טיוטה:קרמיקה בארץ ישראל

    מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

    en:Levantine pottery

    Gnome-colors-emblem-development.svg
    דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הדף פתוח לעריכה.
    אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.

    הקרמיקה בארץ ישראל כוללת את כלי החרס שהיו בשימוש האוכלוסיה המקומית, מן התקופה הנאוליתית ועד התקופה המודרנית. בכלל זה נכללים כלים מייצור מקומי, כלי ייבוא וחיקויים מקומיים של כלי היבוא. הארכאולוגים עוקבים אחר שינויים בטיפולוגיה של הכלים המתגלים באתרים שונים ובשכבות שונות ומשייכים אותם לתקופות, לתרבויות, ולעתים לקבוצות אתניות שונות.

    לרוב, מחקר כלי החרס כולל בתוכו רק כלי קיבול ולא חפצים שונים העשויים מחרס, דוגמת צלמיות, רעפים ומשקולות, הנידונים בפני עצמם.

    התקופה הניאוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה הניאוליתית הקדם-קירמית[עריכת קוד מקור | עריכה]


    שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

    פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

    צלמית מעין ע'זאל.

    עוד בטרם החלו להופיע כלי החרס באופן נרחב, היו ניצנים לתופעה של שימוש בחומר פלסטי, דוגמת כלי הלבן (אנ'), גולגולות מכוירות וצלמיות עשויות טין.

    כ־20 שברי חרס שנמצאו בכפר החורש מעידים על פיתוח של כלים, אך התופעה נותרה מצומצמת ולא התשפטה מעבר לאתר הבודד.[1]

    התקופה הניאוליתית הקירמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    מפת תפוצת כלי הנאולית הקרמי בא"י


    שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים

    פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

    כלי החרס בתקופה הניאוליתית הקרמית הם ברובם כלים פשוטים וגסים, שעוצבו על גבי מחצלאות ונצרפו בחום נמוך יחסית. האוכלוסיה בארץ־ישראל התחלקה לשלוש קבוצות עיקריות, כשלכל אחת מהן, אם כי טיפוסי הכלים דומים ביותר, דגמי עיטור ייחודיים לכליה: כלי התרבות הירמוכית, יריחו IX (אנ') ותרבות ניצנים (אנ').

    קנקנית ירמוכית משער הגולן
    • העיטור המרכזי המופיע בכלי התרבות הירמוכית הוא דגם אדרה חרוט תחום בין שני קווים היוצר פסים אופקיים או משולשים (זיג-זג), לעתים חלקי הכלי שאינם מעוטרים בדגם, מחופים בצבע.
    • כלי יריחו IX מעוטרים בצבע ובמירוק - הכלים המעוטרים חופו במרח לבן או ורוד בהיר, נצבעו בצבעים כהים בדמי זיג-זג או פסים אופקיים ולבסוף מורקו והוחלקו.
    • אנשי תרבות ניצנים נטו שלא לעטר את כליהם כלל. מרקם הכלים גס ונוטה להתפורר.[2]

    טיפוסי כלים נפוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • הקערה ההמיספרית (חצי־כדורית) היא טיפוס הכלי הנפוץ ביותר בתקופה זו הוא. הקעה בעלת שפה פשוטה ולרוב בעלת מספר ידיות אוזן, זיז או נקב על דופנן או שפתן. הקערות מעוטרות בעיטורים שתוארו לעיל.
    • קנקנית המורכבת משתי קערות מחוברות שלהן נוסף צוואר.
    • פערור
    • קנקן פערורי
    • קובעת
    • קערות V קיימות בתקופה זו במספרים מועטים ותתרבנה בתקופות הבאות

    לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • Yosef Garfinkel, Neolithic and Chalcolithic Pottery of the Southern Levant (Qedem 39), Jerusalem, 1999, pp. 16-103

    התקופה הכלקוליתית הקדומה (תרבות ואדי רבה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

    חרסים מעוטרים בדיקור מחורבת עוצה
    חיקוי בהט לכלי האחסון הנפוץ בתקופה: קנקנית בעלת שפה קשותה.

    הערה: תקופת המעבר בין התקופות אינה מוסכמת על כלל החוקרים, ויש המשייכים את תרבות ואדי רבה לשלהי התקופה הניאוליתית

    מאפייני הקרמיקה של תרבו ואדי רבה:[עריכת קוד מקור | עריכה]

    קדרי התקופה התמחו במלאכתם וייצרו כלים באכות גבוהה, למרות חוסר שימוש באבניים. רבים מהכלים מזווים ועם שפיות

    בתקופה זו מתחילים להופיע בארץ כלים מעוטרים בחמצון וחיזור המושפעים מכלי ה־DFBW (אנ'). כלים נוספים, שהוכנו בידי אנשי תרבות ואדי רבה מחומר מקומי, מתאפיינים באיכות גבוהה ובמגוון סגנונות עיטור: סירוק, חריטה, דיקור, הדבקה וצביעה.

    בין טיפוסי הכלים הנפוצים: קערות מזוות והמיספריות, קנקנן שפת־קשת - הנפוץ בתקופה, וקנקנים עם צוואר זקוף או שפה פשוטה הנוטה חוצה, פערור, וקנקן־פערורי, טסים וכנים.

    התקופה הכלקוליתית התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • כלי בית שאן XVIII

    התקופה הכלקוליתית התיכונה וכלי בית שאן XVIII הוגדרו בידי יוסף גרפינקל[3] והתקבלו באופן מוגבל בידי חוקרים אחרים.[4]

    • התרבות הקטיפית

    התקופה הכקוליתית המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • הכלים הע'סוליים
    • כלי תרבות הגולן[5]
    • כלי תרבות החולה
    • כלי קרם[6]

    טיפוסי כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • מחבצה
    • קערות המיספריות
    • קערות מזוות
    • טסים
    • קנקנים - עם צוואר זקוף, שפה נוטה חוצה, או צוואר קשתי - האחרון משמש כמאובן מנחה לתקופה.
    • פערור וקנקן פערורי

    תקופת הברונזה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    ברונזה קדומה א[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • PUA – כלים מחופים אדום - נפוץ מצפון הארץ, בעיקר מקברים.
    • PUB – כלים מעוטרים במכחול, נפוץ בדרום הארץ.
    • PUC – אופייני לעמקים הצופניים, נעלם בסוף התקופה.
    • [7]PUD
    • כלי משח פסים מתחילים בתקופה זו וממשיכים אל ראשית תקופת הב"ק ג'. יש המשייכים אותם לב"ק ב' בלבד.[8]
    • כלי תל ערני C[9]

    טיפוסי כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • קערות V וקערות המיספריות עם בסיס אומפלוס
    • טס
    • פכיות עם ידית לולאה ("מיקי מאוס")
    • קומקום
    • קנקני התקופה מעוצבים עם בסיס שטוח וצוואר מעוגל הנוטה חוצ וידיות אוזן או מדף. לחלק מהקנקנים תושבת הנועדת לפכית דליה.
    • אמפוריסקוס

    ברונזה קדומה ב[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בראשית התקופה, סגנונות עיטור של הכלים המחופים באדום, המעוטרים במכחול ומישח הפסים ממשיכים להתקיים, אבל תפוצתם מתמעטת. עיטור החבל, שהיה פופולארי בתקופות הקדומות, מאבד מזוהרו, ולעומת זאת, ידיות המדף נעשות נפוצות ביותר.

    הטס הופך לכלי המרכזי של התקופה - לרוב מחופה באדום וממורק, וידועות דוגמאות המעוטרות בדגם רשת (שיעשה פופולארי יותר בב"ק ג').

    בתקופה זו החל השימוש בקערות בתור נרות שמן. בתקופות מאוחרות, הקדרים יחלו להעצב בנר מקום להנחת הפתילה, אולם בתקופה זו, ניתן להבחין בקערה שישמשה כנר רק הודות לפיח שבשוליה.

    • כלי אבידוס מתחילים בתקופה זו וממשיכים לתקופת ב"ק ג'
    • קרמיקה מתכתית גם מתחילים בתקופה זו וממשיכים לתקופת ב"ק ג'
    • הכלים הנגביים (אנ') מופיעים לראשונה בתקופה זו, עולים בתפוצתם בתקופת הברונזה המאוחרת וממשיכים עד התקופה הפרסית.

    ברונזה קדומה ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

    במרבית אתרי התקופה, המכלול הקירמי מכיל אחוז גבוה של קערות וטסים, ולצדם כלי בישול ואחסון גדולים ואף גדולים מאוד. קנקנים וקנקניות נדירים בתקופה זו.[10]

    • משפחת כלי בית ירח
    • כלי אבידוס המאוחרים הם ללא עיטורי צבע, ושכיח בהם בסיס מאורך. כבר לא מיוצאים למצרים.
    • הקרמיקה המתכתית ממשיכה לתקופה זו, ומפתחת עיטור חבל סביב הצוואר.

    תקופת הברונזה הביניימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    רוב טיפוסי הכלים בתקופה זו ממשיכים את טיפוסי הכלים של התקופה הקודמת.

    כלל הכלים עשויים ביד ועיטור שכיח הוא החריטה. בדרום הארץ - חריטה עדינה הנעשית בכלי רב־חודים ("מזלג"), ובצפון – חריטות עמוקות יותר, בחוד בודד.

    הגביע הוא מהכלים הנפוצים ביותר בתקופה זו, עדות להשפעה מהמרחב הסורי.[11]

    נרות הקערה מהתקופה הקודמת מתפתחים לנר הצבוט שימשיך לתקופות רבות. גרסא אחת שלו, שבה מופיעים מספר צביטות מרובות - לרוב ארבעה, קרויה בשם נר ארבעתן שימשיך לתוך תקופת הברונזה המאוחרת.

    טיפוסי כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • סיר בישול – בצפון נהוג סיר בישולי בעל גוף כדורי, ובדרום סב"ש בעל מתאר דמוי־פערור
    • הקומקום ממשיך את קומקומי הברונזה הקדומה
    • הקנקן והקנקנית...

    משפחות כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • משפחת כלי מגידו (או: כלים שחורים העשויים על אבניים (BWMW)) מייצגים אף הם השפעה סורית. הכלים עשויים מטין מפולם וצרוף היטב. הכלים, שגונם נע בין שחור לאדום, בנויים מגדילים, עם גימור על אבניים איטיים. הכלים מעוטרים בקווים ישרים ובגלים - או בלבן על גבי שחור, או בחריטה לתוך פס לבן שנצבע על הכלי.[12][13][14]
    • Trickle Painted Ware[15], כשמם, מעוטרים בנזילות צבע

    קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    תקופת הברונזה התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    בתקופת הברונזה התיכונה החלו לעשות שימוש באובניים מהירים.

    הנרות בעלי הפיות המרובות ממשיכים מהתקופה הקודמת, ולצידן מתחיל להופיע הנר הצבוט, בעל פיה אחת בלבד. רבים מהנרות בתקופה זו עומדים על גבי רגל, בדומה לקובעות.

    • כלי תל אל-יהודיה
    • בתקופת הברונזה התיכונה IIב החל להיכנס לשימוש קנקן עם ידית המתחברת לכתף מזווה ובסיס מחודד, שנודע בשם המודרני הקנקן הכנעני, בתקופת הברונזה המאוחרת, קנקנים אלו הפכו לנפוצים ביותר.

    כלי יבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

    קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    תקופת הברונזה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    כלי יבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

    מקפריסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
    ממצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
    ממיקנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    טיפוסי כלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    צפחת בתקופת הברונזה המאוחרת

    הקנקן הכנעני המשיך מתקופת הב"ת הפך לפופולארי במיוחד. קנקנים ששימשו להסעת חומרים לייצוא נשלחו לרחבי מזרח אגן הים התיכון (אנ'), והתגלו, בין השאר, באתרים ברחבי מצרים והמרחב האגאי.[16] בספינה הטרופה מאולו-בורון התגלו למעלה מ־150 קנקנים שלמים.[17]

    ברונזה מאוחרת Iא[עריכת קוד מקור | עריכה]

    ברונזה מאוחרת Iב[עריכת קוד מקור | עריכה]

    ברונזה מאוחרת IIא[עריכת קוד מקור | עריכה]

    ברונזה מאוחרת IIב[עריכת קוד מקור | עריכה]

    תקופת הברזל[עריכת קוד מקור | עריכה]

    תקופת הברזל I[עריכת קוד מקור | עריכה]

    קנקן שפת צווארון

    כלים המצוירים על לבן מתקופת הברזל

    תקופת הברזל IIא[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • פכית שחורה[18]
    • קערות שומרוניות הן קערות עדינות ודקות עם דופן מעוגל או זיווי מעודן... נפוצות בעיקר בברזל IIא, אך ממשיכות לתקופה הבאה.

    תקופת הברזל IIב - ג[עריכת קוד מקור | עריכה]

    כלים רבים מעוטרים במירוק - עם התיבשותו של הכלי, חלקים מגופו מוחלקים ונדחסים בידי חפץ קשה וחלק (כגון צדף, או חלוק נחל) המוחזק בידי הקדר. לאחר הצריפה, מתבטא הדבר בפסים ממורקים על גבי הכלי. בתחילת התקופה, הכלים מוחלקים בצורה אקראית, בסגנון הנקרא "מירוק ידני" או "מירוק פרוע", ומאחר יותר מתחיל נוהג של "מירוק אבניים", היוצר פסי מירוק אחידים סביב הכלי.

    כלים פינקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    כלי יבוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

    קרמיקה פלישתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    הקרמיקה פלשתית כוללת בתוכה מספר שלבים.

    • בשלב הראשון יצרו הפלשתים קרמיקה זהה לזו שיוצרה במיקנה, עם חיפוי לבן ועיטור שחור צבוע במכחול. כלים אלו נכנסים הן תחת הטיפולוגיה של הקרמיקה המיקנית (אנ'), ונקראים בשם קרמיקה מיקנית IIIc:1b, או כשמשווים אותם לקרמקיה פלשתית אחרת, הם נקראים בשמת קרמיקה פלשתית חד־גונית.
    • בשלב השני, החלו להופיע ציורים בגוון אדום ושחור על הכלים בין המוטיבים המצויירים: ציפורים, דגים ודגמים גיאומטריים. הכלים משלב זה נקראים בשם קרמיקה פלשתית דו־גונית (או: דו־גונית מפוארת).
    • בשלב השלישי חלה ירידה ברמת העיטורים והדגמים המורכבים נעלמים - שלב זה נקרא קרמיקה דו־גונית מנוונת.
    • השלב הרביעי - קרמיקה חד־גונית מנוונת.
    • השלב החמישי, האופייני למאה ה־9 לפנה"ס - נודע עם גילויו ככלי אשדוד, אך כיום נהוג השם קרמיקה פלשתית מעוטרת מאוחרת (LPDW).[20][21]

    כלי הבישול הפלשתיים היו ללא עיטור. באופן ייחודי להם, השתמשו הפלשתים בפכי בישול, בתחילה – באופן בלעדי, אך בהמשך הזמן נכנס סיר הבישול הארץ־ישראלי לשימוש גם במרחב הפלשתי.

    התקופה הפרסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה הרומית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    עם כניסת ההשפעות של האדריכלות הרומית, התווספו לקורפוס הקרמי גם רעפים והטובולי – צינורות חרס שהוליכו את הקיטור בקירות בית המרחץ.

    התקופה הרומית המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה הביזנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה המוסלמית הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה האומיית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    כלים קופטיים מזוגגים מתחילים להופיע בא"י במאה ה־8.[22]

    כלי צלהב (אנ') מופיעים לראושנה בתקופה האומיית, נעשים שכיחים בתקופה העבאסית ונעלמים בשלהי התקופה הפאטימית.

    התקופה הפאטימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה העבאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה הצלבנית / איובית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה הממלוכית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    התקופה העותמאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    החל מהמאה ה־16 נפוצה במרחב העותמאני מקטרת בשם צ'יבוק (אנ'), שחלקה התחתון עשוי חרס. מקטרות מסוג זה ימשיכו להיות פופלאריות עד שיידחקו מפני הסיגריה בשנות ה־20 של המאה ה־20.

    התקופה המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

    קרמיקה ישראלית

    ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

    לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

    • Yosef Garfinkel, Neolithic and Chalcolithic Pottery of the Southern Levant (Qedem 39), Jerusalem, 1999
    • Seymour Gitin (ed.) The ancient pottery of Israel and its neighbors : from the Iron Age through the Hellenistic period Vols. 1-3. Jerusalem, 2015-2019
    • Ornza Zimhoni, Studies in the Iron Age pottery of Israel : typological, archaeological, and chronological aspects, Tel Aviv, 1997
    • Jodi Magness, Jerusalem ceramic chronology, circa 200-800 CE, Sheffield, 1993
    • Miriam Avissar and Edna J. Stern, Pottery of the Crusader, Ayyubid and Mamluk Periods in Israel (IAA Reports 26) Jerusalem, 2005

    הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

    1. ^ Rebecca Biton et al., ‏Ceramics in the Levantine Pre-Pottery Neolithic B: evidence fromKfar HaHoresh, Israel, באתר Academia.edu
    2. ^ Yosef Garfinkel, Neolithic and Chalcolithic Pottery of the Southern Levant, כרך 39, 1999, Qedem, עמ' 97-99
    3. ^ Garfinkel 1999, pp. 153-188
    4. ^ לסיכום הדעות השונות ראו: Emily Marie Hubbard, A Geoarchaeological Investigation of Storage and Surplus at Tel Tsaf, Israel (Doctoral Thesis), University of Toronto, 2015, pg. 22.
    5. ^ קלר אפשטין, התרבות הכלקוליתית של הגולן, רשות העתיקות, 1998
    6. ^ Isaac Gilead and Yuval Goren, ‏Petrographic Analyses of Fourth Millennium BC Pottery and Stone Vessels From the Northern Negev, Israel, באתר Academia.edu
    7. ^ Shay Bar. (2010). Early Bronze Age I 'Um Hammad Ware': A Study in Regionalism. Palestine Exploration Quarterly. 142. 82-94.Online copy at ResearchGate
    8. ^ Braun, Eliot; Early Bronze Grain-wash/Band slip ware, The Levantine Ceramics Project, accessed on 02 August 2022, https://www.levantineceramics.org/wares/800-early-bronze-grain-wash-band-slip-ware
    9. ^ Erani C horizon | The Levantine Ceramics Project, www.levantineceramics.org
    10. ^ Shlomo Bunimovitz and Raphael Greenberg, Revealed in Their Cups: Syrian Drinking Customs in Intermediate Bronze Age Canaan, BASOR 334, 2004, עמ' 21
    11. ^ Shlomo Bunimovitz, Bunimovitz, S. and Greenberg, R. 2004. Revealed in their Cups: Syrian Drinking Customs in Intermediate Bronze Age Canaan. Bulletin of the American Schools of Oriental Research 334: 19-31.
    12. ^ Central Levantine Black Wheel Made Ware | The Levantine Ceramics Project, www.levantineceramics.org
    13. ^ Shlomit Bechar, A Reanalysis of the Black Wheel-Made Ware of the Intermediate Bronze Age, Tel Aviv 42, 2015-06-01, עמ' 27–58 doi: 10.1179/0334435515Z.00000000047
    14. ^ Ron Lev, Shlomit Bechar, Karen Covello-Paran, Elisabetta Boaretto, Absolute chronology of Black Wheel Made Ware in the southern Levant and its synchronization with the northern Levant, Levant 53, 2021-05-04, עמ' 151–163 doi: 10.1080/00758914.2021.1960003
    15. ^ Marta D&#39, Andrea, Trickle Painted Ware: Social Self-representation and Exchange during EB IV in Palestine and Transjordan
    16. ^ Ann E. Killebrew. (2007). The Canaanite Storage Jar Revisited. Pp. 166–88 in Up to the Gates of Ekron: Essays on the Archaeology and History of the Eastern Mediterranean in Honor of Seymour Gitin, ed. A. Ben-Tor, J. P. Dessel, W. G. Dever, A. Mazar, and J. Aviram. Jerusalem: Albright Institute of Archaeological Research.
    17. ^ Jeremy Rutter, “The Canaanite Transport Amphora within the Late Bronze Age Aegean: A 2013 Perspective on a Frequently Changing Picture,” in D. Nakassis, J. Gulizio, and S. A. James (eds.), KE-RA-ME-JA: Studies Presented to Cynthia W. Shelmerdine (Prehistory Monographs 46) (Philadelphia 2014) 53-69
    18. ^ Justin L. Kelley, The "Black" Juglets in Iron Age II Palestine: A Collation of Finds and an Analysis of Typology, Chronology, Technology, and Distribution, 2014-01-01
    19. ^ Nicola Schreiber, The Cypro-Phoenician Pottery of the Iron Age, Brill, 2021-10-01, ISBN 978-90-04-49455-8. (באנגלית)
    20. ^ David Ben-Shlomo, Itzhaq Shai, Aren M. Maeir, Late Philistine Decorated Ware ("Ashdod Ware"): Typology, Chronology, and Production Centers, Bulletin of the American Schools of Oriental Research, 2004, עמ' 1–35 doi: 10.2307/4150067
    21. ^ Late Philistine Decorated Ware (Ashdod Ware) | The Levantine Ceramics Project, www.levantineceramics.org
    22. ^ Coptic Glazed Ware | The Levantine Ceramics Project, www.levantineceramics.org
    23. ^ Anastasia Shapiro & Edna J. Stern, [https://www.levantineceramics.org/wares/37-acre-ware Acre Ware], The Levantine Ceramics Project
    24. ^ יגאל ישראל, משפחת כלי עזה השחורים מן התקופה העות'מאנית (עבודת דוקטורט), אוניברסיטת בן־גוריון, 2006.
      Palestinian Grey/Black Gaza Ware באתר פרויקט הקרמיקה הלבנטינית