טייסת 118

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טייסת 118
סמל טייסת 118
סמל טייסת 118
פרטים
כינוי "טייסת דורסי הלילה"
מדינה ישראלישראל  ישראל
שיוך חיל האוויר הישראלי עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג מסוקי תובלה
בסיס האם בסיס תל נוף עריכת הנתון בוויקינתונים
אירועים ותאריכים
תאריך הקמה 6 באוגוסט 1970
מלחמות מלחמת יום הכיפורים עריכת הנתון בוויקינתונים
נתוני היחידה
ייעוד תובלה, הנחתת כוחות, ציוד וחילוץ נפגעים.
כלי טיס CH-53 סי סטאליון ("יסעור")
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מסוק יסעור מטייסת 118

טייסת 118, המכונה גם "טייסת דורסי הלילה", היא טייסת מסוקי חילוץ ותובלה של חיל האוויר הישראלי, המוצבת בבסיס תל נוף. טייסת 118 מפעילה מסוק תובלה מדגם סיקורסקי CH-53 סי סטליון ("יסעור").

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטייסת הוקמה מיד לאחר מלחמת ההתשה, ב-6 באוגוסט 1970, תחת פיקודו של נחמיה דגן וקלטה את מסוקי היסעור הראשונים מגף היסעורים בטייסת 114. מאז פעלה הטייסת בכל מלחמות ישראל, במבצעים רבים ובפעולות נוספות.

במלחמת יום הכיפורים פעלה הטייסת תחת הנהגתו של יובל אפרת בשורה ארוכה של מבצעים מאחורי קווי האויב, העברת כוחות, חילוצם של מאות פצועים וגיחות לוחמה אלקטרונית. שבעה מאנשי הטייסת נהרגו במלחמה, ושני מסוקים הופלו.[1] גולת הכותרת של פעילות הטייסת במלחמה הייתה הטסתם של 626 צנחני מילואים מחטיבה 317 לחרמון הסורי ב-21 באוקטובר 1973 במהלך מבצע קינוח. היה זה מבצע ההטסה הגדול בתולדות צה"ל. בימים הבאים ועד לחתימה על הסכם הפרדת הכוחות עם סוריה ב-31 במאי 1974, המשיכה הטייסת לפעול ברכסי החרמון במשימות של הטסת כוחות, פעילות לוחמה אלקטרונית, פינוי נפגעים והטסת אפסניה. ב-19 באפריל נספו ארבעה אנשי צוות אוויר של הטייסת בהתרסקות מסוקם בשדה התעופה מחניים לאחר ששבו ממשימה מעל לרכסי החרמון. יחד עימם נספו ארבעה מפעילי ציוד לוחמה אלקטרונית שהיו במסוק. השמונה מונצחים באנדרטה בשדה התעופה במחניים.

ב-1997 התנגשו שניים ממסוקי הטייסת זה בזה, באירוע בו נהרגו כל 73 החיילים ואנשי הצוות כונה אסון המסוקים.

במלחמת לבנון השנייה הובילה הטייסת לוחמי צה"ל במגוון פעילויות, והשתתפה במבצע חד וחלק.

בין מפקדי הטייסת: נחמיה דגן (1970–1973), יובל אפרת (1973–1974), שאול שפי (1974–1977), מנחם ארד (1977–1980), מוטי רגב (1980–1982), דני מנור (1982–1984), שמואל ארז (1984–1987), שמואל אלדר (1987–1990), עופר זיו (1990–1992), שלמה משיח (1992–1995, 1997–1998) עמירם לביא (1995–1997), גבריאל שחור (1998–2000), צבי טסלר (2000–2002), דוד ברקי (2002–2005), אבי רוט (2005–2007), שי כתב (2007–2009), יואב עמירם (2009–2011), עופר באלין (2011–2014), סא"ל גדי (2014–2016), סא"ל אריאל (2016–2018), סא"ל יגאל (2018-).

סמל הטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמל טייסת עוצב על ידי רס"ן (מיל') אריה מוסקוביץ'. זה היה הסמל הראשון שעיצב מוסקוביץ' לחיל האוויר.

"זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי כלי-טיס מקרוב והתרשמתי מאוד מהגודל והעוצמה שלו", מספר מוסקוביץ', שאייר מאז עשרות ספרי ילדים שהפכו לקלאסיקה ואף מועמד על כך בימים אלו לפרס ישראל. "נחמיה הזמין אותי לטוס על אחד המסוקים ואני לא יכול לומר שהרגשתי כל-כך טוב", הוא נזכר בשעשוע. "למרות שהמסוק היה מגושם יחסית, נחמיה הטיס אותו כאילו היה זה מטוס-קרב ועשה איתו לופים משוגעים". מוסקוביץ' מתאר חוויה זו כמעוררת השראה: "מראהו החיצוני של המסוק ומעופו באוויר, הזכירו לי דמות של עוף מאיים ודרקוני", הוא מתאר. "לבסוף ציירתי ציפור מיתולוגית עם לשון-ארס שיוצאת החוצה ונחמיה התלהב מאוד. זה הסמל האהוב עלי מכל הסמלים שאיירתי במהלך השנים לחיל-האוויר ואני שמח שהסמל נשאר זהה עד היום".

קליה בן עמרם ונעה כפרי, ‏סיפורי סמלים, באתר חיל האוויר הישראלי, פברואר 2008

סמלים נוספים בטייסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משה גבעתי, הישרדות בספטמבר - לקחים מבצעיים ממלחמות ישראל, חולון: תשע"ג-2013, עמ' 193–194, 238–239.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טייסת 118 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]