טיוטה:קהילת יהודי פוניבז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקהילה היהודית בפּוֹנֵיבֵז' שבליטאליטאית: Panevėžys; ביידיש: פּאָנעװעזש) עברה שינויים רבים החל מלפני מלחמת העולם הראשונה ועד לאחר מלחמת העולם השניה, כשכל מלחמה משפיעה ישירות על מצב הקהילה היהודית. הקהילה בשיאה מנתה כ8000 יהודים, כ60% מקרב האוכלוסיה בפונוביז', כשלאחר השואה שרדו כ70 יהודים בלבד. קהילה זו מפורסמת בעיקר בזכות ישיבת פוניבז' הידועה. אישים מוכרים רבים גרו בה, חלקם הגיעו בעקבות הישיבה, או היו תוצר של מספר שנות לימוד בה.

תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונוביז' היא העיר החמישית בגודלה בליטא[1]. במהלך המאה ה18 החלו להתיישב בעיר יהודים[2] . בתחילה משפחות של קראים שבמשך הזמן התמעטו וקהילתם בפונוביז' חדלה להתקיים[3]. ובהמשך גם יהודים שלא מהקהילה הקראית. הגירת היהודים לעיר גדלה בהתמדה עד כדי כך שבסוף המאה ה19 היהודים היוו כ60% מכלל האוכלוסיה[2]. בשנת 1883 אסר הצאר הרוסי על היהודים לגור במחוז פונוביז' (הכפרים שמסביב) והיהודים נאלצו לעבור לגור בפונוביז' עצמה בצפיפות נוראית[3]. רובע המגורים העיקרי שלהם היה בשכונת סלובדקה, שנבנתה בשטח של ביצות. רוב עניי העיר גרו שם, ולשם דחפו גם את היהודים. ובעקבות כך החלה הגירה גדולה של יהודים אל מחוץ לעיר [4].  במהלך המאה ה19 הונחה בליטא מסילת ברזל שעברה דרך העיר פונוביז'. דבר שגרם להתפתחות המסחר והמלאכה בעיר. היהודים בפונוביז' היוו פעילים מאוד בענפים שהתפתחו בעקבות זה. (2). היהודים עסקו כמעט בכל המקצועות: רופאים, עורכי דין, רוקחים ומורים. (3).

מצב קהילת יהודי פונוביז' דמה למצבן של רוב שאר הקהילות היהודיות באירופה. כלומר הקהילה ומנהיגיה היו חרדיים. הילדים למדו בחיידרים ותלמודי תורה, היו ישיבות לבחורים והחיים הדתיים התרכזו בעיקר סביב בית הכנסת ובית המדרש. אך בנוסף לכך כבר החלו לחדור השפעות של ההשכלה ותנועת הציונות (2). יהודי פונוביז' היו פעילים בתנועה הציונית ובעלייה לארץ. היו ממחדשי היישוב בפתח תקווה. ב1887 עלתה קבוצת יהודים לארץ ישראל בעזרת תנועת "חובבי ציון".

בשנת 1915 (3), במהלך מלחמת העולם הראשונה הוגלו היהודים מפונוביז' לעיירות במרכז רוסיה, כיוון שנחשדו על ידי השילטונות לבלתי נאמנים. הרובע היהודי נשרף והרכוש שבו נשדד (1). לאחר שנכבשה העיר על ידי הצבא הגרמני החלו לחזור אליה שרידי יהודים. יהודים אלו היוו את הגרעין המחודש של קהילת יהודי פונוביז'. באותה תקופה הייתה התעללות רבה ביהודי פונוביז' בטענה שהם משתפים פעולה עם אויבי ליטא (2).

לאחר מלחמת העולם הראשונה ועד למלחמת העולם השנייה, התפתחה פונוביז' באופן מואץ (2). הוקמה מדינת ליטא העצמאית וניתנו זכויות ליהודים. דבר שהביא להתאוששות החיים הציבוריים והכלכליים של היהודים בפונוביז' (3). היהודים היו שותפים במוסדות העירוניים, הקימו מוסדות משלהם, ובתי חינוך שונים (3). כמו כן ניתנה ליהודים אוטונומיה, כלומר את הזכות לנהל כרצונם את חיי הקהילה שלהם (2).

לקראת סוף שנות ה20 היו פגיעות קשות בחיי הכלכלה של היהודים מטעמים אנטישמיים. לעזרת היהודים הקימה הקהילה אגודות שונות שעניינן לתת סיוע ליהודים שנפגעו, לדוגמא: "סומך נופלים" (אשר נתנה הלוואות ללא ריבית), "כנסת ישראל" (אשר סיפקה לעניים לחם וטיפול רפואי חינם).  (2)

בשנת 1921 ישבו בפונוביז' כ8000 יהודים. הקהילה נודעה כמרכז היהודות החרדית. היו בה בתי כנסת ובתי תפילה רבים וכן מספר ישיבות ותלמודי תורה.

בשנת 1939 ישבו בפונוביז' כ7000 יהודים והקהילה הייתה השלישית בגודלה בליטא.

אישים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסדות מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית ספר ריאלי- גימנסיה
  • בית ספר פרטי לנערות
  • ישיבה קטנה- "הקיבוץ הפונביז'י"
  • ישיבת פונוביז'
  • הבנק העממי היהודי


גורל היהודים בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מתקפת הגרמנים על ברית המועצות ב22 ביוני, החלו ליטאים להתעלל ביהודים, עוד קודם להגעתם של הגרמנים לפוניבז'. רק ב26 ביוני 1941 כבש הצבא הגרמני את פוניבז'. הגרמנים החלו על היהודים את חוקי הגזע הנאציים. רכוש היהודים הוחרם, הם חוייבו לענוד סימן זיהוי להיותם יהודים, מגעם עם אוכלוסיה לא יהודית הוגבל והוטלו עליהם עבודות כפייה. קבוצות מאורגנות של ליטאים חמושים העמידו את עצמם לשירות הגרמנים כמשטרת עזר. יהודי פוניבז' נצטוו להתייצב בכל יום לעבודות כפייה ועברו התעללויות קשות על ידי השוטרים הליטאים. היו צעירים יהודים שנלקחו לעבודת כרייה ולא שבו.[2]

הגרמנים הורו לכלוא יהודים בבית הסוהר בפוניבז' והתעללו קשות בהם ובמנהיגי הקהילה היהודית ומשכיליה. השליכו יהודים לבורות סיד, דרשו מהם לזחול תוך כדי צליפת שוט, ירו בהם.

רצח קהילת יהודי פונוביז' התרחש באכזריות ובמהירות נוראה [3]. עד 11 ביולי 1941 היהודים היו צריכים לעבור לרחובות מסויימים שסומנו בגדרות- לגטו (1). לגטו זו הובאו גם יהודים מהעיירות הסמוכות [4]. על מנת לוודא שזה יתרחש נלקחו 70 מנכבדי הקהילה כבני ערובה. המטרה הייתה לכאורה ערובה לכך שלא יברחו היהודים אך לבסוף נלקחו נכבדי הקהילה למחוץ לעיר ושם נרצחו (1).

באוגוסט 1941 הוצאו כל היהודים בתירוצים שונים לפאיוסט. שם אילצו אותם לחפור בורות, לתוכם הם נורו ונרצחו.

בין ה21 ליולי ל26 לאוגוסט, תוך ימים מעטים, חוסל גיטו פונוביז'. נרצחו בו 8745 יהודים. מכל קהילת יהודי פונוביז' הענפה נשארו 66 יהודים בלבד (2).

הקהילה לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה חזרו כמה מאות יהודים להתגורר בפונוביז'. תוך שנים מעטות רובם עזבו. [4]

צעיר יהודי בן פונוביז' בשם שמואל רפפורט חזר מהמלחמה והתמסר לאיתור יתומים יהודים מקהילת פונוביז' שנשארו בידי ליטאים. את הילדים שנמצאו הוא מסר למשפחות יהודיות. בשנת 1948 נרצח שמואל רפפורט על ידי ליטאים.

בשנת 2012 היו בפונוביז' 75 יהודים בלבד. לקהילה יש מרכז קהילתי קטן וכן פעילות חברתית.

בעיר יש בית כנסת ונותר בניין ישיבת פונוביז' שמשמש היום כמאפייה.

בית העלמין היהודי נהרס לגמרי והוצב בו שלט שמעיד על היות המקום בעבר בית עלמין יהודי. [3]


הנצחת הקהילה לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה הקימו על קברי האחים בחורשות שמסביב לפונוביז' מצבה שעליה חרוט מגן דוד. לפי מקורות שונים התגלו 3 קברי אחים בסמוך לפונוביז' בכולם הקימו לוחות זיכרון המפרטים את זהות הנרצחים ומספרם. [4]

בכסלו תש"ד ייסד הרב כהנמן, ראש ישיבת פונוביז' בליטא לפני השואה, את ישיבת פונוביז' בבני ברק. ישיבה שהייתה כזיכרון לאותה ישיבת פונוביז' מפוארת. [3]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]