים.[3] השלטון הצרפתי הנהיג שם משטר חסות(פרובוקטור). בזכות שלטון זה זכו יהודי אוג'דה לשוויון זכויות אך השלטון התנגד לתת להם אזרחות צרפתית כדי לא להתסיס את האוכלוסייה המוסלמית כנגדם. עקב כך הגבילו את האוטונומיה הפנימית של הקהילה היהודית והנהיגו פיקוח מקיף על המוסדות הקהילתיים. למערכת השיפוט היהודית ניתנה סמכות לעסוק רק בעניני השיפוט האישי. בנוסף, השלטון הצרפתי ביטל את תפקידם של היהודים כגורם מתווך ורבים מהם נאלצו לזנוח את עיסוקיהם ברוכלות, במסחר ובמלאכה. הדי המלחמה בגרמניה חדרו לקהילת אוג'דה דרך אנטישמיות בעיתונים וארגון תנועות נוער לאומיות המזוהות עם האידיאולוגיה הנאצית-גזענית.[4]

הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב- 1948 נעזב המלאח (שכונת היהודים) הישן ורק יהודים ספורים נותרו להתגורר בו. רוב היהודים עברו לרובעים חדשים של העיר ומקצתם פתחו חנויות, רבות מהן של צורפי זהב וכסף. בראשית בשנות החמישים מנתה קהילת אוג'דה כ- 4,000 יהודים. פעילות ציונית החלה באוג'דה עוד ב- 1919, אנשי הקהילה פנו אז לשלטונות בבקשה להקים אגודה ציונית, אך בקשתם נדחתה. ב- 1930 הוקם ועד לקרן הקיימת. בין השנים 1948-1946 הוקם סניף של תנועת הצופים היהודיים.[5] בתום מלחמת עולם השנייה התארגנה קבוצה של יהודים ציוניים באוג׳דה לסייע ליהודים שרצונם לעלות לארץ ישראל ולקחת חלק במלחמת העצמאות. שערי מרוקו היו סגורים בפני יהודים שרצו להגר לארץ ישראל. המוצא היחיד היה נמלי אלג'יריה כגון אלג'יר או ווהראן, ולפיכן שימשה אוג׳דה תחנת מעבר סמויה ליהודים רבים שעלו לארץ. וועד הקהילה עשה רבות בעזרה לעולים בכספים, בתעודות מעבר לאלג'יריה, ובמתן תעודות שהייה באוג׳דה. כל המתנדבים שהגיעו לאוג׳דה שוכנו במשרדי הקהילה וגם בחדרי החברה קדישא הסמוכה לבית עלמין. מול התנופה הציונית עצרו שלטונות צרפת יהודים שסובבו באוג׳דה ובשאר קהילות מזרח מרוקו ללא קורת גג או תעסוקה. ריכוז העולים לישראל נעשה בקזבלנקה, משם נסעו לפאס, ומפאס הגיעו לאוג׳דה. על העולים היה לעבור את הגבול ולהגיע לקהילת מרניא הסמוכה לאוג'דה. את הדרך בין אוג׳דה למרניא עשו חלקם ברגל, חלקם על אופניים וחלקם ברכיבה על בהמות עד לחווה של יהודי מרוקאי סמוך לגבול. האנשים עברו את הגבול דרך וואדיות עד לחווה של יהודי אלג'ירי, משם הגיעו לקהילת מרניא ואחר כך לנמל ווהראן. היו עולים שהשתמשו במסלול אחר: רוכזו בקזבלנקה, משם נסעו למקנאס, אחרי כן למידלת וארפוד משם עברו את הגבול עד לעיר קולומב בישאר ומשם צפונה עד לווהראן. בסיוון תש"ח התנפלו המוסלמים על שכונת היהודים. בתים וחנויות של יהודים עלו באש יהודים רבים הסתתרו אצל אירופאים. בשנת תשי״ד פרצו מהומות באוג׳דה עקב גירוש מלך מרוקו על ידי צרפת. היהודים שילמו על כך מחיר. ארבעה נהרגו ורבים נפצעו.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם חדד, תולדות ישראל והעמים בתקופה שבין המלחמות(1939-1918), רחוב אשלגן 27 קרית גת: הוצאת דני ספרים בעם, תשס"ד
  2. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  3. ^ דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו, מורשת יהדות מרוקו, ‏2012-10-09 (בhe-IL)
  4. ^ אברהם חדד, תולדות ישראל והעמים בתקופה שבין המלחמות(1939-1918), רחוב האשלגן 27 קרית גת: דני ספרים בע"מ, תשס"ד
  5. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  6. ^ דבדו עיר הכהנים-א. מרציאנו, מורשת יהדות מרוקו, ‏2012-10-09 (בhe-IL)