טיל מרובה ראשי נפץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טכנאים מתקינים ראשי נפץ מסוג Mk-21 בטיל ה PeaceKeeper האמריקאי

טיל מרובה ראשי נפץ (Multiple Re-entry Vehicle, MRV) הוא טיל בליסטי, בין יבשתי, הכולל בתוכו מספר גופי חדירה שכל אחד מהם נושא ראש קרבי בפני עצמו. ישנם שני סוגי טילים כאלה, הראשון, שבו כל אחד מגופי החדירה פוגע סביב אותה נקודה על הקרקע ואז הוא נקרא MRV. חימוש כזה מזכיר במקצת חימוש מצררי רגיל. הסוג השני הוא טילים שבהם לכל אחד מגופי החדירה יש יכולת לקבל ולפגוע במטרה שונה. Multiple, Independently Targeted Re-Entry Vehicle, MIRV. המערכת מותקנת על טילים בין יבשתיים, והופכת טיל בודד לטיל המסוגל לפגוע בכמה מקומות בו זמנית, או כמה פגיעות במקום אחד. לפי מקורות שונים, היו תוכניות פיתוח שכללו מתן יכולת תמרון לכל גוף חודר בנפרד. הרעיון מאחורי פיתוחים אלו הוא לסכל מערכות של טיל נגד טילים באמצעות "תמרוני התחמקות" של הגוף החודר[1].

המטרות הצבאיות של המערכת: גורמת יותר נזק יחסית לטיל שיש לו גוף חודר יחיד. בנוסף, כמה ראשי קרב גרעיניים קטנים הם נשק יעיל יותר מראש קרבי, גרעיני, אחד במקום בודד. המערכת מפחיתה באופן משמעותי את הצורך במתקני שיגור רבים והצורך באחסון טילים רבים.

  • עם מערכת ה-MIRV, ניתן לשגר טיל אחד לכל מיקום והמערכת תתקוף כמה מיקומים באותו האזור בו זמנית.
  • עוקף את הסכם סאל"ט המטיל הגבלה על כמות הטילים, בכך שהמערכת "מחביאה" בראשי הנפץ שלה טילים נוספים.
  • מאתגרת את אסטרטגיית הגנה אווירית בעזרת טילים מיירטים. היות שמגן נאלץ להתמודד עם מספר גופי חדירה רבים וקטנים יותר בו זמנית, מה שיצריך יכולות ירוט מדויקות יותר, החזקה בכמות טילי יירוט ויכולת ירוט כנגד מספר רב של מטרות בו-זמנית.

טיל מרובה ראשי נפץ המותקן על טיל בין יבשתי, הינו גורם מערער בכל מלחמה, כיוון שהוא נותן את היתרון המוחלט לצד שתוקף הראשון, ומסוגל בעזרת עשרות טילים להשמיד את רוב אמצעי הלחימה והטילים של היריב, ובהתקפת פתע לשתק כמעט את כל הצבא של המדינה המותקפת.

ניתן לראות כמה ראשי נפץ גרעיניים מתחת למעטפת הטיל המרכזי

בדיוק בגלל הסיבה הזאת, הנשק נאסר לשימוש במסגרת הסכם START II בין נשיא ארצות הברית דאז ג'ורג' הרברט ווקר בוש ונשיא רוסיה בוריס ילצין, ב-3 בינואר 1993. ההסכם אסר כל שימוש בטיל מרובה ראשי נפץ על טילים בין יבשתיים.

מערכות MIRV רוסיות כוללות את ה-R-36 (אנ'), RS-24 (אנ'), R-29 (אנ'), המשוגר מצוללת, RSM-56, בולבה המשוגר מצוללת,

מערכות MIRV אמריקאיות כוללות את הטיל "טריידנט" (אנ') המשוגר מצוללות, מערכת נוספת, שכבר יצאה משירות, היא טיל ה - Peacekeeper (אנ').

אחת התמונות המפורסמות של החלק התחתון של המסלול, היא צילום שצולם משדה הניסוי Kwajalein ובו רואים את הרש"קים/גופי החדירה, לקראת פגיעתם במים

צילום של שמונה רש"קים/ גופי חדירה, לקראת הפגיעה במים, בשדה הניסוי Kwajalein, כל שמונת הגופים הם מאותו טיל בליסטי.

לאחר שהאמריקאים פרשו מההסכם שאסר על בניית מערכות הגנה אקטיבית מטילים בליסטיים בשנת 2002, רוסיה חזרה לפתח ולהצטייד במערכות MIRV.

אופן פעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-MIRV, המערכת היא מעין שורה של ראשי קרב המופרדים זה מזה לאורך מסלול הטיסה במטרה להגיע ליעדים שונים. המתנע (booster) מאיץ את הגופים לתוך מסלול נפילה חופשי בהתאם למסלול הטיסה המתוכנן. בנקודת הקיטעון, מתבצעת הפרדה ממיכל המנוע. תהליך זה חוזר על עצמו במידה והמנוע רב שלבי. הטיל טס במסלול בליסטי לכיוון המטרה ובשלב מסוים (בגובה ובמהירות המצאימים) פורק את הגופים החודרים כך שכל אחד מהם כולל ראש קרב ויכולת ניווט והנחייה.

Minuteman III MIRV path.svg

שלבי הטיל Minuteman III:

  1. הטיל משוגר ממתקן השיגור שלו כאשר הוא מפעיל את המתנע הראשון שלו(A)
  2. כ- 60 שניות לאחר השיגור, החלק הראשון נופל, ומתחיל את תפקידו המתנע השני של הטיל(B). בנוסף, מעטפת הטיל נשמטת.
  3. כ- 120 שניות לאחר השיגור, המתנע השלישי(C) מתחיל לפעול, ומתנתק מהשלב השני של הטיל(B).
  4. כ - 180 שניות לאחר השיגור, המתנע השלישי מתנתק מהטיל. הטיל מתחיל בכיוון עצמי על ידי המנועים הפנימיים.
  5. הטיל מכוון את עצמו לעבר מסלול המטרה ומתכונן לכניסה מחדש לאטמוספירה ושחרור ראשי הנפץ.
  6. הטיל משחרר ראש נפץ יחד עם חומרים משבשי מכ"ם ומוקשים.
  7. ראשי הנפץ והחומרים משבשי המכ"ם נכנסים לאטמוספירה במהירות גבוהה כשהם חמושים בטיסתם אל המטרה.
  8. הטילים מתפוצצים בפיצוץ אווירי או יבשתי.

השימוש במנועים קטנים בכל ראש נפץ מאפשר לצמצם עוד יותר את האפשרות לפספוס המטרה.

איור אמריקאי לטיל מרובה ראשי נפץ רוסי המשוגר מרוסיה לארצות הברית.

ישנה סבירות גבוהה כי מערכות אלו מתוכננות לעשות שימוש באלמנטים משבשי מכ"ם כגון סיבי אלומיניום, כדורי מתכת ודומיהם מתוך מטרה לשבש את מערכות היירוט של הטיל.

במערכות מסוג זה, הדיוק בפגיעה הוא קריטי עקב טווח הפגיעה הגדול של המערכת והאפשרות של התפזרות הקרינה בשטח רב. לכן, כל ראש נפץ מחזיק בתוכו מערכת ניווט פנימית הדואגת לתקן את מסלולו על ידי חישוב מקום הפגיעה המתוכנן מיליוני פעמים בשנייה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טיל מרובה ראשי נפץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Dynamics of Atmospheric Re-Entry; Frank J. Regan and Satya M. Anandakrishnan; AIAA