טיל בליסטי

טיל בליסטי הודי מסוג אגני II.

טיל בליסטי מסוג טרידנט 2 משוגר מאחת הצוללות הגרעיניות מסדרת אוהיו האמריקנית

טיל בליסטי הוא טיל שחלק ניכר ממסלולו הוא בליסטי, כלומר מושפע מכוחות הכבידה והתנגדות האוויר (גרר) בלבד. אף שהגדרה זו מתאימה למעשה למרבית הטילים וכן לפגזי ארטילריה, השימוש המקובל במונח "טיל בליסטי" מתאר טיל שמרבית מסלולו מתבצע מחוץ לאטמוספירה, והוא בעל טווח של מאות קילומטרים לפחות, אם כי פגזי ארטילריה קצרי טווח גם הם נקראים בליסטיים. טיל כזה מונחה לרוב רק בשלב שבו הוא מונע, ומסלולו נקבע על-פי חוקי האסטרודינמיקה והבליסטיקה. מסלולו של טיל בליסטי בשלב הטיסה החופשית הוא, בקירוב, פרבולי - אך חיכוך האוויר גורם לכך שמסלולו אינו פרבולי אידיאלי.

היסטוריה

ראשון הטילים הבליסטיים היה ה-A-4, הידוע יותר כ-V-2, שפותח על ידי גרמניה הנאצית בשנות השלושים והארבעים תחת הנחייתו של ורנר פון בראון. שיגור מוצלח ראשון של ה-V-2 נעשה ב-3 באוקטובר 1942. הוא נכנס לשירות מבצעי ב-6 בספטמבר 1944 בתקיפה על פריז, ויומיים אחר כך בתקיפה על לונדון. עד סוף מלחמת העולם השנייה, במאי 1945, נורו למעלה מ-3,000 טילי V-2.

כיום יש בעולם דגמים רבים של טילים בליסטיים, רובם פותחו על ידי ברית המועצות וארצות הברית בימי המלחמה הקרה, במטרה לשאת כמות גדולה של חומר נפץ, או ראש קרב בלתי קונבנציונלי.

ביוני 2025 בזמן מבצע עם כלביא, איראן שיגרה יותר מ־500 טילים בליסטיים לעבר מדינת ישראל; רובם יורטו אך עשרות בודדות של טילים בליסטיים נפלו וגרמו להרס כבד, ולמותם של 24 אזרחים.

ביום ה-23 ביוני 2025 איראן שיגרה 14 טילים בליסטיים לעבר הבסיס האמריקאי הגדול בקטר בהתרעה מראש. מתוך ה-14, 13 יורטו, אף אמריקאי לא נפגע ונגרם נזק קל בלבד.

ב-9 בספטמבר 2025, ביצע חיל האוויר הישראלי תקיפה בדוחה, בירת קטר, שכוונה נגד כינוס של בכירי הלשכה המדינית של חמאס, על פי הדיווחים התקיפה נעשתה באמצעות טיל בליסטי ששוגר ממטוס מעל ים סוף. הפצצת המתחם הובילה בעקיפין לעסקת החטופים השלישית בה שוחררו כלל החטופים הישראלים החיים והחללים מהשבי ברצועת עזה..

ביום ה-8 ביוני 2026 דווח שישראל תקפה את איראן באמצעות טילים בליסטיים ששוגרו מהאוויר, כתגובה למתקפת הטילים מאיראן לכיוון צפון הארץ שהייתה בערב הקודם.

סוגי טילים בליסטיים

מבנה הטיל הבליסטי V2, הטיל הבליסטי הראשון

הטילים הבליסטיים מחולקים לקטגוריות לפי הטווח שלהם. הקטגוריות העיקריות הם:

1. טיל בליסטי טקטי: בדרך כלל עד לטווח של 300 ק"מ.
2. טיל בליסטי לטווח קצר: לטווח של כ-1,000 ק"מ
3. טיל בליסטי לטווח בינוני בין 3,500 ל-5,500 ק"מ.
4. טיל בליסטי בין-יבשתי יותר מ-5,500 ק"מ.

שיגור

ניתן לשגר טילים בליסטיים מאתרים נייחים או ממשגרים ניידים, לרבות כלי רכב קרקעיים (נושא-מזקיף-משגר), מטוסים, ספינות וצוללות.

כדי להגיע למרחקים ארוכים, משוגרים טילים בליסטיים בדרך-כלל לטיסה תת-מסלולית גבוהה; טילים בין-יבשתיים יכולים להגיע בשיא גובה מסלולם, בטיסה חופשית, למרחק של כ-1,200 ק"מ.

הניווט של טיל בליסטי הוא לרוב בעזרת מערכת ניווט אינרציאלית. מדי תאוצה מודדים את תאוצות הטיל בשלושה צירים, גירוסקופים מודדים תאוצות זוויתיות, מחשב מחשב את המסלול שעשה הטיל, מיקומו ומצבו על בסיס התאוצות, משווה לנתוני הירי שהוזנו מראש ומוציא פקודות תיקון להגאים. בסיום שלב החדירה לאטמוספירה משתמשים לרוב להנחיית הטיל בביות סופי.

מסלול

מסלול טיסתו של טיל בליסטי כולל שלושה שלבים:

1. השלב הממונע – שבו הוא נע בכוח מנועו (רקטת דלק מוצק או נוזלי). יכול להימשך מעשרות שניות בודדות ועד מספר דקות. חלק זה מהטיסה יכול להיות מונע בשלב יחיד או במספר שלבים.
2. שלב הטיסה החופשית – השלב הארוך ביותר בטיסת הטיל, שנמשך מרגע סיום פעולת המנוע ועד לשלב הכניסה מחדש לאטמוספירה, שבמהלכו הטיל מושפע מכוח הכבידה בלבד הפועל ככוח מרכזי. שלב זה מהווה לרוב מעל 80% מן המסלול, הן מבחינת זמן והן מבחינת מרחק. לרוב אין בשלב זה כל יכולת לשנות את מסלול הטיל.
3. שלב החדירה – שבו חוזר הטיל לאטמוספירת כדור הארץ. הוא מתחיל בגובה שבו הגרר האטמוספירי מתחיל להשפיע משמעותית על מסלול הטיל, ונמשך עד לפגיעת הטיל.

ראו גם

• טיל נגד טילים
• טיל שיוט
• הנחיית Q
• טיל בליסטי מוטס

קישורים חיצוניים

• ניצן סדן, אנטומיה של איום: כך עובד טיל בליסטי איראני, באתר כלכליסט, 9 באוגוסט 2024
• טילים בליסטיים, באתר פדרציית המדענים האמריקאים
• MissileThreat.com
• טיל בליסטי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• טילים בליסטיים, דף שער בספרייה הלאומית