טאויינאי

**טאויינאי**
**Taujėnai**
	סמל טאויינאי סמל טאויינאי
מדינה	ליטא
מחוז	מחוז וילנה
מחוז משנה	אוקמרגה
תאריך ייסוד	1595
גובה	78 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיירה	365 (2011)
קואורדינטות	55°23′26″N 24°45′36″E / 55.390555555556°N 24.76°E
אזור זמן	UTC +2
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ליטא רגילה) וילנה קלייפדה שיאוליאי מריאמפולה קובנה פוניבז' אוטנה אליטא טלז טאורגה לטביה בלארוס פולין רוסיה; מחוז קלינינגרד; טאויינאי

אין לבלבל ערך זה, העוסק בעיירה בצפון ליטא, עם הערך "טאיוואן", העוסק במדינה.

טאויינאי (בליטאית: Taujėnai, טאויינאי; בפולנית: Towiany, טוביאני; ביידיש: טאַוויאַן) נמצאת על גדות נהר מוסה, בצפון ליטא שבאירופה, כ-15 ק"מ צפונית לאוקמרגה, במחוז וילנה. העיירה הוקמה במחצית השנייה של המאה ה-18. מכיוון שהיא ממוקמת על הכביש הראשי שבין אוקמרגה לפוניבז', שתי ערים מרכזיות, היא שימשה בתקופה זו כתחנת דרכים לעגלונים. בעיירה חיו משפחות יהודיות, ובמהלך השנים הקהילה היהודית בעיירה התמעטה.^[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טאיוויאן, היושבת על הכביש הראשי שבין וילקומיר (שמה היידי של אוקמרגה) לפוניבז' שימשה תחנת דרכים לעגלונים, ועל כך הייתה רוב פרנסת תושביה. ב-1912 ישבו שם כ-20 משפחות יהודיות. מקצת היהודים עזבו את העיירה בימי מלחמת העולם הראשונה (1914–1918), ובמפקד אוכלוסין בשנת 1923 נמנו 91 יהודים בין 250 תושביה. רוב הצעירים עזבו את העיירה בימי ליטא העצמאית.

ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בטאוויאן רק כמה עשרות יהודים.

יהודי טייוייאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדות הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשוני היהודים השתקעו בטאויינאי באמצע המאה ה-18 והתפרנסו בעיקר מרוכלות והחזקת פונדקים ואכסניות על הדרך בין וילקומיר לפוניבז'. בעיירה התגוררו כמה עשרות משפחות יהודיות.

לאחר שהקימו בטייוייאן בית כנסת היא הפכה למרכזם הרוחני של יהודי הסביבה, שקיבלו בה שירותים קהילתיים דתיים. בשנים האחרונות שלפני מלחמת העולם הראשונה עסקו רב היהודים במסחר. משפחות יהודיות אחדות מטייוייאן היגרו באותה תקופה לארצות מעבר לים, ובודדים עלו לארץ ישראל.

עם כינון ליטא העצמאית הוקמה בטייוייאן קהילה יהודית מודרנית ובראשה וועד נבחר. הקהילה היהודית בטייוייאן קיבלה שירותים וסיוע ממחלקת הקהילות של המיניסטריון לענייני יהודים במחוז קובנה.

בתחילת שנות העשרים של המאה ה-20 עסקו עשרה יהודים בטייוייאן במסחר, ארבעה במלאכה, ושש משפחות יהודיות התפרנסו מחקלאות. שלוש ממשפחות אלו קיבלו קרקעות מן הממשלה הליטאית. בעלי הבהמות רעו את בהמותיהם באדמות של בעל האחוזה שבסביבה, ולא פעם פרצו סכסוכים על רקע זה בין בעלי הבהמות לבין בעל האדמות. על פי הסקר שערכה ממשלת ליטא בשנת 1931, היו בטייוייאן בית מסחר לפשתן ושתי מסרקות צמר בבעלות יהודית.

כתוצאה מהמצב הכלכלי הקשה ששרר בטאויינאי נזקקו שלוש משפחות יהודיות לתמיכה ציבורית מקיפה, שבע משפחות יהודיות קיבלו תמיכה חלקית. גם בתקופה זו נמשכה התופעה של עזיבת היהודים את העיירה, מפאת המצב הכלכלי, שהלך והדרדר משנה לשנה. בייחוד עזבו הצעירים. בסוף שנות השלושים של המאה ה-20 ולאחר מכן, כאשר סופחה ליטא לברית המועצות בסתיו 1940, נותרו בטייוייאן כמעט רק זקנים וחולים.

בשואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוך ימים ספורים אחרי מתקפת גרמניה הנאצית על ברית המועצות (22 ביוני 1941) נכבשה ליטא כולה. יהודי טאיוויאן הועברו לעיר המחוז וילקומיר, שם נקבע גטו בראשית אוגוסט 1941. גורלם היה כגורל יהודי וילקומיר והסביבה - חלקם הומתו בגטו, חלקם נרצחו בטבח הגדול ביער פיבוניה בראשית ספטמבר, והנותרים נרצחו עם חיסול הגטו בה' בתשרי תש"ב, 26 בספטמבר 1941.^[2]

חינוך יהודי העיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהיהודים בעיירה קיבלו את חינוכם בחדר ובישיבה, ובנוסף לזאת בעיר וילנה, אשר בה היה בית מדרש.

בית כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיירה הוקם בית כנסת בסוף המאה ה-18, ובעקבות כך הפכה העיירה למרכז רוחני ליהודי הסביבה. החל מסוף שנות השלושים של המאה ה-20 התקיימו תפילות בבית הכנסת רק בשבתות וחגים.^[1]

דב אריאל לייבוביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מהיהודים שעלו לארץ ישראל בטאויינאי היה דוב אריאל לייבוביץ'. הוא עלה לארץ בשנת 1884, והיה מחלוצי ביל"ו. בנוסף, הוא היה אחד מהמתיישבים הראשונים בגדרה.