טיי קוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
טיי קוב
טיי קוב
לידה 18 בדצמבר 1886
נארווס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 ביולי 1961 (בגיל 74)
אטלנטה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
משקל 79 ק"ג עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 1.85 מטרים
www.cmgww.com/baseball/cobb
ספורט
ענף ספורט בייסבול עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

טיירוס ריימונד "טיי" קובאנגלית: Tyrus Raymond "Ty" Cobb;‏ 18 בדצמבר 188617 ביולי 1961), הידוע בכינויו "האפרסק מג'ורג'יה", היה שחקן בייסבול במייג'ור ליג האמריקאי בין השנים 1928-1905. קוב שיחק 22 עונות בקבוצת דטרויט טייגרס, כאשר בשש השנים האחרונות שלו הוא שימש כמאמן-שחקן. לאחר מכן, שיחק שתי עונות בפילדלפיה אתלטיקס ובה סיים את הקריירה. ב-1936, נבחר קוב למחזור הראשון של היכל התהילה של הבייסבול, לצידם של ארבעה שחקנים נוספים.

במהלך קריירת המשחק שלו, קבע קוב כ-90 שיאי ליגה, כאשר בחלקם הוא מחזיק עד היום - ממוצע החבטות הגבוה ביותר אי פעם (366 או 367, תלוי במקור) ושיא הזכיות בתואר אלוף החבטות (11 או 12 פעמים, תלוי במקור). חלק משיאיו החזיקו מעמד יותר מחצי מאה, כשביניהם מספר החבטות הגבוה ביותר (4,189 או 4,191), מספר המשחקים הרב ביותר (3,035) ומספר גניבות הבסיס הרב ביותר (892). בנוסף, הוא השחקן הצעיר ביותר שחבט מעל 4,000 חבטות והשיג 2,000 ריצות.

מורשתו של קוב כאחד משחקני הבייסבול הטובים בכל הזמנים, נשארת לעיתים בצל עקב אישיותו הבעייתית שכללה בעיות אלימות, גזענות כלפי יהודים ושחורים וסגנון משחק אגרסיבי יתר על המידה.[1] קוב היה ידוע בגלישות הפרועות שלו לכיוון הבסיסים, כאשר רגליו מופנות קדימה וחודי הנעליים שלו עולות לכיוון השחקן היריב. המוניטין שלו כאדם אלים במיוחד התחזק בעקבות שני הספרים שהוציא אל סטאמפ, עיתונאי וסופר שבילה עם קוב את ימיו האחרונים.

ימיו הראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוב נולד בשנת 1886 בנארווס, ג'ורג'יה - עיירת חקלאים ללא מעמד רשמי. הוא היה הבכור מבין שלושה ילדים שנולדו לוויליאם הרשל קוב (1863-1905) ולאמנדה צ'יטווד קוב (1871-1936). את שנתו הראשונה בליגת בייסבול מסודרת, העביר קוב במספר קבוצות קטנות. לאחר מכן, החל לשחק בליגה של טנסי-אלבמה, שם זכה לחוזה של 50 דולר לחודש. באוגוסט 1905, לאחר שהופיע בכתבה בעיתון המקומי של אטלנטה, נמכר קוב לקבוצת דטרויט טייגרס מהאמריקן ליג תמורת 750 דולר.

ב-8 באוגוסט של אותה שנה, אמו של קוב ירתה למוות באביו עם אקדח שהוא רכש עבורה. רישומי בית משפט העלו כי אביו של קוב חשד כי אשתו בוגדת בו והחליט לתפוס אותה בשעת מעשה. האם - שחשבה שמנסים לפרוץ לביתה, פעלה מתוך הגנה עצמית והרגה את בעלה. בתחילה היא הואשמה ברצח, אך ב-31 במרץ 1906 זוכתה מאשמה. בשנים שעברו, ייחס קוב את משחקו הפרוע לאביו המנוח בכך שאמר: "עשיתי את זה בשביל אבא שלי. הוא לא זכה לראות אותי משחק ... אבל אני ידעתי שהוא מתבונן בי, ואני אף פעם לא אכזבתי אותו."[2]

קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושה שבועות לאחר מות אביו, קוב ערך את הופעת הבכורה שלו בטייגרס. הוא היה בן 18 באותם ימים - השחקן הצעיר ביותר בליגה, בהפרש של כמעט שנה מהצעירים האחרים. למרות שחבט בממוצע בינוני של 240. ב-41 משחקים, זכה קוב לחוזה משודרג (1,500 דולר בחודש) ב-1906. בשנתו השנייה, הפך קוב לשחקן השדה החיצון הפותח של הטייגרס וחבט לממוצע של 316. ב-98 משחקים - שיא ליגה לשחקן בן 19, שנשבר מאוחר יותר על ידי מל אוט. לאחר שהועבר לצד הימני של השדה החיצוני, הוביל קוב את הטייגרס לשלוש אליפויות ליגה, אך הפסיד עם הקבוצה בכל שלושת גמרי הוורלד סיריס. מאז, לא זכה קוב לשחק עוד פעם בוורלד סיריס.

את עונת 1907 סיים קוב עם ממוצע חבטות של 350., 212 חבטות, 49 גניבות בסיס ו-119 RBI (רצים בזכות החובט). בגיל 20 הוא היה לשחקן הצעיר ביותר שזכה בתואר אלוף החבטות של הליגה והחזיק בשיא זה עד שנת 1955. בספטמבר של אותה שנה, החל קוב מערכת יחסים עם חברת קוקה-קולה, שנמשכה עד סוף חייו. במותו, החזיק קוב ב-20,000 מניות של החברה והיה בעלים של מפעלים בקליפורניה, איידהו ואורגון. בנוסף, שימש קוב כדובר של החברה בפרסומותיה.

בעונה שלאחר מכן, חבט קוב לממוצע של 324. (ראשון בליגה), אך דטרויט הובסה 4-1 בוורלד סיריס על ידי שיקגו קאבס. באוגוסט של עונה זו, התחתן קוב עם שרלוט (צ'ארלי) מריון לומבארד - ביתו של ראש עיריית אוגוסטה. ב-1909 זכה קוב בתואר הכתר המשולש (Triple Crown), המוענק לשחקן שמוביל את הליגה גם בממוצע חבטות, גם ב-RBI וגם בהום ראנס. בסוף העונה הפסידו קוב והטייגרס בגמר הוורלד סיריס לפיטסבורג פיירטס בשבעה משחקים, כשבמהלכם חובט קוב לממוצע נמוך של 231.

לקראת סוף עונת 1910, קוב הוביל ב-004. על פני נאפ ליואי בקרב על תואר החובט המצטיין. הוחלט שהפרס לזוכה יהיה רכב של חברת צ'למרס. קוב ישב בחוץ במהלך המשחקים האחרונים כדי לשמור על הממוצע הגבוה שלו, ואילו ליואי חבט שמונה פעמים במהלך double header (צמד משחקים המשוחקים זה אחר זה באותו יום). מאוחר יותר הופצה שמועה, שמאמן היריבה מול ליואי איפשר לו לחבוט מספר רב של פעמים מכיוון שלא חיבב את קוב. לאחר המשחק, ממוצעו של קוב היה עדיין גבוה יותר משל ליואי. אולם, לאחר בדיקה חוזרת התגלה כי אחד ממשחקיו של קוב נספר פעמיים - נתון שהעלה את ליואי למקום הראשון.

כתוצאה מהתקרית, החליט נשיא האמריקן ליג לשמש כמתווך בין השניים. הוא החליט כי קוב הוא הזוכה הסופי של אליפות החבטות, אך נשיא חברת צ'למרס החליט להעניק את הפרס גם לקוב וגם לליואי.

עונת 1911 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת 1911 הייתה שנה טובה מאוד עבור קוב, כשבמהלכה הוא קבע רצף של ארבעים משחקים עם לפחות חבטה אחת מוצלחת. למרות הרצף המוצלח, קוב פיגר ב-009. אחר ג'ו ג'קסון בקרב על תואר החבטות. בין קוב וג'קסון הדרומיים שררה חברות בתוך המגרש ואף מחוצה לו. את הקירבה הזו ניצל קוב לטובתו. במהלך משחק נגד קבוצתו של ג'קסון, קליבלנד נאפס, התעלם קוב מג'קסון כאשר האחרון ניסה לדבר עמו. כאשר ג'קסון התעקש, קוב התפרץ עליו בכעס - דבר שגרם לג'קסון לתהות מה יכול היה לעצבן את קוב. קוב טען לאחר מכן שקרב מוחות זה גרם לג'קסון לרדת לממוצע סופי של 408., ואילו קוב עלה לממוצע של 420.

בסוף שנה זו, הוביל קוב את הליגה בחבטות (248), ריצות (147), RBI וגניבות בסיס (87). הוא סיים את העונה עם שמונה הום ראנס (שני בליגה) וקטף לראשונה את תואר ה-MVP של האמריקן ליג.

במהלך עונת 1912, החל ויכוח מילולי בין קוב לבין אחד מאוהדי היריבה. השניים החליפו עלבונות זה עם זה, כשהשיא היה קריאתו של האוהד לעבר קוב במילים "חצי-כושי".[3] ככשמע קוב את הדברים, ביקש להרחיק את האוהד מהמגרש, אך לא ננקטה כל פעולה. בסופו של דבר, לאחר סיום האינינג השישי, תיפס קוב לעבר היציע והחל להכות את האוהד, שהתברר כי היה מחוסר ידיים. כאשר הצופים צעקו עליו שיפסיק, משום שלאוהד אין ידיים, השיב קוב: "לא אכפת לי אם הוא לא קיבל רגליים".[4]

בעקבות תקיפת האוהד, השעתה הנהלת הליגה את קוב. כמחאה על השעייתו של כוכב הקבוצה ועל חוסר ההגנה של שחקנים מפני אוהדים, החליטו שחקני הטייגרס לשבות מהמשחק מול פילדלפיה.[5] במהלך משחק זה, הפסידו הטייגרס 4-2 לאחר שהחליפו את ההרכב הפותח בשחקני מכללות ובשני מאמנים. השביתה הסתיימה כאשר קוב הפציר בחבריו לקבוצה לחזור לשחק. לדבריו, אירוע זה הוביל להיווצרות של "איגוד שחקני הבייסבול", גרסה מוקדמת של מה שמכונה היום ארגון שחקני המייג'ור ליג בייסבול.[6]

קוב, במהלך הקריירה שלו, היה מעורב בתקריות אלימות רבות, הן על המגרש והן מחוצה לו. פעם אחת הוא רב עם השופט בילי אוונס, והשניים הפסיקו להרביץ רק אחרי שקהל הצופים הפריד אותם זה מזה. פעם סטר לנער מעלית שחור בבית המלון בו התאכסן על היותו "שחצן". כשאחד השומרים, גם הוא שחור, התערב, שלף קוב סכין ודקר אותו בבטנו. העניין יושב אחר כך מחוץ לכותלי בית המשפט.

1915-1921[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1915 קבע קוב את שיא גניבות הבסיס לשחקן בעונה אחת - 96 גניבות. השיא החזיק מעמד כמעט חמישים שנה ונשבר רק בשנת 1962 על ידי מורי ווילס. רצף חמש הזכיות של קוב בתואר אלוף החבטות של הליגה הסתיים בשנה שלאחר מכן, כאשר קוב חבט לממוצע של 371. ואילו טריס ספיקר חבט לממוצע של 386.

ב-1917 קבע קוב רצף של 35 משחקים עם לפחות חבטה אחת מוצלחת, ובכך היה לשחקן היחיד בהיסטוריה שקבע שני רצפים של לפחות 35 משחקים עם חבטה אחת. במהלך הקריירה שלו, הוא קבע שישה רצפים של לפחות עשרים משחקים עם חבטה אחת - נתון שמציב אותו במקום השני אי פעם (שני רק לפיט רוז, שקבע שבעה רצפים).

באוקטובר 1918 התגייס לצבא ארצות הברית, ונשלח למפקדת חיל המשלוח בשומון, צרפת. קוב שירת 67 ימים מעבר לים, כשאחריהם הוא זכה ל"שחרור של כבוד" וחזר לארצות הברית. במהלך שירותו קיבל קוב דרגת קפטן, ושירת תחת פיקודו של נשיא קבוצת סנט לואיס קרדינלס, מייג'ור בראנץ' ריקי. תחת חיל זה שירתו גם כוכבי בייסבול אחרים, דוגמת כריסטי מת'יוסון וג'ורג' סיסלר. רובם הוצבו בחטיבות האש והגז של החיל הכימי, שם הוכשרו החיילים להגנה ממתקפות כימיות על ידי חשיפתם לתאי גז בתנאים מבוקרים. לאחר מספר שנים, התברר שהחשיפה לגז היא זו שגרמה להתפרצות השחפת אצל כריסטי מת'יוסון, ובסופו של דבר למותו בערב הוורלד סיריס 1925.

ב-19 באוגוסט 1921, במהלך המשחק השני של ה-double header נגד בוסטון רד סוקס, חבט קוב את החבטה ה-3,000 שלו. הוא עשה זאת בגיל 34, ועד היום הוא השחקן הצעיר ביותר שהגיע להישג זה. בנוסף, הוא השחקן שעשה זאת במספר ניסיונות החבטה (at-bats) הקטן ביותר - 8,093.

בשנת 1920, מיד עם מעברו לניו יורק יאנקיז, החל בייב רות' לבסס את עצמו כחובט חזק ועוצמתי - תכונה שקוב לא ניחן בה. כאשר הטייגרס הגיעו לראשונה לניו יורק על מנת לשחק מול היאנקיז, העיתונים הציגו את המפגש כעימות בין שני הכוכבים שכל אחד מהם ייצג סגנון משחק שונה. בסופו של המפגש, ידו של רות' הייתה על העליונה לאחר שחבט שלושה הום ראנס וטריפל אחד (חבטה לבסיס שלישי), ואילו קוב חבט רק סינגל אחד (חבטה לבסיס ראשון).

בזמן שהפופולריות של רות' עלתה, קוב החל לסבול מעוינות רבה מצד אנשי הבייסבול. הוא ראה ברות' לא רק איום על סגנון המשחק שלו, אלא גם לסגנון החיים שלו. בעוד קוב הטיף לסגפנות, רות' זלל נקניקיות, בירה ונשים. אך מה שהכעיס אותו ביותר על רות' הוא שלמרות ההתעלמות המוחלטת של רות' למצבו הפיזי ולבייסבול המסורתי, הוא עדיין היווה הצלחה מדהימה ומשך אוהדים למגרשי הבייסבול במספרי שיא.

במשך מספר שנים, ראה קוב איך כל ההילה שהייתה סביבו נגזלת על ידי הכוכב החדש - רות'. הוא החליט לשנות את סגנון המשחק, ולהתחיל לחבוט הום ראנס אל מעבר לגדר. ב-5 במאי 1925, בשעה שישב על ספסל הטייגרס, סיפר קוב לכתבים כי הוא הולך לחבוט בפעם הראשונה בקריירה שלו מחוץ לגבולות המגרש. באותו יום, הוא חבט שש חבטות משישה ניסיונות - שני סינגלים, דאבל אחד ושלושה הום ראנס. סך 16 הבסיסים שאליהם חבט באותו משחק, היוו שיא באמריקן ליג עד שנת 2012. בשני המשחקים הבאים חבט קוב לחמישה הום ראנס, והשווה את שיא הליגה משנת 1884. לאחר סיום סדרות המשחקים הללו, חזר קוב לסגנון המשחק הישן, שכלל המון חבטות הקרבה ומהלכי "הכה ורוץ". בתגובה למשחקו של קוב, הגיב רות': "יכולתי לסיים עם ממוצע קריירה של 600., אבל הם היו רק סינגלים. האנשים משלמים כדי לראות אותי חובט הום ראנס".[7] למרות היריבות, כנשאל ב-1930 מיהו החובט הטוב ביותר שהוא ראה, ענה קוב: "אי אפשר לנצח את בייב. התזמון שלו היה מושלם. לאף אחד לא היה השילוב של הכוח והעין כמו לרות'".[8]

כמאמן-שחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1921, החליט בעלי הטייגרס - פרנק נאבין, למנות את קוב למנג'ר הקבוצה. ההחלטה הפתיעה את עולם הבייסבול, כי למרות שקוב היה שחקן מצוין, הוא לא היה אהוב בקרב אנשי קהילת המשחק ואפילו לא בקרב חבריו לקבוצה. בנוסף, הוא הציב רף כל כך גבוה, שרוב השחקנים שלו לא יכלו לעמוד בו.

ב-1922, השווה קוב את שיאו של ווילי קילר, בכך שהשיג ארבעה משחקים בעונה כשבכל אחד מהם הוא חבט לפחות חמש חבטות. מאז השיא הושווה על ידי שלושה שחקנים נוספים. ב-10 במאי 1924, נערך טקס לכבודו של קוב על 21 שנים בבייסבול המקצועני. באירוע נכחו למעלה ממאה מכובדים ואנשי בייסבול, ובו הוענקו לקוב 21 ספרים - אחד על כל שנה בענף.

באותה עונה, הגיע קוב הכי קרוב לזכייה באליפות האמריקן ליג, אך הטייגרס סיימו במקום השלישי. הם פיגרו בשישה ניצחונות אחרי הזוכה - וושינגטון סנטורס. שנתיים לפני כן, הם גם סיימו במקום השלישי, אך במרחק של 16 ניצחונות מהיאנקיז. את האחריות לכשלונו כמאמן, הטיל קוב על נאבין, בטענה שהאחרון חוסך בכסף שיכול היה למשוך שחקנים איכותיים לקבוצה.

בסוף עונת 1925, שוב התחרה קוב על תואר אלוף החבטות של הליגה, הפעם עם חברו לקבוצה - הארי היילמן. במשחק האחרון של העונה, נגד סנט לואיס, חבט היילמן שש חבטות מוצלחת וסיים את העונה עם ממוצע של 393. קוב לעומתו, סיים עם ממוצע נמוך במקצת (389.), והפסיד את התואר. באותו משחק הגישו קוב ומנג'ר סנט לואיס, ג'ורג' סיסלר, את האינינגים האחרונים, כאשר קוב מצליח לקבוע אינינג מושלם (אינינג בו אף חובט אינו מצליח להגיע לבסיס).

המעבר לפילדלפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1926, לאחר 22 שנים בליגה, הודיע קוב על פרישה ממשחק פעיל. זמן קצר לאחר מכן גם טריס ספיקר, המאמן-שחקן של קליבלנד אינדיאנס, הודיע על פרישתו. הפרישה של שניים מגדולי השחקנים בליגה עוררה סקרנות רבה, והתברר שהשניים אולצו לפרוש עקב טענות על מכירת משחק מצדו של דאץ' ליאונרד - מגיש ששיחק תחת קוב.

ליאונרד טען שקוב וספיקר הימרו על המשחק של קבוצותיהם (הטייגרס והאינדיאנס) ב-25 בספטמבר 1919. ליאונרד ניסה להוכיח את האשמה באמצעות מכתבים שהם כתבו לו, ובו סיפרו על המקרה. קוב וספיקר הוזמנו לפגישה חשאית עם קומישינר הליגה, כאשר בפגישה השנייה שלהם - עם מנהלי הליגה, השניים אולצו לפרוש. עם זאת, השמועות החלו להתפשט ובעקבותיהן נערכה פגישה שלישית, בה סירב ליאונרד להשתתף. לאחריה, הודה קוב בכתיבת המכתבים אך סיפר שהיה מדובר בהימורי סוסים ולא במשחקי הליגה. בנוסף, הוא טען שליאונרד פרסם את המכתבים משום שרצה לנקום בו, לאחר ששיחרר אותו מהקבוצה. ספיקר, לעומת זאת, הכחיש כל קשר לפרשה.

ב-27 בינואר 1927, זיכה הקומישינר את קוב וספיקר מכל אשמה, בעיקר משום שליאונרד סירב להופיע בדיונים. השניים הורשו לחזור לקבוצותיהם הקודמות, אך יכלו גם ללכת לקבוצות אחרות. ספיקר בוושינגטון סנטורס, ואילו קוב בחר ללכת לפילדלפיה אתלטיקס. שנה מאוחר יותר, הצטרף ספיקר אליו לקבוצה. קוב טען שהוא יחזור לליגה אך ורק משום שהוא רוצה לפרוש בתנאים שלו.

קוב החל לשחק באופן קבוע בקבוצה הצעירה של פילדלפיה, כאשר באותה עונה היא סיימה במקום השני בליגה, אחרי אחת הקבוצות הטובות אי פעם - ניו יורק יאנקיז, שסיימה במאזן של 44-110. ב-11 במאי הוא התקבל במחיאות כפיים סוערות אצל דטרויט טייגרס - קבוצתו הקודמת, וב-18 ביולי הפך לשחקן הראשון אי פעם שמגיע ל-4,000 חבטות.

קוב חזר לעונת 1928, אך שיחק בתדירות נמוכה, בשל גילו המבוגר והיכולת הטובה של החובטים הצעירים, שהיו שוב במירוץ לאליפות עם היאנקיז. ב-3 בספטמבר חבט את חבטו האחרונה בקריירה ושבוע לאחר מכן, ב-11 בספטמבר שיחק את משחקו האחרון. בסוף העונה הוא הודיע על פרישה סופית. במשך 23 עונות רצופות (למעט עונת הרוקי שלו), השיג קוב ממוצע חבטות של לפחות 300. - שיא מייג'ור ליג שאינו נראה שביר.[9]

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוב פרש ממשחק כשהוא אדם עשיר ומצליח מאוד. בתחילה טייל עם משפחתו באירופה, לאחר מכן השתקע קצת בסקוטלנד ולבסוף חזר לחוותו בג'ורג'יה. את הזמן היא העביר בציד, גולף, פולו ודיג. בילוי אחר שלו היה סחר באגרות ומניות חוב - דבר שעזר לו להגדיל את הונו האישי.

בחורף 1930, עבר קוב לאחוזה ספרדית ששכנה בקהילת המיליונרים מחוץ לסן פרנסיסיקו, קליפורניה. במקביל, הגישה אשתו צ'ארלי את תביעת הגירושין הראשונה שלה, שלבסוף ירדה מהפרק. ב-1947 התגרש הזוג סופית, לאחר 39 שנות נישואים. לזוג היו שלושה בנים ושתי בנות. שנתיים לאחר מכן, כשהוא בן 62, התחתן קוב בשנית. ב-1956, גם נישואים אלה הסתיימו בגירושין.

את ימיו האחרונים, העביר קוב כמעט ללא קרובים וחברים. ביוני 1961, התאשפז קוב בבית חולים באטלנטה, כשלצידו אשתו הראשונה ובנו ג'ימי. חודש לאחר מכן, ב-17 ביולי, הוא נפטר. בהלוויתו נכחו 150 אנשים, כשמתוכם רק ארבעה אנשי בייסבול. במותו, הוערך הונו של קוב ב-11.78 מיליון דולר (כ-93 מיליון כיום). בצוואתו הוא הותיר רבע מהסכום לקרן החינוך שהקים, ואת השאר הוריש לצאצאיו. נכון ל-2012, קרן החינוך שלו חילקה 14.2 מיליון דולר למלגות ליוצאי מדינת ג'ורג'יה.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוב נחשב בעיני רבים לשחקן הבייסבול הטוב ביותר בתקופת הכדור המת ("Dead Ball Era"), ורבים רואים בו את אחד השחקנים הגדולים בתולדות המשחק.[10] בשנת 1998, הוא דורג שלישי ברשימת מאה שחקני הבייסבול הגדולים ביותר, שנערכה על ידי המגזין "Sporting News".[11]

בפברואר 1936, כשפורסמו התוצאות של הבחירות הראשונות להיכל התהילה של הבייסבול, התגלה כי קוב קיבל 222 קולות מתוך 226 הצבעות. ארבעת הנבחרים האחרים באותה שנה היו בייב רות', הונוס ואגנר, כריסטי מת'יוסון ו-וולטר ג'ונסון, אך איש מהם לא קיבל יותר קולות מקוב. שיעור הבחירה בו (98.2%) היווה שיא ליגה עד שנת 1992, אז נבחר טום סייבר ב-98.8%. התוצאות המדהימות הראו שלמרות שרבים מאנשי הבייסבול לא אהבו את אישיותו של קוב, הם העריכו את הישגיו הספורטיביים ואת הדרך בה שיחק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Readers: Dirtiest pro players, באתר ESPN‏, 30 בינואר 2007
  2. ^ אל סטאמפ, Cobb: The Life and Times of the Meanest Man Who Ever Played Baseball, צ'ייפל היל, צפון קרוליינה, 1994, עמ' 27.
  3. ^ דן הולמס, Ty Cobb: a biography, ווסט פורט, קונטיקט, 2004, עמ' 58.
  4. ^ Readers: ESPN.com's 10 infamous moments, באתר ESPN‏, 26 באוגוסט 2007
  5. ^ סטאמפ, Cobb: The Life and Times of the Meanest Man Who Ever Played Baseball, עמ' 208-209.
  6. ^ Baseball Players’ Fraternity, באתר Encyclopaedia Britannica‏, 25 בינואר 2009
  7. ^ הארווי פרומר,‏ The 90th Anniversary of Babe Ruth's Major League Debut יולי 2004
  8. ^ Film from Baseball's Past, באתר Baseballspast.com‏, 8 בנובמבר 2013
  9. ^ Ty Cobb Career Statistics, באתר Sports Reference, Inc‏, 16 במרץ 2012
  10. ^ שירלי פוביץ',‏ Best Player-Not Best Man, באתר The Washington Post‏, 25 באוגוסט 2008
  11. ^ 100 Greatest Baseball Players, באתר Baseball Almanac‏, 22 במרץ 2012