טייק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

טייקאנגלית: Take) הוא הקלטה רציפה אחת של הופעה (לרוב של שחקן או של זמר). במונח נעשה שימוש הן בתעשיית הקולנוע והן בתעשיית המוזיקה לצורך סימון ומעקב במהלך ההפקה (שלב הצילומים בקולנוע, הקלטת קול באולפן במוזיקה).

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקולנוע, "טייק" הוא כל אחת מהגרסאות השונות המצולמות של שוט מסוים. טייקים שונים של אותו השוט ממוספרים, בדרך כלל, החל ממספר 1, בסדר עוקב, רצוף ועולה, עד שצילומי השוט נשלמים (על פי שיקול דעתו של הבמאי). בדרך כלל, בתחילת כל טייק מצולם הקלאפר - לוח שעליו רשומים מספרי הטייק, השוט והסצנה.

רק טייקים שנבדקו על ידי מנהל תסריט, ואשר אושרו על ידו שאינם פוגעים בהמשכיות, נשלחים אל עורך הסרט.

one-take[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצב בו עבור שוט מסוים מצולם טייק אחד בלבד (בדרך כלל בשל אילוצי תקציב/זמן).

long take[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש בשוט ארוך מאוד (long takes), ללא התערבות של עריכה, דבר הדורש היערכות מיוחדת של השחקנים ואופן הצילום.

דוגמה לשימוש בכך היא בסרט "החבל" של אלפרד היצ'קוק, המפורסם בזכות היותו מורכב מתשעה שוטים רצופים וארוכים, באורך של ארבעה עד עשר דקות כל אחד מהם. בחירה זו של הבמאי דרשה מהשחקנים לדרוך על כבלי חשמל ועל מסילות דולי במהלך הצילומים, ומפועלי הבמה להזיז מהדרך של המצלמה רהיטים ואביזרים, כשהיא נעה סביב החדר. רגלו של הצלם נשברה במהלך צילומי אחד הטייקים, והוא נגרר אל מחוץ לאולפן על מנת שהצילומים יוכלו להמשיך ללא הפרעה.[1] הפתיחה בת שמונה הדקות של הסרט "השחקן" כוללת דיאלוג בין מספר אנשים, המשוחחים ביניהם על השימוש ב-long takes בסרטים אחרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Film reel.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא קולנוע. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.