טיוטה:קטיפנית שחומה
קטיפנית שחומה (שם מדעי: Melanitta Fusca), ידועה גם כקטיפנית לבנת-הכנף, היא ברווז ים שחור.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל אורכם נע בין 29–52 ס"מ, משקלם בין 1–2 ק"ג ואורך כנפיהם כאשר הן פרושות לרוחב נע בין 90–100 ס"מ. הקטיפניות הן גדולות, בדרך כלל הזכר שחור כולו, פרט לכתמים לבנים בכנף, מתחת לעין ומאחוריה. והנקבה חומה כהה עם כתמים לבנים הדומים לאלה של הזכר. הקטיפנית השחומה היא הגדולה ביותר מבין שלושת מיני הקטיפניות הידועים. צבע נוצות הקטיפנית הוא לבן, חום או שחור, צבע רגליה כתום, חום או ירוק וצבע מקורה הוא שחור, חום, צהוב או כתום והוא ארוך. קולה של הקטיפנית נחשב לשקט יחסית, אך במהלך עונת החיזור, הזכרים עושים קול שדומה ל "וואק-וואק".
תפוצה ומרחב מחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מין זה מצוי בסקנדינביה, אסטוניה, סיביר וקזחסטן. קיימות גם אוכלוסיות מבודדות שלו בטורקיה, ארמניה וגאורגיה. בחורף נראים גם לאורך חופי מערב אירופה בדרום, ובצפון הים התיכון, יכולים גם להמצא בים השחור ובים הכספי וגם כן באוקיינוס האטלנטי. נראית גם בצפון נורפוק בתצפיות ימיות. את הקטיפנית ניתן לראות גם בבריטניה במשך כל חודשי השנה חוץ מיוני ויולי. הקטיפניות השחומות מקננות על אגמי מים מתוקים ונודדות בשטחים הפתוחים בצפון-מערב של צפון אמריקה. הן נמצאות בסביבות פתוחות וחופיות ומעדיפות מפרצים עם חופים חוליים ושפע של רכיכות למאכל. בדרך כלל יימצאו במים עמוקים ורחוק מן החוף, לעומת מיני הקטיפניות האחרים, שיעדיפו להיות קרובים יותר לחוף. מין זה גדל גם באזור הארקטי והממוזג בחלקה הארי של אירופה וצפון אמריקה.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטיפנית ניזונה מרכיכות, סרטנים, חרקים, דגים, קיפודי ים, תולעים, צמחים קטנים. היא אוכלת כמעט אך ורק בצלילה: לוקחת טרף מקרקעית האוקיינוס, את הטרפים הקטנים שהיא אוכלת היא בולעת מתחת למים ואת הגדולים מחוצה להם.
אוכלוסייה והתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחורף אוכלוסיית הקטיפניות בבריטניה עומדת על כ-2,500 ציפורים. באירופה לעומת זאת, אוכלוסיית הקטיפניות שווה לפחות מרבע מכמות הרבייה העולמית של הקטיפניות. האוכלוסייה האירואסית המערבית של הקטיפניות השחומות נמצאת בעיקר במים צפוניים, אך לעיתים מגיעה גם לחופים האטלנטיים של ספרד וצרפת. נוסף לכך, נמצאו עדויות לקיומן של הקטיפניות גם ביוון, אך האוכלוסייה שם לא עולה על כ-1,500 קטיפניות, ולכן היא קטנה מאוד ומשערים כי כבר נכחדה משם. עונת הרבייה של הקטיפניות מתחילה בדרך כלל במאי-יוני ונעשית בצורה עונתית ומונוגמית והזוגות מנסים להגן על הטריטוריה שלהם מסביב לקן, בזוגות בודדים או בקבוצות קטנות. הקנים נבנים על הקרקע, קרוב למים והם מוחבאים על ידי שיחים. הנקבה מטילה בדרך כלל כ8–10 ביצים, ודוגרת עליהן במשך 25–30 יום. מיד עם תחילת הדגירה, הזכר עוזב והקשר הזוגי בין העופות נשכח ולא חוזר. כאשר הגוזלים נולדים, אמם מטפחת אותם ומשגיחה עליהם בלילות למשך שבוע עד שלושה שבועות, לאחר מכן הם נשארים לבד בכדי לטפל בעצמם ולהצמיח את כנפיהם תוך 63–77 ימים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר האגודה לשמירה על הציפורים בבריטניה (2018) https://www.rspb.org.uk/birds-and-wildlife/wildlife-guides/bird-a-z/velvet-scoter/
- אתר הציפורים מסביב לעולם https://www.hbw.com/species/velvet-scoter-melanitta-fusca
- אתר אירופאי לציפורים (2012) http://www.oiseaux-birds.com/card-velvet-scoter.html
- ספר החי והצומח של ארץ-ישראל/כרך 6/ עופות-קטיפנית שחומה/ עזריה אלון (1986)
