טיוטה:קהילת יהודי קזבלנקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקהילה היהודית בקזבלנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית בקזבלנקה החלה להתפתח במאה ה- 14 באזור שנקרא אז אנפה. אחרי שהפורטוגלים הרסו את המקום הקהילה התפזרה וחזרה לשם במאה ה-18. לאחר הגעת סוחרים יהודים למקום הקהילה החלה להתפתח, לגדול ולהשפיע עד שלבסוף היהודים בקזבלקה היו הנציגים של מעצמות אירופאיות. בתחילת המאה ה20 היו כ 6,000 יהודים ולאחר פרעות בעיר הסמוכה הגיעו עוד 1,000 פליטים יהודיים.  ב1907 הותקפה העיר ע"י שבטים מקומיים ויהודים רבים נפצעו ונרצחו. לאחר פרעות אלה הוכרזה מרוקו תחת ממשלת צרפת וקזבלנקה הפכה להיות בירתה הכלכלית,, כך הקהילה היהודית נהייתה למרכז היהודי החשוב ביותר במרוקו.[1]

פעילות ציונית בקזבלנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקזבלנקה הייתה פעילות ציונית ענפה., האגודה הציונית פעלה לא רק לאיסוף כספים כמו ברוב המקומות, אלא גם בהפצת השפה העברית, הקמת תנועות נוער והקמת מועדון "מכבי". לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה החלו אף גם לצאת עיתונים עבריים, כמו: "האחדות" ו "העתיד המצויר".[2]


ב- 1931 החלו תקריות נגד יהודים וב- 1934 צמצם הסולטאן את אפשרותם של היהודים להתגורר בעיר הערבית ("מדינה") ואיפשר להם לגור אך ורק בשכונה היהודית (מלאח).  אחרי שיחרור העיר ממשלת וישי, ב- 1942,  נהרו לעיר אלפי יהודים והקהילה גדלה להיות כ 75000 יהודים. היהודים הצליחו להשתלב מאוד בחברה הכללית, עד כי יהודים אף ייצגו בממשל.  בשנות הארבעים של המאה העשרים הפכה הקהילה היהודית בקזבלנקה לחשובה בפיתוח המסר בעיר עד 1956 התגוררו בקזבלנקה כ100000 יהודים.[3]

תקופת השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1933 עם עליית הנאצים לשילטון, בגלל התעמולה הנאצית החלו תקריות נגד היהודים בקזבלנקה.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הגיעו פליטים מאירופה לקזבלנקה, ומחנה פליטים הוקם בסמוך. ב11 בנובמבר 1942, עם כניסת האמריקאים לעיר, ניצלו היהודים מפוגרומים. ניצולים יהודים מאירופה המשיכו להגיע לעיר ומשם הפליגו באוניות של הג'וינט לאמריקה. במשך כל הזמן אאירעו מאורעות נגד היהודים.

יצירות ספרותיות בזמן השואה בקזבלנקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקזבלקה, ב 1944 יהודי בשם אשר פרוספר חסין, סופר סת"ם ומורה בעיר כתב את מ'גילת היטלר'. המגילה מגוללת בתוכה את אירועי השואה מעלייתו של היטלר לשילטון, כיבוש אירופה ועד לרציחת היהודים ולקיחת רכושם בכוח. לאחר שיחרור מרוקו חסן מתאר את ההצלה של היהודים ע"י בעלות הברית. אך חסן מדגיש שבניגוד למגילת אסתר הסוף כאן הוא לא שמח ולכן יש לקרוא אותו בכובד ראש כזיכרון לנרצחים. המגילה מקבילה למגילת אסתר הן בסיגנון הכתיבה והן בהשראת סיפור המגילה, והן בצורה שבה המגילה המקורית הייתה, מגולוגלת כמו מגילת אסתר, וגם שסיפור מגילת אסתר מקביל לסיפור השואה בצרה שהעם היהודי נקלע אליה, וברצון של הגויים מסביב להשמיד אותו.[4]

מתוך המגילה:

(א) וַיְהִי בִּימֵי הִיטְלֶיר הַצַּבָּע הוּא הַקָּאפּוֹרָאל הַמּוֹשֵׁל עַל כָּל גֶּרְמָנְיָא שְׁבַע עֶשְׂרֵה מְדִינוֹת. (ב) בַּיָּמִים הָהֵם בַּעֲלוֹת הָאַכְזָר הַזֶּה עַל כִּסֵּא מֶמְשַׁלְתּוֹ אֲשֶׁר בְּבֶּרְלִין הַבִּירָה. (ג) שָׁכַח עָנְיוֹ וְדוּד הַצְּבָעִים שֶׁהָיָה עַל שִׁכְמוֹ לֶחֶם עוֹנִי וּבְגָדִים קְרוּעִים וְחַצְרוֹת הַבָּתִּים שֶׁשָּׁם הָיָה לָן. (ד) זָכוֹר לֹא זָכַר יְמֵי הַצּוֹם וְחַיֵּי נְדוּדִים בַּיּוֹם אֲכָלָהוּ חֹרֶב וְקֶרַח בַּלַּיְלָה וַאֲנָשִׁים טוֹבִים לְבֵיתָם סְחָפוּהוּ. (ה) גַּם הָאֲנָשִׁים הַדַּלִּים אוֹתוֹ רִחֲמוּ וְחֶמְלָה זוֹ הוּא לֹא לָמַד וַיִּתְאַכְזֵר וַיִּשְׁמַן וַיִּבְעַט כַּחֲזִיר. (ו) מִסְפַּר צָרוֹתָיו הָרַבּוֹת שָׁכַח וּמִלִּבּוֹ הֱסִירָן וְנִקְמַת אֲבוֹתָיו הָמָן וַעֲמָלֵק יִמַּח שְׁמוֹ כִּשְׁמָם זָכַר וְעַל לִבּוֹ חֲרָטָהּ רָאָה הַהַתְחָלָה וְנִסְתַּמָּא לְבַסּוֹף. (ז) אָמַר בְּלִבּוֹ זְקֵנַי נֻוצְּחוּ מִמִּעוּט חָכְמָתָם וַאֲנִי אִישׁ דַּעַת וּמָלֵא תְּבוּנָה עֲצָתִי נְכוֹנָה וּזְרוֹעִי חֲזָקָה וּבָזֶה אֶכְבֹּשׁ אֶת כָּל הָעוֹלָם.

אשר פרוספר חסין, מגילת היטליר

במקום שמות בני המן נכתבו שמותם של בכירים נאצים: היטליר, מוסלני, הימליר, גוריניג, גולבליס, היץ ועוד.[5]

יהודי בשם אביטן פרסם בשנת 1945 אוטופיה בשם "אושר האדם" ועוד אחת בשם "בניין העולם ובריאת האדם מחדש" שני הצירות נכתבו בעקבות המלחמה בתקווה לבנות עתיד טוב יותר, היצירות נכתבו מתוך הנחת יסוד שנמצאת בפסילוסופיה של הרמב"ם במורה נבוכים.[6]


העלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קום המדינה, נרשמו פרעות ביהודי קזבלנקה והחלה עלייה המונית לארץ באותה שנה ובשנים שלאחריה.

בשנות השישים, בוטל האיסור עלייה, והעלייה שהייתה מונהגת עד אז בסתר ע"י שליחים יהודים, נעשתה פומבית כך שבסוף שנות התשעים נותרו בקזבלנקה כ 6000 יהודים.[7]


הערות שוליים וקישורים[עריכת קוד מקור | עריכה]