טיוטה:קהילת יהודי סרנץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קהילת יהודי סרנץ' (בהונגרית: Szerencs; ביידיש: סערענטש) שבהונגריה היא עיר במחוז בורשוד-אבאוי-זמפלן שבצפון מזרח הונגריה. התקיימה החל מ1770 עד להשמדתה בשואה. הקהילה התאפיינה בעיסוק במסחר בעיקר ביינות ובעלי מלאכה וכן באנשי אמונה ועל כך מעידה ובישבה שהוקמה במקום

תולדות הקהילה היהודית לפני השואה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בשנת 1770 ישבו יהודים בסרנץ' ובסביבתה 215 יהודים, ואחדים מהם גרו בבתים משלהם. רוב יהודי המקום התפרנסו ממסחר, בעיקר מסחר יינות ויתרם היו בעלי מלאכה, פקידים ובעלי מקצועות חופשיים.

ארגוני הקהילה ומוסדותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד למלחמת העולם הראשונה אירגנו הרבנים את ספרי הקהילה (תעודות לידה, תעודות נישואין ותעודות פטירה). מוסדות החסד בסרנץ': חברה קדישא (נוסדה ב1809) חברת גמילות חסדים (1899) חברת סנדקאות (1903) קרן להכנסת כלה ולתלמוד תורה (1916) מוסדות הלימוד: "תלמוד תורה" ובית הספר.

ישיבת סרנץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

את ייסוד הישיבה מייחסים לרב הראשון, הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר. יש להניח שבנו וממלא מקומו הרב פנחס המשיך בניהול הישיבה. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מנתה הישבה כ60 בחורים. שיטת הלימוד בה הייתה על פי השיטה הנהוגה בהונגריה מימי "חתם סופר". בימי ממלא מקומו הרב יודא לייב למברגר זצ"ל למדו בישיבה מספר דומה של בחורים, למרות תנאי המלחמה.

רבני הישיבה: הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר ייסד את הישיבה. בנו וממלא מקומו הרב פנחס המשיך בניהול הישיבה. כן ניהל ישיבה במקום הרב מנחם פולאק. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם מנתה הישיבה כ60 בחורים. בימי ממלא מקומו הרב יהודה ליב למברגר למדו בישיבת סרנץ' מספר דומה של בחורים, למרות תנאי המלחמה.

הלימוד בישיבה: שיטת הלימוד בה הייתה על פי השיטה הנהוגה בהונגריה מימי ה"חתם סופר". בתקופת ניהולו של הרב יהודה ליב למברגר, הרב יהודה היה מעביר שיעור פשוט בישיבה כל אחה"צ, בשיעור זה נלמדו שני דפי גמרא, תוספות, רש"י בדקדוק, המהרש"א והמהר"ם על דפים אלו. כמו כן, למדו בעיון שתיים או שלוש סוגיות בעיון רב. ביום שישי ובשבת למדו בעיקר פרשת שבוע עם רש"י. במוצאי שבת, לאחר הבדלה, בחן הרב את כל הבחורים בחומש רש"י בעל פה. כל יום חמישי בערב התקיים מבחן בעל פה על השיעור הפשוט, שני דפי גמרא עם מפרשים. מהשעה חמש בבוקר עד שבע בבוקר למדו בחברותות ובשעה שבע הייתה מתחילה תפילת שחרית.

ההתנהלות בישיבה: את הסעודות אכלו רוב הבחורים אצל בעלי-בתים ומי שלא אכל אצל בעלי-בתים אכל במנזה. את המנזה ניהל ר' מנדל הרש פרידמן. גבאי המנזה חילק את כרטיסי הלחם והחלב. לעיתים, כשבחור היה מתרשל בהשכמה, היה נקנס באי קבלת הכרטיס לחלב או ללחם. בשבת, כל הבחורים היו אוכלים אצל בעלי-בתים. אירוח זה יצר חוויות מעניינות של ניהול סעודות שבת אצל חסידים ואצל אשכנזים.

כל יום ראשון בבוקר הבחורים היו יוצאים לאימונים שנקראו " LENENTE". ההשתתפות באימונים אלו היו חובה לכל צעירי העיר. מפקדי האימונים היו קציני הצבא.

אישים ודמויות בקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]


הרב עמרם ישי סג"ל ביליצר נפטר בתרמ"ט, 1889. הקים וניהל ישיבה בסרנ'ץ שימש כרב הראשי

הרב פנחס ביליצר – חי בשנים תרמ"ט- תרע"ב, 1889-1912 בנו של הרב עמרם בילצר המשיך את אביו בכהונתו וחיבר ספר: "גבעת פינחס"

הרב מנחם הלוי פולאק נולד בתר"נ, 1890 נפטר בתשי"ג 1952 (חותנו של הרב פנחס ביליצר) מילא מקומו של רבי פינחס ביליצר.

הרב יהודה ליב למברגר -היה חותנו של הרב מנחם הלוי פולאק. בנו של הרב מנחם מענדל למברגר רבה האחרון של סרנץ' שרד את השואה והיגר לארה"ב שם נפטר ביום י"ג אדר תשמ"ח _(1988)

הרב יהודה יחיאל ב"ר אברהם רטק נפטר בתר"צ, 1930. כתב את "בית לחם יהודי" ספר שעוסק בשחיטות ובדיקות.

במקום גדל גם האדמו"ר מקאליב- יצחק אייזיק טויב

הרב מנחם קייזלר

הקהילה בתקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדם וזכויותיהם של יהודי הונגריה הוגבלו עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה (ספטמבר 1939), כשממשלת הונגריה הפרו-גרמנית חוקקה בשנת 1938 את "החוקים היהודיים". אחרי פרוץ המלחמה גויסו יהודי הונגריה לעבודות כפייה.

ב-13 במאי 1944 הורה ג'ולה מיקולצקי (Gyula Mikuleczky), סגן הממונה על מחוז בורשוד, להקים גטאות במחוז. בתוך ימים אחדים רוכזו יהודי מישקולץ במתחם מגורי העובדים של חברת הרכבות ההונגרית (MAV) שהוקצה לגטו. ראש העיר, ד"ר לסלו סלווי (Laszlo Szlavy), תמך בהחלטה זו והסביר שאזור זה, בשל קרבתו לרכבת, נתון לסכנת הפצצות של בעלות הברית ועל העובדים לעבור לאזורים הבטוחים יותר שבתוך העיר. ראש המועצה היהודית, הארכיטקט מור פלדמן, שהיה קודם נשיאה האחרון של הקהילה היהודית, כשל במאמציו לשכנע את ראש העיר להקצות לגטו מקום אחר.

שבועות אחדים לאחר כניסת הצבא הגרמני להונגריה (19 במרץ 1944) רוכזו כל יהודי סרנץ' (כ-800 איש) בבית הכנסת, משם הועברו לגטו בעיר המחוז מישקולץ (MISKOLC). ב-20 במאי 1944 נסגר הגטו. כאלפיים איש יצאו יום-יום לעבודה מחוץ לגטו; קצתם עבדו במכרות, ואחרים בחטיבת עצים.

ביוני 1944 הועברו תושבי הגטו למרכז השילוח בבית החרושת ללבנים שברחוב טטר (Tatar) בעיר. למקום הובאו 10,427 יהודים, ובכללם יהודים מגטאות אחרים במחוז. הצפיפות בו הייתה קשה מאוד, ורבים נאלצו ללון תחת כיפת השמים. הז'נדרמים (ז'נדרמריה) ההונגרים ששמרו על מרכז השילוח עינו את יושביו כדי לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך. היהודים במרכז השילוח רעבו, כיוון שהרשויות המקומיות לא סיפקו להם כל מזון.

מקצת תושבי הגטו שרוכזו בבית החרושת ללבנים הועברו ממנו לגטו דיושג'ור (Diosgyor), ועם תושביו גורשו ממנו לאושוויץ ב-12 ביוני 1944. השאר, כ-6,800 בני אדם, גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים שיצאו ממרכז השילוח ב-13 וב-15 ביוני 1944.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קהילת סרנץ' היום[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המלחמה התחדשו חיי הקהילה. ב-1948 היו בסרנץ' 147 יהודים. אחר כך הלך ופחת מספרם.