טיוטה:השואה בבלגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.

השואה בבלגיה היא רדיפתם ורציחתם של יהודי וצועני בלגיה במהלך מלחמת העולם השנייה, כחלק מהשואה. היא החלה עם כיבוש בלגיה בידי גרמניה הנאצית ב-28 במאי 1940 והסתיימה עם שחרורה על ידי בעלות הברית בספטמבר 1944. מתוך 65,696 יהודי בלגיה, 34,801 נכלאו או גורשו (53%), ומהם נספו 28,902 (44%).[1]

בעת הכיבוש הגרמני, היוו היהודים את האוכלוסייה הגדולה ביותר שאינה נוצרית במדינה. מספרם היה קרוב ל-66,000 מתוך כ-8.3 מיליונים (0.8%), קתולים ברובם. היהודים התרכזו בעיקר בערים בריסל ואנטוורפן, וגם בלייז' ושארלרואה. מכיוון שרובם המכריע היו יהודים שהיגרו ממזרח אירופה ומגרמניה, רק כ-10% מהם היו בעלי אזרחות בלגית.

באוקטובר 1940 פרסם הממשל הצבאי שורה של חוקים אנטישמיים. ועדת המזכירים הכלליים הבלגית (אנ') סירבה מלכתחילה לשתף פעולה ונראה היה כי הממשל הצבאי לא עתיד להעביר חקיקה נוספת. הגרמנים החלו להלאים עסקים בבעלות יהודית ולפטר עובדים יהודים משירות המדינה. באפריל 1941, ללא הוראה מהגרמנים, בזזו משתפי פעולה פלמיים שני בתי כנסת באנטוורפן ושרפו את ביתו של הרב הראשי של העיר. הגרמנים הקימו יודנראט במדינה בשם "אגודת היהודים בבלגיה" - AJB (צרפתית: Association des Juifs en Belgique), אליו אולצו כל היהודים להצטרף. בשנת 1942, כחלק מהפתרון הסופי, הסלימה רדיפת יהודי בלגיה. במאי 1942 נצטוו היהודים לענוד את הטלאי הצהוב כדי לסמנם בציבור. הגרמנים החלו לגרש יהודים למחנות ריכוז בגנרלגוברנמן על פי רשימות שהוכנו על ידי AJB. היהודים שנבחרו לגירוש נדרשו להופיע במחנה המעבר מכלן שהחל לפעול ב-27 ביולי 1942, משם נשלחו ברכבת, לרוב לאושוויץ. בין אוגוסט 1942 ליולי 1944 גורשו מבלגיה כ-25,000 יהודים ו-350 צוענים. יותר מ-24,000 נהרגו לפני סוף המלחמה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות בלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יהדות בלגיה

יהודי בלגיה הראשונים היו אנוסים מספרד ופורטוגל שהגיעו במאה ה-16. אשכנזים החלו להגיע עם כיבושה של בלגיה בידי אוסטריה ב-1713. במאה ה-17 כבר הייתה באנטוורפן קהילה גלויה למחצה, וב-1831, בעת הקמתה של בלגיה העצמאית, קיבלו 1000 יהודיה שוויון זכויות. לקראת סוף המאה ה-19 החל מספרם לגדול בהתמדה. יהודים רבים הגיעו לשם בדרכם ממזרח אירופה לעולם החדש ולפיכך לא הייתה הקהילה יציבה בגודלה ובמוסדותיה. במלחמת העולם הראשונה היו בבלגיה רק כ-10,000 יהודים[2], אך עם סיומה גדלה הקהילה בצורה ניכרת עקב בואם של יהודים מהאימפריות הרב-לאומיות שהתפרקו, אוסטריה-הונגריה ורוסיה, ובשנות ה-30 מגרמניה הנאצית, מה שגרם לכך שרוב היהודים לא היו בעלי אזרחות בלגית, לא היו חברים בקונסיסטוריה הרשמית ודיברו יידיש. בשנת 1930 היו בבלגיה 50,000 יהודים, ובשנת 1940 70,000-75,000, מחציתם התגוררו באנטוורפן.[2]

ב-1940 היו בבלגיה כ-350 צוענים.[3]

דת ואנטישמיות בבלגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלגיה לפני המלחמה הייתה קתולית. 98% מהתינוקות הוטבלו ו-80% מטקסי הנישואים נערכו על ידי כומר. המפלגה הגדולה ביותר הייתה המפלגה הקתולית (אנ').[4]

השנים שבין מלחמות העולם היו עדות לעליית כוחו של הימין הקיצוני, הלאומני והפשיסטי. מפלגות כמו Vlaams Nationaal Verbond ("האיחוד הלאומי הפלמי", VNV) (אנ'),

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שם סופר, שם ספר, שם הוצאה, תאריך הוצאה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השואה בבלגיה, הספרייה הוירטואלית של מטח
  2. ^ 2.0 2.1 Saerens, Lieven (1998)."Antwerp's Attitudes towards the Jews from 1918–1940 and its Implications for the Period of Occupation". In Michman, Dan (ed.). Belgium and the Holocaust: Jews, Belgians, Germans .(2nd ed.). Jerusalem: Yad Vashem. p. 160. ISBN 965-308-068-7.
  3. ^ Niewyk, Donald; Nicosia, Francis (2000). The Columbia Guide to the Holocaust. Columbia: Columbia University Press. p. 31. ISBN 0-231-11200-9.
  4. ^ Saerens, Lieven (1998). "The Attitudes of the Belgian Roman Catholic Clergy towards Jews prior to the Occupation". In Michman, Dan (ed.). Belgium and the Holocaust: Jews, Belgians, Germans .(2nd ed.). Jerusalem: Yad Vashem. p. 117. ISBN 965-308-068-7.