לדלג לתוכן

טיטו פואנטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טיטו פואנטה
Tito Puente
לידה 20 באפריל 1923
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 במאי 2000 (בגיל 77)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות וודלואן עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Ernesto Antonio Puente עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
סוגה מוזיקה לטינו-אמריקאית, סלסה עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית, ספרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה טימבלס, ויברפון, טימפני עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים פניה רקורדס, Tico Records עריכת הנתון בוויקינתונים
ילדים Audrey Puente, Tito Puente, Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ארנסט אנתוני פּוּאֵנטֶה הבן (באנגלית: .Ernest Anthony Puente Jr;‏ 20 באפריל 1923 – 31 במאי 2000) המוכר בשם טִיטוֹ פּוּאֵנטֶה (Tito Puente) היה מוזיקאי אמריקאי, נגן טימבלס וירטואוז, כותב שירים, מפיק מוזיקלי ומוביל הרכב. אחד היוצרים המרכזיים בסגנון ג'אז לטיני. קטעים רבים פרי עטו בסגנון הרומבה מוכרים כלהיטי ריקודים.

שנים ראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד במנהטן (בפינת השדרה השלישית ורחוב 110)[1] להורים מפוארטו ריקו שהתיישבו במזרח הארלם ("Spanish Harlem"), ניו יורק. כינויו מילדות היה "ארנסטיטו" שקוצר עד מהרה ל"טיטו". כבר כילד תואר כמי שמתופף על כל דבר שנקרה בדרכו, רהיטים, כלי מטבח, קירות ודלתות. בנוסף למד לנגן על פסנתר ומערכת תופים והקים צמד ריקוד ושירה עם אחותו. כבר בגיל 13 עשה לעצמו שם בשכונה ועוד לפני שמלאו לו 16 ניגן עם חלוצי הג'אז הלטיני והממבו.

ב-1942 גויס לצי ארצות הברית ושירת שלוש שנים במסגרת מלחמת העולם השנייה כמפעיל מקלע על גבי נושאת מטוסים. הוא שוחרר עם ציון לשבח יחידתי נשיאותי לאחר שספינתו השתתפה בקרב לייטה וקרב מידוויי. בין היתר ניגן בביג בנד של נושאת המטוסים עליה שירת במספר כלים, בהם מערכת תופים, פסנתר סקסופון וקלרנית ועסק גם בעיבוד מוזיקלי. לאחר שחרורו למד, במלגה לחיילים משוחררים, בבית הספר ג'וליארד למוזיקה, שם השלים את חינוכו הפורמלי בתחומי הניצוח והתזמור.

קריירה מוזיקלית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 1948 ועד ל-1966, הוביל פואנטה את להקת הריקודים המרכזית של אולם הפאלאדיום בניו יורק (אנג'), שהיה "היכל הממבו" ומשך אליו בליינים וידוענים רבים של התקופה. פואנטה ניגן עם הביג-בנד שלו מוזיקה מקורית ששילבה בין ג'אז אפרו-אמריקאי ממועדוני הארלם עם סגנונות ריקוד לטיניים ואפרו-קובנים כממבו, סון קובני (אנג') וצ'ה צ'ה צ'ה משכונתו בה התגוררו מהגרים מפוארטו ריקו וקובה והשפעות של מוזיקה מדרום-מזרח אסיה, אותן קלט במהלך שירותו הצבאי באזור.

במקביל להופעות כלהקת ריקודים, הקליט פואנטה עם הביג בנד שלו בין 1951 ל-1965, חמישה-עשר תקליטי אולפן. ב-1958 ראה אור תקליטו Dance Mania שהפך ללהיט בקרב הקהל הרחב וזכה להוקרה ביקורתית.[2] בשנת 2002 נכלל התקליט ברישום הלאומי להקלטות לשימור של ספריית הקונגרס.[3] כן נכלל ברשימת 1001 אלבומים שאתה חייב לשמוע לפני שאתה מת. ב-1962 הוציא לאור את להיטו Oye Cómo Va (בתקליט El Rey Bravo). בשנת 1971 הוקלט השיר על ידי להקת סנטנה, הגיע למקום ה-13 במצעד בילבורד הוט 100 דבר שהפך אותו ללהיט בינלאומי. השיר הוקלט פעמים רבות על ידי אמנים שונים, בהם נטלי קול וחוליו איגלסיאס.

לאחר אמצע שנות השישים שקעה הפופולריות של סגנון הג'אז הלטיני ולהקות הריקודים. מאז 1985, המשיך להוציא תקליטים, ובסך הכל ראו אור למעלה משישים תקליטים שלו. ב-1987 הופיע בתפקיד עצמו בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו". עם זאת, זכה פואנטה לעדנה מחודשת בשנות התשעים, הן מתוך געגוג נוסטלגי לתקופה של מוזיקה שתפקידה לגרום להנאה ובידור והן מתוך הוקרה אמנותית רצינית. הוא זכה בפרסים והוקרה ולהקלטות עם אמנים, בהם הזמרות סליה קרוז ולה אינדיה, הפסנתרן אדי פלמיירי ונגן הג'אז מיינרד פרגוסון. כן הוזמן להשתתף כוירטואוז טימבלס בתקליטים של דיזי גילספי, בני גולסון, קווינסי ג'ונס וסוני סטיט. ב-1992 חיבר את המוזיקה לסרט המחזמר The Mambo Kings, המגולל את תקופת הזוהר של הפלאדיום. ב-1996 ניגן בטקס הנעילה של אולימפיאדת אטלנטה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 נישא פואנטה למרגרט אסנסיו (Margaret Asencio), עמה חי עד מותו. לשניים נולדו שני ילדים אודרי, מגישת טלוויזיה וטיטו פואנטה הבן.

לאחר הופעה בפוארטו-ריקו חש פואנטה בליבו והובהל לניתוח בניו יורק, שם מת על שולחן הניתוחים.

פרסים והערכה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטימבלס עליהם ניגן בטקס הנעילה של אולימפיאדת אטלנטה, 1996, עם הקדשתו למוזיאון הלאומי להיסטוריה אמריקנית

פרסי גראמי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיוטו פואנטה זכה בארבעה פרסי גראמי לאלבום הטרופי הלטיני הטוב ביותר, בנוסף, היה מועמד לפרס 12 פעמים נוספות:

  • 1979 – Homenaje a Beny More
  • 1984 – On Broadway
  • 1991 – Lambada Timbales
  • 2000 – Mambo Birdland
  • ב-1986 זכה בפרס ההופעה הלטינית הטובה ביותר על Mambo Diablo
  • ב-2002 זכה בפרס על אלבום הסלסה הטוב ביותר עבור Masterpiece/Obra Maestra
  • בשנת 2003 זכה, לאחר מותו, בפרס גראמי למפעל חיים.[4]

פרסים נוספים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיטו פואנטה בוויקישיתוף
  • טיטו פואנטה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]