טיוטה:קהילת יהודי זקינתוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יהודים ישבו באי זקינתוס מזה שמונה מאות שנים ולאחר גירוש ספרד הגיע למקום גל הגירה נוסף של יהודים, ובעת הכיבוש הנאצי מירב קהילות היהודיות של יוון הושמדו [1].

שואת יהודי יוון החלה עם כיבוש [2]יוון בידי גרמניה הנאצית באפריל 1941 והסתיימה עם שיחרור יוון באוקטובר 1944.

כ - 80,000 יהודים חיו ביוון ולמעלה מ 60,000 מהם נרצחו בשואה.שואת יהודי יוון.

רק קהילה אחת שרדה את השואה. קהילה של האי האקזוטי, זקינטוס, שממערב לחצי האי הפלופנסי.[1]

קהילת יהודי זקינטוס בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמא יקרה עם האחיות אמה אסתר דודתה והתינוקת אפתיחולה

בתחילת מלחמת העולם השנטייה חיו באי הווני שבים האיוני כ 275 יהודים. עד שנת 1943 המקום נשלט ע"י האיטלקים והיהודים חיו ללא חשש. אך לאחר נפילתו של מוסליני הגרמנים כבשו את השטחים וב -9 בספטמבר 1943 הגרמנים הגיעו לאי היווני.[3]

בעת שהמפקד הנאצי דרש מראש העיר לוקאס קררי [3]את רשימות כל היהודים על האי על מנת לרכזם ולשלחם להשמדה, פנה ראש העיר לראש הכנסייה המקומית המטרופוליס כריסוסטומוס.

כריסוסטומוס הורה לקררי לשרוף את כל רשימות היהודים באי, ופנה לגרמנים בתחינה שלא ייגרשו את היהודים, היות והם אזרחים יוונים לכל דבר ולא מגיע להם להיענש בגירוש. הגרמנים ביטלו את תחנוניו ודרשו את הרשימות. לקח פיסת נייר ושם עליה שני שמות ואמר להם: "הנה הרשימה של היהודים שדרשתם",[3] ברשימה היו רק שמותיהם של הבישוף ושל ראש העיר.[1]

המום וזועם מתגובת הבישוף העביר המושל הגרמני את הפתק ושלחו במיידית למפקדה בברלין.

כריסוסטומוס וראש העיר הבינו כי נכשלו וקראו לכל יהודי האי לעזוב במיידית את ביתם ולהיסתתר בהרים, תוך הבטחה כי תושבי האי יעזרו להם באספקה של מים ומזון. כשני שליש מיהודי האי מילאו אחר ההוראות והסתתרו בהרים עד לשחרור האי. ב - 1944 סוף הקיץ הגיעו 3 ספינות גרמניות קטנות לאסוף את היהודים מהאי אך אלא לא הצליחו לעשות זאת והקהילה נשארה כמעט ללא פגע.[3]

תודות למחווה עצומה ואצילית ושל הבישוף וראש העיר לא הוסגרה הקהילה היהודית והיא הצליחה לשרוד את השואה ללא פגע.

בשנת 1978 הוענק לכריסוסטומוס וקררי תואר חסידי אומות העולם ע"י יד ושם.

קורות הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נונו משה מצא (1).jpg

באוגוסט 1953 נהרס הרובע היהודי של האי בעקבות רעידת אדמה קשה שהחריבה את העיר זקינטוס. חיל הים הישראלי ששייט באזור נחלץ במהירות לסייע לתושבי האיים זקינטוס וקפלוניה שנפגעו מרעידת האדמה. יהודי האי ניצלו מהרעידה, למעט ליזה מצא שנספתה באסון. לאחר אירוע זה, עזבו היהודים המעטים שנותרו באי את זקינטוס. מרביתם עלו לישראל.

בשנת 1982 נפטר אחרון יהודי האי זקינטוס - ארמנדו מורדו, וכך נסגר המעגל המופלא של חיי היהודים בו.

ערכת המילה של "נונו" סבא משה מצא, כפי שנמסרה למשמורת ב"יד ושם"


הנצחת הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עשור לאחר מכן הקימה מועצת המנהלים של הקהילות היהודיות ביוון שתי אנדרטות-זיכרון משיש במקום שבו שכן לפני רעש האדמה ב- 1953 בית הכנסת הספרדי, כמחווה לבישוף ולראש העירייה מצילי היהודים.[1]

ספר הילדים "הגיבורים מהאי זקינטוס" - מאת: שילה כהן אלבלה- מצא[4][עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סיפורה של קהילת זקינטוס, כפי שמתוארת בספר הילדים "הגיבורים מהאי זקינטוס", אשר בימים קשים של שואה ורצח, זכו לראות את האור האנושי במלוא תפארתו, תוך שיתוף פעולה בין הקהילה היהודית לשכניהם באי, ותחת הנהגת ראש העיר והארכיבישוף.

מיכל מזל מצא הייתה ילדה צעירה שחיה עם משפחתה באי זקינטוס כאשר הנאצים הגיעו ב- 1943. ביתה שילה מספרת מפי אימה את הילדות של אז , את אשר אירע באותה תקופה.

"נוּ, נוּ, סַפֵּר!" דָּחַקְנוּ בְּאַבָּא, כִּי הָיִינוּ כָּל כָּךְ סַקְרָנִים... "רֹאשׁ הָעִיר וְהָאַרְכִיבִּישׁוֹף הִגִּישׁוּ אֶת רְשִׁימָת הַיְּהוּדִים לְבַסּוֹף..." "מָה?" כָּעַס הֶרְצְל, "הֵם מָסְרוּ אֶת הַשֵּׁמוֹת שֶׁלָּנוּ לַגֶּרְמָנִים?"

"לֹא וָלֹא," הִרְגִּיעַ אַבָּא, "הֵם מָסְרוּ רְשִׁימָה עִם שְׁנֵי שֵׁמוֹת בִּלְבַד שֶׁל יְהוּדִים בָּאִי: רֹאשׁ הָעִיר לוּקַאס קָארֶר וּכְּרִיסוֹסְטוֹמוֹס דִּימִיטְרִי!"

וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי בְּשִׂמְחָה: "מָה, גַּם הֵם יְהוּדִים?"

"לֹא," הֵשִׁיב אַבָּא, "הֵם אֵינָם יְהוּדִים. אֲבָל הֵם אָמְרוּ שֶׁהֵם לֹא מַסְכִּימִים בְּשׁוּם אֹפֶן וּפָנִים שֶׁיְּגָרְשׁוּ אֶת הַיְּהוּדִים - כִּי הֵם בְּנֵי אָדָם בְּדִיּוּק כְּמוֹ הַנּוֹצְרִים! וְאִם הַגֶּרְמָנִים רוֹצִים לְגָרֵשׁ יְהוּדִים, אָז גַּם הֵם יְהוּדִים![4]