טיוטה:קהילת יהודי אוז'הורוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קהילת יהודי אונגוואר בהונגרית ואוז'הורוד באוקראינית. עיר במחוז טרנסקרפטיה, מערב אוקראינה.

אונגוור שבקרפטורוס הייתה בעבר חלק מהונגריה, ובתום מלחמת העולם הראשונה סופחה לצ'כוסלובקיה. ב-30 באוגוסט 1940 חזר האזור לריבונות הונגריה.

אנשי העיר, רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה, אך היו בהם גם בעלי מקצועות חופשיים ופקידים רבים.

בעיר פעלו שתי קהילות יהודיות: קהילה אורתודוקסית וקהילה נאולוגית קטנה. הקהילה האורתודוקסית קיימה ישיבה, תלמוד תורה ובית ספר יסודי יהודי. הקהילה הנאולוגית קיימה בית ספר יסודי ובית ספר תיכון.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית באוז'הורוד, שהתחילה כנראה במאה ה-16, התפתחה בשלהי המאה ה-18, אחרי חלוקת פולין וגדלה במחצית הראשונה של המאה ה-19.

ב-1868 הקהילה התפצלה ונוסדה הקהילה הניאולוגית, שרבה הראשון היה מ' קליין, שתרגם את "מורה נבוכים" של הרמב"ם להונגרית. ()

קהילת אוז'הורוד היתה אחד ממעוזי האורתודוכסים והחסידים. החל משת 1890 פעל שם בית ספר יסודי יהודי, שלשון ההוראה בו הייתה תחילה הונגרית ואח"כ צ'כית. מאוחר יותר נוסדו בתי ספר עבריים.

בקהילה היה גם תלמוד תורה וישיבה. בשנת 1904 הוקם בית כנסת מרכזי בבניין מרשים. כמו-כן היו במקום בית חולים יהודי ובית אבות.

אחדים מהרבנים הנודעים של הונגריה כיהנו באוז'הורוד, ביניהם ר' מאיר אייזנשטטר - מהר"ם אש, (עד שנת 1852), שהיה בעל השפעה רוחנית גדולה על קהילת אוז'הורוד ועל יהודי הונגריה בכלל.

שלמה גאנצפריד, בעל קיצור שולחן ערוך, שכיהן כדיין ב-1866.

בשנת 1865 קרל ייגר ייסד בית דפוס עברי עם אותיות שנרכשו בווינה. הספר הראשון שהודפס היה תשובותיו של ר' אייזנשטטר "אמרי אש" (חלק שני). בית הדפוס פעל עד 1878.

בשנת 1925 הוקם בית דפוס נוסף על ידי מ"ש גלס, שהיה פעיל עד מלחמת העולם השנייה. כשבעים ספרים הודפסו באוז'הורוד.

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם אוז'הורוד היתה למרכז פעילות יהודי לאומי ציוני (רביזיוניסטי).

ב- 1930 הקהילה מנתה 7,357 איש, כשליש מכלל האוכלוסיה המקומית.

אחרי הסכם מינכן (1938), אוז'הורוד סופחה להונגריה, שאימצה מייד חוקים נגד היהודים.

בחורף 1930/40 כל היהודים בעלי הנתינות הפולנית או הצ'כית גורשו לפולין, ורבים מתו בתנאים הקשים. הצעירים גויסו לפלוגת עבודה ונשלחו לחזית הרוסית, משם לא שבו.

קורות הקהילה בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. המינהל ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ()

ב-12 באפריל 1944 הוחלט להקים באונגוור שני גטאות, האחד ליהודי העיר והאחר ליהודי הסביבה.

היהודים תושבי הכפרים הסמוכים נדרשו להתחיל לעבור לגטו ב-16 באפריל, ויהודי העיר נדרשו לעבור לגטו בין 21 ל-23 באפריל.

יותר מ-14,300 יהודים תושבי העיר אונגוור וסביבותיה רוכזו במפעל הלבנים מוסקוביץ, ו-2,600 יהודים נוספים מהכפרים הסמוכים רוכזו בגטו שהוקם במנסרת העצים של גליק.

בסך הכל התגוררו בשני הגטאות כ-17,000 יהודים, ולרובם לא נמצאה בהם קורת גג.

בגטאות פעלה מועצה יהודית של חמישה חברים בראשותו של ד"ר לסלו (Laszlo). המועצה היהודית הקימה מטבח ציבורי, אך כמות המזון הייתה דלה מאוד.

על שמירת הסדר הופקד שירות הסדר היהודי. 60 רופאים יהודים טיפלו בחולים. עם זאת, תנאי התברואה בגטאות היו גרועים מאוד.

תושבי גטאות אונגוור גורשו לאושוויץ בחמישה טרנספורטים שיצאו בין 17 ל-31 במאי 1944. רובם נרצחו.

קורות הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

אונגוואר נמצאת כיום בשטח מדינת אוקראינה, ושמה האוקראיני הוא אוז’הורוד.

העיר היא בירתה של חבל הקרפאטים באוקראינה הכולל עיירות קטנות רבות, אשר אחת הגדולות והנודעות שבהן היא מונקאטש.

כיום חיים בעיר אונגוואר כ-1000 יהודים. בעיר ישנו מקווה טהרה מפואר, בית התבשיל, ובית כנסת בו מתקיימות תפילות מדי יום ושיעורי תורה ליהודי העיר.

מציאתו של קבר אחים באנגוואר[עריכת קוד מקור | עריכה][עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני כחצי שנה אותר שטח באיזור בית העלמין היהודי בעיר, בו טמונים רבי שלמה גאנצפריד בעמח”ס ‘קיצור שלחן ערוך’, אשר שימש כאב”ד העיר אונגוואר, והמהר”ם אש (אייזנשטאט) אשר שימש כרבה של העיר, זצוק”ל.

לאחרונה, במהלך בדיקה, נמצא מסמך אשר היה כתוב בשפה ההונגרית ואשר בו מצוין במפורש כי בשטח המדובר קבורים למעלה מ-200 יהודים אשר נרצחו על ידי הצורר הגרמני ימ”ש. כמו כן, צויינו במסמך המדובר שמותיהם של למעלה משישים מתוך הנרצחים הי”ד.

עם הוודע הדבר פנו בבקשה לסייע באיתור קרוביהם של הנרצחים הי”ד, ובגידורו וציונו של המקום