טיוטה:קהילת יהודי מקנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קהילת יהודי מֶקְנֶס או מכּנס (בערבית: مكناس, בברברית: ⴰⵎⴽⵏⴰⵙ, בצרפתית: Meknès, בספרדית: Mequinez; העיר נקראת לעיתים בעברית, על פי שמה הערבי, מכנאס) הינה קהילה בעלת עבר יהודי מפואר. הישוב היהודי בעיר קדום מאוד. החל מגירוש ספרד (הרנ"ב, 1492) ובמשך 100 שנה, התרחב והתבסס הישוב היהודי בעיר עקב נדידת מגורשים ואנוסים. החיים הדתיים, החברתיים, הכלכליים והמשפטיים נוהלו ע"י הקהילה. ובשנת 1728 נערכו ביהודי מקנס פרעות, שבמהלכן נהרגו 180 יהודים, וכל בתיהם נבזזו. גם בשנת 1790 התחוללו פרעות, בעידודו של הסולטאן יזיד (1790-1792). רכוש רב אבד ובתי הכנסת נהפכו למסגדים. בפרעות של 1811 הציתו הפורעים בתי כנסת, וגם ב- 1894. באותה תקופה חיו בעיר 4,600 יהודים. במהלך השנים בסוף המאה ה- 19 חל שיפור במצב הקהילה היהודית, היהודים צברו נכסים. הכיבוש הצרפתי (1912) הביא שיפור נוסף. ב- 1931 היו במקנאס 9,510 יהודים. בתקופת ממשלת וישי (1943-1940), בימי מלחמת העולם השנייה, סבלו היהודים מפרעות והצקות[1]. בראשית המאה ה-21 נותרו במרוקו עצמה כ-2,500 יהודים.[2] כיום נמצאים בעיר 2 יהודים.[3]

תחילת הקהילה היהודית במקנאס:[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חורבן בית ראשון היו יהודים שגלו למרוקו אך לא ברור אם כבר שם החלה ההתיישבות היהודית במקנאס. החל גירוש ספרד (1492, הרנ"ב) יש לנו תיעוד של קהילה יהודית שמתחילה לברוח מספרד למרוקו ובפרט למקנאס. יהודים רבים שגורשו מספרד הגיעו למקנאס - הידועות שבהן משפחות משאש, טולידאנו, בירדוגו ועוד. יהודי ספרד יתיישבו ויקימו עולה של תורה ויהפכו את את מקנאס לעיר של גאוני עולם בתורה, שמהם תצא תורה ופסיקה הלכתית לכל יהודי צפון אפריקה. פארה של מקנאס נודה בכינויה בפי היהודים- 'ירושלים של מרוקו', עיר של חכמים וסופרים, גדולי תורה וענקי רוח שכנו כבוד בתוכה. משוררים, הוגי דעות, ובעלי מדע פיארו את העיר והשרו אווירה של רוממות רוח ואצילות מלכותית. עוד נאמר עליה שהיית עיר גדולה לאלוקים ענקי הרוח שכנו בה כבוד, וגדולי מאורי יהדות מרוקו יצאו ממנה.[4] בספרו של הרב יוסף משאש 'מים חיים' מתאר הרב בהקדמתו את מקורו של שם משפחתו שלאחר חקירות רבות הוא מצא שישנה עיר גדולה ועתיקה בספרד ששמה 'משאש' והיא קרויה על שם עשב שהיה גדול שם בריבוי והיו עושים ממנו רפואות, עד היום יש משפחות נוצריות ויהודיות שמשמרות את שם משפחתה של העיר מאהבתה אליה.[5]לאורך הגלות סבלו היהודית רבות מפרעות ורדיפות, כל למשל קרה שפעם בשנה היה חג אצל הערבים וזה גרם ליהודים להינעל במשך שבוע בתוך המלאח, עד שבשנת תרס"ב או תרס"ג היו כהמ יהודים שרצו ליסתכל מעבר לחומה לראות את ההמון ונפלו מעבר לחומה בזכות חברת גומלי-חסדים ניצלו הרבה יהודים אך בכל זאת מתו חמישה יהודים והרבה נפצעו.[6]

פרעות בשנת התרס"ג:[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1902 בערב פסח, י"ב-י"ג בניסן היו פרעות קשות ביהודים. מי שיכל לשאת נשק ולהילחם עשה זאת, הם עלו על מגדלים ונלחמו ביתר עוז. הזקנים,הנשים והטף התגוללו הסתתרו , והרב חיים משאש זעק בראש חוצות והעיר את לבבות האנשים לשוב בתשובה וכך הצטרפו אליו כל תושבי העיר, עוד כתוב שכל יהודי העיר געו בבכיה וכך הם הצליחו להבריח את הפורעים, "ויושע ה' את ישראל מיד פלישתים בשנה ההיא".

פרעות בשנת התרע"א:[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1910, בי"ט בניסן הפורעים עשו מצור על היהודים במקנאס. היה פחד גדול בקרב היהודים

קווים המאפיינים לדמותה של יהודי מקנאס:[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשעת צרה כל אחד היה הולך לביתו ומסתגר. ולוקחים הם ספר תהילים בידם "כי הוא הנשק הגדול שנשאר עימנו בגולה" אמונתם התמימה והמופלאה של יהודי מקנאס.[7]

תולדות הקהילה במלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העולם השנייה (1939-1945) צוינה תפנית מכרעת בתולדות יהודי מרוקו ובתוכם יהודי מקנאס מחוקי וישי האנטי יהודיים. כמוכן בזמן ממשלת וישי בין 1940-1943 היהודים סבלו מפרעות והצקות[8]. בשנים הללו מוחמד החמישי חתם על גזירות אנטי-יהודיות , עם זאת במישור האישי הוא הפגין בהזדמנויות רבות את אהדתו הרבה ליהודים. ב-1942 שביקרו אצלו יהודים נכבדים הוא ציין בפניהם שלא יקרה להם כל רע, וכי יחסו בעניו ליהודים שווה לכל שאר בני המדינה. לאחר מכן בפלישת ארצות הברית הוא המשיך להכריז על אהדתו כלפי היהודים. אך באותם ימים הקהילה היהודית במקנאס כמו קהילות נוספות במרוקו הפכו ליעד נרדף של התקפות ועלבונות מסוגים שונים מצד האוכלוסייה המוסלמית ובעידודם של נציגי הרשויות הצרפתיות. בראשית 1944 לראשונה חברי מפלגת אל-איסתקלאל את עצמאותה של מרוקו, האירועים סביב עצמאותה היתוספו לאירועים האחרים שפגעו ביהודים באופן ישיר שנפלו קרבן להתפרצויות אלימות למשל במקנאס (ספטמבר 1944) שתי מגמות סוטרות החלו להסתמן בקהילה היהודית האחת גליי עלייה ראשונים לישראל והשנייה התגייסות יהודית למען עצמאותה של מרוקו. [9] באופן כללי יהודי מקנאס לא נפגעו באופן ישיר מהשואה, למרות הפחד זאת היה פחד וחשש עז לגורלה של הקהילה.[6]

"כל דכפין ייתיה ויאכל"- בזמן המלחמה, כשבוע לפי ליל הסדר הגיע קבוצת חיילים מצבא ארה"ב וקבעו את בסיסם בעיר מקנאס. רבי אליהו בן הרב יוסף משאש, מספר איך בליל הסדר דפקו אצלם קצינים יהודיים וקבלו בביתם אירוח חם ואוהב.[6]

תולדות הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה, יהודי מרוקו שמרו על זיקה חזקה לארץ ישראל לאורך הדורות, וקבוצות של יחידים עלו לארץ והיוו חלק משמעותי מהיישוב הישן. ניצני הפעילות הציונית המודרנית הופיעו החל מראשית המאה ה-20, ואיתם החלה להתגבר העלייה ממרוקו. גורמים חיצוניים כגון פרעות כנגד יהודים גם כן האיצו את קצב העלייה. לאחר הקמת מדינת ישראל ועד שנת 1967 עלו אליה למעלה מ-250,000 יהודים ממרוקו, בעוד אחרים היגרו לארצות אירופה וצפון אמריקה ובעיקר לצרפת.[2]

עם סיום מלחמת העולם השנייה חשו יהודי מרוקו כי פרק בתולדותיהם הגיע לקיצם.[9] משנת 1947 גבר קצב העלייה ממקנאס, בסיוע המוסדות הציוניים ושליחים מארץ-ישראל. בשנות השבעים נותרה קהילה קטנה של בני המעמד הבינוני ולהם שני בתי כנסת. רק כמה עשרות יהודים נותרו במלאח הישן.[10] בשנת 1955 הוקם סניף משותף של פאס-מקנאס של "המסגרת" -המחתרת היהודית במרוקו הסניף אופיין בכמות פעילים גדולה בקהילה יהודית-מסורתית שמטרתם הייתה לפעול בצורה מחתרתית בתחום ההגירה. שנת 1961 הייתה שנה משמעותית בתולדות יהודי מרוקו בניהם טביעת ספינת המעפילים "אגוז", אך חברי ארגון "מסגרת" לא נואשו המשיכו בפעילותם בהדבקת כרוזים תוך סיכון רב וכך נתפסו כמה מחבריהם, וכל זאת על מנת שיהודי מרוקו ימשיכו לעלות לארץ ולא יפחדו. משטרת מקנאס טיפלה בחקירת חברי הרשת בכל מרוקו. ובפברואר 1961 נסגר בסניף לאחר חלוקת הכרוז הישראלי. [11] לאחר מכן עלו היהודים בגלים, סביב מלחמת ששת הימים וכך מסתיימת לה ההתישבות היהודית בעיר מקנאס. בסוף הקדמתו של הרב יוסף משאש לספרו אוצר המכתבים כתב כך-[7]

ישתבח יושב תהילות.

ויתעלה על חסול הגלות.

סיימנוה בלי הדרן עלה ובלי דעתן עלה.

פלאות יעשה עם עוד המסתופפים בצלה.

משוך ימשכם באהבה לארץ האבות.

אשר בה באמת שמחת כל הלבבות,

חי יתן בלבם להכיר ערכה יותר מכל הפץ.

זריזים אז יהיו לעלות בלב חפץ.

קדוש יקראו לעפרה ואבניה.

ויאמץ לבבכם להיות בניה ובוניה, אמן.


רבניה של מקנאס:[עריכת קוד מקור | עריכה]

כפי שנאמר לעיל ממקנאס יצאו ענקי תורה וגדולי רוח הגדולים שבהם והידועים לנו עד היום:

הרב שלום משאש - השמ"ש:

  1. ^ הרב אהרון הלפרין, האנציקלופדיה לבית ישראל
  2. ^ 1 2 יהדות מרוקו - Wikiwand, www.wikiwand.com
  3. ^ ע"פ עדות בפסח תשע"ט
  4. ^ הרב מאיר אלעזר עטיה, רב רבנן חידושי מרנא ורבנא הרבי ממקנאס, ירושלים: מכון משכן רב, עמ' 259, 341
  5. ^ רבי יוסף משאש זצוק"ל, הקדמת המחבר, ירושלים: אוצרות המגרב, מכון בני יששכר, תש"ס- 5760 לבריאת העולם
  6. ^ 1 2 3 אלעד פורטל, זה היו"ם, אשקלון: "פאר הקודש", התשע"א
  7. ^ 1 2 הרב יוסף משאש, מים חיים, תרגום: מקור ראשוני- הקדמתו לספרו 'אוצר המכתבים', טקסט רץ, תשע"ח
  8. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  9. ^ 1 2 חיים סעדון, מרוקו, ירושלים: מכון בן-צבי לחקר קהילות יהודי המזרח, תשס"ד, עמ' 18-21
  10. ^ תבנית:Title, תבנית:(lang=='en')?'Museum of The Jewish People - Beit Hatfutsot':'בית התפוצות - מוזיאון העם היהודי'
  11. ^ משה בר-אור, משה עמאר, שמעון שרביט, פאס וערים אחרות במרוקו, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, 2013, עמ' 359 (מאמרו של יגאל בן-נון)