קהילת יהודי קיילצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קְיֶילְצֶהפולנית: Kielce; ביידיש: קיעלץ) היא עיר במרכז פולין וכיום נמצאים כ-204,891 תושבים (2009).

התפתחות האוכלוסייה היהודית בקיילצה
התפתחות האוכלוסייה היהודית בקיילצה[1]
יהודי בקיילצה
יהודי בקיילצה

בשנת 1852 התגוררו בקיילצה כ-100 יהודים, שהיוו אחוז קטן מאוכלוסיית העיר. לאחר הרפורמות של אלכסנדר וְיֵלְקוֹפּוֹלְסְקִי - ראש מינהל אזרחי פולין תחת שלטון אלכסנדר השני, קיסר רוסיה - בשנת 1862, היהודים מאושרים להתיישב בקיילצה. ב-1868, לאחר 6 שנים, הוקמה בעיר קהילה יהודית עצמאית.

בשנת 1873 התגוררו 974 יהודים, ובשנת 1909 היו בעיר 11,206.

בשנת 1939, השנה שפרצה מלחמת העולם השנייה, מספר יהודי קיילצה היה כ-25,000. על פי הסטטיסטיקות המקומיות בשנת 1921 היו ליהודים 633 מפעלי תעשייה[2].

החיים היהודים בקיילזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סוף המאה ה-19, בתחילת המאה ה-20, הקהילה היהודית בקיילצה התפתחה במהירות, מבחינה דמוגרפית ומבחינה כלכלית.[3]

החיים הכלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהודי קיילצה היו מספר של מפעלי תעשייה, בתחומים מגוונים: מחצבות, מפעלים לעיבוד עורות, מפעל נגרות, מאפיות... כמו כן הם היו בעלי חנויות של מכל הסוגים: ריהוט, טקסטיל, עור, בגדים, חנויות סדקית… הרבה בתי מלאכה קטנים גם פעלו.

יהודים רבים עסקו גם במקצועות חופשיים כמו רפואה, רפואת שיניים ועריכת-דין. בנוסף, בשנים שבין מלחמות העולם היו בבעלותם של יהודי קיילצה מספר בנקים.[4]

החיים היהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתונה בקיילצה, לפני 1939
חתונה בקיילצה, לפני 1939

בקיילצה היו שני בתי כנסת - בית הכנסת הגדול נבנה בשנת 1902. הוקמו גם 9 בתי תפילה, בית מדרש, ויותר מ-30 חדרים ללימוד תורה בהם למדו למעלה מ-900 בנים.

הבנות למדו בבית ספר "בית יעקב", מורכב מ-15 חדרים או בבית ספר ״יבנה״, בית ספר יהודי חילוני. הארגון ״אגודת ישראל״ שנוסד בפולין בשנת 1912 הפעיל תלמוד תורה וישיבה. הוקמו גם שלושה בתי ספר יהודיים ציבוריים ושתי חטיבות ביניים. בעיר התקיימו בנוסף: מקווה, בית קברות, בית מטבחיים כשר, בית יתומים ובית אבות… [5][6]

מבחינה תרבותית לקהילה היהודית היו שלוש ספריות ותיאטרון יהודי קטן, עיתונים ביידיש ואגודות ספורט ״מכבי״.[6]

החיים הפוליטיים של יהודי קיילצה היו מחולקים בין מפלגות ציוניות, כמו אגודת ישראל והבונד (נוסד בשנת 1897), ובין מפלגת הקומוניסטים בפולין. הציונים קיימו שיעורי ערב לתרבות העברית ולתרבות היידיש. בעיר היו גם קהילות חסידיות חזקות.[5]

ב-11 בנובמבר 1918 קיימו יהודי קיילצה עצרת ותבעו אוטונומיה פוליטית ותרבותית לכול יהודי פולין. בתגובה לעצרת, פעילים פולנים מקבוצות ימיניות השחיתו חנויות ובתים רבים בבעלות יהודית. יום למחרת נרצחו עשרה יהודים ונפצעו 400 בפוגרום שעשו פולני קיילצה.[3]

בין השנים 1932 ו-1939, כ-5,000 מיהודי קיילצה היגרו לפלשתינה ולארצות הברית - בעיקר לניו יורק.[3]

ערב מלחמת העולם השנייה האוכלוסייה היהודית בקיילצה הייתה בין 20,000 ל-25,000 תושבים, כלומר כ-35% מהעיר.[6][3]

הקהילה בזמן השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרמנים כבשו את קיילצה ב-5 בספטמבר 1939. מיד לאחר הפלישה הפיצו הגרמנים טרור בקרב האוכלוסייה, צמצמו את זכויותיהם והשפילו אותם בפומבי.

חודש לאחר מכן החל הרדיפה: יהודים נשלחו לעבודות כפייה, ואחדים מראשי הקהילה היהודית נעצרו. על מנת ליצור רחוב ראשי אסור ליהודים, הגרמנים החרימו חנויות מנוהלות על ידי בעלים יהודים. למרות זאת המשיכו היהודים להתגורר בסמוך לשכניהם הפולנים.[6]

בראשית נובמבר 1939 הוקם בקיילצה יודנראט בראשותו של הרופא משה פלץ (Pelc). בהנהגתו הציע היודנראט לגרמנים הסדרים בנוגע לשליחת יהודים לעבודות כפייה, והקים גדוד עבודה שאליו גייס אלפי יהודים עניים תמורת שכר זעום. [6]

בחודשים שלאחר מכן נדרשו היהודים לשאת סרט שרוול לבן ועליו מגן דויד כחול, לסמן את חנויותיהם, ולסגור את בתי הכנסת. במקביל התחילו להגיע לקיילצה פליטים יהודים רבים ממקומות שונים בפולין ובמדונות שכנות - 3,000 מקרקוב, 5,000 מווינה, כ-1000 מאזורים אחרים - עד שבשנת 1941 כאשר הוקם הגטו בעיר היו כ-30,000 יהודים.[6]

כל אותה עת ותוך כדי הגעתם של הפליטים ניסה היודנראט לשפר את תנאי חייהם של היהודים בקהילה עם הקמה של בתי תמחוי, בתי מלאכה, בית אבות ומרפאה. למרות זאת, זה לא מנע ממגפת הטיפוס שפרצה בתחילת 1940.[6]

הקמתו וחיסולו של הגטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגטו של קיילצה הוקם ב-31 במרץ 1941. הגטו, שהוקף בגדרות עץ עם גדר תיל דוקרני, חולק לשני חלקים: הגטו הגדול והגטו הקטן.[5] בגטו נדחסו כ-27,000 יהודים ברובע שהכיל עד אז כ-15,000 איש בתוך כ-1,500 בניינים. בגטו שררו תנאים קשים של רעב ומגפות, בעיקר של מחלת הטיפוס אשר הביאה למותאם של כ-4,000 איש.[3]

היו כמה ניסיונות לארגן תנועות מרד בתוך הגטו. האחת נכשלה בשל היעדר סיוע חיצוני ולכן ניסיונם היה בלתי חמוש, והשנייה החלה אחרי תום פעילותו של הגטו ב-1943. ניסיון זה נכשל כאשר מפקד המשטרה היהודית גילה את מעשי המתנגדים והסגיר אותם לידי הגסטפו.[5]

ב-20 באוגוסט 1942 החלו מהלכים לחיסול הגטו. חיסוליו התרחש בתוך ארבעה ימים:

ב-20 באוגוסט - אחרי הסלקציה הגרמנים רצחו במקום כל נכי, חולי וקשישי הגטו ובאותו הזמן כ-6,000 - 7,000 נשים וילדים נשלחו למחנה המוות בטרבלינקה.

ב-22 באוגוסט - רצח של עוד 500 איש בגטו.

ב-23 באוגוסט - הוראה ניתנה לרופאים היהודים להמית את כל החולים בבתי החולים.

ב-24 באוגוסט נותרו בגטו כ-2,000 יהודים בלבד אשר עסקו בניקוי הגטו ומיון רכוש. החל ממאי 1943 החלו היהודים הנותרים להשלחה למחנות עבודות כפייה שונים ברחבי פולין.

הבניין רחוב פלנטי 7 בקיילזה

הקהילה לאחר תום השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פוגרום קיילצה

לאחר סוף מלחמת העולם השנייה ב-1945, בין 150 ל-200 יהודים הוחזרו לקיילזה. רובם היו ניצולי ממחנות ריכוז - השאר באו מברית המועצות. כשהם הגיעו לעיר מולדתם, הניצולים רצו לאחד מחדש את הקהילה הנעדרת של קיילזה. רובם של המשפחות התמקדו באותו בניין, ברחוב פלנטי 7 (Planty).

האנטישמיות הייתה עוד נוכחת בשלב זה ותושבי קיילזה ראו בעין רעה את התיישבותם.

תחילת יולי 1946 השמועה החלה להתפשט שילד נוצרי נלקח על ידי יהודים למטרה פולחנית. ב-4 ביולי, המשטרה והצבא הגיעו לבניין. תוך כדי זמן קצר הם פתחו באש: 42 יהודים נרצחו ויותר מ-40 נפצעו.

עקב הפוגרום היהודים ששרדו היגרו, רובם לישראל.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטרון, פנחס, ספר קילץ, 1956-1957, Yizkor Book Collection

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Pinchas Cytron, The history of the community of Kielce from its foundation to its destruction, עמ' 16-21
  2. ^ Pinchas Cytron, [https://www.jewishgen.org/yizkor/kielce/Kie001.html The history of the community of Kielce from its foundation to its destruction] (עמ' 16-21), ‏1957
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 שטעטל וירטואלית - קיילצה, sztetl.org.pl
  4. ^ Pinchas Cytron, [https://www.jewishgen.org/yizkor/kielce/Kie021.html Book of Kielce. History of the Community of Kielce. From Its Founding Until Its Destruction (Kielce, Poland)], www.jewishgen.org, ‏1957
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 שטעטל וירטואלית - קיילצה, sztetl.org.pl
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 המכון הבין-לאומי לחקר השואה - יד ושם - קיילצה, www.yadvashem.org