טימוליאון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ציור דמיוני של טימוליאון

טימוליאוןיוונית: Τιμολέων[1]‏; המאה ה-4 לפנה"ס) היה מצביא ומדינאי יווני בן העיר קורינתוס, אשר פעל בסיציליה ושימש כשליט בפועל של העיר סירקוסאי בין השנים 345 לפנה"ס - 337 לפנה"ס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימוליאון נולד בעיר קורינתוס במהלך המחצית השנייה של המאה ה-5 לפנה"ס. הוריו נקראו טימודימוס ודימאריסטי, ושניהם היו בעלי מעמד בעיר. אחיו היה טימופאניס. לטענת פלוטרכוס, טימוליאון נודע כבעל אופי נוח, אולם תיעב רודנים. בניגוד אליו, אחיו נודע כעקשן והיה בעד שלטון יחיד. טימופאניס נודע כמצביא נמרץ, ולפיכך זכה לכבוד בעיר ומונה לתפקידים שונים. טימוליאון סייע לו, ובאמצעות מזגו הנוח עזר לחפות על אופיו הפחות יציב של אחיו.[2] במהלך אחת המלחמות בין קורינתוס לבין קליאונאי, הציל טימוליאון את חיי אחיו שפיקד על חיל הפרשים.

רצח טימופאניס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימוליאון רוצח את טימופאניס

בשנת 360 לפנה"ס, מועצת העיר קורינתוס החליטה לשכור חיל של 400 שכירי חרב כדי להרתיע אויבים. טימופאניס מונה למפקד החיל, אולם הוא שכנע את השכירים למרוד במעסיקיהם ולציית רק לו. לאחר שרצח אזרחים רבים, הוא מינה את עצמו לטיראן בעיר. טימוליאון, שכאמור התנגד לרודנות, התקשה להשלים עם הדבר וארגן קשר נגד אחיו. המקורות חלוקים באשר לקשר עצמו. פלוטרכוס מספר שטימוליאון הגיע עם שני אזרחים נוספים (אחד מהם גיסו של טימופאניס) לביתו של טימופאניס בלילה, והשלושה הפצירו בו להפסיק את רודנותו. טימופאניס לעג להם, ובעוד טימוליאון מתרחק ופורץ בבכי, השניים האחרים רצחו את טימופאניס.[3] גרסה דומה מוסר קורנליוס נפוס, הטוען שטימוליאון אפילו לא הסתכל על דמו של אחיו.[4] דיודורוס לעומת זאת, מספר שטימופאניס צעד בשוק של קורינתוס, כאשר מספר רב של אזרחים התנפלו עליו ועל פמלייתו. על פי דיודורוס, טימוליאון רצח את אחיו במו ידיו לעיני כל.[5]

כך או כך, ברור שלטימוליאון היה חלק נכבד במות אחיו. רצח קרוב משפחה, ואפילו הוא צודק, נחשב לחטא חמור מאוד ביוון.[6] בשל כך, הדעות על מעשהו של טימוליאון היו חלוקות. היו ששיבחו אותו על ההקרבה שגילה, בעוד אחרים גינו אותו על כך. אמו של טימוליאון ניתקה את קשריה עם בנה וסירבה להביט בו. הדבר כה ציער את טימוליאון עד שהוא שקל להתאבד. הוא פרש מכל תפקיד ציבורי ולתקופה מסוימת אף עזב את העיר.[7]

המסע לסיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך עשרים שנה לא כיהן טימוליאון בשום תפקיד ציבורי. בשנת 344 לפנה"ס הגיעו שליחים מהעיר סירקוסאי שבסיציליה אל קורינתוס בבקשת עזרה. בסירקוסאי שלט החל משנת 367 לפנה"ס הטיראן דיוניסיוס השני, אולם לאחר עשר שנות שלטון הוא הודח בידי דיון. דיון עצמו נרצח בשנת 352 לפנה"ס, רצח אשר גרר אנרכיה, רציחות וחילופי שליטים מהירים. בשנת 346 לפנה"ס ניצל דיוניסיוס את המצב כדי לחזור לשלטון בסירקוסאי, והנהיג בעיר שלטון אימה אכזרי. קורינתוס הייתה העיר שייסדה את סירקוסאי, כך שאליה פנו אזרחי סירקוסאי בבקשת עזרה.

מועצת קורינתוס בחרה בטימוליאון פה אחד כמפקד המשלחת לסיציליה. אף נאמר לו שאם יילחם היטב, ייחשב לרוצחו של רודן, ואם לאו, לרוצחו של אחיו. טימוליאון קיבל את המשימה ומונה למפקד כוח שכלל עשר אניות ו-700 שכירי חרב.[8] המסע זכה לגושפנקה דתית, כאשר כוהנות פרספונה חלמו שפרספונה ואמה דמטר בעצמן מתכוננות לקרב. בשל כך, החליטו הקורינתים לקרוא לאחת מהטריארות של טימוליאון על שם שתי האלות.[9] טימוליאון עצמו הקריב לאפולו בדלפי לפני צאתו למסע.[10] בינתיים, היקיטאס, טיראן העיר הסיציליאנית לאונטיני, הביס בקרב את כוחותיו של דיוניסיוס, אשר שלט כעת על האי אורטיג'יה בלבד.[11] היקיטאס הטיל מצור על דיוניסיוס, וכרת ברית עם קרתגו, אשר הייתה יריבה היסטורית של היוונים, בשאלת השליטה בסיציליה. היקטיאס ידע שטימוליאון מתכנן לעגון למנוחה בעיר רגיון שבאיטליה, ולפיכך שלח שליחים שיפגשו עמו בעיר זו. במקביל, פנה אל הקרתגים והורה להם למנוע את נחיתתו של טימוליאון בסיציליה. הקרתגים אספו עשרים ספינות, השיטו את שליחיו של היקיטאס אל רגיון, ולאחר מכן עגנו בנמל של העיר בתור הפגנת כוח.

השליחים הציעו לטימוליאון להחזיר את חייליו לקורינתוס, ובתמורה הוא עצמו ימונה לסגנו של היקיטאס. טימוליאון העמיד פנים כמסכים עם ההצעה, אולם לאחר שהקרתגים הרפו את דריכותם, כרת ברית עם אנשי רגיון ובעזרתם הערים על הקרתגים וחמק מהעיר עם אניותיו.[12] טימוליאון הגיע לסיציליה ועגן בטאורומניון.

המערכה לשחרור האי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליט העיר טאורומניון, אנדרומאכוס (אביו של ההיסטוריון טימאיוס), תמך בטימוליאון, אשר הפך את טאורומניון למבצרו. עם זאת, הסיציליאנים לא האמינו שהכוח הקטן של טימוליאון יוכל לשנות דבר מה מהמצב הנואש באי. רק העיר אדראנון, הזמינה את טימוליאון להיכנס אליה. אולם בו זמנית, חלק מאנשי אדראנון הזמינו דווקא את היקיטאס לעיר. היקיטאס הגיע לעיר לפני טימוליאון עם 5,000 חיילים, בעוד הכוח שטימוליאון הצליח לגייס הגיע רק ל-1,200 לפי פלוטרכוס,[13] ואלף לפי דיודורוס.[14] עם זאת, טימוליאון הפתיע את היקיטאס ותקף את אנשיו בזמן הארוחה. כ-300 אויבים נהרגו ו-600 נפלו בשבי. אדראנון פתחה את שעריה בפני טימוליאון.

ההצלחה באדראנון גרמה לערים נוספות להצטרף אל טימוליאון, אולם ההצלחה הגדולה ביותר באה כאשר דיוניסוס עצמו שלח שליח והודיע שהוא נכנע בפני טימוליאון ומפקיד את מבצרו ואנשיו בידיו. טימוליאון הגניב 400 אנשים אל מבצר אורטיג'יה, ודיוניסיוס עצמו התגנב מהמבצר והגיע אל מחנהו. טימוליאון שלח אותו כעציר לקורינתוס, שם חי עד מותו ב-337 לפנה"ס. הצלחה זו עודדה את הקורינתים, ששיגרו לעזרת טימוליאון עוד 2,000 הופליטים ו-200 פרשים, אולם הללו לא הצליחו לחבור אל טימוליאון בגלל שהקרתגים חסמו את דרכם. היקיטאס מצדו המשיך להטיל מצור על אורטיג'יה, ואף שלח שליחים שניסו לרצוח את טימוליאון באדראנון.[15] לאחר כישלון ניסיון ההתנקשות, ביקש היקיטאס תגבורת מהקרתגים, אשר הנחיתו כ-60,000 חיילים בפיקודו של מאגו בסירקוסאי. תגבורת זו, סייעה להדק את המצור על אורטיג'יה, אולם טימוליאון ארגן אספקה סדירה לנצורים דרך העיר קאטאנה. הקרתגים הבינו שכל עוד זורמת האספקה מקאטאנה, לא ניתן יהיה להכריע את המצור, ולפיכך הפרישו חלק מהכוחות בסירקוסאי כדי לכבוש עיר זו. עם זאת, היוונים בעיר הבחינו בדילול הכוחות, ופתחו במתקפה אשר במסגרתה שחררו את אחת השכונות החשובות בעיר. כששמעו על כך הקרתגים, זנחו את המצור על קאטאנה וחזרו לסירקוסאי. במקביל, הצליחה סוף סוף התגבורת מקורינתוס להתחמק מהקרתגים ולחבור אל טימוליאון. טימוליאון שלח את הכוחות הרעננים לקרב נגד הקרתגים בסירקוסאי, אולם מסיבות שאינן ברורות,[8] הקרתגים עזבו את האי במפתיע וטימוליאון כבש את העיר מידי אנשי היקיטאס בקלות רבה.

אחריתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טימוליאון החריב את המצודות והארמונות שבנו הטיראנים בעיר, וייסד בסירקוסאי דמוקרטיה.[16] לאחר מכן הוא דאג להחזיר לסירקוסאי חלק מהאזרחים שעזבו אותה והביא גם מתיישבים חדשים מקורינתוס ושאר יוון.[17] טימוליאון החליט לנצל את ההצלחה ושחרר ערים נוספות משליטת טיראנים. מכיוון שלא היה לו כסף לשלם לשכירי החרב שלו, שלח אותם טימוליאון להילחם במושבות הקרתגיות בסיציליה, ושילם להם משלל המלחמה.[18] הקרתגים החלו לחשוש, ובשנת 399 לפנה"ס גייסו צבא שכירי חרב, שעל פי המקורות כלל 70,000 חיילים, ושלחו אותו לסיציליה. צבאו של טימוליאון כלל 6,000 חיילים לפי פלוטרכוס או 12,000 לפי דיודורוס, אולם טימוליאון הצליח להביס אותם בקרב קרימיסוס, והנחיל להם אבדות כבדות. הקרתגים שלחו לאי משלחת נוספת, ואף הצליחו להרוג 400 מהשכירים של טימוליאון, אולם למרות זאת, הם העדיפו לאחר מכן להגיע להסכם שלום עם טימוליאון. הם ויתרו על כל השטחים שממזרח לנהר הליקוס, והותירו בידיהם את השטחים שממערב לו.[8]

לאחר מכן טימוליאון כבש את לאונטיני והוציא להורג את היקיטאס וכל משפחתו. לאחר מכן תקף את קאטאנה, שהטיראן שלה, מאמירקוס, כרת ברית עם הקרתגים. מאמירקוס נמלט אל מסינה, אשר הטיראן שלה היפון העניק לו מקלט. כאשר טימוליאון התקרב אל מסינה, התמרדו אנשי העיר נגד היפון ורצחו אותו. מאמירקוס הובא אל סירקוסאי ושם נשפט והוצא להורג.[19] תודות למפעלו של טימוליאון, שרר שלום בסיציליה במשך תקופה ארוכה. חרף העובדה שהוא הנהיג בסירקוסאי שלטון דמוקרטי, הוא היה בפועל שליט יחיד עד אותה תקופה. בשנת 337 לפנה"ס הוא פרש מכל תפקידיו הרשמיים, ובסירקוסאי לא היה שליט יחיד עד 317 לפנה"ס, עת תפס אגתוקלס את השלטון. טימוליאון חי בסירקוסאי בבית שבנו עבורו האזרחים, וחרף העובדה שהתעוור, המשיך להיות נוכח בדיונים חשובים ולחוות את דעתו, שהתקבלה בדרך כלל. הוא נפטר ב-336 לפנה"ס ונקבר בהלוויה מפוארת על חשבון הציבור.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Talbert, R.J.A. Timoleon and the Revival of Greek Sicily, 344–317 B.C. (Cambridge Classical Studies). New York: Cambridge University Press, 1975
  • Bicknell, P.J. "The Date of Timoleon's Crossing to Italy and the Comet of 361 B.C.", The Classical Quarterly, New Series, Vol. 34, No. 1. (1984), pp. 130–134.
  • Westlake, H.D. Timoleon and His Relations With Tyrants. Manchester: Manchester University Press, 1952
  • Cornelius Nepos, Lives of Eminent Commanders. Translated by the Rev. John Selby Watson. 1886. Digitized copy in: tertullian.org
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967. Digitized copy of books 1-32 in: LacusCurtius.
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טימוליאון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]