טיוטה:קהילת יהודי טומשוב לובלסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טומשוב לובלסקי (בפולנית: Tomaszów Lubelski) היא עיר בדרום מזרח פולין. בעיר התקיימה קהילה יהודית משנות העשרים של המאה ה17 ועד שהופצצה על ידי הצבא הגרמני במלחמת העולם השנייה. הקהילה היהודית נוצרה מאיחוד של שני כפרים מקומיים "יליטוב" "ורוגוז'נו", ותושביה השתייכו על פי רוב לזרם החסידות. בשנים 1648-49 היא כעמט חוסלה בפרעות חמלינצקי, בהן נרצחו וגורשו יהודים רבים, ורק כעבור מאה שנים חזרה למימדיה. באמצע המאה ה18 מנתה הקהילה כ800 איש, וערב מלחמת העולם השנייה מנתה מעל 6,000 איש, יותר מחצי מכלל האוכלוסייה בעיירה. [1]

תולדות הקהילה

תושבי הקהילה היהודית עסקו בעיקר במסחר בבקר ובאריגים, בייצור ושיווק משקאות חריפים, ובמלאכת יד. בראשית המאה ה17 הקהילה היהודית התבססה. הם בנו בית כנסת חדש וקידשו בית עלמין.

במשך השנים התחלפו רבני הקהילה, עד שבמחצית השנייה של המאה ה18, עם התפשטות החסידות בפולין, התמנו רבנים חסידיים, וטומשוב לובלסקי הפכה למרכז חסידי ומקום מושב לאדמו"רים. הוקמו בה בתי מדרש של חסידויות רבות: קוצק-גור, טריסק, רדזין, בלז, צאנז ועוד. מהבולטים שבתלמידי החכמים שהיו בטומשוב לובלסקי הם ר' שמעיה, מחבר "סיעתא דשמיא"; ר' יעקב ליינר ובנו ר' מרדכי יוסף (האדמו"ר מאיזביצה), מחבר "מי השילוח"; ר' אליעזר בר גרבוביצר, הנואם של חסידי פשיסחא ; ר' צבי הירש לייבל טומשובר, נאמן ביתו של ר' מנחם מנדל מקוצק ור' מאיר אברהם פרישרמן.

בפרעות תח-תט (חלמיינצקי), בשנים 1648-1649, הקהילה כמעט נמחקה, ונשארו מעטים בלבד. אך תוך מאה שנה הקהילה התאוששה, גדלה האוכלוסייה, והיהודים היוו תפקיד משמעותי במסחר ובמלאכה של העיר. במאות ה19 וה20 היוו היהודים כמחצית מהאוכלוסייה.

עד שנת 1915 הייתה טומשוב לובלסקי תחת שלטון רוסיה. בשנת 1915 כבשו האוסטרים והגרמנים את האזור. השלטונות מינו מועצת עיר בראשות יהודי, יהושע פישלזון. היהודים נאלצו להעלות מיסים כבדים, הוחרם להם רכוש, והם סבלו מרעב כבד. ארגוני הצדקה הקהילתיים פעלו ככל יכולתם.

ב1918, עם תום מלחמת העולם הראשונה, כבשו את טומשוב לובלסקי הפולנים, אך עד שביססו את שלטונם, סבלו היהודים מתקופה קשה. הכוחות ששחררו את העיר נהגו בהם באלימות, בזזו וקצצו את פיאותיהם וזקנם ברחובות.

ב1920, בזמן מלחמת פולין-רוסיה כוחותיו של הגנרל האוקראיני בולאק בלחוביץ פלשו לטומאשוב. גם הם פרעו ביהודים, בביזה, באונס ואף ברצח. בלחוביץ גם הטיל על היהודים מס חד פעמי כבד מאד.

כשהתייצבו השלטונות בפולין התפנו היהודים לשקם את עסקיהם, ואף הוקמו ארגונים של עזרה הדדית.

גם בין מלחמות העולם שמרו היהודים על אורח חיים דתי כמיטב המסורת של הקהילה, אולם בראשית המאה ה20 החלו לחלחל השפעות הציונות. הציונים ייסדו את מקהלת "הזמיר" (ב-1911) ומועדון התעמלות. במשך השנים למדו רוב הבנים היהודים בחדרים פרטיים ובתלמוד-תורה לבני עניים, וב-1913 נפתח בעיירה בית-ספר יהודי מודרני לבנים. בשנת 1916 נפתח "חדר מתוקן" שלמדו בו גם מקצועות חול ועברית, ונוסדה ישיבה שלמדו בה כ-100 בחורים. הישיבה התקיימה רק זמן קצר, שכן בדלקה שפרצה בטומשוב לובלסקי בשנת 1918 עלו באש בית-המדרש וגם 130 בתים של יהודים. 325 משפחות בעיר נותרו ללא קורת גג. לעזרתן התארגן ועד סיוע משותף של יהודים ופולנים.

בשנות העשרים והשלושים של המאה ה20 הייתה פעילות ציונית בקהילה, נוסדו בה סניפים של המפלגות: "פועלי ציון", "הציוניים הכלליים", "המזרחי" , הרוויזיוניסטים, "החלוץ" ו"החלוץ המזרחי". ותנועות הנוער הציוניות: "החלוץ הצעיר", "השומר הצעיר", "פרייהייט" (דרור), "צעירי המזרחי", "השומר הדתי", "בית"ר", ואגודת "ברוריה". ואף צעירים רבים מבני הקהילה עלו לארץ בשנים 1933-1934, ימי "העלייה הרביעית". בבחירות 1927 למועצת העיר נבחרו 12 נציגים יהודים – מתוכם 5 מן הרשימה היהודית הלאומית ("ציונים כלליים" "המזרחי" ו"פועלי ציון"), 3 חברי ה"בונד", רק שני נציגים מ"אגודת ישראל" ושניים מרשימת בעלי המלאכה.

בנוסף לפעילות הפוליטית ציונית הייתה גם פעילות חינוכית ענפה. הוקם מועדון לחברי "פרייהייט", מועדון ספורט של "מכבי", הוקמה ספרייה ציבורית, שהתחלקה – לספריה ציונית וספריה של ה"בונד", בשתיהן התקיימו פעילויות תרבות. הספרייה של ה"בונד" נסגרה ע"י השלטונות ב1938 בטענה ששימשה מקום מפגש לקומוניסטים וממוקד הפצת רעיונות קומוניסטיים. בשנים 1918-1931 יצא עלון שבועי ביידיש, "טאמאשאווער וואכנבלאט" וב1936  בא במקומו "טאמאשאווער ווארט". בתקופה זו נוסד בית ספר של רשת "יבנה", (מטעם "המזרחי") שהתקיימו בו גם קורסי ערב בעברית, תנ"ך ותלמוד, לנערים עובדים, ובית ספר "בית יעקב" לבנות (מטעם "אגודת ישראל"). לא מעט ילדים למדו בבית הספר הפולני העממי, ומקצתם אף המשיכו לגימנסיה הפולנית המקומית.

בשנות ה30 גברה הפעילות האנטישמית בטומשוב לובלסקי, כמו בשאר עיירות פולין. ב1932 פרצו לבית הכנסת של "צאנז" וחיללו ספרי קודש. ב1933 רוכלים יהודים שבאו ליריד בגרודק הסמוכה, הוכו בידי איכרים. ב1936 בכינוס איזורי שהתקיים בטומשוב לובלסקי הוחלט על חרם כלכלי אנטי יהודי. [2]

קורות הקהילה בשואה

שישה ימים לאחר פלישת הצבא הגרמני לפולין, הופצצה טומשוב לובלסקי, ב6 בספטמבר 1939. כמאה חמישים איש נהרגו, והשכונות היהודיות נפגעו קשות.

ב13.9 נכנסו הגרמניים לעיירה במסגרת מרדף אחר חיילים פולנים שהיו באזור. התנהלו קרבות בעיר, ובתים רבים נפגעו או נשרפו. התושבים חיפשו מקומות מסתור מפני חילופי האש והשרפות, ויהודים רבים הסתופפו והסתתרו באוהלי קבורה בבית העלמין.

כעבור כמה ימים סיימו הגרמנים לחסל את שאריות ההתנגדות הפולנית והשתלטו על אזור העיירה. הם הטילו גזירות על היהודים, גייסו אותם לעבודות כפייה, בזזו אותם והתעללו בהם. החלו מעשי רצח ולמחרת הכיבוש שישה יהודים נלקחו ונורו למוות ביער הסמוך.

ב20 בספטמבר נסוגו הגרמנים והגיעה במקומם יחידה של הצבא האדום. יחסם ליהודים היה טוב יותר, אך תוך שבוע הם הודיעו שהם נסוגים. הם אמרו שמי שרוצה לעזוב עימם לאזור המזרחי שבשליטת הסובייטים רשאי לעשות זאת, ואכן כ2000 יהודים הצטרפו אליהם. בעקבות הזעזוע והחשש מהיד הקשה ויחסם הנורא של הגרמנים.  כ3500 יהודים נשארו בעיירה, ואכן עם חזרתם של הגרמנים לשלטון חזרו הרדיפות, ההתעללויות והחטיפה לעבודות כפייה. בדצמבר 1939 כינסו הגרמנים את כל חולי הנפש והנכים היהודים בתוך מרתף, הציפו אותו במים, וכך רצחו אותם בהטבעה. בסוף שנת 1939 הצטוו כל יהודי טומשוב לובלסקי מגיל 12 ומעלה לענוד טלאי צהוב וסרט עם מגן דוד על הזרוע.

השוחט ברוך הורביץ, המשיך לקיים שחיטה כדין למרות שהגרמנים אסרו זאת. כשתפסו אותו, קיצצו את אצבעותיו על מנת שלא יוכל להמשיך במלאכתו. הם אסרו להתאסף יחד, גם לא לפילה, וסגרו את בתי הכנסת ששרדו את השריפות. היהודי התכנסו לתפילה במניין אצל רבי נחום שמש, אך עד מהרה נתפסו ורבי נחום שמש נרצח. אך הם המשיכו להתפלל בסתר בביתו של שלמה אקסט, עד חיסול אחרוני היהודים בטומשוב לובלסקי.

לאחר הכיבוש מינו הגרמנים יודנראט והעמידו בראשו את יהושע פישלזון. היודנראט נצטווו ולגייס יהודים בגילאי 15 עד 20 לעבודות כפייה. כמו כן דרשו מהם  הגרמנים לאסוף קונטריבוציות ודברי ערך על פי דרישותיהם. מיד לאחר מינוי היודנראט הוטלה על יהודי העיירה קונטריבוציה בסך 300,000 מרק. היודנראט נטל על עצמו אחריות גם בתחום הרווחה ובין היתר גם פתח מטבח לנזקקים.

הגרמנים הקימו בטומשוב גטו, אליו דחקו את כל היהודים שנשארו בטומשוב, ועוד יהודים שהגיעו לטומשוב ממרכז ומערב פולין, סך הכל שהו בגטו כ 6000 יהודים. הגטו היה פתוח ויכלו לצאת ולהיכנס.