טיוטה:קהילת יהודי אוהנוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קהילת יהודי אוהנובאוקראינית: Угнів, אוהניב; בפולנית:Uhnów; ביידיש: היוונעוו/היבניב) שבמערב אוקריינה היא קהילה עתיקת יומין. ישנן תעודות המורות על הימצאות יהודים באוהנוב עוד בשנת 1550. בעקבות גזרות ת"ח ות"ט הצטמצמו מספר היהודים בעיירה, אך לקראת סוף המאה ה18 התבססה הקהילה היהודית מחדש וכך נוצרה באוהנוב קהילה יהודית מבוססת ועצמאית. במשך השנים חוותה הקהילה היהודית באוהנוב טלטלות, פרעות ומקרי אנטישמיות רבים שהגיעו לשיאם בשואה. בשנת 1942 חוסלה סופית הקהילה היהודית באוהנוב ע"י הנאצים.

קורות הקהילה בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ובעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, בסוף ספטמבר 1939 עברה אוהנוב לשליטת ברית המועצות. בסוף יוני 1941 נכנסו הגרמנים וכבשו את העיירה. כבר בימים הראשונים לשלטונם נכלאו היהודים בבבית הכנסת הגדול, באחד הקלויזים ובבית המדרש. שבוע לאחר הכליאה, הלשינו אוקראינים על שבעה גברים ואשה אחת ששיתפו פעולה עם הסובייטים והם הוצאו להורג. לאחר שלושה שבועות, שוחררו הכלואים לבתיהם, והגרמנים הורו להקים יודנראט ומשטרה יהודית. היודנראט נתבע לספק באורח סדיר גברים לעבודת כפייה. פעמים אחדות אף תבעו הגרמנים מן היהודים מתנות כסף ותכשיטים. יהודי אוהנוב הועסקו בסבלות בתחנת הרכבת, וכן בעבודה חקלאית; ואילו הנשים היו משרתות את האוקראינים והגרמנים.[1] בנובמבר 1941 ציוו הגרמנים על היודנראט לספק 80 גברים לעבודה בראווה רוסקה. משנפוצה הידיעה, ברחו והתחבאו צעירים רבים אצל מכרים נוצרים, במקומות העבודה או מחוץ לעיר. בלילה עברו שוטרים אוקראינים בליווי איש היודנראט מבית לבית ואספו את הרשומים לשילוח אך עלה בידיהם לאסוף 40 גברים בלבד. הם שולחו לראווה רוסקה. משם הובאו במשאיות לתחנת האיסוף בלבוב ושולחו למחנות עבודה שונים. חלק מבני העיירה הוכרחו להתגייס לצבא הפולני או הרוסי. מספר יהושוע אורטנר[2] :

ב13.04.41 הייתי בלמברג ובבואי חזרה להיבניב הודיעו כי נתקבל צו גיוס וכי צריך להופיע מחר - ערב פסח - בלשכת הגיוס של הצבא הרוסי בהיבניב. כעשרים מבני העיירה קיבלו הודעה כזו. עבדנו בשירות הצבא הרוסי. באוגוסט 1942 נכנע לגרמנים גנרל ולאסוב, מפקד הבטליון שלנו. יהודי בשם שורצברג אמר שאנו לא ניכנע אלא נברח. צעדנו בתעלה שמשני צדיה היו כבישים עליהם עבר הצבא הגרמני. ביום השלישי החלו למות רבים מתוכנו. ביום החמישי העמיד אותנו המפקד בשתי שורות ואמר: 'חיילים, הננו הולכים כבר חמישה ימים ללא אוכל ומים. כבר עומדים על סף המוות. אבל להכנע לגרמנים גם לא יתכן. לא נותר לנו בררה אלא שנהרוג איש את אחיו בנשק שבידינו.'. עתה חיכו כולם רק להוראה המיידית: אש. באותה שעה הרהרתי בלבי 'הרי יש לי משפחה. הישאר אב לילדים' אך הפקודה אש, בוששה לבוא.

אורטנר נתן, ספר זכרון לקהילת יהודי היבניב (אוהנוב) והסביבה, תל אביב: ארגון יוצאי אוהנוב והסביבה בישראל, תשמ"א


ביולי 1942 שולחו יהודים נוספים לגטו בעיר ראווה-רוסקה. שאר יהודי אוהנוב נשלחו לשם באוקטובר 1942 (חג הסוכות גש"ת) והישוב היהודי באוהנוב חוסל.[3]

קורות הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה היו ניצולים מהקהילה באוהנוב שהתרכזו בלבוב. מהעיירה היהודית עצמה לא נותר דבר. אפילו בית הקברות היהודי נהרס. בית הכנסת הגדול של העיירה הפך לבית ספר; ובחלקו האחורי ששימש לעזרת נשים עשה תושב פולני נפחייה. מספר אשר קלינשפיז - יוצא אוהנוב: "היה בחור משלנו שחזר לעיירה מיד אחרי המלחמה. פגש בגוי בעל-מלאכה שהכירו מלפני המלחמה. אמר לו הגוי: "ברח מכאן מיד. אם תלון כאן הלילה - יהרגו אותך". לאחר השואה ערכו הפולנים פוגרום בעיירה. היו שני בחורים שהצליחו להסתתר במשך כל תקופת המלחמה מפני הגרמנים. כשהסתיימה המלחמה, יצאו מהמחבוא והרגו אותם האוקראיניים.[4] מספר שנים לאחר השואה, יוצא העיירה ניצול השואה ר' נתן אורטנר כתב ספר זיכרון לקהילת יהודי אוהנוב והסביבה והקים יחד עם ניצולים נוספים מהעיירה את "אגודת יהודי אוהנוב".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרכז מורשת יהדות פולין- אוהנוב
  2. ^ אורטנר נתן, ספר זכרון לקהילת יהודי היבניב (אוהנוב) והסביבה, תל אביב: ארגון יוצאי אוהנוב והסביבה בישראל, תשמ"א
  3. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  4. ^ משפחת קלינשפיז, חן פרחי אשר