טיוטה:קהילת יהודי חלם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקהילה היהודית בחלם (בפולנית: Chełm; באוקראינית: Холм או Хелм; בגרמנית: Cholm; ביידיש: כעלם בעברית: חֶלְם) ,עיר במזרח פולין שנמצאת במחוז לובלין, הוקמה במאה ה-13 [1] והיא אחת מבין הקהילות העתיקות ביותר בפולין[2]. במאה ה-16 נחשבה הקהילה לאחת הקהילות היהודיות הגדולות והחשובות ביותר בממלכת פולין[3]. יהודי העיר עסקו בעיקר במלאכה ובמסחר. לפני השואה, יהודי חלם היוו כמחצית תושבי העיר אך כיום, לא ידוע על יהודים שמתגוררים שם[3].

תולדות הקהילה בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלם נכבשה ע"י הגרמנים בתחילת חודש ספטמבר בשנת 1939, אך ב14 לספטמבר, כאשר הצלב האדום נכנס לאזור, הגרמנים ברחו ממנה[4]. תקופת שהותו של הצלב האדום בחלם הייתה קצרה אך בזמן הזה הם הקימו הנהלה עירונית שעמד בראשה ראש עיר יהודי[3]. ב9 באוקטובר הגרמנים חזרו לעיר. התחילו התעללויות ופרעות נגד הקהילה היהודית. היהודים אולצו לעבוד בעבודות כפייה ללא תמורה שבעקבותיהן ובעקבות החוסר במזון, הם נחלשו.[5] ב-1 בדצמבר 1939 התרחש הגירוש הראשון בחלם שבמהלכו נרצחו יותר מ1000 יהודים. מפקד הכוחות הגרמניים פקד על ראש הקהילה היהודית לרכז בכיכר השוק 2,000 גברים יהודים בני 60-16[1]. מספר יהודים נרצחו במקום, והשאר הובלו לעיר הרוביישוב. בדרך נרצחו כ-1000 יהודים. כ-400 הוכרחו לשחות את נהר הבוג שמימיו היו קרים, ורובם טבעו. רק מאות ספורות מתוך כל המגורשים ששרדו הצליחו לשוב בחזרה לחלם. בדצמבר 1939 הוקם יודנראט שהורכב מעשרה אנשים[1] . היודנראט ניסה להטיל מיסים על היהודים אך הוא נתקל בקשיים. [5]בשנת 1940 הוקם בחלם גטו והיהודים נדרשו להתרכז בתוכו. בגטו שרר רעב וצפיפות ומאות נפטרו בעקבות מחלת הטיפוס. [3] ב22 במאי 1942, ערב חג השבועות, התרחשה האקציה הראשונה שבמהלכה הגרמנים ציוו על היודנראט להעסיק את כל היהודים שכשירים לעבודה בניקוי עליות גג ומרתפים. המטרה הייתה להקשות על אלו שהסתתרו. האקציה השנייה התרחשה ביוני 1942 שבמהלכה הגיעו לעיר אנשי גסטפו מסוביבור שדרשו לקחת איתם אלפי עובדים מהגטו. מפקד הגסטפו, שנראה בהתחלה כמגן על היהודים, דרש שיתייצבו ליד "השטיבל" של חסידי בעלז כשבאותו הזמן, אנשי הגסטאפו סרקו את הגטו והבתים, הוציאו את כל מי שלא התייצב מרצונו וירו בו למוות. 600 יהודים שהיו כשירים לעבודה נבחרו ונשלחו לאחר מכן לסוביבור. [1] באוקטובר 1942 התרחשה האקציה השלישית שבמהלכה גורשו היהודים לוולודווה. במהלך הגירוש, התרחש רצח של היהודים במכות וביריות. המעטים שכן הצליחו להגיע לשם, גורשו לאחר מכן לסוביבור.[3]

תולדות הקהילה אחרי השואה ועד היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר חלם שוחררה מהשלטון הגרמני בשנת 1944. מיהודי הקהילה, נשארו עשרות בודדות שהצליחו להתחבא במקומות מסתור או לברוח לברית המועצות. לאחר המלחמה, הם ניסו לחזור לעיר ולהשתקע שם אך בעקבות האנטישמיות, הם עזבו את העיר. כיום לא ידוע על יהודים אשר גרים שם.[3] היהודים אשר חזרו אחרי השואה לחלם, גילו שתושבים פולנים השתלטו על בתיהם ולקחו את רכושם. היהודים עזבו את חלם והלכו למחנות העקורים בגרמניה מתוך תקווה למצוא את בני משפחותיהם או אנשים מהקהילה.[6]העלייה של יהודי חלם לארץ ישראל הייתה קיימת עד השואה ולאחריה, התחדשה העליה [5]. בשנת [7]2001 הוקם 'ארגון יוצאי חלם לדורותיו' שמטרתו היא הנצחת יהודי הקהילה אשר נרצחו בשואה והנחלת מורשת הקהילה.[8]