טייסת 109

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טייסת 109
IAF Squadron 109.png
סמל טייסת 109
מוטו: "כגובה הכבוד"
שם: "טייסת העמק"
שם בעבר: "טייסת המיסטר הצפונית"
סוג: מטוסי קרב
יעוד: משימות מיוחדות אסטרטגיות וכירורגיות לטייס ונווט, כלל סוגי משימות ההתקפה וההגנה.
שנת הקמה: 1951
בסיס: רמת דוד
כלי טיס: F-16D ("ברק" דו־מושבי)
כלי טיס בעבר: כפיר C-2, כפיר C-1‏, סקייהוק, מיסטר, הרווארד, מוסקיטו

טייסת 109, המכונה גם "טייסת העמק", היא טייסת התקיפה הוותיקה בחיל האוויר הישראלי. הטייסת הטיסה לאורך שנותיה חמישה סוגים שונים של מטוסי קרב ומפעילה כיום מטוסי F-16D ("ברק") דו מושביים מבסיס רמת דוד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת הוקמה בשנת 1951 בבסיס תל נוף על בסיס 3 מטוסים מביה"ס לטיסה. בראש צוות ההקמה הוצב דב ארליך ואילו למפקד הטייסת מונה דני שפירא. מקימי הטייסת השתלמו בבריטניה בהטסת מטוסי מוסקיטו, מטוסי בוכנה דו-מנועיים בעל טווח טיסה ארוך שהיו בשימוש הצי המלכותי הבריטי. בשנת 1952 קיבלה הטייסת 25 מטוסי מוסקיטו, התמקמה בבסיס חצור והפכה לטייסת התקיפה הראשונה של חיל האוויר. במקביל שימשו מטוסיה למשימות צילום ארוכות טווח. הטייסת החלה לבצע סיורים ימיים ולהחזיק בכוננות קבועה זוג מטוסים חמושים בתותח ומקלעים. במקביל למטוסי המוסקיטו, הטיסה הטייסת לתקופת מה, מטוסי הרווארד לצורך אימון מתקדם של טייסי קרב. בשנת 1956 הוצאו מטוסי המוסקיטו משירות, עקב ריבוי תקלות ותאונות.

תקופת המיסטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956, אחרי הדממה קצרה, התמקמה הטייסת בבסיס רמת דוד, וצוידה ב-37 מטוסי סילון צרפתיים מסוג מיסטר. עם המעבר כונתה הטייסת "טייסת המיסטר הצפונית" והופקדה על שמירת שמי ישראל בחזית הצפון. עם הזמן נתקבע שמה כ"טייסת העמק" על שם עמק יזרעאל, בו ממוקם בסיס רמת דוד. בעשורים הראשונים לקיומה היו רבים מן הטייסים והנווטים בטייסת מבני הקיבוצים והמושבים בעמק יזרעאל. במבצע קדש הוטסו מטוסי הטייסת, ביחד עם שלוש טייסות קרב צרפתיות שפרסו לארץ, בידי צוותים צרפתיים.

ב-1964 הטייסת ביצעה תקיפה מבצעית ראשונה כאשר הפציצה כוחות סוריים בתל עזזיאת ובתל חמרה. במלחמת ששת הימים השתתפו מטוסי המיסטר של הטייסת במבצע מוקד - תקיפת שדות התעופה הערביים במהלך הפתיחה של המלחמה. לזכות הטייסת נזקפו גם שתי הפלות של מטוסי מיג 17 מצריים באמצעות תותחים ביום הפתיחה של המלחמה, אך לטייסת אבדו שני מטוסים.

תקופת הסקייהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדצמבר 1967 קלטה הטייסת את מטוסי ה- סקייהוק (עיט). במלחמת ההתשה פעלה הטייסת בגזרות ירדן, מצרים, סוריה ולבנון. במהלך מבצע רביב לתקיפת הכוחות המצריים בגדה המערבית של מפרץ סואץ נהרג טייס המילואים חגי רונן, לשעבר סגן מפקד הטייסת. במהלך המלחמה, במאי 1970, הפיל מפקד הטייסת עזרא דותן (בבן) שני מטוסי מיג 17 סוריים, האחד באש תותחי 30 מ"מ, והשני, באופן חריג, באמצעות רקטות אוויר-קרקע נגד טנקים. תקיפות הטייסת נמשכו עד הפסקת האש באוגוסט 1970.

במלחמת יום הכיפורים, תחת פיקודו של יצחק דוד, המשיכה הטייסת להטיס את מטוס הסקייהוק. עם פרוץ המלחמה, ומתוקף מיקומה הצפוני, הייתה 109 הטייסת הראשונה שזינקה לתקיפה ברמת הגולן. בתקיפה נפגע המוביל איתן חנן והיה לחלל הראשון של חיל-האוויר במלחמה. עיקר משימותיה של הטייסת היו תקיפות סוללות טילי קרקע-אוויר, סיוע קרוב לכוחות היבשה, גיחות לוחמה אלקטרונית וגיחות תצפית. במסגרת זאת השתתפו מטוסי הטייסת במבצע תגר, מבצע דוגמן, ותקיפת גשרי הצליחה המצריים בגזרת תעלת סואץ. הטייסת נפגעה קשה במלחמה מאש נ"מ וטילי קרקע-אוויר, ככל הנראה עקב מהירותם הנמוכה של מטוסי הסקייהוק. היא איבדה 7 טייסים ו-16 מטוסים מתוך ה-26 שעמדו לרשותה בתחילת הקרבות‏‏[1], אך המשיכה בתפקוד מלא עד למהלכים האחרונים של המלחמה בהם תקפה את הכוחות הסוריים בחרמון.

תקופת הכפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1977 ו-1985 הטיסה הטייסת מטוסי כפיר, בתחילה מדגם C-1. יעוד הכפירים של הטייסת היה משימות אוויר-קרקע בלבד. והחל בנובמבר 1977, הם הרבו בתקיפות בדרום לבנון והשתתפו במבצע ליטני. משנת 1981 החלה הטייסת להפעיל מטוסי כפיר מדגם C-2. מטוסי תקיפה אלה השתתפו במלחמת לבנון הראשונה, ובכלל זה במטסים המאוחרים של מבצע ערצב-19 ובמצור על ביירות. עם הוצאת הכפירים משירות בשנת 1985 נכנסה הטייסת להדממה.

הקמה מחדש כטייסת F-16[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוס F-16D (ברק) של טייסת 109 בעת אימון ביוון בשנת 2011

בשנת 1991 הוקמה טייסת 109 מחדש כשהיא מצוידת במטוסי F-16D (ברק) דו-מושביים ומתמחה בהפעלת חימוש אוויר-קרקע מדויק ובתקיפה בתנאי אל-ראות. בראש צוות ההקמה הוצב אליעזר שקדי שמונה למפקד הטייסת. בשנת 1994 נקלטה בטייסת מערכת ה-LANTIRN המאפשרת תקיפות מדויקות בלילה ובתנאי ראות נמוכה. בשנת 1999, החלה הטייסת להשתמש גם במערכת משופרת לרכישת מטרות ולהנחיית חימוש בשם "לייטנינג". מערכת זו, מתוצרת רפא"ל, מצוידת בחיישן תת-אדום לאיתור מטרות בלילה, במערכת CCD לאיתור מטרות ביום, ביכולות הכוונת חימוש מונחה לייזר ו-GPS, ובתצוגה עילית. בעקבות התקנת מערכות אלו החל פיקוד חיל האוויר להטיל את מירב משימות התקיפה בלבנון על הטייסת ולקראת נסיגת ישראל מרצועת הביטחון בדרום לבנון, היא ביצעה יותר גיחות הפצצה מכל טייסת ישראלית אחרת. בשנת 1998 קלטה הטייסת את נווטת הקרב הראשונה בחיל האוויר הישראלי. במלחמת לבנון השנייה השתתפה הטייסת בהשמדת משגרי הטילים ארוכי הטווח של חזבאללה בלבנון והפילה כטב"ם מסוג אבביל של החזבאללה בשדות כברי. במהלך מבצע עופרת יצוקה השתתפה הטייסת במשימות לתקיפת מטרות חמאס, מנהרות, אתרי ייצור אמל"ח, אתרי אחסנה, כמו גם בצייד משגרים, תקיפת משגרים מוטמנים, סיוע לכוחות היבשה, ומשימות צילום.

סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל ייעודה של הטייסת נקבע סמלה כעיט נושא פצצה. מוטיב העיט נשמר לאורך השנים, אך הפצצה הוחלפה מאוחר יותר בירח, הרומז ליכולת תקיפה ארוכת טווח ברחבי הסהר הפורה [דרוש מקור]. העיט עוצב על פי הסמליל של בירה נשר [דרוש מקור].

סמלי הטייסת בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדי הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמק יזרעאל ממצפור טייסת העמק שעל הכרמל. פסי האבן מדמים את מסלולי הטיסה של בסיס רמת דוד הנראה ברקע

מצפור טייסת העמק הוקם על דרך נוף כרמל, מעט צפונית לקרן הכרמל, לזכר שני אנשי הטייסת, ליאור הררי ויונתן בגין, שמטוסם התרסק בשעת אימון במימי הים התיכון. המצפור צופה על עמק יזרעאל מכיוון דרום מערב.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏,McDonnell Douglas A-4 Skyhawk, Ra'anan Weiss, Yoav Efrati ,Isradecal‏ עמ' 31

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]